בספרו פיצויים בשל נזק גוף,(מהדורה חמישית, כרך א, עמ' ),857, כותב כב' השופט בדימ. קציר, " משניתן להוכיח את שיעור ה'נזק המיוחד' בעדויות מפורטות, לא יסתפק בית המשפט בראיות סתמיות על דבר אפשרות של קיום נזק ולא יפסוק פיצוי על נזק שלא הוכח". אלא שהפסיקה מודעת גם למצבים בהם עובד שפוטר, בלי קשר לנכותו, מתקשה להשתלב מחדש בשוק העבודה עקב מגבלותיו, וכך נקבע, למשל, בע"א 632/61, בן יעקב ואח' נ. מיכאל וערעור שכנגד, פד"י ל"ח(4)12, 19: "אין זה חזון נדיר בימינו, שעובדים מפוטרים מעבודתם או שמעבידם פושט את הרגל. בכל מקרה כזה מוצא עצמו העובד, גם אם אין לנכותו כל קשר לפיטוריו, מתדפק על דלתותיהם של נותני העבודה; או אז עשויה מגבלתו הפיסית לעלות לו בצמצום מרחב אפשרויות התעסוקה שלפניו. קל וחומר שהדברים אמורים באדם שרכש מקצוע בלימודים או בנסיון ממושך ונכותו מונעת ממנו לעסוק במקצועו. גם אם התמזל מזלו וזכה למצוא מקום עבודה מתאים ושכר הולם בצידו, הרי אם חלילה ימצא עצמו מבקש עבודה, מצבו יהיה גרוע ממצבם של שאר בעלי אותו מקצוע, שכן מבחינת סיכויי העסקתו מחדש, הוא משול למי שחסר מקצוע לחלוטין". פיטורים