זכוכית מחוסמת - תאונה רקע; 1. בפניי תביעת נזקי גוף של התובע, יליד 11.7.84, אשר נפצע בידו השמאלית ביום 15.2.01, כשהוא בן 16 שנים, מזכוכית דלת הכניסה של הבית המשותף ברחוב אלון 40 ברמות יצחק, נשר (להלן: "הבנין"). התובע הגיש את תביעתו נגד הנתבעת 1 - בשל בעלותה על הרכוש המשותף בבנין, בטענה שהיא אחראית לאירוע התאונה וכנגד הנתבעת 2 כמבטחת הרכוש המשותף. נסיבות התאונה והטיפול הרפואי; 2. בפתח הבנין דלת כניסה המורכבת מזכוכית עם מסגרת פרופיל אלומיניום. (להלן: "הדלת" או "דלת הכניסה"). על פי גרסת התובע, בבואו להיכנס ביום האירוע לבנין, נתן דחיפה קלה עם ידו השמאלית לדלת הכניסה. או אז נשברה הזכוכית, ידו חדרה בעדה ונגרמו לו חתכים בגידים, בעצב ובעורק היד. (להלן: "התאונה") התובע פונה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים בני ציון, שם נותח לאיחוי הקרעים ואושפז מיום 15.2.01 ועד ליום 16.2.01. לאחר שחרורו, עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במשך כשנה. טענות הצדדים; 3. התובע טוען, שהזכוכית שהותקנה בדלת איננה זכוכית רשת או זכוכית אחרת, וזאת - בניגוד לדרישת ת"י 1099, שהוא התקן החל לענייננו ואשר הוכלל בחוק התכנון והבנייה והתקנות שהותקנו על פיו ולכן, לטענתו, הפרה הנתבעת מס' 1 חובה חקוקה. כמו כן מציין התובע, שזכוכית הדלת נשברה לפחות פעמיים, עובר לאירוע התאונה, ללמדנו שהנתבעות התרשלו והתקינו זכוכית שאינה מתאימה ליעודה ומועדת לפורענות. 4. הנתבעות טוענות מנגד, שהאופן בו נשברה הזכוכית ובו נפצע התובע שונות לחלוטין מאלו המתוארות על ידו. לטענתן, התובע ונער אחר התקוטטו בפתח הבנין ובמהלך הקטטה עמד כל אחד מהניצים מעברה האחר של הדלת, תוך שהם דוחפים את הדלת, טורקים אותה והולמים בה וכתוצאה מכך נשברה הזכוכית והתובע נפצע. לטענתן, גרסתו של התובע הינה "גרסה אבולוציונית", אשר השתנתה במהלך ניהול התיק, והן אף הצביעו על סתירות עובדתיות המצויות, לשיטתן, בעדותו של התובע, ומכאן, שאין ליתן אמון בגרסת התובע. יצויין, שהנתבעות הביעו התנגדות לכל שינוי חזית. עוד טוענות הנתבעות, כי הזכוכית, אשר הותקנה בדלת הכניסה, עמדה בדרישות התקן וכי, בכל מקרה, היא נשברה בשל התנהגותו של התובע, אשר הפעיל עליה לחצים וכוחות בלתי סבירים ובלתי צפויים, עובדה המנתקת כל קשר סיבתי משפטי בין השאלה אם הזכוכית עמדה בדרישות התקן ובין שאירע בפועל. התנהגותו זו של התובע אף מנתקת, לטענתם, את הקשר בין כל התרשלות נטענת לבין התוצאה, שכן לא יוטל אשם אם נזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה. לתמיכה בטענותיהן הפנו הנתבעות אל ת"א 58670/90 שם טוב ואח' נ' מלון צמרת פ"מ תשנ"ג (4) 23, שם נדחתה תביעה של קטין שנתקל בדלת זכוכית שהייתה בולטת. הוכח, שם, כי ההיתקלות בדלת באה עקב בהלתו של קטין, אשר רץ לחפש את הוריו. מכאן יש להקיש, לטענתם, לענין שלפנינו ולקבוע שהנתבעות לא צריכות היו לצפות שהתובע יהלום בדלת ויטרוק אותה שוב ושוב בעוצמה רבה, אשר תביא בסופו של דבר לשבירתה של הזכוכית ולפציעתו. לטענתן, גילו של התובע, אשר היה בן 16 שנים במועד התאונה, איפשר לו להבין את תוצאות מעשיו ועל כן יש להטיל עליו אשם תורם העולה כדי 100%. נסיבות התאונה; 5. בחינת גרסאות התובע, כפי שנמסרו בהזדמנויות שונות, מעלה כי קיימים בהן שינויים וסתירות, כפי שיובא להלן (ההדגשות, כמובן, אינן במקור): בכתב התביעה ס' 3.1 - "פנה התובע לעבר דלת הכניסה של הבית המשותף ובהגיעו לדלת נתן דחיפה קלה עם ידו בדלת שהינה דלת זכוכית... ותוך כדי הדחיפה נשברה הזכוכית וידו חדרה מבעד לזכוכית..." בתצהיר ס' 3 (ג)- "הלכתי לכיוון הבית ונתתי דחיפה קלה בידי על מנת לפתוח את הדלת" ס' 3 (ה)- "עקב הרוחות מהצד הנגדי צריך להפעיל קצת כח לפתיחת הדלת" ס' 3 (ז)- "ביום אירוע התאונה היו רוחות חזקות" ס' 3 (ח)- "בעת האירוע דחפתי את הזכוכית עם מעט כח על מנת להתגבר על התנגדות הדלת מהרוח..." הנה כי כן, בתצהירו מוסיף התובע שני אלמנטים שאינם מופיעים בכתב התביעה: רוח שתרמה להתנגדות הדלת ודחיפה של הזכוכית עם מעט כח. בעדותו מופיעה גרסה נוספת: "למיטב זכרוני היד השמאלית שלי נגעה בידית שכנראה היתה רטובה וגרמה ליד שלי להחליק ולגעת בזכוכית ולעבור את הזכוכית, גם היד הימנית שלי נחתכה" (עמ' 12). 6. המומחה מטעם התובע, המהנדס רמי חזז (להלן: "חזז"), מתאר בחוות דעתו כך : "להסברי לוי מרדכי, ארע ביום 14.2.01 בערב הארוע הבא: היה ערב גשום ונשבו רוחות חזקות באזור הבנין. בבואו להכנס דרך דלת הכניסה הראשית בבנין הוא היה צריך להפעיל כוח רב על הדלת וזאת כדי להתגבר על עוצמת הרוח מבפנים. עקב זאת הזכוכית נשברה וגרמה לחתכים עמוקים בידו." בדברי התובע למומחה חלה הסלמה: כעת מדובר על יום סוער וגשום עם רוחות חזקות ועל הפעלת כוח רב לשם פתיחת הדלת. לעומת זאת, בעדותו ציין התובע: "היה טפטוף" והוסיף: "כמעט ולא היו אנשים ברחוב"(פרוט' מיום 21.11.06 עמ' 11). 7. כאשר נשאל התובע בחקירתו מדוע לא סיפר על רוחות ועל קושי לפתוח את הדלת בכתב התביעה וכן מדוע המומחה מציין את העובדה שהיו רוחות וגשמים עונה התובע: "היה אמצע פברואר. אתה מתייחס לנתונים האלה כאילו הם החשובים. זה לא רשום בתצהירי אבל אמרתי את הדברים לעורך דיני. היו רוחות וגשמים." (שם, עמ' 12) כאשר נשאל ישירות על ההבדלים בין דבריו לדברים שרשם חזז מפיו ובין עדויותיו האחרות, חזר על הטענה שהיו רוחות וגשמים, בעוד קודם בעדותו ציין, כאמור, שהיה טפטוף. כאשר נשאל, עוד, בחקירתו, מדוע גם בשאלון לא סיפר על רוח וגשם, השיב: "איני יודע למה לא סיפרתי. אני לא ידעתי שאני צריך לספר את כל הפרטים עד הפרט הכי קטן. לא חשבתי שמזג האוויר זה פרט שחשוב לציין. הסברתי את הדברים ומשום מה אני לא רואה אותם בתצהיר. אני מדבר מזכרוני ואני אומר אמת." (שם, עמ' 15) יש לתמוה - הכיצד לא סבר התובע שמזג האויר הינו עניין מהותי, כאשר הוא עצמו טוען שמזג האויר היה הגורם לאירוע (בין אם נקבל את גרסתו לפיה, בגלל הרוחות, הוא נאלץ להפעיל כח על מנת לדחוף את הדלת ובין אם נקבל את גרסתו לפיה ידו החליקה על ידית הדלת הרטובה...). 8. זאת ועוד - התובע נמנע מהבאת ראיות אובייקטיביות, לרבות עדים אשר יכולים היו לחזק גרסתו. לטענתו, ביום התאונה, דקות ספורות לפני שאירעה, שוחח עם חברתו טל הרן והם סיכמו להיפגש מאוחר יותר באותו היום, אולם טל לא הובאה להעיד. עוד נטען ע"י התובע שזכוכית הדלת נשברה פעמיים עובר לאירוע, פעם אחת ע"י נער בשם רועי פנונו ופעם שנייה ע"י בחורה בשם עדי זלצמן, איש משני המעורבים הנוספים, לכאורה, באירוע התנפצות זכוכית הדלת לא הובאו לעדות והסבריו של התובע, לשאלה מדוע לא הובאו, אינם משכנעים. 9. מנגד, העידה, מטעם הנתבעות, דיירת המתגוררת באותו בנין, היא הגב' מור, אשר ראתה את האירוע ומתארת נסיבות שונות לחלוטין מאלו שהוצגו על ידי התובע. וכך היא מתארת את האירוע: "עליתי וראיתי שניים שעומדים כל אחד מעבר לדלת, זה דחף מפה וזה דחף מפה ואז שבר ופציעה" (עמ' 2 לפרוט' מיום 26.6.07). ב"כ התובע ניסה להציג לגב' מור אפשרות שהיא מתארת אירוע קודם, שאירע לפני התאונה דנא: "ש. היה אירוע דומה חצי שנה קודם עם בחור בשם רועי פנונו שבו הוא דחף את הדלת אנחנו לא יודעים בדיוק את פרטי האירוע אבל גם אז נשברה הדלת. את זוכרת את זה? ת. היה אירוע, אני יודעת שהיה אירוע של דלת קודמת, אני לא יודעת מי היה מעורב. ש. את זוכרת את האירוע הזה. ת. אני יודעת משמועה שהיה אירוע כזה"... (שם, עמ' 3). מכאן מנסה ב"כ התובע להסיק שהגב' מור מתבלבלת ובעצם מתארת אירוע קודם אשר עליו סיפר גם התובע ובמהלכו היה מעורב אותו נער בשם רועי פנונו (להלן: "אירוע פנונו"). 10. אין הדבר כך: מעדותה של מור אין כל ספק שהיא מתארת את המקרה האחרון בו נשברה זכוכית הדלת, והיא אף הבהירה שמאז האירוע, אותו היא מתארת בעדותה, לא נשברה זכוכית הדלת עוד. היא נשאלה לגבי האירוע האחרון והשיבה לגביו ולא לגבי אירוע פנונו: "בפעם האחרונה שהיא נשברה את יכולה לספר לנו מה את זוכרת שקרה?"(שם, עמ' 2). גם משאר עדותה עולה, בבירור, שהיא העידה על האירוע האחרון בו נשברה הזכוכית: "כשהיה מקרה שאני הייתי נוכחת בו זו לא היתה זכוכית עם רשת ברזל אלא זכוכית רגילה ולפי מה שנאמר שהחליפו אותה קודם שזה גם תקני ומחוסם. אני חושבת שהמשפחה החליפה את זה, המשפחה החליפה את השבר הראשון שהיה. נאמר שהזכוכית שהיתה בזמן המקרה היתה תקנית" (שם, עמ' 5). כן העידה מור, שכאשר נשברה הדלת בפעם הראשונה היא לא ראתה את המקרה עצמו אלא רק הבחינה בחסרונה של הזכוכית (זאת - להבדיל מעדותה לגבי המקרה דנן, בו ראתה את האירוע של שבירת הזכוכית, בזמן אמת, כפי שתואר לעיל): "ש. השבר הראשון, לא המקרה הזה, את זוכרת איך היתה הזכוכית שבורה. ת. לא אני לא ראיתי. אני רק שמעתי שנשברה זכוכית והחליפו. לא ראיתי את המקרה. ש. שאלתי אם ראית את הזכוכית שבורה. ת. לא ראיתי. ראיתי רק חלל ריק, ניקו את זה." (שם, עמ' 5). עוד מבקש ב"כ התובע לקבוע, שאין מדובר באותו האירוע משום שמור לא ראתה צורך להגיש עזרה לתובע וכן לא ראתה הרבה דם. אין להסיק מדבריה מסקנה כזו, כלל ועיקר. כך סיפרה: "לא ראיתי המון דם. כל התהליך קרה מאוד מהר, ראיתי אותו רץ. ראיתי שמשהו קרה לו ביד, לא ראיתי את מהות הפציעה". למעשה, גם מעדות התובע עצמו עולה, שהמקרה אשר ראתה מור הוא המקרה דנן. התובע העיד: "...לא היה לי שום עימות עם שום חבר באותה תקופה מלבד מה שציינתי שקרה חצי שנה לפני המקרה. (אירוע פנונו) ש. גם לגבי המקרה הקודם אתה אומר שאתה היית בבית והחבר שבר את הזכוכית. ת. נכון." (עמ' 11-12 לפרוט' מיום 21.11.06) בתצהירו מעיד התובע כך "כחצי שנה קודם לכן (לאירוע התאונה) בעת שהייתי בביתי התווכחתי דרך חלון הבית עם חבר בשם רועי פנונו ולאחר הויכוח ניסה החבר לעלות לביתי ובנסיון לפתוח את הדלת בדחיפה עם ידו על הזכוכית והזכוכית נשברה." תיאור זה אינו תואם את תיאורה של מור את המקרה אשר ראתה וכאמור - עדותה אמינה עליי. בעובדה שמור השיבה על שאלות מספר בתשובה שאיננה זוכרת, אין ולא כלום, שכן עברו כ- 6 שנים מיום התאונה ועד לעדותה ואין לצפות שתזכור כל פרט. 11. בסיומו של פרק זה אומר, כי למרות השינויים באופו בו תיאר התובע את האירוע, אינני מקבלת את טענת הנתבעות, לפיה יש לדחות את תביעת התובע בשל שינוי חזית. אמנם, לא קיבלתי את גרסתו, לכל פרטיה, אולם הגרסה הבסיסית, דהיינו - דחיפת הדלת, שבירת הזכוכית ופציעה תוך כדי כך, הינה אותה גרסה. סוג הזכוכית בדלת הכניסה; 12. כאמור - אין מחלוקת שהזכוכית בדלת הכניסה נשברה באירוע קודם לתאונה, לפחות פעם אחת, אירוע אשר גם בו היה מעורב התובע (להלן: "האירוע הראשון"). אין גם מחלוקת שהורי התובע נדרשו לשלם בגין החלפת הזכוכית מכספם, בשל מעורבות התובע באירוע הראשון. ככל הנראה אותה הזכוכית שהוחלפה במימונם של הורי התובע, היא זו אשר נשברה באירוע התאונה דנן וגרמה לתובע את נזקיו. גם אם מומחי הצדדים נחלקו בדעתם בעניין סעיפי התקן הרלוונטי ו/או גרסאותיו השונות, הרי בסיכומו של עניין אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקביעה שהזכוכית בדלת הכניסה לבנין צריכה היתה להיות בטיחותית דהיינו, מחוסמת, מוקשית, עשויה שכבות או רשת. 13. האם הוכח שהזכוכית לא עמדה בדרישות התקן? חזז, אשר ביקר בבנין מטעם התובע, ביום 20.1.06 ובדק את דלת הזכוכית, מצא שהשמשות בדלת הינן מסוג צ'ינצ'ילה, והן אינן מסומנת כזכוכית מחוסמת או בטיחותיות כנדרש. בעדותו ציין חזז, שהוא לא מדד את עובי השמשה בדלת והסביר, כי מדידת הזכוכית מתיתרת לאור כך שתנאי הבסיס של השמשה לא התאימו לדרישות התקן. עוד ציין כי הזכוכית בחלקים האחרים של הדלת, שלא נשברו ולא הוחלפו, לא הייתה זכוכית רשת ואף לא זכוכית בטיחותית אלא זכוכית דקורטיבית. הוא העריך בחוות דעתו, על פי תיאור שברי הזכוכית אשר הביאו לפציעתו של התובע (שברי "סכינים"), שלא היתה מותקנת בדלת זכוכית בטיחות כנדרש על פי התקן. המהנדס יעקב עשת (להלן: "עשת"), אשר ביקר בבנין מטעם הנתבעות ביום 5.11.06 בדק את דלת הזכוכית וסביבתה ומצא, גם הוא, שכל השמשות הינן מסוג צ'ינצ'ילה. בעדותו ציין שלא בדק האם הזכוכית, המותקנת היום בדלת, מחוסמת אך הוא מניח שאינה מחוסמת, עוד הוסיף שלא יכול היה לקבוע האם מדובר בזכוכית עשויה שכבות, העומדת בדרישות התקן, משום שהזכוכית ממוסגרת ומזוגגת, דבר המקשה על בדיקתה. באשר לשאר הזכוכיות בצידי הדלת ציין שאינן זכוכיות רשת אולם, ממילא אין הן חייבות להיות כאלו. בסיכומו כתב עשת כי אין אפשרות הנדסית לקבוע בדיעבד את סוג הזכוכית אשר הותקנה בדלת. הגב' מיכל מור מתארת שהיא ראתה שברי זכוכית גדולים, אשר נשארו כסכינים על הדלת, שבר האופיני לזכוכית רגילה. היא, אמנם, העידה, שהיא שילמה על "משהו תיקני ומחוסם" (פרוט' מיום 26.6.07 עמ' 4), אולם אין בכך כדי להעיד כי, אכן, הותקנה בפועל, זכוכית העונה על דרישות התקן. מר אברהם בוזגלו, המתגורר בבניין, מעיד כי הזכוכית הוחלפה פעמיים, בשני המקרים באותו סוג זכוכית וכי הפנייה לאיש האלומיניום נערכה באמצעותו. לטענתו, הוא לקח דוגמא משברי הזכוכית, אשר נותרו לאחר האירוע הקודם וביקש להתקין סוג זכוכית זהה לזו שנשברה: "בשתי הפעמים החלפנו לזכוכית כמו הזכוכית שהותקנה בפעם הראשונה בדלת" (פרוט' מיום 26.6.07 עמ' 5). מר שמואל זגריזק, גם הוא דייר בבניין, העיד כך: "הזכוכית שהותקנה בהתחלה אחרי שנכנסנו לבניין היתה זכוכית מחוסמת. כשסיפרו לנו על ההוצאה הגדולה שהיתה שמו דגש על זה שזה זכוכית מחוסמת זה היה בשנת 99." עוד העיד: "אני יודע להגיד שאחרי שבפעם הקודמת חיכינו ובסוף לא העדנו על העניין של כן רשת לא רשת, מחוסמת וכל הסוגיות האלה שלא הייתי מצוי בהן עד אז ודאגתי להגיע הביתה ולהסתכל בזכוכית וראיתי שכיום הזכוכית היא עם רשת. אני לא יכול להגיד מה היה אז" (פרוט' מיום 26.6.07, עמ' 10-11). סיכומו של דבר - לאור כך שהדיירים עצמם אינם יכולים להעיד כי הותקנה, בפועל, זכוכית העונה על דרישות התקן, לאור כך שלא הוגשו קבלות המאשרות התקנת זכוכית בטיחותית בדלת הכניסה ואף המתקין לא הובא להעיד ולאור קביעת מומחי שני הצדדים, לפיה הזכוכית הקיימת היום בדלת אינה זכוכית רשת, נוטה מאזן ההסתברויות לכף חובה, דהיינו - לקביעה כי הזכוכית שהותקנה לא ענתה על דרישות התקן. עוולת הרשלנות; 14. בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מתעוררות שלוש שאלות: האחת, האם חב המזיק חובת זהירות לניזוק. לשאלה זו שתי פנים- חובת הזהירות המושגית וחובת הזהירות הקונקרטית. בעוד שבמסגרת חובת הזהירות המושגית עוסקים אנו בקטגוריות של מזיקים, של ניזוקים, של פעולות ונזקים, הרי שבמתן מענה לשאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, מתחשב בית המשפט בנסיבותיו המיוחדות של המקרה. גם מתן מענה לשאלה זו מתבסס על מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות - בנסיבותיו המיוחדות של המקרה - את התרחשות הנזק, ואם התשובה חיובית יש לשאול, האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה השנייה המתעוררת בקביעת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות, היא האם הפר המזיק את חובת הזהירות הקונקרטית, דהיינו, האם סטה מסטנדארט הזהירות המוטל עליו. השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא זו אשר גרמה לנזק, דהיינו - שאלת הקשר הסיבתי. 15. במקרה דנן, דומני שאין צורך להרחיב את הדיבור בנוגע לקיומן של חובות זהירות, הן מושגית והן קונקרטית, מצד הנתבעת 1 כלפי התובע. הנתבעת 1 הינה בעלת המקרקעין המשותפים בבנין ולכן אחראית היא לקיום החוקים והתקנות החלים על ניהול המקרקעין ואחזקתם. בהקשר זה אין מדובר ב"ראיית נולד מדוייקת של כל פרטי הענין, אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד" - ד"נ 12/63 לאון ואח' נ' רינגר פ"ד יח(4) 701 בעמ' 707-708. עוד מורה הפסיקה, כי, ככלל, מובילה "הצפיות הטכנית" ל"צפיות נורמטיבית", וההנחה היא, כי מקום שבו ניתן לצפות את הנזק, קמה חובה לצפותו, אלא אם קיימים שיקולי מדיניות מיוחדים, המצדיקים הצרתה של החובה - ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט(1) 113 בעמ' 129; ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל פ"ד מז(1) 802 בעמ' 818. זאת ועוד, בין הצדדים לא עלתה כלל מחלוקת בעניין חובתה של הנתבעת 1 להתקין זכוכית בטיחות בדלת הכניסה. כאמור, מהנדסי שני הצדדים הסכימו, שקיימת חובת התקנת זכוכית בטיחות בדלת והמחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם אכן הותקנה זכוכית כזו. 16. אין ספק שהתקנת דלת בכניסה לבנין, אשר הזכוכית בה אינה בטיחותית ואינה עומדת בתקנים הנדרשים, מהווה סיכון אשר האדם הסביר יכול ואף צריך לצפות שיגרום לנזק. אירוע קודם של התנפצות זכוכית באותה דלת, אך מחזקת את צפיותה הנדרשת של הנתבעת 1 להתרחשות אירוע, אשר יגרום נזק. קשר סיבתי ורשלנות תורמת; 17. הנתבעות טוענות, כי לאור התנהגותו של התובע, יש להשית עליו רשלנות תורמת בשיעור של 100%. את חלוקת האחריות בין המזיק לניזוק הנושא באשם תורם, יש לחשב על-פי "מידת האשמה". בהתאם לכלל זה, עיקרו של המבחן הוא, בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק אלה מול אלה והערכת מידתם ומשקלם תוך שקילת מעשיו ומחדליו של כל צד - ע"א 417/81 - מלון רמדה נ' אמסלם, פ"ד לח (1)81 ,72; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה פ"ד מב (1) 424-426 ,415. 18. האם בנסיבות שתוארו לעיל, בהן נשברה הזכוכית עקב האלימות, אשר נהג התובע בדלת, נותק הקשר הסיבתי בין רשלנות הנתבעת 1 לבין נזקו של התובע? לטעמי התשובה לכך שלילית; זכוכית בטיחות מאופיינת לא רק בכך שהיא נשברת ביתר קושי, אלא גם בכך שאופן וצורת שבירתה מבטיחים הפחתה משמעותית בסיכון לפציעה ובוודאי מפחיתים את חומרת הפציעה. עשת העיד, שדרוש כח גדול יותר כדי לשבור זכוכית בטיחותית מאשר זכוכית רגילה וכן ציין, שכאשר נשברת זכוכית בטיחותית, שהינה זכוכית רשת, רוב הזכוכית ישאר במקום וגם במקומות בהם תיפרד הזכוכית מהרשת, יתפזרו שברי זכוכית קטנים ולא יכול להיות מצב בו יישארו שברי זכוכית בצורת "סכינים" סביב מסגרת הזכוכית. אילו היתה מותקנת זכוכית בטיחותית בדלת הכניסה, ייתכן שלא היתה נשברת כלל, אך גם לו היתה נשברת, פוטנציאל הנזק היה פוחת בצורה משמעותית וסביר שהתובע לא היה נפצע בידו באופן ובדרגת החומרה בה נפצע. 19. עם זאת, יש מקום להטיל אשם תורם גבוה על התובע, הן לאור כך שאין זו הפעם הראשונה שהדלת נשברה באירוע בו הוא היה מעורב, והן לאור כך שהוא לא עשה שימוש רגיל וסביר בדלת, אלא נהג בה באלימות ובניגוד לאופן בו יש לנהוג בדלת ולהשתמש בה. בנסיבות הענין אני מעמידה את אשמו התורם של התובע על שיעור של 60%. הנכות הרפואית; 20. כל צד הגיש חוו"ד מומחה מטעמו, אולם בסופו של דבר מונה פרופסור ש. שטהל, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט. בבדיקתו את התובע, ביום 26.10.04, מצא המומחה, פגיעה בדרגה קלה עד בינונית בעצב האולנרי, בגינה קבע נכות רפואית צמיתה בגובה 7.5%. כמו כן נקבעה לתובע נכות אסתטית צמיתה בגובה 5% בגין הצלקת שנותרה בידו. לאור הסכמת הצדדים למינוי יש לקבל את חוות דעתו של פרופ' שטהל ולמעשה - ב"כ התובע, עצמו, מסתמך עליה בסיכומיו. 21. התובע טוען, שהוא סובל מחולשה ביד שמאל, קושי בהרמת משקל, תחושת נימול וקושי בהצמדת האצבעות. בבדיקתו נמצאה תנועה מלאה של שורש כף היד אך דלדול קל של השרירים ההיפוטנארים, קושי בבצוע אדוקציה של האצבעות, אבדוקציה מעט מוחלשת של אצבע שנייה, אולם גם קמיצת אגרוף מלאה ופעולה תקינה של הגידים. התובע נפצע בהיותו נער וכעת הוא מתעתד ללמוד מנהל עסקים. הנזק; 22. כאב וסבל- במועד התאונה היה התובע כבן 16 שנים. הוא אושפז משך יומיים ונקבעה לו נכות רפואית משוקללת בגובה 12%. כמו כן עבר התובע טיפולים בריפוי ועיסוק ופיסיותרפיה במשך כשנה מיום התאונה. בנסיבות הענין, אני פוסקת לתובע סך של 45,000 ₪, נכון להיום. 23. אובדן כושר השתכרות- התובע נפגע בהיותו תלמיד. לאחר מכן שירת בצבא וכאשר השתחרר משירותו הצבאי, בחר לעבוד בעבודה מועדפת בתחנת דלק. לטענתו פוטר מעבודתו, בתחנת סונול בה עבד, בשל תקלות שנגרמו לו עקב קשיים בתפקוד ידו הפגועה - לטענתו, לחצן התדלוק השתחרר וכתוצאה מכך התובע ניתז דלק על לקוח. לאחר מכן עבד התובע בחנות "יילו", אשר בתחנת הדלק פז, בחוף הכרמל. התובע לא תיאר קשיים בתפקידו ועזב מיוזמתו. בעת שמיעת הראיות עבר התובע הכשרה כסוכן מכירות בידיעות אחרונות, תוך כדי השלמת בגרויות, ולדבריו, בעדותו, בכוונתו ללמוד כלכלה ומינהל עסקים. מעבר לדבריו של התובע עצמו לא הובאה ראיה לכך שהתובע פוטר מעבודתו בתחנת סונול, כתוצאה ממגבלה פיסית בידו, או כתוצאה מאירוע, כמתואר על ידו. עדותו של התובע הינה עדות יחידה, בענין זה, ואינני מקבלת אותה. נראה כי אין בפגיעה ובנכות הנמוכה אשר נקבעה לו, כדי לפגוע, משמעותית בתפקודו, הן בעבר והן בעתיד. בהקשר לכך יש גם להביא בחשבון את העובדה שהתובע נפצע בהיותו נער, כך שיכול הוא להתאים את מקצועו לנכותו. ספק אם במקצוע בו בחר התובע תהא משמעות תפקודית, כלשהי, לנכותו הרפואית הנ"ל, אשר, ללא הצלקת (המהווה נכות אסטטית בלבד), הינה בשיעור של 7.5% בלבד. בנסיבות העניין אין כל מקום לחישוב אקטוארי ויש מקום לפסוק סכום גלובלי בגין הפסד כושר השתכרות, סכום אותו אני מעמידה על סך של 60,000 ₪. 24. עזרת צד ג'- לא מצאתי שהעזרה שהוגשה לתובע כתוצאה מהתאונה חרגה מזו המקובלת ע"י בני משפחה. התובע אושפז למשך יומיים וגם אם סבל כאבים ומגבלה בתפקודו לא היתה זו מגבלה שדרשה עזרה מוגברת. לפיכך, אין מקום לפסוק פיצוי בראש נזק זה. 25. הוצאות- לא צורפו קבלות ולא הוכחו הוצאות כלשהן, מעבר להוצאות המומחים. 26. סך נזקו של התובע הינו, איפוא: כאב וסבל- 45,000 ₪ אובדן כושר השתכרות- 60,000 ₪ סה"כ: 105,000 ₪ בניכוי 60% אשם תורם: 42,000 ₪. סיכום ; 27. התוצאה היא, שאני מחיבת את הנתבעות לשלם לתובע את הסכומים דלקמן: א. פיצוי בסך 42,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ב. 40% מהוצאות המומחים, כנגד הצגת קבלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום בו שולמו ע"י התובע ועד ההחזר המלא בפועל. ג. אגרת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה - 9.9.02 ועד התשלום המלא בפועל. ד. שכר טרחת עו"ד בסך 8,400 ₪, בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות עם זכוכית