מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזקת קילו סמים: העובדות נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו החזקה עם אחר, שלא לשימוש עצמי, סם מסוכן מסוג קנאביס במשקל 1,040 גרם נטו. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. סגן הנשיא, השופט צבן נעתר לבקשה. נימוקיו של סגן הנשיא צבן, בכל הנוגע לעילת המעצר, שעליה בעיקר סב הערר, היו כדלקמן: (1) לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, קיימת עילת מעצר נגד העורר. (2) תלוי ועומד נגד העורר מאסר על תנאי של שלושה חודשים, בגין כל עבירה על פקודת הסמים המסוכנים. (3) חלופת המעצר שהוצעה - שהייה אצל אחותו בפתח-תקווה, תחת שמירה צמודה של משפחתו - איננה חלופת מעצר ראויה, לאור עברו של העורר וחוסר האפשרות ליתן בו אמון, משום שהעונש המותנה הושת עליו שישה ימים לפני שנעברה העבירה המיוחסת לו בתיק זה ונראה שהעורר לא הפיק את הלקח מהעונש הקל שקיבל. אין לי אלא להביא את דברי סגן הנשיא צבן, הקולעים אל המטרה: "כך הוא (העורר - מ' ר') מראה לנו שמורא החוק אינו חל עליו, המאסר על תנאי התלוי ומרחף מעל ראשו אינו מרשים אותו, וניתן לאמר כי מי שמורשע בעבירת סמים, יוצא לחופשי ואחרי ימים ספורים עובר לכאורה עבירה כה משמעותית, עם כמות כה משמעותית של סם, מצפצף צפצוף ארוך על החוק ועל רשויות אכיפת החוק. אדם כזה אינו ראוי לאמון, סכנתו לציבור ברורה, שהייתו בבית אחותו אינה יכולה לשמש תחליף. אם הוא מצפצף על המאסר על תנאי, מדוע שלא יצפצף על אחותו, גיסו וכל אדם אחר האמור לשמור עליו?!". טענות עו"ד בר חיים מדובר בראיות נסיבתיות ויתכן שאפילו העורר יצא זכאי. טענה זו נטענה בשפה רפה. יש מקום להבדיל בין סחר בסמים לבין החזקה שלא לשימוש עצמי. הסם כשנתפס לא היה מחולק, לא נתפסו מאזניים, גפרורים או שקיות ניילון. החזקה בסם אינה יוצרת חזקת מסוכנות כל כך גדולה שלא ניתן להפיגה בחלופת מעצר. הוצעה חלופת מעצר מצויינת - אחותו וגיסו של העורר, שאין להם עבר פלילי והם מנהלים אורח חיים נורמטיבי. שני אלה ראויים לאמון בית-המשפט אם יפקיד בידיהם את הפיקוח על העורר ואין חשש שהם ישתפו עימו פעולה. אין לשקול כנגד העורר את העובדה, שזמן קצר לאחר שהורשע בעבירת סמים, הוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין עבירה על פקודת הסמים המסוכנים. לא היה במקרה זה קרבן ואם היה קרבן העורר הוא הקורבן ויש להצילו מידי עצמו. יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של העורר, שעבר תאונת דרכים ויש לו בעיה ביד ימין. טענות המשיבה בעבירות סמים הכלל הוא המעצר ולא שחרור, שכן אין למשטרה משאבים לפקח אחרי סוחרי סמים והם יכולים להמשיך בסחר בסמים באמצעות שליחים ושימוש באמצעי התקשורת (בש"פ 5090/97 חמיס נ' מדינת ישראל, לא פורסם). יש הבדל בין סמים קלים לקשים, אך הבדל זה מטשטש כשמדובר בהחזקת כמויות מסחריות (בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, לא פורסם). יש נסיבה לחומרה בכך שהעורר חשוד שעבר, אך ימים ספורים אחרי שנידון על ידי הנשיא כהן, עבירת סמים נוספת. חוסר שיתוף פעולה מצד העורר. אין לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד לבקש שבית המשפט יתן בו אמון ומאידך הוא מסרב למסור את גירסתו למקרה (בש"פ 8638/96 קורמן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). בעבירות שחלה עליהן חזקת מסוכנות, הנטל על הנאשם שבנסיבות המיוחדות של המקרה אין מתקיים סיכון מן הסיכונים האמורים ומן הראוי להורות על חלופת מעצר. כאן לא עלה בידי העורר להפריך חזקה זו משבחר בזכות השתיקה (שם). העורר החזיק כמות סם ששימשה כשלב לסחר. לא נמצאו ניילונים, קופסאות גפרורים ומאזניים, משום שהוא נתפס סמוך לאחר רכישת הסם. החזקה בסם מסוכן שלא לשימוש עצמי דינה כדין מי שמעורב בסחר ומי שמעורב בסחר בסמים מוחזק כמועד לחזור לסורו. לכך יש להוסיף שקיימת חזקה שסם בכמות שבה החזיק העורר מוחזקת לשם מסחר (בש"פ 3262/96 פניבלוב נ' מדינת ישראל - לא פורסם; סעיף 31(3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג1973-. חלופת המעצר נדחתה מחוסר אמון בעורר ולא בקרוביו, הוא שצריך לעורר אמון ולא קרוביו. מסקנות נראה לי שהראיות, כפי שפרט סגן הנשיא צבן, הינן בגדר ראיות לכאורה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 133, 146-166). כנגד העורר קיימת חזקת מסוכנות לאור טיב העבירה, החזקת סם שלא לצריכה עצמית. העורר לא הצליח להפריך חזקת מסוכנות זו, הן משום ש"צפצף", כלשונו של סגן הנשיא צבן, על החוק וחזר לסורו לאחר שהצהיר שחדל מלהשתמש בסמים והן משום שאינו ראוי לאמון לאור העובדה שסכר את פיו וסרב למסור גירסה עד עצם היום הזה. חלופת מעצר אינה הולמת סוחרי סמים או מי שמחזיקים שלא לשימוש עצמי סם בכמויות גדולות. אנשים כאלה יכולים להמשיך ולהתמיד בעיסוקם גם אם לא יהלכו ברחובה של עיר. עד כאן שיקולי באשר לדחית הערר. חרף האמור לעיל, לא נתתי החלטה על אתר, משום שסברתי שאולי קיימת ולו בדוחק, חלופת מעצר ראויה ולפיכך דחיתי את הדיון כדי לקבל תסקיר מעצר משירות המבחן. במועד שנקבע לקבלת התסקיר הסתבר לי משיחה עם גב' רבקה פרייברג, קצינת מבחן מחוזית שתסקיר אין. לדבריה, אין שירות המבחן מסוגל, מבחינת כח האדם העומד לרשותו, לעמוד במטלה נוספת זו, שכן לא נוספו תקנים של קציני מבחן שיעודם יהא להכין תסקירי מעצר כנדרש בחוק. נמצא שתיקון חשוב - סעיף 21א' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- - שהוסף בשנה שעברה ונכנס לתוקף ביום 1.1.98, הפך לאות מתה, משום שמי שממונה על התקנים לא דאג, בד בבד עם התיקון בחוק, לכח אדם שיוכל לישמו. בישיבה שנועדה לקבלת התסקיר, העידה אחותו של העורר נאוה דולה, שהציעה חלופת מעצר שתהא "הדוקה" לדבריה. כאמור, שרות המבחן לא היה לי לעזר בהתלבטותי זו. לאחר שחככתי בדעתי, החלטתי לבסוף שלא להתערב בהחלטתו של סגן הנשיא צבן, בעיקר משלושה טעמים: "צפצופו" של המבקש על החוק, שמטיל בו כתם של מסוכנות. סירובו ליתן גרסה ובכך העלה על עצמו כמי שאינו ראוי לאמון ולכן נכשל בהרמת הנטל לסתור את חזקת המסוכנות. ספק אם חלופת המעצר תהא במציאות כה הדוקה. לאחות הנאשם ובעלה שני ילדים רכים בשנים. אינני בטוח שבנסיבות אלה יוכלו האחות ובעלה שלא להסיר עין מהעורר, גם כשישהה במחיצתם וזאת חרף הדברים החד משמעיים ששמעתי ממנה. אי האמון, כפי שציינתי, אינו באחותו ובעלה אלא בעורר עצמו שאינו יודע להתגבר על היצר הרע שבו. לאור כל האמור, הערר נדחה. החזקת סמיםסמים