דוגמא להחלטה בנושא פסק דין בהעדר הגנה הפרת זכויות יוצרים: 1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 18.5.00 על ידי כבוד השופטת דליה גנות (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין ניתן על סך של 50,000 ₪ בתוספת שכר טירחה, וזאת בגין הפרת זכויות יוצרים של התובעת באמצעות מכירת קלטות וידיאו המהוות העתקות מפרות של סרטים מקוריים המופצים באופן בלעדי בישראל על ידי התובעת. בכתב התביעה נטען כי הנתבע הינו בעל חנות העוסקת במכירת הקלטות המפרות וכי נמצאו בחנותו לפחות כמאתיים סרטים כולם העתקות מפרות של סרטים מקוריים. 2. לטענת המבקש בתצהירו, אין המדובר בחנות השייכת לו בעבר או בהווה וכי החל משנת 1999 ואילך הוא מתגורר בחו"ל באופן קבוע ומגיע לישראל לביקורים קצרים בלבד. בשל כך, לא קיבל לידיו מעולם את כתב התביעה, ואף לא התראה או טופס אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל וכי רק לאחרונה נודע לו באופן אקראי כי הוטל עיקול על כספים המצויים בחשבון הבנק שלו המתנהל בישראל, מבלי שצוין על-ידו סניף הבנק ומספר חשבון. עוד ציין המבקש כי התביעה הוגשה בשנת 2000, וכי כפי שעולה מתדפיס משרד הפנים שצורף לבקשה, המבקש יצא מהארץ ביום 2.6.99 וחזר לראשונה רק ביום 6.12.06 ולאחר מכן שב במספר הזדמנויות נוסף, אם כי הוא עדיין מתגורר בחו"ל. 3. לאחר בירור שנערך לטענת המבקש, על ידי אחותו המתגוררת בארץ, התברר כי נגד המבקש נפתח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שמספרו 01-4550-05-0, ולכן המבקש פעל מיד לביטולו של פסק הדין. יצוין כי לא צורף תצהיר מטעם האחות. 4. לגופו של עניין, טען המבקש כי בתקופה בה התגורר בישראל, אבדה לו תעודת הזהות וכי הוא לא פנה למשטרה בתלונה בשל כך שלא ייחס לכך חשיבות, וכי פעל רק להוצאת תעודת זהות חדשה וכי רק בדיעבד התברר לו כי נעשה שימוש בתעודת הזהות שלו לצורך פתיחת עסק על שמו במרמה וללא ידיעתו. לטענתו, בהתאם לאישורי המסירה המצויים בידי המשיבה, ההמצאות של כתבי בי דין ופסק הדין נעשו לכתובת העסק ומעולם לא הגיעו לידיו. לא צוין על ידי המבקש מתי נודע לו כי אבדה התעודה ומתי פעל להוצאת תעודה חדשה, אם כי מהמסמכים שצורפו על ידי המשיבה דווקא, עולה כי המבקש הוציא תעודת זהות חדשה ביום 4.11.10. כמו כן, לא צויין המועד בו נודע לו על הטלת העיקולים על חשבון הנבק, לא צוינו פרטי הסניף וחשבון הבנק ואף לא צוין האם נתפסו כספים. 5. להשלמת התמונה נטען על ידי המבקש כי לא יוכל להופיע לדיון בבקשה לביטול פסק הדין כל עוד קיים נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ מאחר ולא יוכל להישאר בארץ עד תום ההליכים בתיק, ולכן עתר בנוסף לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. בקשה זו טרם הוגשה על ידי המבקש וממילא אף לא ניתנה בה כל החלטה. 7. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי יש לסלק את הבקשה על הסף משני טעמים: ראשית, מאחר ואין בכוונת המבקש להתייצב לדיון, הרי שלא יוכל הליחקר על תצהירו ומשכך אין כל משמעות לתצהירו; שנית, כי חל שיהוי של ממש בהגשת הבקשה. לטענת המשיבה, אחותו של המבקש פנתה לבא-כוח המשיבה כבר ביום 24.7.12 ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 22.10.12, כך שגם בהתחשב בפגרת הקיץ ופגרת סוכות, הבקשה הוגשה לאחר חלוף 30 יום ויש לדחותה מטעם זה בלבד. 8. בהתייחס לטענת המבקש לגופו של ענין, לפיה תעודת הזהות שלו אבדה ונעשה בה שימוש שלא כדין לפתיחת העסק, נטען על-ידי המשיבה כי מדובר בטענות בעלמא ללא כל ביסוס ולראיה, כי המבקש לא טרח להגיש תלונה במשטרה כנגד מקים העסק לכאורה גם לאחר שהתברר לו כי ניתן פסק דין נגדו בגין מעשה תרמית זה. כמו כן המבקש לא מציין מהו המועד בו איבד את תעודת הזהות ואף לא צירף תיעוד כי הזמין תעודת זהות חדשה. 9. לטענת המשיבה, כתבי בי דין הומצאו כדין, בהתאם לתקנה 477 ו- 483 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1994 (להלן: "התקנות") כאשר ההמצאה בוצעה למקום העסק הרשום על שמו של המבקש, לידי העובדים במקום העסק. 10. עוד נטען על-ידה כי המבקש שהה בישראל על פי הצהרתו בשנים 2006, 2008 ו-2011, מועדים בהם התנהל נגדו תיק הוצאה לפועל, כולל עיקול צד שלישי ולכן חזקה עליו כי ידע על אותם הליכים ועליו החובה להראות אחרת. 11. מכל מקום, טענה המשיבה, כי אין למבקש סיכויי הצלחה בתביעה. מדובר בתביעה בה התובעת הינה בעלת זכויות בסרטים מסוימים, כאשר, בחזקת הנתבע בחנות, בעסק השייך לו, נתפסו לפחות 132 סרטים "פיראטים" היינו, העתקות של סרטים המופצים בלעדית במקור על ידי התובעת. לכתב התביעה צורף תצהיר חוקר מטעם המשיבה, מר ניצן קמחי, המתאר כי ביקר בחנות המופעלת ומוחזקת על ידי המבקש, ראה שנמכרים סרטים "פיראטים" רבים, כ 200 להערכתו, ואף רכש סרט וקלטות אודיו לדוגמה, בצרוף עותק קבלה. כמו כן, לתגובתה צירפה המשיבה תצהירים מטעם כונסי הנכסים, עו"ד דניאלה שילמן ושל קבלן ההוצאה לפועל, מר סלמן רחמים, לתמיכה בטענה כי מקום העסק רשום על שמו של המבקש. 12. לבסוף, ביקשה המשיבה, כי ככל שבית המשפט יעתר לבקשה, יחויב המבקש בתשלום הוצאות לדוגמא. דיון 13. כאשר מוגשת לבית-המשפט בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר הגנה, יש לבחנה לפי שתי מערכות נפרדות של שיקולים: האחת, שיקולי צדק; והשניה, שיקול דעתו של בית-המשפט. אשר למערכת השיקולים הראשונה - שיקולי הצדק - כאשר המבקש מצביע על פגם בהליך אשר בעטיו חייב היה בית-המשפט להימנע ממתן פסק-הדין, יבוטל פסק-הדין מתוך "חובת הצדק". עצם הפגם בהליך משמש במקרה זה עילה לביטול פסק-הדין, ובית-המשפט אינו רשאי לשקול אם פסק-הדין היה נכון לגופו של עניין, אם לאו. ראו י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בע' 736. ברם, כאשר מוגשת לבית-המשפט בקשה לביטול פסק-דין במצב שבו לא נפל כל פגם בהליך, אין מדובר יותר בביטול פסק-הדין משיקולי צדק, וההכרעה בבקשה נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. במקרה כזה, על בית המשפט להציג לעצמו שתי שאלות,  אשר העיקרון העומד מאחוריהן הינו כי יש להעניק לנתבע הזדמנות להשמיע את דברו בפני בית-המשפט אם אומנם יש טעם לעשות כן. השאלה האחת, מהי הסיבה שבעטיה לא הגיש הנתבע את הגנתו; והשניה - ושאלה זו חשובה מן הראשונה - נוגעת לסיכויי ההצלחה של הנתבע אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט. ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. 14. במקרה דנן, ובטרם אדון בטענות המבקש לעניין אי ביצוע המצאה כדין, יש מקום לבחון טענותיו בנוגע למועד בו נודע לו על מתן פסק הדין ועל מועד הגשת הבקשה. מהבקשה עולה כי המבקש לא ציין בבירור מהו המועד בו נודע לו על הטלת העיקולים על חשבונו ומכאן גם לא ברור מתי בדיוק נודע לו על פסק הדין. בבקשה צוין כי המועד בו נודע למבקש על פסק הדין הינו ב 24.7.12, הוא המועד בו פנתה אחותו של המבקש לבא-כוח המשיבה. אני סבורה כי מאחר והמבקש נקט בלשון עמומה לעניין המועד בו נודע לו על פסק הדין, אין לראות במועד זה כמועד בו נודע למבקש על מתן פסק הדין ומכאן שהבקשה הוגשה באיחור ניכר, וניתן היה לדחותה כבר מטעם זה בלבד. יותר מכך. אף לו היתה מתקבלת טענת המבקש לפיה נודע לו על מתן פסק הדין רק ב 24.7.12, הרי שעדיין עולה מהמועדים כי הבקשה הוגשה באיחור ללא בקשה להארכת מועד וללא טעם מיוחד. 15. אף אם נתעלם מאיחור זה ונבחן את טענת המבקש לגופן, הרי שבכל הנוגע לטענת המבקש לפיה לא בוצעה לידיו המצאה פורמלית שכן ההמצאה בוצעה לידי עובד בעסק שלא היה כלל בבעלותו ואשר עשה שימוש מטעה ומזויף בפרטיו של המבקש, הרי שמדובר בטענה שלא הונחה לה כל תשתית ראייתית לכך, בדמות תלונה למשטרה למשל. משלא הונחה תשתית כזו אין מקום לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", ומכאן שעל בעל הדין הנפגע להצביע על הסיבה למחדלו ולהראות שקיים סיכוי שיזכה בעניינו אם פסק הדין יבוטל (ראו: ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 203). 16. באשר לסיכויי הגנתו של מבקש, הרי שהגנה זו נסמכת אף היא על אותה טענה לפיה העסק שנוהל על שמו של המבקש עשה שימוש מטעה ומזויף בפרטיו ללא ידיעתו ואף טענה זו אינה נתמכת בבדל ראיה כלשהו. מכאן, עולה כי מדובר בהגנה קלושה ביותר, וכי אף לו היה מבוטל פסק הדין היה על המבקש להוכיחה ולהניח תשתית טובה יותר לטענתו, מה גם שחלף פרק זמן של למעלה מעשר שנים מעת מתן פסק הדין. 17. לפיכך, ובהתחשב באיחור הניכר, וכן בטענות ההגנה כאמור לעיל, ועל מנת שלא לחסום דרכו של המבקש, מורה כי פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום סך של 50,000 ₪ אשר יופקד בקופת בית המשפט תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו על ידי אחותו של המבקש. 18. ככל שלא יופקד הסך האמור, יוותר פסק הדין על כנו. כתב תביעהמסמכיםביטול פסק דין