האם פיטורי עובדת בהריון עבירה פלילית עיקר עניינו של ערעור זה בחיוב המורשעות בהליך פלילי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1998 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות בעבודה) בתשלום פיצוי כספי לנפגעת. [1] עובדות המקרה בתמצית: הגב' נטלי קופף (להלן: נטלי) עבדה כמוכרת במחלקת הנעליים בחנות המנוהלת על ידי חברת ג'וניור אשדוד בע"מ (להלן: ג'וניור), שהיא חברה העוסקת בייצור ובמכירה של בגדים ונעליים. הגב' נירה בן זקן (להלן גם: נירה) שימשה כמנהלת כוח אדם של ג'וניור והגב' מרים כרמי (להלן גם: מרים) הייתה מנהלת החנות בה עבדה נטלי. נטלי החלה לעבוד בחנות ביום 13.11.2002. ביום 5.5.2003 הודיעה נטלי למרים, על כך שהיא בהריון. בו ביום הודיעה מרים לנטלי על פיטוריה. במכתב הפיטורים מאותו יום שהגיע לידי נטלי ביום 8.5.2003, הוּדָע לה כי עבודתה תופסק ביום 10.5.2003. [2] ההליך האזרחי - נטלי הגישה לבית הדין האזורי בבאר-שבע (מותב בראשות השופטת יעל אנגלברג-שהם; עב 5277/04) תובענה אזרחית כנגד ג'וניור לפיצוי כספי מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954 (להלן: חוק עבודת נשים) ולפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נדחתה מחמת התיישנות, והתביעה מכוח חוק עבודת נשים נדחתה מן הטעם שלנטלי חסרו מספר ימים על מנת להשלים ששה חודשי עבודה אצל ג'וניור כנדרש בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים (להלן: ההליך האזרחי). בשולי פסק הדין בהליך האזרחי העיר בית הדין, כי גרסת נטלי אינה מהימנה, אולם הוסיף: "איננו נדרשים בעניין זה להכרעה חד משמעית לאור העובדה כי גם אם תתקבלנה טענותיה העובדתיות של התובעת [נטלי - ס.א.], הרי שאין הן מקימות לה עילה לתביעותיה בהליך שלפנינו". לאמור, גם אילו קיבל הדין את גרסתה של נטלי, דין תביעתה היה להידחות, מן הטעם שלא השלימה ששה חודשי עבודה כנדרש בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים. [3] ההליך הפלילי - המדינה הגישה לבית הדין האזורי בבאר שבע (השופט אילן סופר; פ 1015/05) כתב אישום נגד ג'וניור, נירה בן זקן - מנהלת כוח האדם ומרים כרמי - מנהלת החנות, בגין פיטורי עובדת בעת הריונה, המהווה עבירה לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר זו לשונם: 2. (א) לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים ...לרבות מחמת תדירותו או משכו הצפוי להם, בכל אחד מאלה: ... (5) פיטורים או פיצויי פיטורים ... 15. העובר על הוראות סעיפים 2, 2א, 6 או 8, דינו - כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977... 16. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר-בני-אדם, רואים כאחראי לה גם כל שותף - למעט שותף מוגבל - או פקיד אחראי של אותו חבר, ואפשר להביאו לדין כאילו הוא עבר את העבירה, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או שנקט את כל האמצעים הנאותים למניעתה. בהכרעת דין מקיפה, אשר כללה ניתוח מפורט של חומר הראיות שהובא בפניו קבע בית הדין האזורי, כי פיטוריה של נטלי נעשו על רקע הריונה. על כן, הרשיע את הנאשמת ג'וניור בעבירה לפי סעיפים 5 (וראו לעניין זה את תיקון טעות הסופר להלן) ו- 15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת הנאשמת מרים כרמי, מנהלת החנות, הרשיע בעבירה לפי סעיפים 5 ו-16 לחוק זה. בתוך כך, נדחתה גרסת ג'וניור, מרים ונירה, לפיה פיטוריה של נטלי נעשו בעקבות הפרת משמעת שעניינה רישום כוזב בכרטיס הנוכחות מיום 4.5.2003, שביטויו, ב-19 דקות בהן לא עבדה נטלי בפועל. יצוין, כי הנאשמת נירה בן זקן הואשמה גם בהפרעה למפקח עבודה לפי סעיפים 3(4) ו- 36(א) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד-1954, אולם, המדינה חזרה בה מאישום זה בסיכומיה, ובית הדין זיכה הגב' בן זקן מאישום זה. בהכרעת הדין לא התייחס בית הדין לאישום נגד הגב' בן זקן, שעניינו עבירה לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. ערעור ג'וניור ומרים כרמי (עפ24/06) ג'וניור וגב' כרמי ערעורו הן על הכרעת הדין, הן על גובה הקנס שנגזר עליהן. הכרעת הדין [4] לטענת המערערות - ג'וניור ומנהלת החנות מרים כרמי (להלן: המערערות) מצדיקות נסיבות המקרה הנדון, התערבותו של בית דין זה, בשבתו כערכאת ערעור, בממצאיו העובדתיים של בית דין קמא. לשיטתן, יש לבטל הרשעתן, תוך אימוץ גרסתן, לפיה נטלי פוטרה בשל הפרת משמעת שהתבטאה, כאמור, ברישום כוזב בכרטיס הנוכחות ולא בשל הריונה. טיעון זה התבסס על פסק הדין שניתן בהליך האזרחי בו נדחתה תביעת נטלי לפיצויים, תוך הטלת ספק באמינות גרסתה. לטענת המערערות, היה על בית הדין קמא לאפשר להן להיסמך על פסק הדין בהליך האזרחי כראיה לחוסר מהימנותה של נטלי. כן נטען, כי הסתירה בין הממצאים העובדתיים שבפסק הדין האזרחי לבין הממצאים שבהכרעת הדין מושא הערעור, מלמדים על כי יצאה שגגה מלפני בית דין קמא בהכרעתו שבהליך הפלילי. הוסיפו המערערות וטענו לפגם בכך, שבית דין קמא לא קיבל את פסק הדין בהליך האזרחי, אולם התייחס אליו בהכרעת הדין, מבלי ליתן לצדדים לטעון בעניין נקודות בעלות משקל ראייתי בפסק הדין בהליך האזרחי. המדינה מצידה סמכה טיעוניה על פסיקתו של בית הדין האזורי וטעמיו. [5] דין הערעור בעניין זה להידחות. כלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות והתרשמה ממהימנותן. [1] לאחר שקראנו בעיון רב את טיעוני בא כוח ג'וניור ומרים, לא מצאנו טעם משפטי או אחר המצדיק חריגה מן הכלל והתערבות בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. פסק הדין מושא ערעור זה מנומק היטב, כולל ניתוח מעמיק ומפורט של הראיות על פי מידת ההוכחה הנדרשת במשפט פלילי, היינו - הוכחה מעבר לכל ספק סביר, ומסקנותיו מפורטות ומנומקות כדבעי. [6] בית הדין האזורי אשר דן בהליך הפלילי, דחה את בקשתן של המערערות לסמוך על אמרת האגב של המותב האחר בהליך האזרחי, בנוגע למהימנותה של נטלי, וכך קבע: "גם אם היו נמצאות בגרסתה בפנינו [הסתירות שנמצאו בעדותה של נטלי בהליך האזרחי, ס.א.], הן לא היו משנות את התוצאה אליה הגענו בתיק זה, שכל כולה מבוססת על עדויות הנאשמות והערכת הנסיבות המדברות בעד עצמן" (ההדגשה שלי, ס.א.). עמדתו זו של בית הדין האזורי מקובלת עלינו. ממצאי המהימנות בפסק הדין בהליך האזרחי הינם אגביים לתוצאת פסק הדין באותו הליך, ובסופו של יום נדחתה תביעתה של נטלי ללא קשר למהימנותה, אלא מטעמים אחרים - תקופת עבודה של פחות מששה חודשים, כנדרש בחוק עבודת נשים; והתיישנות העילה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מה גם, שלפי שנאמר בפסק הדין בהליך האזרחי, הממצאים לגבי מהימנות נטלי אינם חד-משמעיים. לא למותר לציין, כי ענייננו אינו בא בגדר הוראותיו של סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לפיו "...הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם..." (וראו גם: סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ותקנה 17 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). היפוכו של מצב לפנינו. קרי - ממצאים, כביכול, שנקבעו לגבי מהימנותה של נטלי בהליך אזרחי, אין בהם כדי להשליך על קביעת הממצאים והמסקנות בהליך הפלילי. גזר הדין וגובה הקנס [7] בית הדין האזורי הטיל על המעבידה - ג'וניור ועל מנהלת החנות - הגב' כרמי, כל אחת בנפרד, קנס בסך 30,000 ש"ח, תוך מתן רשות לתשלום הקנס בעשרה תשלומים חודשיים שווים. טענותיהן של ג'וניור והגב' כרמי כנגד גובה הקנס, מתבססות על מצבן הכלכלי הקשה, ועל מקרים אחרים שהובאו בפני בית הדין ואשר בהם הושתו קנסות נמוכים יותר באופן משמעותי. אף בנדון זה דין הערעור להידחות. הקנס שהוטל על הנאשמות תואם את חומרת העבירה ואינו בלתי סביר או חריג בגובהו. ואף למעלה מזאת. עסקינן בעבירות חמורות. הוראות הדין נועדו להגן על נשים עובדות מפני פיטורים בשל היותן בהריון. הגנה זו תהא בת נפקות אף בכך שהתנהגות פסולה של מעסיק שהורשע בפיטורי אשה בהריון, תהפוך בלתי כדאית מבחינה כלכלית, מחמת סנקציה כספית חמורה שתוטל עליו. [8] מהנימוקים שהובאו לעיל, דין הערעור שהוגש מטעם ג'וניור ומנהלת החנות, הגב' כרמי, להידחות. ערעורה של המדינה (עפ23/06) [9] ערעור המדינה בעניינם של ג'וניור ומרים נוגע לשלושה עניינים, בהם נדון לפי סדרם: [א] טעות סופר שנפלה בהכרעת דינו של בית הדין האזורי. [ב] העדר הכרעה של בית הדין האזורי באישום שהוגש כנגד הגב' נירה בן זקן בעבירה לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו- 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. [ג] עמדת בית הדין האזורי, לפיה אין הוא מוסמך לפסוק בהליך פלילי פיצוי לטובת נטלי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). טעות סופר [10] כתב האישום הוגש גם מכוח סעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה שעניינו איסור הפלייה בפיטורים מחמת הריון. בסעיף 39 להכרעת הדין הרשיע בית הדין האזורי את הנאשמות 1 ו-3 (ג'וניור ומרים), בין היתר, בעבירה לפי סעיף 5 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שעניינו מניעת הרעת תנאי עבודת עובדים אחרים על מנת לתקן ההפליה ושאינו נוגע כלל לאישומים כנגד ג'וניור, מרים ונירה. בקשת בא כוח המדינה לתיקון טעות סופר נדחתה על ידי בית הדין האזורי מחמת שמדובר "בעניין מהותי, לא ניתן במסגרת סעיף 81 לחוק בתי המשפט לתקן את שבקשה המאשימה". ג'וניור והגב' כרמי הסכימו ברוב הגינותן לקבלת הערעור בעניין זה. שכן, ברי הוא שאכן נפלה טעות סופר. כך סבורים אף אנו, ומורים על כן, על תיקון טעות הסופר, באופן שהאמור בסעיף 39 להכרעת הדין יתוקן וייאמר בו כך: הריני מרשיע את הנאשמת 1 בעבירה לפי סעיף 2(א)(5) ו-15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1998. הריני מרשיע את הנאשמת 3 בעבירה לפי סעיף 2(א)(5) ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988. כאמור, הריני מזכה את הנאשמת 2 מעבירה לפי סעיפים 3(4) ו-36(א) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד - 1954. העדר הכרעה [11] לטענת המדינה, מסקנות בית הדין, כפי שבאו לידי ביטוי בהכרעת הדין, מקימות אחריות פלילית לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כנגד שלוש הנאשמות: ג'וניור, הגב' מרים כרמי והגב' נירה בן זקן. ג'וניור והגב' כרמי נמצאו אשמות בדין. אולם, לגבי הגב' בן זקן, לא נקבעה בסעיף 39 להכרעת הדין, כל מסקנה - מזכה או מרשיעה, ביחס לעבירות על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הגב' בן זקן, מצידה, ביקשה לדחות את ערעור המדינה בטענה שלא נפלה כל טעות בהכרעת הדין, בכך שלא נקבעה הרשעתה. ועוד טענה, שכדי שתורשע בדין, היה על המדינה - המאשימה להוכיח, כי הינה עונה על הגדרת "פקיד אחראי" שבסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כזאת לא הוכח, שכן הגב' בן זקן שימשה כמנהלת כוח אדם בלבד, בחברת ג'וניור. על כן, הטעות שנפלה בהכרעת הדין היא שלא נקבע מפורשות כי היא זכאית מן העבירות שיוחסו לה. [12] אין בידינו לקבל את טענתה של הגב' בן זקן. העדר התייחסות לסעיף אישום אינו מהווה הכרעה לכאן או לכאן. על הערכאה הדיונית מוטלת החובה לדון בכל אחד ואחד מסעיפי האישום ולהכריע בכל אחד מהם לגופו. משלא עשה כן, אין מנוס מלהחזיר את ההליך לבית הדין האזורי, על מנת שייתן הכרעתו בעניין אישומה של מנהלת כח האדם, הגב' נירה בן זקן, לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. פסיקת פיצוי לנטלי בהליך פלילי לאחר שנדחתה תביעתה לסעד כספי בהליך אזרחי [13] במסגרת ההליך הפלילי עתרה המדינה, בין השאר, כי בית הדין האזורי יחייב את ג'וניור, מרים כרמי ונירה בן זקן לשלם פיצוי לנטלי, וזאת מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. זאת, בגין הפסד שכר עבודה עד ללידה ובגין הפסד דמי לידה, דמי חופשת לידה מהמוסד לביטוח לאומי, הפסד שכר עבודה של 45 יום שלאחר חופשת הלידה, וכן פיצוי על עגמת נפש שנגרמה לה. עתירה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, מן הטעם שתביעתה של נטלי לסעד כספי נדחתה בהליך האזרחי. על כך ערעורה של המדינה. ג'וניור, נירה ומרים תמכו בהחלטת בית הדין האזורי בנדון זה, על טעמיה. [14] סעיף 77 לחוק העונשין קובע כדלקמן: (א) הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 228,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו. (ב) קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר. (ג) לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים. מהוראות סעיף 77 לחוק העונשין עולה, איפוא, שככל שהנאשמות ג'וניור, מרים ונירה הפרו הוראה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ועברו עבירה פלילית, רשאי בית הדין לחייב אותן בתשלום פיצויים לנטלי, שהיא ה"ניזוק על ידי העבירה", עד לתקרה הקבועה בחוק. [15] נשאלת השאלה, האם ניתן להחיל את הוראות הפיצוי שבסעיף 77 לחוק העונשין במקרה דנן ולחייב הנאשמות לפצות את נטלי, זאת כאשר עובר להליך הפלילי ניהלה נטלי הליך אזרחי באותו עניין נגד ג'וניור, בו נדחתה תביעתה של נטלי לחייב את ג'וניור לפצות אותה על פיטורים בהיותה בהריון האם עומדות לנאשמות במקרה דנן ההגנות של השתק פלוגתא או השתק עילה תשובתי לשאלה זו שלילית, מהנימוקים המפורטים להלן: הוראת החוק קובעת, כי סעד של פיצוי בהליך פלילי הינו בשיקול דעת בית הדין. הרכיבים הדרושים לשם פסיקת פיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, הם: הרשעת הנאשם בעבירה; אדם שניזוק; האדם ניזוק על ידי העבירה; הפיצוי הוא בגין נזק או סבל שנגרמו על ידי העבירה. כל הרכיבים הללו קיימים במקרה דנן. לפי סעיף זה מתן סעד של פיצוי בהליך הפלילי אינו מותנה ואינו קשור להליך אזרחי אשר נוהל קודם לכן ותוצאותיו. יתרה מזו, ניהולה של תביעה אזרחית לפיצוי על פיטורים בהריון בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ותוצאותיה, אינם מהווים השתק פלוגתא או השתק עילה לצורך מתן סעד של פיצויים בהליך הפלילי שלפנינו. זאת, נוכח השוני במהות ההליך ובתכליתו. אשר למהות ההליך - נטל ההוכחה שונה בהליך אזרחי ובהליך פלילי, והנפגע אינו צד להליך הפלילי. אשר לתכלית ההליך - ישנן מטרות שונות בפסיקת סעד כספי בהליך אזרחי ובפסיקת פיצוי בהליך פלילי, אם כי קיימת חפיפה מסוימת ביניהם. במשפט האזרחי הפיצוי נועד להחזיר את המצב לקדמותו ולרפא את הנזק שנגרם לניזוק. לא כן בפיצוי בהליך הפלילי שמעצם מהותו כהליך עונשי והרתעתי. פיצוי כזה אינו מותנה בהוכחת הנזק המיוחד שנגרם לנפגע עבירה, אלא ייעשה על דרך האומדנא בשים לב לכלל השיקולים הנדרשים בנסיבות המקרה הנדון. בהליך הפלילי יש לפיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין תכלית כפולה: התכלית האחת - פיצוי הנפגע על נזקיו עד לתקרה שנקבעה בסעיף; והתכלית השנייה - חינוך, הרתעה וענישה; ויפים לעניין זה דברי שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה: ...אין קורלציה ישירה בין החיוב האזרחי בפיצוי לבין פיצוי לקורבן עבירה בהליך פלילי, המהווה חלק מהתכלית העונשית, וככזה, מטרותיו חורגות ממתן סעד לנפגע גרידא. אמנם, הפיצוי על פי סעיף 77 לחוק העונשין הוא בעל אופי אזרחי ככל שהוא נוגע לנפגע לכלל המונע כפל פיצוי ... אולם אין בכך כדי לעקר את האלמנט העונשי שבפיצוי לקורבן, ולהיותו בעל תכלית שבדין הפלילי, גם אם בשלב שלאחר גזירת העונש יתכן הליך של קיזוז והתאמה בין הפיצוי שנפסק בהליך האזרחי לבין הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי ... [2] נוסף על כך, התביעה האזרחית נוהלה כנגד ג'וניור בלבד, כאשר מרים ונירה לא היו נתבעות בו. במקרה דנן, פסיקת פיצוי לטובת נטלי תואמת את תכלית סעיף 77 לחוק העונשין, שכן הפיטורים גרמו נזק לנטלי ואך הוגן הדבר כי היא תפוצה על ידי הנאשמים אשר היו אחראים לכך. על בתי הדין "לעודד את השימוש בהוראת החוק האמורה לאור העלייה שחלה במעמדם של נפגעי עבירה ומתוך הכרה בזכותם לקבלת פיצוי על הנזקים השונים - הרכושיים, הגופניים והנפשיים - שנגרמו להם". [3] לאור כל האמור לעיל, יוחזר העניין לבית הדין האזורי על מנת שייתן דעתו לגובה הפיצוי הראוי לפסוק בנסיבות המקרה דנן. יצוין, כי מקרה דנן אינו מעורר שאלה של כפל פיצוי, שכן לא נפסק פיצוי לטובת נטלי בהליך האזרחי. [16] ואוסיף עוד בעניין פיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין. ההליך הפלילי בא להשלים את תכליתו של ההליך האזרחי. בהסדר פסיקת הפיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, יש כדי לקדם את ההרמוניה המשפטית בין ענפי המשפט השונים. פסיקת פיצוי כאמור כוללת מאפיינים של המשפט האזרחי ושל המשפט הפלילי כאחד, ומעורבים בה שיקולים משני תחומי משפט אלו, כאשר הדגש משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה . ועוד, אפשר שעתירות המדינה לפיצוי ניזוקים מעבירה במסגרת ההליך הפלילי תעודד נפגעים אחרים לפנות ולהתלונן במשטרה על עבירות שבוצעו כנגדם. זאת, בידיעה שהתביעה תייצג אף את עניינם בכל הקשור לפיצוי על הנזק שנגרם להם, ובלא שהדבר ידרוש מהם ניהול הליך נפרד, על ההוצאות והקשיים הכרוכים בכך. ונזכיר, רבים מנפגעי העבירה אינם נכונים או מסוגלים לעמוד בניהול הליך אזרחי ובמימון הוצאותיו (הכוללות שכר טרחת עורך דין, תשלום אגרות ועוד), מה גם שהליך אזרחי עלול להימשך זמן רב. [4] בהליך הפלילי המדינה היא המייצגת את עניינו של הקורבן, כאשר לרשותה עומדים האמצעים הדרושים להביא ולהציג בפני בית הדין את מכלול הראיות ונסיבות המקרה. יפים לעניין זה דברי המשנה לנשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין בפרשת אסף, לאמור: "בהרבה מקרים הנפגעים הם אנשים דלי אמצעים שאין להם היכולת לשכור שרותי עורך דין ולנהל משפטים אזרחיים לתקופה ממושכת. מסיבה זו, ולשם יעילות הדיון נקבע בזמנו שבית המשפט הפלילי, אגב הכרעת הדין בנושא הפלילי, יהיה מוסמך גם לפסוק פיצויים לצד הנפגע... פיצוי כזה, בהרבה מקרים, ימנע הצורך בתביעה אזרחית חדשה...". [5] יתרה מזאת, חיוב בפיצוי ניזוק העבירה בהליך פלילי עשוי לייתר את ההליך האזרחי, שכן הנפגע ישופה על נזקו במסגרת ההליך הפלילי. כן ייתכן, שידיעת הנאשם כי בית המשפט מוסמך לחייבו בתשלום פיצויים לניזוק במסגרת ההליך הפלילי, תתמרצו להציע תשלום פיצוי ביוזמתו הוא, בתקווה שהדבר ישמשו כטיעון להקלה בעונש וימנע הגשת הליך אזרחי. [6] [17] אשר לקביעת גובה הפיצוי בהליך הפלילי - נוסף על הוראות סעיפים 77(ב) ו-(ג) ו-78 לחוק העונשין, על בית הדין להתחשב בתכלית הפיצוי, אשר במסגרת ההליך הפלילי הינה, כאמור, בעלת היבטים אזרחיים ועונשיים כאחד, בניגוד לפיצוי בהליך אזרחי שכל תכליתו, בדרך כלל, לפצות נפגע על הנזק הממשי שנגרם לו. כן ייתן בית הדין דעתו לסכום הפיצוי בו חויב המורשע בתביעה אזרחית שהוגשה כנגדו, אם וככל שהוגשה תביעה ונפסק בה סעד כספי. [7] בית הדין שוקל בהליך הפלילי שיקולים נוספים על אלה של נפגע העבירה או הניזוק הימנה; אלה הם שיקולים נורמטיביים, מערכתיים, רחבי היקף, שבית הדין אמון על שקילתם ואיזונם. [18] יצוין, כי ההסדר הנהוג בישראל והמעוגן בסעיף 77 לחוק העונשין אינו ההסדר האפשרי היחיד בכל הנוגע לפיצוי נפגעי עבירה. במדינות האיחוד האירופי הומלץ על הסדר לפיו המדינה תעניק פיצוי ישיר לקורבן העבירה, ללא קשר להליך הפלילי ואף אם לא נתפס העבריין והועמד לדין. עם זאת, מבטיח אותו הסדר, שאם יתנהל הליך פלילי באותו עניין עצמו, לא יוכל הקורבן להוסיף ולתבוע פיצוי בהליך הפלילי, באופן שיקבל פיצוי העולה על מלוא נזקו. מנגד, שמורה למדינה הזכות לשוב אל העבריין, ולתבוע הימנו בהליך הפלילי את סכום הפיצוי ששילמה לקורבן (ראו: The European Convention on the Compensation of Victims of Violent Crimes). במדינות מסוימות בארה"ב, כמו קולורדו ואלבאמה, נוהג הסדר אחר, לפיו המדינה מנהלת קופה ציבורית באמצעותה היא מפצה קורבנות התנהגות עבריינית. כספי הקופה משולמים על ידי עבריינים מורשעים, על פי החלטת בית המשפט שגזר את דינם. למעשה, אין מדובר בפיצוי ישיר לקורבן, כי אם בהשתת קנס נוסף על עבריינים מורשעים בהתאם לסוג העבירה שביצעו, לנזק שגרמו לקרבנם וליכולתם הכלכלית. כאשר הקנס מועבר כאמור לקופה שייעודה - פיצוי קורבנות עבירה. [8] במאמר מוסגר נוסיף, כי בפסק דין אפלבוים [9] נקבע, שניתן לפסוק פיצוי לטובת עובדת בהריון שפוטרה, אף אם טרם עבדה ששה חודשים. כפי שקבענו באותה פרשה, פיטורי עובדת בהריון בשל היותה בהריון אף בטרם מלאו ששה חודשים לעבודתה בפועל אצל המעסיק, עולים כדי קיום חוזה העבודה שלא בתום לב, ומזכים את העובדת בפיצוי על מלוא נזקיה. מכאן, והגם שאין אנו יושבים כערכאת ערעור על פסק הדין שניתן בהליך האזרחי, סבורים אנו, כי לכאורה, אפשר שיצאה שגגה מלפני בית הדין האזורי, כאשר הסתפק בדחיית תביעתה האזרחית של נטלי בשל התיישנות העילה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואי השלמת תקופת העבודה הנדרשת בחוק עבודת נשים, מבלי שבחן האם נטלי פוטרה בשל הריונה, ואם כן - האם הדבר עולה כדי חוסר תום לב בקיום חוזה העבודה, המצדיק מתן פיצוי. [19] בסיכום נושא זה, דין ערעור המדינה להתקבל. בית הדין האזורי, הדן בהליך הפלילי רשאי לחייב את המורשע לשלם לקורבן פיצוי מכוח סעיף 77 לחוק העונשין, במקרה בו עובר להליך הפלילי נוהל הליך אזרחי באותו עניין. זאת, בין אם בהליך האזרחי נפסק סעד כספי ובין אם לאו. יתרה מזאת, בקשת המדינה לחייב את ג'וניור - החברה המעסיקה ואת גב' כרמי - מנהלת החנות, בפיצוי נטלי בגין הנזק הנגרם מביצוע עבירה שעניינה פיטורי עובדת בהריון מבטאת את המדיניות החברתית הגלומה בחקיקת המגן, ומועבר בה מסר הרתעתי למעסיקים מפני פגיעה בעובדת על רקע הריונה. [20] משהורינו על קבלת ערעור המדינה, מורים אנו על החזרת ההליך לבית הדין האזורי, כדי שידון ויפסוק בעתירת המדינה למתן סעד לנטלי של פיצוי כספי כנגד הנאשמות, וזאת מתוקף הוראתו של סעיף 77 לחוק העונשין. במסגרת מכלול שיקוליו, ייקח בית הדין האזורי בחשבון, כי נטלי לא קבלה סעד כספי בהליך האזרחי. סוף דבר [21] נדחה ערעורן של ג'וניור אשדוד בע"מ ושל גב' מרים כרמי (עפ24/06). ערעור המדינה (עפ23/06) מתקבל כמפורט להלן: [א] מתוקנת בזאת טעות סופר באופן שתחת האמור בסעיף 39 להכרעת הדין של בית הדין האזורי ייקבע כך: "הריני מרשיע את הנאשמת 1 בעבירה לפי סעיף 2(א)(5) ו-15 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1998. הריני מרשיע את הנאשמת 3 בעבירה לפי סעיף 2(א)(5) ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988. כאמור, הריני מזכה את הנאשמת 2 מעבירה לפי סעיפים 3(4) ו-36(א) לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד - 1954". [ב] ההליך מוחזר לבית הדין האזורי כדי שיכריע באישום המיוחס לגב' נירה בן זקן, לפי סעיפים 2(א)(5), 15 ו-16 לחוק שוויון הזדמנויות, כאמור בסעיף 12 לעיל; [ג] ההליך מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיכריע בשאלת גובה הפיצוי אותו ראוי לפסוק לטובת נטלי מתוקף הוראתו של סעיף 77 לחוק העונשין. בקביעת הפיצוי עד לתקרה הקבועה בחוק, ייתן בית הדין דעתו להפסד שכר עבודה עד ללידה, הפסד דמי לידה, הפסד דמי חופשת לידה מהמוסד לביטוח לאומי, הפסד שכר עבודה של 45 יום שלאחר חופשת הלידה והפיצוי המגיע לה בנסיבות המקרה על עגמת נפש שנגרמה לה. ניתן, בהעדר הצדדים, היום, טו באב התשס"ז ( 30 ביולי 2007) וישלח לצדדים. הנשיא סטיב אדלר השופטת נילי ארד השופט שמואל צור משפט פליליהריוןפיטורים בהריוןשאלות משפטיותפיטורים