קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על יישום תקנה 15: .1לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 27.5.98(שהתחילה את הדיון ביום 27.8.97), אשר דנה בענייננו של המנוח ז"ל, משהוחזר אליה הדיון, על פי פסק דין שניתן ביום 6.3.97בתיק נז/ 01/280ע"י השופט הראשי המנוח ז'ורון מיבלום ז"ל. הערעור הוגש על ידי המנוח שלמה בויום ז"ל (להלן "המנוח"). משנפטר המנוח, ממשיכה אלמנתו בערעור והיא מבקשת להחזיר את העניין פעם נוספת לוועדה לעררים, על מנת שתפעל על פי פסק הדין הנ"ל ובהתאם להנחיות שמבקשת ב"כ המערערת להורות לוועדה. הערעור נסוב, רובו ככולו, בשאלת יישום תקנה 15לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז- 1956(להלן - "תקנה 15"), משהחליטה הועדה לעררים לקבל את המלצת ועדת הרשות ולהגדיל את שיעור נכותו של המנוח, ברבע בלבד. המערערת טוענת כי בנסיבות המקרה טעתה הוועדה לעררים משהחליטה "לאמץ" את החלטת וועדת הרשות, בעוד שהיה עליה להפעיל את תקנה 15במלואה, היינו להגדיל את שיעור הנכות במחצית (עד למועד פטירתו של המנוח ב- 18.7.98). .2עובדות הרקע לערעור: (1) המנוח, יליד 1944, עבד כמנהל חשבונות בכיר, בחברת "פרוטרום", בתפקיד שהיה לדבריו "אחד התפקידים הטובים ביותר במפעל". (2) ב- 4.9.88לקה המנוח בהתקף לב, בארוע שהוכר כתאונת עבודה. (3) וועדה רפואית לעררים (להלן - "הוועדה לעררים הראשונה"), קבעה ביום 4.12.96את דרגת נכותו של המנוח, בעקבות התאונה, כדלקמן: %100 מיום 7.11.88עד 31.1.89 %50 מיום 1.2.89עד 30.4.98 %40 מיום 1.5.89עד 19.1.94 %100 מ- 20.1.94עד 30.4.94 %50 לצמיתות, החל מיום .1.5.94 הוועדה לעררים הראשונה החליטה להפעיל את תקנה 15בחלקה, משהגדילה את הנכות ברבע, לאחר התייעצות עם וועדת הרשות שדנה בענייננו של המנוח, ביום .11.11.96 (4) המנוח עירער על החלטת הוועדה לעררים הראשונה, בערעור שנדון בפני השופט הראשי המנוח דורון מיבלום ז"ל, בתיק נז/.01/280 בפסק הדין, שניתן ביום 6.3.97נקבע : "המשיב הודיע לבית הדין כי הוא מסכים להחזיר ענייננו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שיומצאו לב"כ המערעו דו"ח וועדת רשות מיום 11.11.96וכן מסמכים אשר עליהם הסתמכה הוועדה, וכי תינתן לב"כ המערער הזדמנות לשטוח טענותיו בנדון לפני הוועדה הרפואית לעררים. ההודעה הנ"ל הועברה לב"כ המערער וזו הגיבה בחיוב להודעה הנ"ל וביקשה לפסוק שכר טירחה והוצאות. אנו מורים, אפוא, על החזרת עניננו של המערער לוועדה בסוגית תקנה 15וביתר פירוט - לצורך העברת החומר הנ"ל לידי ב"כ המערער וימתן אפשרות לטעון בסוגיה זו לב"כ המערער". (5) משהוחזר ענייננו של המנוח אל הוועדה לעררים, הוזמן המנוח להופיע בפני הוועדה לעררים ביום 27.8.97(להלן - "הוועדה לעררים") והתייצב עם באת כוחו. פרוטוקול וועדת הרשות מ- 11.11.96נשלח לב"כ המערערת רק ביום 10.7.97כפי שצויין במכתבה של ב"כ המערערת למזכירות הוועדות הרפואיות, מיום .14.7.97 בהופיעם בפני הוועדה לעררים, העלו המנוח ובאת כוחו את טענותיהם לעניין הפעלת תקנה 15, כפי שנקבע בפסק הדין, ונרשמו נימוקי הערעור מפיהם, כדלקמן : "שהוועדה תדון בענייננו של הנפגע בסוגית תקנה 15וביתר פירוט. לדברי עורך דין המלווה אותו, י. סירוטה, מאז הפגיעה עבד לפרקים, כאשר הצליח למצוא מפעם לפעם עבודה, פוטר עקב מחלתו. בעת הפגיעה היה מנהל חשבונות ראשי של פרוטרום, אחד התפקידים הטובים ביותר במפעל והיה מגיע היום לפחות לשכר של 000,20-000, 16ש"ח לחודש. לא השתקם מאז הפגיעה ואין לו סיכוי לשיקום. אין לו סיכוי לעבוד בעבודות כפי שעבד קודם. לכן יש לראות בו כמי שאיבד את מקצועו ואיבד את הכנסתו ולהפעיל התקנה גם על חלופה של גיל ומין. אין ספק שבמשך 9השנים הופיע לוועדה ואז מסר שעבד בעבודות מיקריות. יש להביא בחשבון שאדם שעבד בעבודה קבועה והיתה לו קביעות בעבודה ופוטר עקב הפגיעה, הרי זו נפילה עצומה, וגם זו סיבה להפעלת תקנה 15". (6) הוועדה לעררים, החליטה שלא לסיים את הדיון באותה ישיבה וביקשה להתייעץ עם וועדת הרשות, כפי שציינה הוועדה בסעיף 29לפרוטוקול מיום 27.8.97: "לאור האמור בפסק הדיו ולאור מה שנמסר בוועדה על ידי עו"ד וכן הנפגע, מבקשת הוועדה להתייעץ עם וועדת הרשות לעניין הפעלת תקנה 15לעניין כל חלופותיה". מקובלת עלי טענת ב"כ המערערת כי עותק החלטת הוועדה לעררים בדבר פנייה מחדש. לוועדת הרשות לא נשלח אליה ותוכן ההחלטה לא נמסר לה, אלא רק לאחר שהוועדה לעררים סיימה את דיוניה, משמע שלא ניתנה למנוח ולבאת כוחו הזדמנות להגיב להחלטת הוועדה לעררים לקיים התייעצות נוספת עם וועדת הרשות, כל שכן שלא ניתנה להם הזדמנות להגיב להמלצת וועדת הרשות, לפני שהוועדה לעררים "אימצה" אותה. (7) על פי בקשת הוועדה לעררים דנה וועדת הרשות בענייננו של המנוח, משנמסרו לעיונה גם דו"ח וועדת הרשות הקודם מיום 11.11.96ועותק של פסק הדין. הגם שבדו"ח וועדת הרשות צויין תאריך ישיבתה : 21.4.97, וזה גם התאריך שציינה ב"כ המשיב בסיכומיה, ככל הנראה מדובר בטעות, והכוונה ל- 21.4.98שהרי מוזכרים בדו"ח כל המסמכים הנ"ל (כגון : דו"ח הוועדה לעררים, דו"ח עובדת השיקום) שהם לאחר אפריל .1997וועדת הרשות הגיעה למסקנות הבאות, כמפורט בפרוטוקול הוועדה: "הרשות עיינה שנית בתיקו של הנ"ל ועיינה בדו"ח הרשות הקודם מיום .11.11.96לדעת הרשות, כאמור, מדובר במנהל חשבונות בן 54כיום, אשר לאחר הפסקת עבודה במפעל פרוטורום, ממשיך לעסוק במקצועו ברציפות, כמנהל חשבונות. את עבודתו בחברת חפרפרת הפסיק מרצונו החופשי ב- 30.6.97, וכבר ב- 1.7.97התחיל לעבוד במקום חדש, משתלת תל עדשים. לדעת הרשות הנ"ל לא איבד את מקצועו ואף מסוגל לחזור ולעבוד משרה מלאה במקצועו. לפי התיעוד הרפואי האחרון שבידינו, ושהיה בפני הוועדה לא נראה קוצר נשימה ולא נראים סימנים לאי ספיקה לבבית, וזאת על סמך מימצאים ונימוקים בוועדה לעררים. מסיבה זו, לדעת הרשות הנ"ל מסוגל לעבוד במשרה מלאה והפעלת התקנה ברבע, כפי שהומלץ בעבר, נותן לו פיצוי על פגיעה במעמדו וירידה בהכנסותיו". וועדת הרשות המליצה, אפוא, להגדיל את שיעור נכותו של המנוח ברבע. (8) משקיבלה הוועדה לעררים את פרוטוקול וועדת הרשות, סיימה הוועדה את דיוניה ביום 27.5.97, בקובעה כדלקמן : "הוועדה עיינה בדו"ח וועדת הרשות מיום 21.4.97, ומקבלת את מסקנותיו. הוועדה בדעה שהנימוקים שהועלו בדו"ח וועדת הרשות מצדיקים העלאת הנכות, בהסתמך על תקנה 15, ברבע ולפיכך חוזרת הוועדה על קביעתה בישיבתה מיום 4.12.96". (9) נגד החלטה זו של הוועדה לעררים הגיש המנוח את הערעור בתיק זה. .3טענות הערעור בנימוקי הערעור טוענת ב"כ המערערת כי נפלו מספר פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה - לעררים וכי הוועדה לא פעלה כנדרש, על פי הוראות פסק דין שהחזיר אליה את הדיון ראשית, לטענתה, הוועדה החליטה ביוזמתה לפנות מחדש לוועדת הרשות, הגם שלפי פסק הדין לא היה עליה לעשות זאת, אלא לשקול בעצמה את יישום תקנה 15במלואה, לאחר שנתנה הזדמנות למנוח ולבאת כוחו לעיין בדו"ח ועדת הרשות (הראשונה), להעיר הערותיהם והשגותיהם ולהשמיע את טענותיהם. שנית, הועדה לעררים, הגם שרשמה את טענות המנוח ובאת כוחו, למעשה לא נתנה דעתה לטענות אלה והתעלמה מהן. תחת זאת, חזרה ו"אימצה" את מסקנות ועדת הרשות הראשונה, כפי שעשתה הוועדה לעררים הראשונה, שעליה כזכור, התקבל הערעור, בהסכמה. שלישית, משהחליטה הוועדה לעררים ביוזמתה לפנות מחדש לוועדת הרשות, לא הודיעה על כך למנוח ולבאת כוחו ולא נתנה להם הזדמנות להגיב על ההחלטה לפנות לוועדת הרשות בכלל, ועל המלצת וועדת הרשות בפרט. רביעית, בתגובה לסיכום ב"כ המשיב טענה ב"כ המערערת כי הוועדה לעררים התעלמה מתפקידו הבכיר של המנוח במפעל פרוטרום, ולא ייחסה משקל לעובדה שעקב הנכות שנגרמה בעקבות התאונה, המנוח לא יכול היה להמשיך לעבוד באותו תפקיד או בתפקיד בכיר דומה, הכרוך במתח, בתקציבים גדולים, באחריות על מספר גדול של עובדים וכיוצא באלה גורמים שהוועדה התעלמה מהם. בעניין זה, מסתמכת המערערת על פסיקת בית הדין הארצי בעב"ל 235/99 מרדכי קידרון נ' המוסד לביטוח לאומי, המצורף לסיכומיה. ב"כ המשיב טוענת מנגד כי הוועדה לעררים נתנה למנוח הזדמנות להגיב על פרוטוקול וועדת הרשות הראשונה, ונתנה לו הזדמנות להשמיע טענותיו בפני הוועדה לעררים ובכך מילאה את חובתה, כפי שנדרשה לעשות על פי פסק הדין. עולה מטענות ב"כ המשיב, כי אין כל פסול בהחלטת הוועדה לעררים לקיים התייעצות נוספת עם וועדת הרשות, דווקא לאחר ששמעה את המנוח ובאת כוחו, כדבריה: "בשל טענות אלה ביקשה להתייעץ פעם נוספת עם וועדת הרשות". .4הדיון בערעור: אינני רואה כל פסול בכך שהוועדה לעררים, אשר דנה מחדש בעניין יישום תקנה 15בעקבות פסק הדין שהחזיר אליה את העניין, ולאחר ששמעה את טענות המנוח ובאת כוחו, החליטה להתייעץ פעם נוספת עם וועדת הרשות, ובלבד שוועדת הרשות היתה נותנת דעתה לטענות המנוח, כפי שהועלו בפני הוועדה לעררים לאחר פסק הדין, ומתייחסת אליהן בהמלצותיה, וגם הוועדה לעררים היתה שוקלת בעצמה את סוגית יישום תקנה 15, בהתחשב גם בהמלצת וועדת הרשות. אלא, שלא כך נהגה הוועדה לעררים, ועל כן מקובלות עלי שאר טענות המערערת בדבר פגמים משפטיים בהחלטת הוועדה לעררים, כפי שאפרט להלן: (1) המנוח תיאר בפני הוועדה לעררים את תפקידו המיוחד כמנהל חשבונות בחברת פרוטרום, שזה התפקיד שביצע במועד התאונה. עולה מדבריו, כפי שנרשמו בפרוטוקול הוועדה לעררים, כי מדובר בתפקיד בכיר, שהכנסה גבוהה בצידו (בין 000,20-000, 16ש"ח לחודש) ולטענת המנוח לא היה לו עוד סיכוי, אחרי הפגיעה, לקבל תפקיד דומה או מקביל, מבחינת המעמד, האחריות והשכר. מגוון העבודות בהן עסק לאחר הפגיעה, ועבודות אחרות שיכול היה אולי לקבל, היו לדבריו "נפילה עצומה" ומכאן טענתו כי איבד את מקצועו, ובקשתו להפעיל את תקנה 15במלואה. בעניין זה, מסתמכת המערערת על פסק הדין בעניין מרדכי קדרון (עב"ל 235/99, עבודה ארצי כרך ל"ג(75) 24, שם דן בית הדין הארצי בענייננו של רואה חשבון שעבד בתפקידים ניהוליים בכירים, אשר לקה באוטם שריר הלב בגיל 57, וכך נאמר, לעניין יישום תקנה 15: "אנו סוברים, כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה, כדי שתתייחס בנפרד ובאופן כולל לגיל המערער ולטענותיו ביחס לאובדן מקצועו ולירידה הניכרת בהכנסותיו עקב האוטם. המערער הוא אומנם רואה חשבון במקצועו, אך עיסקו קודם לאוטם היה בניהול חברה רבת עובדים, עבודה הכרוכה, מן הסתם, בשעות עבודה רבות, לחצים, מתחים ואחריות מרובה. האוטם חייב את המערער, בו יש להניח, בהרפיית מתחים, והיה זה רק סביר להניח, שאדם שלקה באוטם יחשוש לחזור לאותה קלחת של שעות עבודה מרובות, לחצים ומתחים. יש להניח, כי לא רק חששות סוביקטיביים הדריכו את המערער, אלא גם אמיתות רפואיות אוביקטיביות. מכל מקום נתונים אלה מחייבים בחינת נושא זה מחדש על ידי הוועדה. על הוועדה לבחון, איפוא, האם רצוי שהמערער שלקה באוטם על כל תוצאותיו ימשיך בעבודת ניהול רבת שעות מתחים ולחצים, או שמא מוטב לבריאותו שימיר עיסוקו זה בעיסוק שקט יותר, שאם לא כן עלול מצבו הבריאותי להחמיר. אם תשובת הוועדה לשאלה זו תהיה, שאכן רצוי שהמערער ימיר את עיסוקו בעיסוק שקט יותר, יהיה עליה לקבוע האם בנסיבות אלה אין לראות במערער כמי שאכן אינו מסוגל לחזור לעיסוקו, ולעניין זה די בכך שאין זה רצוי מבחינה רפואית שהמערער יחזור לעיסוקו הקודם שהיה כרוך במתחים ולחצים נפשיים ופיזיים (עבודה רבת שעות). תשובה חיובית במקרה זה מחייבת בחינה מחדש של השאלה האם בנסיבות אלה אין מקום להפעלת תקנה 15באופן מלא. בהקשר זה יש לבחון האם לאור גילו של המערער, שהוא יליד 1935, יש סיכוי שימצא עבודה הולמת ללא ירידה ניכרת בהכנסותיו. אם תסבור הוועדה לאחר בדיקה עובדתית, שקיימת ירידה ניכרת בהכנסותיו בשל הנסיבות שנוצרו עקב האוטם, יהיה על הוועדה לשקול מחדש גם מטעם זה את הפעלת תקנה 15באופן מלא". הגם שהעובדות בענייננו אינן זהות לעובדות שם, הן מבחינת גילו של המנוח והן מבחינת - תפקידו, משלא מדובר בתפקיד ניהולי בכיר - גם כאן, הוועדה לעררים היתה חייבת לשקול את טענות המנוח, בהתחשב בתפקידו כמנהל חשבונות בכיר, בחברה גדולה, עבודה הכרוכה במתח, בתקציבים גדולים ובאחריות על עובדים ובהתחשב בטענתו כי חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו, משפוטר מתפקידו, עקב מחלתו. מדו"ח הוועדה לעררים עולה כי הוועדה החליטה לקבל את המלצת וועדת הרשות, מבלי ששקלה בעצמה את השיקולים המתחייביים, בהתאם להוראות פסק הדין ובהתחשב בטענות המנוח, כאמור לעיל. וועדת הרשות, מצידה חזרה על עמדתה בוועדת הרשות הקודמת, שהסתמכה על חוות דעת של פקידת השיקום מיום 9.3.94(הדו"ח מצורף לסיכום טענות המשיב, וספק אם הובא לידיעתם של המנוח ובאת כוחו לפני הדיון החוזר בוועדה לעררים). פקידת השיקום התייחסה לפגיעה במעמדו של המנוח ולתפקידים שהוצעו לו לאחר שפוטר מפרוטרום, בסיכום בחוות דעתה (ההדגשות הוספו) : "מדובר בבן 50, עם תעודת סוג 3בהנהלת חשבונות. בעל עבר תעסוקתי מלא ורצוף כמנהל חשבונות בכיר. בשנת 1998לקה באוטם שריר הלב... לאחר הפגיעה ניסה להשתלב בעבודת הנהלת חשבונות, פשוטה, לדבריו, חושש להשתלב בעבודה הכרוכה במתח נפשי משום שלהרגשתו עבודה כזו עלולה להשפיע לרעה על בריאותו. מאז 1993אינו עובד כלל..." וועדת הרשות השניה, שנתנה המלצתה לוועדה לעררים בה עסקינן, הגם שקבעה כי המנוח לא איבד את מקצועו כמנהל חשבונות, והוא מסוגל לחזור לעבוד במשרה מלאה לא התייחסה ולא בדקה את טענותיו לגבי שיעור הירידה בהכנסות, לגבי הפגיעה במעמדו ובאופיו המיוחד של תפקידו הבכיר בפרוטרום. (2) בעת הדיון בוועדה לעררים טען המנוח כי "אין לו סיכוי לעבוד בעבודה כפי שעבד קודם", כי "איבד את מקצועו ואיבד את הכנסתו" וכן הוא ביקש לשקול יישום תקנה 15"גם על חלופות של גיל ומין". לעניין החלופות הנוספות - אין כל התייחסות בדו"ח וועדת הרשות, וגם לא בהחלטת הוועדה לעררים (למעט ציון גילו של המנוח). (3) על הועדה לעררים, בבואה לשקול הגדלת הנכות לפי תקנה 15, לתת דעתה לא רק למקצועו של הנפגע, אלא גם לתפקיד הספציפי שמילא לפני הפגיעה ולמידת השפעת הנכות שנגרמה עקב התאונה על יכולתו לעסוק במקצועו, בתפקיד ובמעמד דומה, בהתחשב גם בגילו. ב"עיון" בדו"ח ועדת הרשות ובאימוץ מסקנותיה, לא מילאה הועדה לעררים את חובתה לשקול הפעלת תקנה .15קביעת דרגת הנכות, ובכלל זה השיקולים להגדלת דרגת הנכות לפי תקנה 15, הם בסמכותה של הועדה הרפואית (בענייננו, הועדה הרפואית לעררים). הועדה, שלה נתונה הסמכות להחליט, היא החייבת להפעיל את שיקול דעתה והיא אינה חייבת "לאמץ" את החלטת ועדת הרשות (ראה דב"ע מג/790-01 יחיה חליל נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע יז. 58): "חובת התייעצות זאת, אין בה כדי לשנות את הוראת היסוד, המחייבת, שבסופו של דבר ההחלטה היא של הועדה עצמה, לאחר שנתנה דעתה לעמדת 'הרשות', מתוך מודעות לכך שעמדת הרשות אינה אלא עצה". (דב"ע לה/11-01 משה קמל נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 175)" (4) הוועדה לעררים טעתה גם בכך שלא שלחה למנוח ולבאת כוחו את החלטתה להתייעץ עם וועדת הרשות, כל שכן את המלצת וועדת הרשות - לפני שסיימה את הדיון בענייננה. משהחליטה הוועדה לעררים, ביוזמתה, לפנות מחדש לפנות לוועדת הרשות, ברי כי היה עליה להביא את ההחלטה לידיעתה של ב"כ המערער ולאפשר למנוח ולבאת כוחו להגיב על המלצת וועדת הרשות, לפני סיום הדיון בוועדה לעררים. .5אשר על כן, הערעור מתקבל. ענייננו של המנוח יוחזר, פעם שלישית, אל הוועדה לעררים על מנת שתיתן דעתה לטענות המנוח, כפי שפירטו המנוח ובאת כוחו בהרחבה בהופיעם בפני הוועדה לעררים ביום 27.8.97ולטענות ב"כ המערערת המתייחסות להמלצת וועדת הרשות. ב"כ המערערת תוזמן להופיע בפני הוועדה לעררים, או להגיש טענותיה בכתב, כפי שתמצא לנכון . ברי כי החלטת הוועדה לעררים, לעניין יישום תקנה 15, תתייחס לקביעת דרגת הנכות, עד מועד פטירת המנוח. .6המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 500, 1ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. התייחסה לכך כלל. תקנה 15 (ביטוח לאומי)ערעור