מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תביעה לתשלום עבור עבודות מסגרות: בפני שתי תביעות כספיות שהגיש התובע, מסגר במקצועו (להלן: "שמילו" ו/או "התובע") כנגד הנתבעת (להלן: "אנפה" ו/או "הנתבעת"). התביעה הראשונה על סך של 146,908 ₪, אוחדה עם התביעה שהגיש לביצוע שטר בסך 40,000 ₪, שנמשך ע"י אנפה ונמסר לו בגין העבודות נשוא הליך זה, וחולל ללא פירעון. אנפה הזמינה משמילו עבודות בינוי מסגרות וגמר (להלן :"העבודות"), במסגרת פרוייקט של חברת אינטל ישראל בחיפה אשר נוהל ע"י חברתM+W Zander Facility Engineering Israel Ltd. (להלן: "זנדר"). לטענת שמילו, אנפה לא שילמה לו את מלוא החוב בגין העבודות שביצע והתביעות הוגשו בגין יתרת החוב שנותרה, לטענתו. טענות התובע לטענת התובע, הצדדים סיכמו שאנפה תשלם לשמילו על העבודות בשתי דרכים, האחת - תשלום לפי ימי עבודה (להלן: "רג'י") באתר הפרויקט עצמו; השנייה - בקבלנות ובהתאם להזמנות הנתבעת עבור עבודות שיבוצעו בעסקו של התובע או באתר. לטענת התובע, באמצע חודש נובמבר 2009, הוא עזב את האתר, עקב מחלוקות בעניין התשלום ועיכובים בתשלום, אך חזר לאחר ששולמו לו שני תשלומים בסך 74,551 ₪ ובסך 73,964 ₪. לטענת התובע, בדצמבר 2009 שוב התגלעה מחלוקת בין הצדדים בעניין התשלום, והצדדים הגיעו להסכמה לפיה אנפה תשלם לו סך של 750 ₪ בגין כל יום עבודה באתר (דרך תשלום המכונה כאמור "רג'י"). הסכמות הצדדים הועלו על הכתב במסמך הנתבעת מיום 23.12.09 (נספח 5 לתצהיר התובע), ולמעשה מדובר בהסכם הכתוב היחיד עליו חתמו הצדדים ואשר הוחל רטרואקטיבית מיום תחילת העבודות. התובע טוען כי סיפק לנתבעת עבודות בהתאם להזמנתה, לרבות כלים וציוד נילווה, החל מיום 29.09.09 ועד ליום 22.02.10. לטענתו, ביצוע העבודות החל מסוף חודש ספטמבר 2009 עד 22.02.10 פורט בדפי יומן יומיים או שבועיים (ללא חשיבות לכותרת הדף), כאשר כל דף יומן נושא את תאריך יום העבודה, מפרט את מספר העובדים ואת העבודות אשר בוצעו באותו יום (ראה דפי היומן בנספח 6 לתצהיר התובע). לטענת התובע, בראשון לכל חודש הוא הגיש לאנפה שני חשבונות עסקה (פרופורמה) לתשלום עבור חודש העבודה הקודם (ראה נספחים 7א-7ב לתצהיר התובע): חשבון בגין עבודות ברג'י - דרישה כספית עם סיכום החוב לאותו חודש, ובנוסף חשבון אשר נערך ע"י התובע או מי מטעמו, בכתב יד, המרכז למעשה את דפי היומן של אותו חודש, מפרט את מספר העובדים בכל יום ואת הסכום לתשלום בגין כל יום, ובסה''כ לאותו חודש. חשבון בגין עבודות בקבלנות אשר סופקו. לטענת התובע, הסדר זה נעשה מידי חודש בחודשו, למעט חודש ספטמבר בו היה יום עבודה אחד אשר צורף לחשבון חודש אוקטובר. לטענת התובע, עפ''י ריכוז כל חשבונות העסקה אשר נערך בכתב יד של התובע או מי מטעמו כמפורט בדף הריכוז אשר צורף כדף ראשון לנספחים 7ב-8 לתצהיר התובע, היה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 415,209 ₪. לטענת התובע, בפועל שילמה לו הנתבעת סך של 228,301 ₪. לטענת התובע, כאשר דרש מהנתבעת את התמורה בגין העבודות נטען בפניו כי לנתבעת אין כסף וכי כל עוד היזם לא משלם לנתבעת אין לה יכולת לשלם לתובע. לטענת התובע, לאחר שכל פניותיו לנתבעת לא צלחו הוגשו התביעות, לתשלום הסך של 186,908 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 22.02.10, שהנו המועד האחרון לביצוע העבודות, ועד ליום התשלום בפועל. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת, היא אינה חייבת את הסכומים הנדרשים ע"י התובע מכמה סיבות. הצדדים סיכמו על מעקב יומי אחר העבודות ומס' העובדים בהתאם לדפי יומן אשר היו צריכים להיות חתומים ע"י שני הצדדים. לפיכך, דפי יומן אשר אינם חתומים ע"י שני הצדדים ובפרט ע''י הנתבעת - אינם מחוייבים בתשלום. בין התובע לנתבעת סוכם על תשלום "גב אל גב", לפיו כנגד קבלת כספים מזנדר, תשלם הנתבעת לתובע. משהנתבעת לא קיבלה תמורה מזנדר לא קמה לה כל חובת תשלום. חשבונותיו של התובע אינם מחייבים את הנתבעת. רק החשבונות החלקיים אשר נערכו יחד ובתיאום הם המחייבים ובהם הנתבעת קיזזה לתובע, בהסכמתו, סכומים בגין: שעות עבודה בפועל, באם עובד עבד פחות מ 8.5 שעות הופחתו שעות העבודה בהתאם ; ביצוע עבודות חוזרות ע"י התובע עקב עבודה לא מקצועית ; התובע אף החליף את מנהלי העבודה מטעמו מספר פעמים עקב דרישות התובעת. הספקי עבודה נמוכים במיוחד ; בטלה של בעלי מקצוע עקב חוסר התארגנות ; עבודות בקבלנות אשר דווחו כרג'י ; קנסות בטיחות, השכרת ציוד מאנפה, קיזוז קנסות בשל אי החזרת תגי כניסה. הקיזוזים אשר עפ"י חישוב הנתבעת עומדים ע"ס כולל של 18,170.4 ₪ בוצעו מידי חודש והתובע הסכים להם. חשבון הנתבעת הוא המאושר והקובע, ולפי חשבונה "הסופי" של הנתבעת הסכום הסופי לתשלום הוא 273,533.2 ₪ (סעיף 4.6.2 לכתב ההגנה) מתוכם היא נותרה חייבת לתובע סך של 21,078 ₪ בלבד (שם, סעיף 4.7.1), אך לא קמה חובת תשלום עקב אי קבלת כספים מזנדר. בתצהירי עדות ראשית שינתה הנתבעת את גירסתה, ולאחר חישוב נוסף, מצאה כי הינה חייבת סך של 58,261.70 ₪, ולא 21,078 ₪, וגם זאת רק אם ולאחר שתקבל כספים מזנדר. הנתבעת אינה חייבת בתשלום בגין עבודות אשר בוצעו בחודש פברואר עקב מחלוקות עם זנדר, והודעתה לקבלנים כי באם ימשיכו בעבודות יהיה הדבר על אחריותם ועל חשבונם. שיק ע"ס 40,000 ₪ ז.פ. 5.4.10 נמסר לתובע כמקדמה ע"ח עבודות שבוצעו בינואר, אך לאור אי קבלת כספים מזנדר לא קמה חובת תשלום בגינו, ועל כן בוטל. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים אני מקבלת את התביעה במלואה. ההסכם יחסי הצדדים הוסדרו לראשונה בכתב, במכתבה של הנתבעת מיום 23.12.09 (נספח 5 לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם"). מנהל העבודה באתר ונציג הנתבעת, רותם, אישר זאת בעדותו (עמ' 24 שו' 11). רותם גם אישר בעדותו כי ההסכם נערך ונחתם על ידו (עמ' 24 שו' 22), לאחר שבנוסח קודם מיום 17.12.09 (נספח 4 לתצהיר התובע, להלן: "הטיוטא") צויין סכום גבוה יותר לתשלום לעובד פר יום עבודה (800 ₪) אך הסכום שונה בהסכמת הצדדים לאחר משא ומתן. טענת הנתבעת כי בנוסף להסכם, היה גם הסכם-בעל-פה בין הצדדים, נטענה לראשונה רק בעדותו של רותם (עמ' 24 שו' 18-19), ומשלא בא זכרה קודם, היא מהווה הרחבת חזית פסולה ואני דוחה אותה. מעבר לכך וכפי שעוד יפורט, גם לא הוכח כלל מה היו התנאים באותו הסכם שבעל-פה, כביכול. ההסכם, שכותרתו "המשכת עבודה ברג'י באתר אינטל חיפה", עיגן את הסכמות הצדדים כלהלן: "בהמשך לפגישתנו באתר מהיום, סוכם כי העלות היומית לעובד מקצועי תהיה לפי 750 ₪ לי"ע (8.5 ש"ע). העלות היומית כוללת את הציוד, הכלים, האלקטרודות, הדיסקים למשחזות והחומר הנלווה לעבודת המסגרות באתר. תנאי תשלום שוטף + 65". בנוסף צויין בכתב יד על גבי ההסכם כי "עוד סוכם כי חודשים 10, 11, 12 יערכו לפי עלות יומית זו". רותם, שהעיד מטעם הנתבעת, אישר בעדותו כי תחולת ההסכם הייתה למפרע מתחילת העבודה, כלומר מחודש ספטמבר - שלא צויין מאחר ובספטמבר היה יום עבודה אחד לטענתו (עמ' 39 שו' 4). ביצוע העבודות על פי ההסכם ע"י שמילו שוכנעתי בנכונות טענות התובע, לפיהן סיפק אנשי מקצוע טובים וראויים, וכי העבודות סופקו על ידו במלואן לנתבעת. כך הצהיר התובע, וטענה זו לא נסתרה, כי השתמש בבעלי מקצוע טובים ומקצועיים לשם ביצוע העבודות בפרויקט, העסיק עובדים שסופקו לו ע"י חברות כח אדם מוכרות בפריסה ארצית (ראה אישורי חברות כח האדם שצורפו לתצהיר התובע, ללא סימון), כי העובדים נבדקו על ידו באופן אישי וקפדני לפי תעודות מקצועיות (ראה נספח 10 לתצהיר התובע), ואף קיבלו ממנו שכר גבוה יחסית למקובל בתחום עקב רמתם הגבוהה (סעיף 28 לתצהירו). מעדותו גם עלה, כי במהלך העבודות החליף שני מנהלי עבודה בלבד, ולא שישה כטענת ב"כ הנתבעת בחקירה נגדית (עמ' 11 שו' 24 עד עמ' 13 שו' 15), ובכל מקרה גם לא מצאתי בהחלפה זו עדות לפגם כלשהו בטיב העבודה, ואני דוחה את טענות הנתבעת בעניין זה. עדותו של רותם מטעם הנתבעת, לפיה בעקבות עזיבת התובע "ישבנו איתו וסגרו איתו מחיר טוב יותר לשעה" (עמ' 28 שו' 8-9), מחזקת את המסקנה כי הנתבעת הייתה מרוצה מעבודתו של התובע ורצתה בהמשך עבודתו. זאת, לאחר שהתובע עזב את האתר בעקבות מחלוקות כספיות ו/או מחמת עיכוב בתשלום בנובמבר 2009, וחזר לאחר ניהול מו"מ עם הנתבעת ומשהנתבעת מסרה לו שני שיקים עבור העבודות שבוצעו (ראה סעיף 9 לתצהיר התובע). אני דוחה את טענות הנתבעת בדבר בעיות שהיו לנתבעת עם עבודתו של התובע, שכן לא הובאה לכך כל ראיה ו/או עדות שתוכיח זאת. עדי הנתבעת עצמם, רותם, ומר וולפשטיין, העידו כי אין הם הגורם הרלוונטי להעיד על כך, אלא כי שמעו על בעיות ממנהלי העבודה באתר (עמ' 28 שו' 1-5, עמ' 66 שו' 9-12). כך שעדויותיהם של וולפשטיין ושל רותם בעניין זה מהוות עדות שמיעה, ומאחר והנתבעת בחרה שלא להביא את עדות מנהלי העבודה באתר, אני דוחה אותן. אני דוחה גם את טענות הנתבעת, לפיהן ביצעה הנתבעת תיקונים בעבודתו של שמילו, שכן לא הוצגה לכך כל ראיה. כאשר נשאל על כך וולפשטיין, השיב כי אין לו אסמכתא לביצוע התיקונים (עמ' 68 שו' 11-12). עדות זו גם סותרת את עדותו של רותם, לפיה לא דובר בתיקוני מסגרות אלא תיקוני צבע, וכי קבלנים אחרים לא ביצעו תיקונים בעבודתו של שמילו (עמ' 33 שו' 25-30). הנתבעת הציגה כתב תביעה שהגישה כנגד זנדר (נספח 2 לתצהיר מר וולפשטיין), בו כלל לא נזכרת בעיה של אי-השלמת עבודות ע"י שמילו - ההפך, הנתבעת ציינה שם, כי אנפה מסרה את העבודות לזנדר, וכי זנדר אישרה כי העבודות, כולל אלה ששמילו ביצע, הושלמו (סעיף 11 לכתב התביעה, נספח 2 לתצהיר וולפשטיין). הנתבעת טענה כי במסגרת אותה תביעה, הגישה זנדר תביעה-שכנגד, בגין אי השלמת עבודות אך בהעדר כל ראיה לכך, ומה היה יותר קל מאשר להציג את כתב-התביעה-שכנגד הנטען, אני דוחה טענה זו. אני מאמינה לעדותו של שמילו, שהייתה עקבית, כנה ואמינה. כך, אני מקבלת את גרסתו בנוגע לסיום עבודתו, לפיה, בראותו ביום העבודה האחרון, 22.02.10, כי נותרה עבודה של חצי יום, סוכם בינו לבין רותם מטעם הנתבעת כי עבודתו של שמילו הסתיימה (עמ' 9 שו' 22 ואילך). חוב הנתבעת לשמילו שוכנעתי, כי החשבונות שנערכו לפי דפי היומן משקפים נכונה את חובה של הנתבעת לשמילו. אין חולק כי שמילו הגיש לאנפה שני חשבונות עסקה, בראשון לכל חודש (נספח 7א לתצהיר התובע, עמ' 14 שו- 23-26): האחד - חשבון עבודות שבוצעו ברג'י - אליו צורף פירוט בכתב יד של מספר ושמות העובדים שעבדו כל יום והחיוב עבור כל יום. חשבון זה התבסס על דפי היומן (נספח 6 לתצהיר התובע), המשקפים את ביצוע העבודות היום-יומי, ונחתמו ברובם ע"י התובע ו/או מי מטעמו וע"י נציגי הנתבעת. השני - חשבון עבודות בקבלנות. שמילו ביצע את העבודות, החל מיום 29.09.09 (יום עבודה אחד שצורף לחשבון חודש אוקטובר), ובמהלך החודשים אוקטובר, נובמבר, דצמבר 2009, ינואר ופברואר 2010. בהתאם להסכם (מכתב הנתבעת מיום 23.12.09), הוציא שמילו זיכויים רטרואקטיביים, בחשבונות עסקה 437, 438, בגין הפחתת התשלום מאנפה לשמילו, מ- 800 ₪ ל- 750 ₪ (בתוספת מע"מ) פר יום עבודה. התובע הציג דף מרוכז של חשבונות העסקה (נספחים 7ב, 8 לתצהירו), הכולל את הניכויים שהוצאו כמוסכם לעיל, וממנו עולה בבירור כי יתרת חובה של אנפה לשמילו עומדת על 304,204 ₪ בתוספת מע"מ 111,005 ₪, וסה"כ 415,209 ₪. הנתבעת שילמה לשמילו 228,301 ₪, תוך התנערות מחובתה לשלם לשמילו עבור העבודות שבוצעו בחודש פברואר 2010. כך שיתרת חובה של אנפה עומד על 186,908 ₪. חלק מחוב זה הנו בגין שיק בסך 40,000 ₪ שמסרה הנתבעת לשמילו על חשבון החוב, אך חולל ללא פירעון. הנתבעת לא חקרה את שמילו על החשבונות שהציג ו/או על החישובים שערך ולא הפריכה את גרסתו בעניין גובה החוב ואופן חישובו (סעיפים 14-16 לתצהיר התובע, נספחים 7-8 לתצהיר התובע, עמ' 14 שו' 23-26, עמ' 15 שו' 14-16), ואף לא הוכיחה את טענותיה בדבר הפחתות, קיזוזים והעדר חתימות. האם פטורה הנתבעת מתשלום בגין אי-קבלת תשלום מזנדר (טענת "גב אל גב") הנתבעת לא הצליחה להוכיח את הטענה, כי תנאי לכל תשלום לתובע, הנו תשלום לנתבעת מהמזמין - זנדר, בצורת תשלום הידועה כ"גב אל גב". דרך תשלום זו לא נזכרה באף מסמך בין הצדדים (עמ' 6 שו' 26 ואילך; עמ' 7 שו' 14, 23). עדי הנתבעת אמנם העידו על דרך תשלום "גב אל גב", ואולם מר וולפשטיין אישר כי לא הכיר את התובע עד לאחר שהוגשה התביעה (עמ' 63 שו' 24-26; עמ' 66 שו' 5-6), כי הוא לא סיכם עם התובע על צורת תשלום "גב אל גב" אלא שמע על כך מרותם, וכי מעולם לא אמר לשמילו על דרך תשלום "גב אל גב" (עמ' 65 שו' 11; עמ' 71 שו' 12-13). לפיכך עדותו של וולפשטיין בעניין זה מהווה עדות שמיעה ואני דוחה אותה. עדותו של רותם בעניין התשלום "גב אל גב" סתרה את עצמה, כאשר מחד העיד כי מדובר בתנאי מהותי בהתקשרות עם התובע (עמ' 24 שו' 25, עמ' 25 שו' 4), ומאידך לא הציג הסבר מניח את הדעת כיצד תנאי כה מהותי לא מצא את דרכו להסכם בין הצדדים - שנוסח על ידי רותם עצמו (עמ' 25 שו' 9). מה גם, שרותם העיד כי הנתבעת חתמה גם על הסכמים שונים, מפורטים בהרבה, עם קבלנים אחרים, שם הופיע תנאי התשלום "גב אל גב" (עמ' 25 שו' 15), וראה גם מוצג נ/1 - הסכם בין הנתבעת לבין הקבלן יזן שם מופיע תנאי התשלום "גב אל גב". העדר תנאי זה בהסכם עם התובע - מחזק את גרסת התובע כי הצדדים לא הסכימו על תנאי זה. בהקשר זה, גם וולפשטיין לא הצליח להסביר את העדרו של תנאי "גב אל גב" מההסכם, למרות שהוא פיקח על רותם ובדק כי רותם ממלא אחר הנחיותיו (עמ' 65 שו' 17-18). הנתבעת בחרה מטעמיה שלה, שלא להביא כל עדות של קבלן עמו ערכה, כביכול, הסכם בעל-פה, אשר כלל דרך תשלום "גב אל גב". הנתבעת לא הוכיחה כי העסיקה מסגר נוסף בשם קייס אדהם, ובחרה מטעמיה שלא לזמנו למתן עדות. וממילא מודה הנתבעת כי העסיקה מספר מסגרים, כך שעצם העובדה שהועסק מסגר נוסף לא מוכיחה חוסר שביעות רצון מהתובע. ההסכם היחיד הקיים, מציין דרך תשלום של שוטף + 65. דווקא פירוט זה תומך בגרסת התובע כי הצדדים לא הסכימו על תשלום בדרך של "גב אל גב". ודוק, העובדה שהתשלום מהנתבעת לשמילו, נקבע על דרך של שוטף + 65, וכי התשלום מזנדר לנתבעת, נקבע על שוטף + 60, מלמדת על טווח ביטחון שלקחה הנתבעת, ואינה מהווה הוכחה לתשלום בדרך של "גב אל גב". טענת הנתבעת, כי רק כנגד קבלת כספים מזנדר בלבד ובאופן ישיר, העבירה כספים לקבלני המשנה שלה לרבות התובע - נסתרה לאור עדותו של וולפשטיין לפיה הנתבעת התקשרה עם קבלני משנה לביצוע העבודות באתר - עוד בטרם נחתם ההסכם בין הנתבעת לזנדר (עמ' 24 שו' 26-29; ס' 24.1 וס' 24.4 לכתב התביעה שהוגש נגד זנדר - נספח 2 לתצהיר וולפשטיין). מכתב התביעה שהגישה הנתבעת נגד זנדר גם עולה, כי היא טענה ששילמה כבר לספקים ולקבלני משנה חרף העובדה שטרם קיבלה תשלום מזנדר (ס' 24.5 לכתב התביעה שהוגש נגד זנדר - נספח 2 לתצהיר וולפשטיין). יתרה מכך, מסעיף 31.1 לכתב התביעה נגד זנדר (נספח 2 לתצהיר וולפשטיין) עולה, כי הנתבעת לא היתה רשאית להפסיק את ביצוע העבודות באתר גם במקרה של עיכוב בתשלום מזנדר. כאשר נשאל על כך וולפשטיין, ענה באופן סתמי כי מדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד (עמ' 75 שו' 26-30, עמ' 76 שו' 1-13). יתרה מכך, וולפשטיין אישר בעדותו כי למעשה הנתבעת שילמה לקבלני המשנה מבלי שקיבלה כספים מזנדר (עמ' 75 שו' 15-22). לפיכך אני דוחה את הטענה כאילו פטורה שמילו מתשלום לתובע כל עוד לא קיבלה תשלום מזנדר. האם הנתבעת פטורה מתשלום בגין דפי יומן לא חתומים הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה דף יומן שאינו חתום על ידי נציגיה, לא ישולם לתובע. רותם סתר את עצמו בעדותו בעניין זה, כאשר מחד טען שהנתבעת לא משלמת עבור דפי יומן לא חתומים (עמ' 58 שו' 5-6), ומאידך הודה כי בפועל שולמו גם דפי יומן שלא היו חתומים (עמ' 37 שו' 5-6). אמנם, רותם טען כי דפים אלו שולמו בתנאי כי ייחתמו בהמשך (עמ' 37 שו' 10-12), אך לא הצליח להוכיח טענה זו שנטענה בעלמא ואף לא הציג כל דף יומן כזה שאושר לכאורה בדיעבד (עמ' 37 שו' 14). כך למשל, דף יומן מס' 274 מיום 01.11.09 אינו חתום, אך הוא אושר הן בחשבון הביניים והן בחשבון הסופי על ידי רותם (ראה נספח 5א לתצהירו של רותם); דף יומן 278 מיום 05.11.09 אושר, למרות שנציג הנתבעת חתם רק על פריט ראשון; דף יומן 279 מיום 08.11.09 אושר למרות שחתימות נציגי הנתבעת אישרו רק חלק מהפריטים. עדותו של וולפשטיין בעניין דפי היומן בפרט וההתחשבנות בין הצדדים בכלל, מהווה עדות שמיעה ועל כן אין להתחשב בה. זאת, לאחר שוולפשטיין אישר כי לא היה לו כל חלק באישור ו/או ברישום ו/או בחתימה על דפי היומן (עמ' 64 שו' 20-23), כי אין לו כל ידיעה אישית על עבודה בלתי מקצועית של התובע (עמ' 66 שו' 9) וכי רותם הוא האחראי היחיד להתחשבנות הנתבעת עם התובע ולעריכת קיזוזים (עמ' 64 שו' 19-20; עמ' 65 שו' 27-28). גם עדותו של רותם בעניין דפי היומן מהווה ברובה עדות שמיעה, לאחר שהעיד כי תפקידו מינהלתי וכי העבודה בשטח פוקחה ונוהלה ע"י מנהלי עבודה של הנתבעת באתר (עמ' 28 שו' 3-4), וכי לא הוא לא זה אשר חתום על דפי היומן "אולי על דף בודד וגם זאת תמיד בליווי של אחד המנהלים ורק אם היתה בעיה" (עמ' 62 שו' 2, 9). הנתבעת בחרה שלא להביא את עדות מנהלי העבודה הללו, והדבר נזקף לחובתה בפרט כאשר יכלה בנקל להביא עדויות אלה. רותם גם אישר כי בעניין הפחתות שבוצעו מדפי היומן אין לו ידיעה אישית (עמ' 41 שו' 22, 26; עמ' 30 שו' 10-14), וכי ההערות הכתובות על דפי היומן נכתבו ע"י מנהלי העבודה של הנתבעת בשטח ולא על ידי רותם (עמ' 42 שו' 4). רותם אישר בעדותו כי את החשבון הסופי, נספחים 3-7 לתצהירו, ערך רק לאחר הגשת התביעה (עמ' 39 שו' 15-18). לאור הסתירות בין החשבון הסופי לבין חשבונות הביניים - התרשמתי כי החישובים הסופיים הוכנו אך ורק במסגרת התגוננות הנתבעת והם אינם מייצגים נכונה את התחשבנות הצדדים, בייחוד כאשר הנתבעת לא הביאה את עדויות נציגיה באתר שחתמו על דפי היומן. להלן חלק מהסתירות: כך למשל הפחית רותם תשלום של יום עבודה של שמילו עצמו בתאריך 30.09.09, למרות שהוא עבד יחד עם 4 העובדים האחרים באתר באותו יום, כפי שאישר רותם עצמו (עמ' 36 שו' 27), ולמרות שנציג הנתבעת חתום על דף יומן זה (מס' 252). בגין יום עבודה בתאריך 01.10.09 פירט התובע 5 עובדים. בחשבון הביניים בכתב יד אישר רותם 4 עובדים, ואילו בחשבון הסופי אישר רק 3 עובדים. כאשר נשאל על כך, השיב רותם כי כנראה עשה טעות בחשבון הביניים (עמ' 39 שו' 27), אך לא הביא את עדות נציג הנתבעת החתום על אותו דף יומן (מס' 253). באופן דומה העיד רותם כי כנראה בשל טעות בחשבון הביניים הפחית בחשבון הסופי של תאריך 06.10.09 (דף יומן 256), ואישר במקום 7 עובדים רק 6 (עמ' 40 שו' 9). בגין יום עבודה בתאריך 05.10.09 כתב נציג הנתבעת בשם אחמד, כי אושר הספק עבודה של 60% (דף יומן מס' 255). רותם העיד כי אין לו ידיעה אישית על כך (עמ' 40 שו' 4), והנתבעת בחרה מטעמיה שלה שלא להביא את עדותו של אחמד; כך גם בעניין הפחתת העבודה בתאריך 04.11.09 (דף יומן מס' 277). רותם אישר בעדותו כי היה אמור לאשר 8 עובדים בתאריך 07.10.09 (דף יומן מס' 257), למרות שאישר בפועל רק 6 עובדים (עמ' 40 שו' 15-25; עמ' 41 שו' 1, 3). רותם אישר כי אין לו ידיעה אישית על הפחתת 8 שעות עבודה בגין תאריך 11.10.09 (דף יומן 259) (עמ' 41 שו' 22, 26). הנתבעת לא הביאה עדות על ביצוע עבודה חוזרת בתאריכים 08.10.09 (דף יומן 258) ו- 14.10.09 (דף יומן 262) בגינן לכאורה הופחתו סכומים; הנתבעת לא הביאה עדות על הפחתה בגין ניקיונות ביום 26.10.09 (דף יומן 270) (עמ' 42 שו' 4, 24); כך גם לגבי יום 09.11.09 (דף יומן 280) רותם לא ידע להסביר את הסיבה להפחתה (עמ' 47 שו' 10-13); וכך לגבי ההפחתה ביום 13.12.09 (דף יומן 13.12.09) וביום 14.12.09 (דף יומן 259). רותם טען כי בחשבון הסופי אישר את העבודה ביום 25.10.09 (דף יומן 269) לאחר שישב עם שמילו על החשבון הסופי (עמ' 46 שו' 22). אני דוחה טענה זו מאחר והחשבון הסופי נערך על ידי רותם, כאמור, רק לאחר הגשת התביעה. רותם הודה כי בטעות לא אישר את דפי היומן 281-282 לתאריכים 10-11.11.09 למרות שהם חתומים על ידי נציג הנתבעת כדין (עמ' 47 שו' 15-19; עמ' 48 שו' 18-19). רותם אישר בעדותו כי היה אמור לאשר את דף יומן 286 לתאריך 22.11.09 למרות שלא עשה כן בפועל (עמ' 48 שו' 23-24). לא מצאתי כי לייחס משמעות כלשהי לכך שהתובע הוסיף את שמות העובדים על גבי דפי היומן, לאחר שדפי היומן הועברו לנתבעת באתר. ראשית, מאחר ואין בכך להעלות או להוריד בעניין הקיזוזים מדפי היומן - אשר נעשו ללא הסכמה ומבלי כל בירור. שנית, מששוכנעתי מתשובתו של שמילו כי במקביל לדפי היומן הגיש לנתבעת בכל יום את שמות העובדים, ומאחר והנתבעת לא הוכיחה כי השמות המופיעים ברשימות אלה שונים מהשמות שהוסיף שמילו בכתב ידו מאוחר יותר. התוצאה היא שאני דוחה את החשבון הסופי שערכה הנתבעת ומעדיפה את חשבונות התובע - המבוססים על דפי היומן ועל חשבונות הביניים. האם בצדק ביצעה הנתבעת הפחתות מחובה לתובע הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי התובע הסכים לקיזוז מהתשלום המגיע לו. לטענת הנתבעת, הפחיתה בחודש אוקטובר 2009 מחובה לתובע סך של 4,100 ₪ בגין כלים, בצירוף סך של 7,567 ₪ עיכבון. כאשר נשאל רותם כיצד הגיעו לסכום זה, השיב כי אינו יודע (עמ' 45 שו' 16-17). הנתבעת אף התעלמה מניכוי זה בתצהירי העדות הראשית מטעמה ולא הזכירה אותו. לשאלת בית המשפט מדוע לא כתוב בתצהירי עדות ראשית של הנתבעת ששמילו הסכים לעיכבון, השיב רותם ש"זה לא משהו שהוא בר שיחה בכלל, דבר נורמטיבי בכל חשבון" (עמ' 32 שו' 28-29) וכי "לא יודע אם הוא הסכים או לא. הוא לא הבין את זה והסברתי לו את זה מספר פעמים. אחר כן לא היו לו שאלות אז אני מניח שזה הסתדר לו בראש" [הדגשה שלי, ה.א.] (עמ' 32 שו' 11-12). הנתבעת צירפה מסמכים שונים לתמוך בטענותיה אלה, ואולם המסמכים אינם חתומים על ידי אף אחד, וודאי שלא ע"י התובע ו/או מי מטעמו (עמ' 44 שו' 26, 27 ואילך עד עמ' 45 שו' 13). כאשר נשאל על כך רותם, השיב כי אינו מצפה משמילו לחתום על מסמכים אלה מאחר ושמילו לא היה בשטח רוב הזמן (עמ' 30 שו' 8-9). אמנם, שני טפסים שהציגה הנתבעת נחתמו ע"י נציג של התובע (עמ' 29 שו' 29-31) - בגין השכרת ציוד, אך טפסים אלה אינם מפרטים את עלות ההשכרה ולא ניתן לדעת איזה סכום לקזז בגינם. לעומת זאת, יתר המסמכים שהציגה הנתבעת הנם טפסים שאינם חתומים - לא ע"י נציגיה ולא ע"י נציג התובע (טופס חיוב בסך 11,668 ₪ מיום 21.02.10 (עמ' 180 לתצהירי הנתבעת); טופס חיוב על סך 3,960 ₪ מיום 01.11.09 (עמ' 140 לתצהירי הנתבעת); טופס חיוב על סך 2,040 ₪ מיום 12.01.10 (עמ' 163 לתצהירי הנתבעת); טופס חיוב על סך 1,000 ₪ מיום 24.11.09 (עמ' 154 לתצהירי הנתבעת); טופס חיוב על סך 2,800 ₪ מיום 30.10.09 - עליו חתום נציג הנתבעת בלבד (עמ' 144 לתצהירי הנתבעת)). וכך גם 3 דוחות עבירת בטיחות אינם חתומים ע"י נציג כלשהו של התובע. כאסמכתא להסכמתו, כביכול, של שמילו לקיזוזים, טען רותם בעדותו כי ביום ההדרכה שהעבירו המזמינות (זנדר ואינטל) לתובע, הוסבר לו על הקיזוזים (עמ' 31 שו' 1-10; עמ' 44 שו' 9-10). ואולם הנתבעת לא הביאה כל עדות שתתמוך בטענה זו, ולכן היא מהווה עדות שמיעה בלתי קבילה. כך, גם לגבי הקיזוז בחודש נובמבר 2009 שערכה הנתבעת לחובה לתובע (חשבון עסקה 429, נספח 9 לתצהירו של רותם), הוא לא אושר ע"י התובע. כאשר נשאל על מהות הקיזוז ענה רותם באופן סתמי כי ישב עם שמילו וסיכם עמו את הדברים (עמ' 49 שו' 21-30). לנוכח ריבוי הסתירות בגירסת רותם - ובהעדר כל ראיה מלבד עדותו - לא ניתן לקבלה, ולסמוך עליה ממצא עובדתי כלשהו. הנתבעת לא הוכיחה כי קיזוז סך 1,000 ₪ בחודש נובמבר 2009, נעשה אכן בגין קנס עקב עבירת בטיחות כטענתה. הדוח שהוצג על ידה לתמוך בטענה זו, אינו חתום ע"י הנתבעת ו/או התובע וככל לא מצוין בו כי הוא מהווה קנס, רותם העיד כי לא היה במקום בעת מתן ה"קנס", והנתבעת לא הציגה את המסמך שעליו מבוסס ה"קנס" לטענתה (עמ' 50 שו' 1-26). הנתבעת לא הוכיחה כי קיזוז 2,040 ₪ בחודש דצמבר 2009 נעשה כדין (חשבון חלקי מס' 3, נספח 10 לתצהירו של רותם). התובע אינו חתום כמסכים לקיזוז, ורותם לא סיפק הסבר הגיוני לכך (עמ' 54 שו' 16-23). רותם אישר בעדותו כי בכל החשבונות המגיעים לתובע, ניכה 10% עיכבון, אשר אין ספק כי צריך להיות מוחזר לתובע (עמ' 46 שו' 23-27). כך שגם אם הוסכם על העיכבון מראש, ברור כי בסיום העבודות היה על הנתבעת לשלם סכומים אלה לתובע. שוכנעתי כי שמילו לא הסכים לביצוע הפחתות מהתשלומים המגיעים לו, ולכן גם עזב את האתר מספר פעמים (עמ' 21 שו' 5-13). ההסכם, אותו ניסח רותם, מתיישב אף הוא עם עובדות אלה ועם מחאת התובע על ההפחתות שבוצעו ללא הסכמתו. האם פטורה הנתבעת מתשלום עבור חודש פברואר 2010 התובע הגיש לנתבעת שני חשבונות עסקה בגין עבודות שבוצעו בחודש פברואר 2010 - חשבון עסקה מס' 435 ע"ס 34,800 ₪ בגין עבודות ברג'י של 40 ימי עבודה; וחשבון עסקה מס' 346 בגין עבודות קבלנות וחומרים שסיפק התובע ע"ס 1,548 ₪. בנוסף לחשבונות אלו הגיש התובע דף ריכוז ימי עבודה המפרט את התאריכים ומספר העובדים בכל יום, בחודש פברואר. הנתבעת אישרה כי דפי היומן לחודש פברואר 2010 חתומים ע"י שני הצדדים (סעיף 3.6 לכתב ההגנה), ולא הכחישה או סתרה את החשבונות, אלא טענה כי אינה אחראית לתשלום. לטענת הנתבעת, בסוף חודש ינואר נמסרה לתובע הודעה ע"י נציג הנתבע, רותם, להפסיק את העבודה באתר מפני שזנדר אינה משלמת כספים לאנפה, תוך ציון כי קבלן משנה אשר יבחר להמשיך לעבוד, עושה זאת על אחריותו ועל חשבונו. שמילו הכחיש כי קיבל הודעה כזו. אני מאמינה בעניין זה לעדותו של שמילו, שהייתה עקבית, כנה ואמינה, ולפיה, לא רק שלא קיבל הודעה על הפסקת העבודה אלא שעד ליום העבודה האחרון באתר, קיבל בכל יום, או כמה ימים קודם, רשימה של פרוייקטים לביצוע מהנתבעת, לפיה ביצע את העבודות באתר. רק ביום האחרון 22.02.10, כששמילו ראה כי מדובר בעבודה רק לחצי יום, הוסכם בינו לבין הנתבעת, באמצעות רותם, שהוא מסיים את הפרוייקט (עמ' 9 שו' 22 ואילך). הנתבעת מסרה גרסאות סותרות בנוגע להודעה הנטענת לקבלנים: וולפשטיין העיד בסעיף 3.5 לתצהירו כי הוא הודיע אישית לכל הקבלנים למעט התובע - לו הודיע רותם. בעדותו תחילה חזר על כך וולפשטיין, אך בהמשך שינה את הגרסה בטענה כי מזכירתו ניהלה רשימת קבלנים אליהם פנה אחד המנהלים, וכי הוא עצמו, וולפשטיין, פנה רק למיעוט מהקבלנים (עמ' 68 שו' 22-23). כאשר נשאל וולפשטיין מדוע לא הוציא הודעה בכתב על הפסקת העבודה בפברואר, ענה כי חשש שזנדר תתבע את אנפה על הפסקת העבודה באתר (עמ' 76 שו' 27-29) - טענה שלא מתיישבת עם עדותו כי הורה ל- 70 עובדי אנפה לא להגיע לעבודה באותה עת (עמ' 77 שו' 1). רותם מצידו, העיד כי מנהליו הורו לו להודיע בעל פה לקבלני המשנה, ולכן הודיע טלפונית (עמ' 35 שו' 17-20). ואולם, רותם אישר בעדותו כי אנפה מסרה סידור עבודה לתובע גם בחודש פברואר 2010 (עמ' 34 שו' 16-21; עמ' 35 שו' 24-26). כמו כן, הנתבעת קיזזה לתובע סכומים בגין חיובים גם בחודש פברואר 2010 (עמ' 38 שו' 9 ואילך) - וקיזוזים אלה מעידים כי הנתבעת הסכימה לעבודתו של התובע בפברואר. על דפי היומן של חודש פברואר מופיעות חתימות מפקחי העבודה של אנפה, עובדה הסותרת את טענתו של מר וולפשטיין לפיה מאז מתן ההודעה על הפסקת העבודה, עבדו במקום מפקחיה של זנדר והם שאמרו לקבלני המשנה מה לעשות (עמ' 77 שו' 28-29). גם בכתב התביעה שהגישה אנפה נגד זנדר לא נטען בשום מקום כי הודיעה לקבלני המשנה להפסיק את עבודתם באתר בגין אי תשלום מזנדר. באותו כתב תביעה טענה אנפה כי קבלני המשנה הפסיקו על דעתם להגיע לאתר עקב חסרון כיס של אנפה מחמת אי תשלום ע"י זנדר. כשנשאל על סתירה זו וולפשטיין, לא הציג הסבר כלשהו (עמ' 77 שו' 17-19). מה גם, שבמסגרת התביעה נגד זנדר, תבעה אנפה גם תמורה בגין העבודות שבוצעו בחודש פברואר 2010 (סעיף 11 לכתב התביעה נגד זנדר, נספח 2 לתצהיר וולפשטיין). אני דוחה איפוא את טענות אנפה כאילו אינה חייבת לשלם לשמילו עבור חודש פברואר 2010. סיכום סיכומו של דבר, שאני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך 186,908 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.2.10 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעת תשא גם בהוצאות התובע ובנוסף גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 23,000 ₪. הסכומים האמורים ישולמו לתובע תוך 30 יום ממתן פסק דין זה, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. מסגרות