התנאים להכרה במוסדות חינוך כמוסדות מוכרים שאינם רשמיים נקבעו בתקנה 3(א) לתקנות מוסדות חינוך. חלקם של התנאים נוגעים לתכני הלימוד במוסד, ל"מעטפת הלימודית", מס' תלמידים בכיתה, מספר ימי לימוד, חופשות, תנאי שיכון וכיוצא בזאת וחלקם תנאים הנוגעים לאיכות ההוראה, ובהם השכלת המורים ותנאי שכרם. וזוהי לשון התקנה: "(א) מוסד חינוך לא יוכרז כמוסד מוכר אלא אם נתמלאו תנאים אלה: (1) על המוסד ניתן רשיון לפי חוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969, או לפי פקודת החינוך, לפי העניין; (1א) המוסד מקיים את תכנית היסוד לפי האמור בתקנה זו; (2) הלימודים הנוספים על תכנית היסוד אושרו על ידי השר; (2א) מספר התלמידים הצפוי בכל כיתה הוא לפי השיעור הנהוג במוסדות חינוך רשמיים; (3) ימי הלימודים אינם יותר מ- 260 לשנה ולא פחות מ- 180 לשנה, ובלבד שבמוסדות שבהם מקבלים התלמידים שיכון וכלכלה נוסף על החינוך היסודי, יהיו ימי הלימוד כפי שיאשר השר; (4) המוסד מקיים חופשות חגים כפי שאישר השר; (5) השכלת המנהל וחבר המורים והעובדים במוסד הוא לפי הנהוג במוסדות חינוך רשמיים; (6) משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים; (7) תנאי השיכון, הציוד והתנאים הסניטאריים במוסד מניחים את דעת השר". לפי הוראת תקנה 10 לתקנות מוסדות מוכרים, "הכרה תפקע אם לא מתקיים עוד במוסד התנאי שבתקנה 3(א)(1), והיא תבוטל אם לא מתקיים עוד במוסד תנאי מן התנאים האחרים שבתקנה 3". 46. הכלל הוא כי "בתחום משפט העבודה נקבעות זכויות העובדים בקשר לתנאי העסקתם במסגרת חוקי מגן, בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה שהרחיבו את הוראותיהם, בחוזי עבודה, ואף הנוהג מוכר כמקור משפטי לזכאות בתחום משפט העבודה". (סעיף 60 לדעת הרוב בפסק דין בוסי) נקודת המוצא הינה שתקנה 3 לתקנות חינוך ממלכתי באה להסדיר את מערך ההכרה, הפיקוח והתמיכה התקציבית אצל הרשות המנהלית המוסמכת. לפיכך התקנה חלה במישור המנהלי שבין הרשות המנהלית המוסמכת לתת הכרה לבין המוסד המוכר. יחד עם זאת נקבע בפסק דין בוסי כי הוראת התקנה "מחלחלת" פנימה לתוך הסכם העבודה שבין הגננת לבין הרשות, כך: "בעצם פנייתו של מוסד החינוך אל משרד החינוך, בבקשה להכיר בו כמוסד מוכר שאינו רשמי, וודאי בעצם קבלת הטבות על יסוד ההכרה שהתבקשה טמונה התחייבות מפורשת וברורה של המוסד למילוי אחר תנאי ההכרה, ולענייננו, התחייבות למילוי התנאים בדבר תשלום משכורת העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. התחייבות כזו היא בבחינת מובן מאליו, באשר היא העומדת ביסוד ההכרה, ועליה לאמיתו של דבר מושתתת קבלת ההטבות הכספיות הכרוכות בהכרה. התחייבות זו של המוסד, אמנם ניתנת למשרד החינוך, אך היא משקפת באופן ברור התחייבות של המוסד כלפי כלל הציבור, שמשרד החינוך אינו אלא נאמן שלו, וממנו הוא שואב את כוחו" דיני חינוךהכרה במוסדות חינוך