השאלה העומדת לדיון היא מהות הפגם שנפל בהודעת הקנס והשלכותיו על ההליך הפלילי המתנהל כנגד הנאשם. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגם בקנס מנהלי: הנאשם (להלן גם: "הקיבוץ") העסיק עובדים זרים בשירותו. בביקורת שערכו מפקחים מטעמה של המאשימה בקיבוץ ביום 1.11.04, הם ערכו בדיקה של המסמכים והאישורים הנדרשים על פי החוק והתקנות, בעקבותיה החליטו כי הנאשם אשם בעבירות לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991. ביום 25.4.06 נשלחו לנאשם שלש הודעות קנס לתשלום כולל של 40,000 ₪ בגין מכלול העבירות שיוחסו לו. הודעות הקנס המודפסות נחתמו, ועל כך אין חולק, על ידי גב' גלית חן (להלן: "גב' חן"), ששמה לא נכתב על גב הודעות הקנס, ובמקומו הוטבעה חותמת: "משרד התעשייה המסחר והתעסוקה יחידת סמך עובדים זרים". הנאשם סירב לשלם את הודעות הקנס וביום 16.5.06 ביקש להישפט. בעקבות בקשתו הוגש נגדו ביום 5.12.07 כתב אישום (שתוקן ביום 25.6.08). בישיבה בה הוקרא כתב האישום כפר הנאשם בעבירות שיוחסו לו, והתיק נקבע לשמיעת ראיות הצדדים. בישיבת ההוכחות נשמעה רק עדותו של עד התביעה, מר נעם קלי, והצדדים נדרשו להעביר מסמכים שונים זה לזה. לאחר קבלת המסמכים חזרה המאשימה מחלק מהאישומים, ובגינם זוכה הנאשם בהחלטת בית הדין מיום 5.7.09, כשביחס לאישומים שנותרו נקבע מועד לקיומה של ישיבת הוכחות נוספת. 5. ברם, בשלב זה העלה הנאשם טענות הנוגעות לתוקפה של הודעת הקנס המנהלי וביקש לקיים "משפט זוטא" כדי להכריע בטענותיו. לטענתו, גב' חן לא הייתה מוסמכת לחתום על גב הודעות הקנס במועד שנשלחו לנאשם, הואיל ומינויה כמפקחת לא בוצע על פי דרישות המחוקק בסעיפים 5 ו-8 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות"), באשר ביום פרסום מינויה למפקחת ברשומות, חל שיבוש במספר הזיהוי שהופיע בו לצד שמה. ב"כ המאשימה טען מנגד כי אין בטעות זו כדי להביא לבטלות הודעת הקנס ומשכך יש לדחות את טענת הנאשם ולהמשיך את ההליכים לגופם. בעקבות ההלכה המנחה שיצאה מבית הדין הארצי בפרשת מועצה אזורית גולן בע"מ (ע"פ 27/09, 30/09, 31/09, מיום 23.2.10 - להלן: "פרשת גולן") הוסבה ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 26.5.10 ל"משפט זוטא" ונערך דיון ביחס לטענת בטלות ההודעה. בדיון העידו ונחקרו גב' חן ומר אברהם וקנין, ראש ענף אכיפה וחקירה במחוז צפון של המאשימה שנכח בביקורת שערכה המאשימה במשקו של הנאשם והחליט על הטלת הקנס. בתום הדיון ולבקשת ב"כ הנאשם, ניתנה החלטה ולפיה ב"כ הנאשם יגיש את סיכום טענותיו בכתב וב"כ המאשימה יגיב לאמור בהם. משהוגשו הסיכומים, בשל התיק למתן ההחלטה הניתנת בזאת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות, החלטתי כי יש לדחות את טענת הנאשם ויש להמשיך את ההליכים בתיק על יסוד כתב האישום, מהנימוקים דלהלן: 8. חוק עבירות מנהליות מטיל על השר הממונה את מינויים של מפקחים "לגבי עבירות על הוראות שנקבעו באותו חוק או בתקנות שהותקנו לפיו, שהן עבירות מנהליות" (סעיף 5). החוק קובע (5(ה)) כי: "הודעה על מינוי מפקח והעבירות המנהליות שבתחום סמכותו, וכן הודעה על ביטול מינויו או שינויו, יפורסמו ברשומות". סעיף 8(א) לחוק העניק למפקח או לרשם סמכות להטיל על אדם קנס מנהלי שנקבע לאותה עבירה אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה שדינה קנס מנהלי קצוב. בסעיף 8(ב) התייחס המחוקק לשלב שבא לאחר ההחלטה על הטלת הקנס וקבע כי: "הודעה על הטלת הקנס תומצא לנקנס לפי טופס שנקבע ותכיל את הפרטים הבאים...". 9. השאלה העומדת לדיון היא מהות הפגם שנפל בהודעת הקנס והשלכותיו על ההליך הפלילי המתנהל כנגד הנאשם. טופס 4 שאוזכר בחוק כטופס המודיע לנאשם על הטלת הקנס, שונה (ק"ת 6266, כ"ד אלול התשס"ג, 21.9.03), כך שבמועד משלוח הודעת הקנס לנאשם - אפריל 2006 - כבר לא היה צורך בחתימה ובציון שמו של המפקח השולח את הודעת הקנס. עם זאת, המאשימה שלחה את הטופס במתכונתו הישנה ובו כן צוינו פרטי זהותו של המפקח השולח, גב' חן. בפרשת גולן, בו דן בית הדין בסוגיית הפגמים שבהודעות הקנס ובהשלכותיהן על כתב האישום, התייחס בית הדין לפסק דינו בפרשת סיאהו (עפ"א 51/08 סיאהו - מדינת ישראל, לא פורסם מיום 23.9.09 - להלן: "פרשת סיאהו"), שם החליט לבטל את כתב האישום בשל חתימה לא ברורה של "רכז קנסות" על הודעת הקנס. בהתייחס לפסיקה שם אמר כבוד השופט צור, מי שכתב את פסק הדין (פסקה 31): נתנו דעתנו לפסק דינו של בית הדין הארצי בפרשת סיאהו (עפ"א 51/08 אלי סיאהו נגד מדינת ישראל; לא פורסם), אשר גם בו נפסק כי ציון שמו של "רכז קנסות" במקום "מפקח" הינו פגם היורד לשורש העניין המצדיק את ביטול הודעת הקנס. אלא שפסיקה זו התבססה על קביעת בית הדין הארצי כי לא הוכח במידה הנדרשת שהמפקח החתום על הודעת הקנס הוא זה שהחליט על הטלת הקנס (סעיף 10 לפסק הדין). שלא כמו בענייננו, קביעה זו אכן שוללת את טענת המדינה באותה פרשה כי הקנס הוטל כדין (ההדגשה שלי - א.ק). הנה כי כן, בית הדין הארצי קובע כי רק כשקיימת עמימות אם מי שחתום על הודעת הקנס הוא מפקח, היה מקום לביטול הודעת הקנס, מה שאין כן במקרה דידן, בו ברור כי מי שחתמה על הודעת הקנס היא גב' חן, שמונתה כמפקחת בשנת 2003. 11. הטענה העיקרית שהעלה הנאשם היא, כי הואיל ונפלה טעות במספר הזיהוי שפורסם ברשומות אין תוקף לפרסום וממילא הודעת הקנס נחתמה לא על ידי מפקח ולכן דינה להתבטל. 12. גב' חן מונתה למפקחת מטעמה של המאשימה על פי פרסום ברשומות ביום 14.12.04. הפרסום כלל את שמה הנכון, אולם במספר הזהות שנרשם בצמוד לו חלה טעות ונשמטה הספרה 4. בעדותה בבית הדין אמרה גב' חן כי היא הועסקה במאשימה החל משנת 2003 ברציפות עד אוגוסט 2008, ואישרה כי מספר הזיהוי במינוי שלה מיום 14.12.04 שגוי וכי הוא תוקן בפרסום השני של מינויה ב-1.3.07 (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-23). גב' חן ביקשה בעדותה לשוות לתפקידה משקל טכני בלבד של מי שקיבלה את החלטת המפקח מר וקנין ויישמה אותה באמצעות הזנת נתונים למחשב. כך העידה כי: "אני לא החלטתי לגבי הטלת הקנס, אני רק הקלדתי וחתמתי...המחליט: אבי וקנין והממונה חסון תייסיר" (עמ' 8 לפרוטוקול הדיון, ש' 20 - עמ' 9, ש' 4). גב' חן נשאלה לגבי השוני הקיים בין הסכומים המפורטים בשלוש הודעות הקנס שהפיקה לבין המלצתו של מר וקנין, המפקח שהכין את תיק החקירה (נ/1 או ת/6), שנקב בסכומים אחרים, והסבירה כי הנתונים השונים נובעים מהעובדה שהמחשב מוזן כל פעם בסכומים שונים בהתאם לתקנות. 13. מר וקנין אישר את דבריה של גב' חן והעיד כי הוא זה שטיפל בתיק החקירה, בחן את המסמכים ולאחר שהחליט כי בוצעו עבירות הוא קבע את סוגן, פירט אותן וקבע את גובה הקנס (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, הסכום אותו הוא רשם כקנס שיש להטיל על הנאשם הוא הסכום הנכון, ואם מישהו הטיל קנס בשיעור אחר - הוא טעה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, ש' 7). אין חולק כי מי שהטילה בפועל את הקנסות, גם אם לא הייתה זו שהחליטה אודותם ובחנה את טיבם, הייתה גב' חן. הואיל והמחוקק לא דרש כי תהיה זהות בין המפקח המטיל את הקנס לבין המפקח השולח את הודעת הקנס (הגם שלשון ההודעה כפי שמופיעה בטופס 4 מעוררת קושי בעניין זה, שאין כאן המקום להידרש אליו), אין בעובדה כי גב' חן שלחה את ההודעה ולא מר וקנין, שהיה זה שהחליט להטילו על הנאשם, כדי להחליש את הטענה הטעונה בירור בעניין כשירותה וסמכותה לחתום כמפקחת על הודעת הקנס. ב"כ המאשימה הפנה בסיכומיו לפסק הדין של בית הדין הארצי בע"פ 61/09 מדינת ישראל - ירון בנאי ביום 13.10.10 (להלן: "פרשת בנאי"), שניתן לאחר פרשת גולן, ובו נימוק אחר המצדיק את טענת המאשימה כי אין לבטל את הודעת הקנס גם אם נפל בה פגם. בפרשת בנאי הפנתה כבוד השופטת וירט ליבנה לפסק דינו של בית המשפט העליון (רע"פ 8372/09 יהודה גוטמן נ' עיריית ירושלים, לא פורסם מיום 1.11.09), הדוחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4428/09). כבוד השופט י. נעם מבית המשפט המחוזי קבע כי גם אם נפל פגם בהודעת קנס בשל דוח חנייה בהעדר ציון שמו של עורך הדוח ופרטיו כנדרש בטופס 8 א' לתוספת לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, הרי משהוגש כתב האישום לאחר שהנאשם ביקש להישפט והוגש נגדו כתב אישום כדין ללא פגם, "הרי שאין עוד נפקות לפגם שבהודעת הקנס גם אם שם עורך ההודעה, תפקידו ופרטיו אינם מופיעים על גביו". השופטת רוזנפלד אימצה אף היא את דעתה של השופטת וירט ליבנה ואמרה: "כמו כן וכמצוין בחוות דעת חברתי השופטת ורדה וירט ליבנה, הנסמכת על פסיקת בית המשפט העליון, משהוגש כתב האישום לאחר שהמשיב הודיע על בקשתו להישפט ומשכתב האישום הוגש כדין, אין עוד נפקות לפגמים בהודעת הקנס, ככל שנפלו כאלה". 16. הנה כי כן, בדעת רוב ניתן לקבוע כי משהוגש כתב אישום, שכלפי כשרותו לא נטענה טענה על ידי הנאשם, אין מקום לשוב ולהידרש לטענה בדבר פגמים שנפלו בהודעת קנס, ודין הבקשה לביטול כתב האישום להידחות. ב"כ הנאשם ביקש להיתלות בפקודת הפרשנות ובקביעות שונות בבג"צ המחייבות כי טענות על פגמים מהותיים מנהליים שנפלו, יעלו רק בפני בג"צ. אולם לאור הלכת בית המשפט העליון, והלכת הרוב בבית הדין הארצי שהלך בעקבותיו, מקום שמוגש כתב אישום, הרי שזה מבטל את הודעת הקנס, והטענות בגין פגמים שנפלו בה - מהותיים ככל שיהיו - מתייתרות ונדחקות אל מחוץ לגדר המשפטית. עם זאת, משהגענו עד כה נתייחס בתמצית לגישתו של כבוד השופט צור מבית הדין, שבדעת מיעוט בפרשת בנאי (פסקה 8) ובהתאם לגישתו כפי שהובעה גם בפרשת גולן, סבור כי יש לחלק בין פגמים טכניים לבין פגמים מהותיים הנופלים בהודעת הקנס, ובהתאם לכך לקבוע את גורל כתב האישום. בפרשת בנאי התייחס השופט צור לפסיקתו של בית המשפט העליון בפרשת גוטמן, עליה התבססו השופטות וירט ליבנה ורוזנפלד, ואמר כי: "על פי גישתי בהחלט ייתכן מצב שבירור שיערך יעלה שהודעת הקנס ניתנה שלא על ידי הגורם המוסמך, דבר המהווה פגם מהותי, ובמקרה שכזה - שוב על פי גישתי - אפשר שהגשת בקשה להישפט והגשת כתב אישום בעקבותיה לא יוכלו לרפא את הפגם. על כל פנים, מצב זה אינו קיים בענייננו ולפיכך ראוי להשאיר סוגיה זו בצריך עיון למקרה המתאים". לאור דברים אלה וכדי לצאת ידי חובת גישה משפטית זו, נבחן את טענת הנאשם באשר לפגם שנפל בהודעת הקנס. 18. בסעיף 5 לחוק העבירות המנהליות נקבע כי: 5. (א) שר הממונה על ביצועו של חוק שבתוספת הראשונה (בחוק זה - שר ממונה), או מי שהוא הסמיך לכך, ימנה מפקח לגבי עבירות על הוראות שנקבעו באותו חוק או בתקנות שהותקנו לפיו, שהן עבירות מינהליות; מפקח יהיה עובד המדינה או עובד של תאגיד שהוקם לפי חוק ויקבל הכשרה למילוי תפקידו לענין העבירות המינהליות שבתחום סמכותו. … (ה) הודעה על מינוי מפקח והעבירות המינהליות שבתחום סמכותו, וכן הודעה על ביטול מינויו או שינויו, יפורסמו ברשומות. לשון הסעיף מלמדת על החובה הקיימת לפרסם את המינוי ברשומות, אך מטרתו של פרסום זה היא "הודעה" בלבד. אין הפרסום נותן את התוקף והתחולה למינוי אלא מינוי המפקח נעשה בכתב מינוי שניתן לו על ידי השר. 19. בית המשפט העליון ברע"א 2837/98 ארד נ' בזק (פד"י נד(1) 600, מיום 2.3.00) אִבחן בין פרסום ברשומות, שמטרתו מסירת מידע, לפרסום דומה שנועד ליתן תוקף למושא הפרסום. בית המשפט אמר את הדברים הבאים, היפים בשינויים המחויבים גם לענייננו (וראה פסקה 13-14 לפסה"ד, עמ' 609-610): כיצד אפוא התייחסה הפסיקה לפגם של אי-פרסום ברשומות? הפסיקה שדנה בפעולות מנהליות שביצוען מתבסס על פרט שיש לפרסמו ברשומות, העמידה במוקד ההכרעה את שאלת אופיו של הפגם. בית-המשפט הבחין בין פגם מהותי היורד לשורשו של עניין ומביא לבטלות הפעולה ובין פגם פרוצדוראלי שאינו מביא בהכרח לבטלותה של הפעולה. בכל מקרה ומקרה, נבחן הפגם בשל אי-הפרסום ברשומות על רקע נסיבות המקרה הקונקרטיות, כאשר בית-המשפט הכריע בתוצאת הפגם, תוך שהוא מאזן בין שיקולים שונים, כגון: אם הפגם יצר עוול ממשי; אם הושגה מטרת הפרסום בדרך אחרת; אם לולא הפגם הייתה מתקבלת החלטה שונה וכיוצא באלה שיקולים. כך, למשל, נקבע בפסיקת בית-משפט זה לא אחת, כי בהיעדר פרסום של הודעה בדבר כוונה להפקיע מקרקעין, אין ההודעה מקבלת תוקף... כמו כן, ראה בית-המשפט באי-פרסומה של הפקדת תכנית כנדרש על-פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 פגם היורד לשורש העניין, משום שהיעדר הפרסום שלל מאלה שראו עצמם נפגעים מן התכנית את זכותם להגיש התנגדות לתכנית ...לעומת זאת, במקרים אחרים לא מצא בית-המשפט כי הפרת החובה לפרסם ברשומות היוותה פגם מהותי ובית-המשפט ראה בפגם, פגם פרוצדוראלי בלבד שתוצאתו נבחנה על-פי המבחנים שנזכרו לעיל. בבג"ץ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים נדון תוקפו של צו ארנונה שפרסמה עירייה שנכללה בו העלאה של שיעור הארנונה. העלאת שיעור הארנונה הייתה טעונה אישור שרים ואישור זה לא פורסם ברשומות, כנדרש על-פי הטענה. בית-המשפט נטה לדעה, כי אכן אישור השרים צריך היה להתפרסם ברשומות. עם זאת, מצא בית-המשפט, כי בנסיבות המקרה הספציפיות, שבהן צו הארנונה הכולל את שיעור הארנונה המלא פורסם כנדרש והביא את התעריף הצפוי לידיעת החייבים, אין בהימנעות מפרסום האישור כדי לפגוע בתוקפו של הצו. לתוצאה דומה הגיע בית-המשפט בע"א 22/68 ורנר נ' עירית נתניה, אם כי באשר לפגם של היעדר מסירת הודעה אישית. באותו מקרה נדון תוקפה של דרישה לתשלום דמי השתתפות בסלילת כבישים, כאשר ההודעה על ההחלטה לסלול את הכבישים לא נמסרה אישית לבעלי המגרשים הסמוכים לרחוב הנסלל, כנדרש בחוק העזר. בית-המשפט קבע, כי עניין מסירת ההודעה הוא עניין של פרוצדורה ובחן את הליקוי במסירה כפגם פרוצדוראלי. בית-המשפט מצא, שיש להבחין בין הודעות הניתנות על דיון העומד להתקיים כדי שהאזרח אשר לו נוגע העניין יוכל להשתתף בדיון - שאז הפגם במסירה יורד לשורשו של עניין - לבין הודעות על החלטות שכבר נתקבלו ושהן סופיות - שלגביהן אין הפגם מוביל לפסלותה של ההחלטה. באותו עניין, דובר בהחלטת עירייה שכבר התקבלה כאשר אין בחוק כל מקום להשגה או ערר עליה ולפיכך היעדר מסירה אישית של ההודעה אינו יכול לגרום עיוות דין לתובע. לאור זאת נפסק, כי אין בפגם האמור כדי לפטור את התובעים מן החובה לשלם את דמי ההשתתפות בסלילת הכבישים (ההדגשה שלי - א.ק). על יסוד הבחנה זו ניתן לומר כי פרסום מספר הזיהוי של גב' חן ברשומות באופן שגוי מהווה פגם פרוצדוראלי בלבד, בהיותו הודעה על מינויה בדיעבד של גב' חן כמפקחת, מבלי שנדרש לכך אישור נוסף, וממילא אינו פוגם בפעולות המנהליות שעשתה היא בתפקידה. מכאן, שדין הבקשה לפסול את הודעת הקנס נדחית גם במישור זה. קנס מנהליקנס