קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בעלות על מטלטלין מעוקלים: 1. בפני בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשת הינה הבעלים הבלעדי של המיטלטלין שעוקלו אצל המשיב 1 (מזנונים, מראות, כסאות, שידות וכו'). לטענת המבקשת המיטלטלין הנ"ל הינם בבעלותה שכן הם סופקו למשיב מס' 1 במסגרת עיסקת קונסיגנציה בע"פ ביניהם שהבעלות במיטלטלין נמצאת בידי המבקשת עד למכירת המיטלטלין לצד ג'. לטענת המבקש מנהל המבקשת לא ידע על מצבו הכלכלי של החייב כשלא מדובר בעיסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב המחייבת רישום משכון ברשם המשכונות ולא הגנה לבעלות, אלא הגנה לחייב מחשש להיתקע עם סחורה אשר אין לה קונים. לטענת המבקשת תעודת המשלוח וחשבוניות המס מוכיחות את הטענה שמדובר ביחסים של עיסקת קונסיגנציה, כשחשבוניות המס הוצאו בהפרש של ימים ואף שבועות לאחר תעודות המשלוח כשהחייב גם החזיר בפועל סחורה שלא הצליח למכור. לטענת המבקשת עדויות נציג המבקשת והמשיב 1 לא הופרכו ולא נסתרו כשבמקרה זה לא מדובר על מכירה והבעלות לא עברה במיטלטלין לחייב כשהלכת "קולומבו" לא חלה במקרה דנן. לטענת המשיבים על פי חקירתו של מר שמעון כהן, עולה במפורש שהסיבה לרישום הסעיף בחשבונית ובתעודת המשלוח שהסחורה נשארת בבעלות המבקשת עד לתשלום המלא בפועל, הינה לביטחון ולהבטחת האינטרסים של המבקשת ולא של החייב וזו היתה הסיבה לעריכת העיסקה. לטענת המשיבים חלה במקרה זה הלכת "קולומבו" ומשלא נרשם שעבוד ברשם המשכנות, הרי הוא בטל כלפי צדדים שלישיים. לטענת המשיבים יש חשד לקשר בין המשיב 1 למר שמעון כהן, בין היתר לאור העובדה שהמבקשת המשיכה לספק סחורה למשיב 1 למרות שכבר בוצעה עיסקה קודם. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובראיות שבתיק, החלטתי לדחות את התובענה. אני קובע שבמקרה זה יש ללכת אכן בעקבות ע"א 455/89 קולומבו מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ פד"י מה' (5) 490 (להלן: "קולומבו"). במקרה שבפני נאמר בתעודות המשלוח: "הסחורה הרשומה בתעודות משלוח זו הינה בבעלות "איטליה הקטנה בע"מ עד לתשלום במלואו בפועל" (להלן: "סעיף שימור הבעלות"). בניגוד לדברי המשיב 1 בת2/ שההסכם נעשה כיוון שהוא חשש להיתקע עם סחורה שאין לה קונים ולכן הוא מבקש לעבוד עם המבקשת בהסכם קונסיגנציה, בלבד ובניגוד לדברי נציג המבקשת, מר שמעון כהן, בת1/ שזו היתה הסיבה להסכם הקונסיגנציה, העיד מר כהן בבית המשפט שסעיף שימור הבעלות בחשבונית הוא סעיף סטנדרטי שנועד לביטחון ולהבטיח את האינטרסים של המבקשת ולא של הצד השני (ראה עמ' 4 לפרוטוקול שורות 25-22). בנוסף, אינני מקבל את הגירסה של המשיב 1 לגבי החשש ל"היתקעות עם סחורה" לאור כמות המכירות וההזמנות העצומה כעולה מהחשבוניות ותעודות המשלוח. במקרה דנן אני קובע שהסכם הקונסיגנציה נכרת על מנת שהבעלות בסחורה תישאר בידי המבקשת עד אשר יתקבל בעבורה תשלום מלא כשהמטרה היתה לוודא שבדרך זו תהיה למבקשת בטוחה, אם המשיב 1 לא יוכל לפרוע את חובו בגין הסחורה וזאת כפי שהדבר היה בפסק דין קולומבו. אני קובע שבמקרה דנן כפי שהיה במקרה קולומבו, לא מדובר בקונסיגנציה טיפוסית והמניע לכך לא היה החשש של המשיב 1 שלא יצליח למכור את הסחורה, אלא להבטיח שע"י כריתת חוזה לא תועבר הבעלות למשיב 1 ולהגן על הבעלות של המבקשת בסחורה. במקרה זה מדובר בעיסקת משכון שהסחורה משמשת משכון להבטחת החזרתה או החזרת דמי המכר כשהבעלות בסחורה "מועברת" למקבלה עם מסירתה לידיו והסחורה הופכת למשכון הנמסר לחייב שיש לרשמו ומשלא נרשם אינו תקף כלפי צדדים שלישיים. (ראה גם דברי השופט קדמי ברע"א 5348/95 רוזנווסר בע"מ נ' LLOYDS ואח' פד"י נא (5) 855). אני קובע שבמקרה זה לא מדובר בקונסיגנציה טיפוסית, אלא קונסיגנציה מוסווית ולכן חל סעיף 2 (ב) לחוק המשכון וסעיף 178 לפקודת החברות (ראה לעניין ההבחנה בין הנ"ל ע"א 4648/92 טריומף אינטרנשיונל בע"מ נ' הכנ"ר ואח', תקדין עליון 95 ((3) 820) ומשלא נרשם המשכון הנ"ל אינו מחייב את המשיבים כצדדים שלישיים (ראה סעיף 4 (1) לחוק המשכון). במקרה זה יש חשד גם לקשר בין מר כהן למשיב 1 בין היתר לאור העובדה שהמבקשת המשיכה לספק סחורה למשיב 1 למרות שידעה שכבר עוקלה לו סחורה וקשה לקבל בעניין זה את הסברו של מר כהן ואת טענתו שלא ידע על מצבו של המשיב 1. מדובר בכמות אדירה של סחורה שסופקה ע"י המבקשת למשיב 1 וגם אם הוחזרו פריטים אלו או אחרים, לא מלמד הדבר על עיסקת קונסיגנציה טיפוסית, אלא על החזר סחורה, דבר שמקובל בין סוחרים (כמו סחורה פגומה) והמספר המועט של ההחזרות יחסית להיקף העסקאות מצביע על כך שלא מדובר בעיסקת קונסיגנציה אמיתית. לכאורה עומדת עיסקת הקונסיגנציה גם בניגוד לסעיף שימור הבעלות שכן למעשה מדובר במיטלטלין שהינם בבעלות המבקשת עד לתשלום המלא כך שלכאורה סעיף זה (שהמשיב 1 העיד שאכן הוא סטנדרטי) לא מתאים כלל לעיסקת הקונסיגנציה שגם היא נעשתה בעל פה בלא כל הסכם בכתב. למרות הכמות האדירה ולמרות המכירות הרבות, לא הוצגה בפני התחשבנות מסודרת לגבי העברת הכספים מהמכירות למבקשת והעמלה למשיב 1. בניגוד לגירסת המבקשת והמשיב 1 להתחשבנות מדי מס' שבועות, הרי הוצאו חשבוניות אף באותו יום או בפער של ימים בודדים והדבר פועל כנגד גירסת המבקשת. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקשת לשלם לכ"א מהמשיבים מס' 5, 6 ו8- הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין. מטלטליןבעלותעיקול