בתיק זה עמדה להכרעה השאלה האם המבקשת (חברת הביטוח), הבאה בנעליו של מר X, עומדת בתנאי "תקנת השוק" לפי סעיף 34ב' לחוק המכר במקרה של תיווך של מגרש מכוניות, מה משמעות אותו תיווך, האם יש לפרשו במובן צר או רחב והנפקות לגבי תקנת השוק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קניית רכב מזויף במגרש מכוניות: 1. בפניי תובענה למתן פסק-דין הצהרתי שהמבקשת הינה בעלת רכב מיצובישי פג'ארו מ.ר 96-090-02 (מ.ר מזויף 10-310-20) (להלן: "הרכב"). למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על העובדות הבסיסיות שהמבקשת הייתה המבטחת של הרכב שהיה רשום על שם המבוטח. מר X רכש את הרכב בנסיבות שיובהרו בהמשך. לאחר מספר חודשים עבר הרכב תאונת דרכים שבעקבותיו נתגלה שהרכב מזויף והמבקשת שילמה את תגמולי הביטוח למבוטח, כשהמשיבה פיצתה את בעל הרכב הגנוב-האמיתי. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה המצהירים מטעם הצדדים לא ייחקרו בביהמ"ש, ופסה"ד יינתן על יסוד הסיכומים והראיות שהוגשו בהסכמה. 2. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובתצהירים, החלטתי לדחות את התובענה, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. בתיק זה עמדה להכרעה השאלה האם המבקשת, הבאה בנעליו של מר X, עומדת בתנאי "תקנת השוק" לפי סעיף 34ב' לחוק המכר במקרה של תיווך של מגרש מכוניות, מה משמעות אותו תיווך, האם יש לפרשו במובן צר או רחב והנפקות לגבי תקנת השוק. הבסיס לעסקה הנו זיכרון דברים מיום 01/08/1997. עפ"י זכ"ד זה עולה שהצדדים משלמים דמי תיווך 300.- ש"ח + מע"מ ושהקונה רוכש את הרכב ישירות מהמוכר. לפי תצהיר מר X הוא רכש את הרכב במגרש מכוניות של מר X לאחר שהרכב נבדק במכון קומפיוטסט ונוהל מו"מ על המחיר. מעיון בתצהירו עולה שמלבד העובדה שהרכב היה במגרש מכוניות ושבעל המגרש היה המתווך וקיבל דמי תיווך, הרי מר X מצהיר בעצמו שהוא דיבר ישירות עם "המוכר" (שהתברר אח"כ שמדובר כנראה בנוכל שהתחזה בשם אילן), ניהל מו"מ ישירות עם המוכר, נסע עם המוכר בלבד למכון לבדיקת הרכב, סיכם עם המוכר את המחיר של הרכב, נתן למוכר את המקדמה ע"ס 2,500.- ש"ח, נסע עם המוכר לדואר להעביר בעלות, שילם את הכסף למוכר ישירות, והעברת הבעלות בוצעה במועד ובמקום אחר ישירות בין הקונה ל"מוכר". המעורבות היחידה של מגרש המכוניות הייתה שהרכב היה שם, "המוכר" הגיע לשם, בעל המגרש מילא את זיכרון הדברים בכתב ידו, קיבל דמי תיווך והוציא קבלה בגין דמי התיווך. יש לציין שעל זיכרון הדברים לא חתום בעל המגרש אלא רק הקונה - מר X יאיר ו"המוכר" - אילן תשובה. אני קובע שבמקרה זה, לאור העובדות הנ"ל (ובלא לקבל את עדויות השמיעה שבתצהירים לגבי דברים שאמר בעל המגרש כביכול על אמינות המוכר ועל היכרותו הקודמת עמו) עולה שהרכב נקנה ישירות ע"י מר X מ"המוכר" שהנו נוכל. ברור שה"מוכר" לא עומד בתנאי תקנת השוק ובמקרה זה עולה שפעולות מר לוי בעל המגרש היו של תיווך בלבד, כעולה גם מהאמור מפורשות בזכה"ד. בעל המגרש לא היה נוכח בבדיקת הרכב, בביצוע התשלומים (למעט המקדמה ששולמה ישירות למוכר), לא נאמר שהוא בדק את המסמכים או את מספרי השלדה והמנוע של הרכב (דבר שניתן היה להיעשות כפי שהתברר אח"כ שיש אי התאמות בין מספרי השלדה והמנוע כפי שמופיעים ברשיונות לבין אלו המוטבעים ברכב), כשהקונה ידע היטב שמדובר בתיווך (כתוב במפורש מס' פעמים בזכה"ד - סעיפים 14,12,10,9,6), שילם דמי תיווך וקיבל קבלה, כשבעל המגרש לא חתום על ההסכם. ב. במקרה שהמכירה מתבצעת באמצעות מתווך התנאים צריכים להתקיים כמוכר והם אינם מתקיימים במקרה זה [ראה ע. בר שירה "תקנות השוק" כפי ששונתה ע"י חוק המכר, תשכ"ח - 1968 הפרקליט כה 717, זמיר: "חוק המכר" קובץ טדסקי בעמ' 699,698 וע"א 526/75 רובינשטיין נ' אלקלעי, פ"ד לא(2) 746]. לא מדובר כאן באיש ביניים שקנה את הרכב ומכר אותו בעצמו, שאז צריכים להתקיים בו התנאים כמו מוכר [ע"א 448/74 אוטו בלה שותפות למסחר בכלי רכב נ' לקי דרייב, פ"ד ל(2) 213-212,207] אלא פעולות תיווך גרידא, כשבמקרה של נסיבות של תיווך בלבד ועסקה שהתבצעה ישירות בין הקונה ל"מוכר" לא ניתן להחיל את תנאי תקנת השוק על מגרש המכוניות אלא על המוכר המתחזה, שבוודאי לא עומד בתנאים הנדרשים ממוכר לפי "תקנת השוק". במקרה זה, בניגוד למקרה בפס"ד אוטו בלה, לא חתום בעל המגרש כלל על זכה"ד ואני דוחה את הטענה שעסקת המכר הגיעה לגמר מוחלט במגרש המכוניות, שכן התשלום, הבדיקה והעברת הבעלות לא בוצעו במגרש וגם אם העסקה נעשתה במגרש המכוניות היא נעשתה ישירות בין "המוכר" לקונה. אני קובע שגם לפי ההבחנה ודעתה של כבוד השופטת בן פורת בפס"ד רובינשטיין לא מדובר במקרה דנן בשלוח של "המוכר" אלא במתווך גרידא שפעולתו מתמצית בפעולות תיווך של הפגשת הצדדים ולא במכר עצמו שנעשה ישירות בין הצדדים. ג. אני דוחה גם את הטענה של העדפת קונה בתום לב על פני מי שהנו הבעלים של הרכב, שכן במקרה זה לא הובאו ראיות לגבי תום הלב ומדובר בזכויות של צד שלישי שהנו גם כן תם לב באותה מידה לפחות, והשאלה מי מביניהם גובר לאור תקנת השוק. לאור העובדה שלא נשמעו ראיות בפניי אינני נכנס לשאלת מהימות ותום לב ולשאלה של רשלנות או עצימת עיניים מצד הקונה (שלא בדק את התאמת מספרי השלדה והמנוע לרשום ברשיון הרכב), דבר שלכאורה יכול היה גם כן להביא לדחיית הבקשה. 3. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה ומחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כדין. המשיבה זכאית להירשם כבעלת הרכב ומשרד הרישוי יפעל בהתאם לרישום הרכב כאמור. המבקשת תעביר את הרכב לחזקת המשיבה תוך 10 ימים מהיום. רכבמגרש מכוניותקרקעותזיוףקניית רכב