קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות אורטופדית 25% בתאונת דרכים: הרקע העובדתי 1. התובעת, ילידת שנת 1966, נפגעה עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 9.3.90, וזאת תביעתה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה- 1975 אחריותם של הנתבעים בגין התאונה אינה שנויה במחלוקת. 2. התובעת היא תושבת הכפר דהריה בנפת חברון, ואחרי התאונה היא הוחשה לבית החולים הממשלתי בחברון ואחר כך הועברה לבית החולים הדסה בעין כרם. הפגיעות שאובחנו היו חבלת ראש, שבר עם תזוזה בעצמות האגן, קרע ליד האנוס ופגיעה פלסטית בגב תחתון, חבלה בריקמות הרכות של שוק ימין וחבלות פנימיות. 3. באי כח הצדדים הסכימו בהליך הקודם שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 5117/90), אשר אחר כך נמחקה התביעה בו והוגשה מחדש ביום 14.6.94 לבית משפט זה, למנות מומחה מוסכם בתחום האורתופדיה (ד"ר שאול לוין), והמומחה קבע לתובעת נכות אורתופדית של 25% ונכות בגין הצלקות בשיעור של % 20נוספים. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת המצטברת עומדת על % .43 המומחה הרפואי גם קבע כי הנכות התיפקודית של התובעת עומדת, להערכתו, על %25. 4. במסגרת ההליך בבית משפט זה מונה פרופ' ע' אברמסקי להיות מומחה בתחום הנוירולוגיה, שנתן חוות דעת, אשר לפיה הוערכה נכותה של התובעת בגין הפגיעה הנויורולוגית ב- %.5 חוות הדעת 5. המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר לוין, השיב על שאלות הבהרה של ב"כ הנתבעים ומתשובותיו, כמו מחקירתו בבית המשפט על חוות דעתו, עולה כי התובעת זקוקה לעזרה חלקית במשק הבית, לפי מספר שעות שתקבע עובדת סוציאלית במקום מגוריה של התובעת. המומחה מציין כדלקמן: "התובעת מסוגלת לבצע רוב עבודות הבית, כגון: בישול, נקיון רגיל, קניות. זקוקה לעזרה בעבודות בית קשות, כגון: שטיפת רצפה או הזזת רהיטים. אין תפקיד בבית שהתובעת לא מסוגלת בכלל לבצע אותו, אבל קשה לה לבצע פעולות מסוימות ... התובעת מסוגלת לעבוד במכונת תפירה מכל סוג, אבל עם מגבלה חלקית, בהתאם למידת אחוזי הנכות" (תשובות לשאלות 2, 3ו-5) בחקירתו בבית המשפט (פרוטוקול הישיבה מיום 3.1.96, עמ' 10ואילך), מעיד ד"ר לוין כי בבדיקת התובעת מצא התרחבות של צלקות אך לא מצא בצקת או מגבלות אלא התרחבות שאין לה משמעות ולכן קבע את הנכות הזו כנכות אסטטית ולא תיפקודית. המומחה גם לא מצא קשר בין הזיהום בדרכי השתן לבין התאונה (עמ' 16). לענין הטענה שהתובעת זקוקה לנעלים מיוחדות - המומחה אינו מקבל טענה זו (עמ' 18), ולענין הצלקת הפתוחה המצויה אצל התובעת אומר המומחה כי אין זה אלא מצב זמני (שם, עמ' 18). ב"כ התובעת עשה כל מאמץ אפשרי לקבל מן המומחה תשובה להנחתו כי לידתה של התובעת בניתוח קיסרי נבעה מן הפגיעה באגן עקב התאונה. אולם, המומחה אינו קושר את הדברים ואומר כי העובדה שלידתה של התובעת היתה בניתוח קיסרי אינה יכולה ללמד על מימצא של קשר סיבתי לתאונה, הגם שהפגיעה באגן יכול שתהווה אחד השיקולים, מני שיקולים רבים אחרים (עמ' 22). המומחה גם מוסיף כי התובעת אכן סובלת מהגבלות בתנועות הגב ובפרקי הברך עקב הפרעות סטטיות ולכן המומחה ממליץ שהיא תעבוד בהפסקות, כאשר כל ההגבלות הללו מצאו ביטוי, לפי המומחה, באחוזי הנכות שקבע (עמ' 21). הנה כי כן לפי המומחה, על פי תשובותיו לשאלות ההבהרה ובעדותו בבית המשפט, אכן קיימות מגבלות לגבי עבודות מסויימות של משק הבית ועבודות תפירה אך לגבי יתר עבודות הבית ומסוגלות לעבודת תפירה במשך שש שעות ביממה - אין מגבלות (עמ' 20). 6. בענין הנכות הנויורולוגית קובע פרופסור אברמסקי בחוות דעתו מיום 26.5.95, כי מצא בבדיקה של התובעת מצב הכרה תקין והתרשם ממנה כאמינה מאד. עוד קבע, כי אין שיתוקים, אין הפרעות תחושה וקורדינציה, ההחזרים תקינים, הגם שהיתה רגישות ללחץ מעל הראש ומעל האגן. משום כך קבע את נכותה הנויורולוגית בשיעור של %5, כאמור. בתשובותיו לשאלות ב"כ הנתבעים מיום 19.7.95אומר פרופסור אברמסקי כי הוא נטה להאמין לתובעת לענין תלונותיה, אשר לפיהן היא סובלת מכאבי ראש, הפרעת ריכוז, הרגשת מתח ותקופות של מצב רוח ירוד. פרופסור אברמסקי גם מציין כי אין היא מצליחה, על פי תלונותיה לתפקד בבית כנדרש בגלל הסימפטומים האמורים. אין ספק כי מדובר בתלונות לענין סימפטומים סובייקטיבים אך קיימת חשיבות להתרשמות המומחה ובענין זה מקובלת עלי עמדתו של פרופ' אברמסקי. עם זאת, פרופ' אברמסקי הביא בחשבון שיקוליו כל אלה וקבע את נכותה של התובעת מן ההיבט הניורולוגי. 7. לסיכום נכותה של התובעת, אני קובע, כי הנכות הרפואית בתחום האורתופדיה הינה % 25בשל הפגיעה באגן, % 20בגין הצלקות - וזו נכות אסטטית, ו-% 5בגין נכות נויורולוגית. הנכות המשוקללת היא, איפוא, %.43 8. התובעת מבקשת להעניק לה בנוסף על נכות זו גם נכות נוספת של % 10 לענין כאב וסבל בשל צלקת מכערת בפנים ולהעמיד את נכותה הרפואית על % .50ד"ר לוין לא קבע נכות זו. איפכא מסתברא, הוא גילם את הנכות האסטטית בנכויות שהוא קבע ובענין זה בעדותו הוא אמר במפורש כי אין להוסיף על הנכויות שהוא קבע דבר וחצי דבר. משום כך אני קבעתי, כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור %43. הנכות התיפקודית 9. התובעת מבקשת לקבוע את נכותה התיפקודית האורתופדית ל- % 65ובתוספת % 10נכות נויורולוגית לקבוע את שיעור הנכות התיפקודית הכוללת שלה ל- %.75 נימוקי התובעת, בקצירת האומר, הם אלה: אין לקבל את קביעתו של ד"ר לוין כי הצלקות אינן גורמות לנכות תיפקודית, דבר שציין מיוזמתו, גם גם לא נשאל על כך. לדעת התובעת, קביעה זו אינה סבירה, שהרי אין מדובר בצלקות שיטחיות אלא בצלקות נרחבות ומכוערות. גם אין לקבל את דעתו של ד"ר לוין שקרסול נפוח אינו רלוונטי לענין קביעת הנכות. בענין זה הוצגו גם תמונות (ת/1). גם לענין הנכות הנויורולוגית דעת התובעת היא שיש לקבוע נכות גבוהה מהנכות הרפואית שקבע המומחה פרופ' אברמסקי, מהטעם שהמומחה לא הוזמן להחקר על חוות דעתו לענין האמינות שייחס לתלונותיה של התובעת. התובעת אומרת שהיא תופרת חסרת השכלה ועבודתה כתופרת היא עבודה פיזית המחייבת מאמץ, במיוחד מאמץ בגב, ומשנקבע כי תנועותיה מוגבלות עקב הפגיעה ברקמות הרכות והעיוות בעקב וכן הצלקות, ממילא צריך לקבוע, כך לפי התובעת, נכות תיפקודית בשיעור גבוה מזה שנקבע כנכות רפואית. אף נחקר בבית המשפט חוקר שהקליט שיחות עם התובעת, עם חמיה ועם אנשים אחרים, ומחקירתו עולה כי אכן ראה את התובעת "הולכת בצליעה". מכל אלה מבקשת התובעת להסיק כי נכותה תיפקודית היא כפי שהיא מבקשת, לאמור %75. 10. אינני מקבל את עמדת התובעת. על פי חומר הראיות שבא בפני בית המשפט ומתשובותיו הברורות של ד"ר לוין, עולה בבירור, כי אכן הנכות התיפקודית של התובעת הינה נכות אורתופדית ששיעורה אינו עולה על % 25 הנובעת מן הפגיעה באגן. לענין הצלקות והמתיחות אני מקבל את עמדתו של ד"ר לוין וקובע כי אין בהן משום נכות תיפקודית. עם זאת, הייתי מצרף את הנכות הנויורולגית כפי שקבע פרופ' ארברמסקי לנכות התיפקודית הזאת בשל האמינות שייחס פרופ' אברמסקי לתלונות התובעת על כאבי ראש והפרעות ריכוז, שעלולים להשפיע במידה מסוימת על עבודתה של התובעת, ולפיכך לקבוע את הנכות התיפקודית המצטברת לשיעור %30. עבודת התובעת 11. מן התשובות לשאלון שהופנה לתובעת (תצהיר מיום 9.9.94, שהוגש לבית המשפט) עולה כי התובעת עבדה בתפירה בבית ובחקלאות. גם מן העדויות והחקירות שהתנהלו עולה, כי עבודות אלה הן עבודות עצמאיות כאשר בחקלאות מדובר בחלקת אדמה ליד הבית שיש בה עצי זית ובה זורעים ירקות עונתיות. לענין התפירה מדובר בתפירת שמלות בכפר, שאינן שמלות אופנתיות, מזדמנות מנשות הכפר, כאשר קיימות גם תופרות אחרות באיזור, וכי עבודת התפירה התמזגה, ממילא, בעבודות משק הבית וגידול הילדים. אציין כבר בשלב זה, כי התובעת ילדה אחרי התאונה ובשעת הגשת הסיכומים היתה בחודשי הריון מתקדמים בפעם השניה אחרי התאונה, ואין ספק שגם אילמלא התאונה היה צריך להביא בחשבון השיקולים של בית המשפט את הגדלת מספר הילדים של התובעת שאליהם היתה צריכה להפנות חלק לא מבוטל מזמנה. הנה כי כן, התובעת היא עקרת בית, אם לילדים, הנותנת מרץ למשק הבית וגם עוזרת לבעלה בעבודת החקלאות המשפחתית בחלקת אדמה בת כ- 10דונם ברובה עצי זית, שהתובעת, בעלה ואחיו עובדים אותה. יחד עם זאת, עסקה בתפירת שמלות לנשות הכפר ככל שיכלה. על העזרה שנזקקה לה במשק ביתה אחרי התאונה עוד ידובר להלן. חלקת האדמה ברובה נטועה, כאמור, עצי זית, ואך חלק קטן ממנה ירקות (עמ' 40לפרוטוקול). התובעת נקבה בעדותה בסכום של 000, 6ש"ח כהכנסה מחלקאות (עמ' 14) ואחר כך הקטינה סכום זה בחקירה נגדית כדי 000, 2עד 000, 3ש"ח (עמ' 20). לדעתי, בענין זה עדותה היתה מבולבלת ולא ידעה להסביר את הסכומים כמו שלא ידעה להסביר מה הן ההוצאות הדרושות לעיבוד האדמה, ואין ספק שהיא איננה מצויה ברווח ובהכנסות מחקלאות. מסקנתי היא כי אכן היא סייעה לבעלה בעבודת החקלאות והיא מסייעת גם היום, כמו נשים אחרות באיזור מגוריה, אך אינני מקבל את הסכומים שנקבה בהם התובעת, ולו מחמת הסתירות שבעדותה. התובעת גם מציינת בעדותה כי היא שבה לעבוד בעבודת החקלאות, חרף המגבלות שיש לה ובהתחשב במגבלות הללו. 12. לענין עבודות התפירה, אציין, כי התובעת מעידה על עצמה שלמדה בקורס תפירה במשך מספר חודשים, וכי השתכרה ערב התאונה סכום שנע בין 000, 1 ל-500 ,1 ש"ח לחודש, לפי מספר ההזמנות שקיבלה מנשות הכפר. בענין זה אין לנו אלא עדותה של התובעת - לא ראיות בכתב ולא עדויות אחרות מנשות הכפר שהזמינו אצל התובעת תפירת שמלות. התובעת לא עבדה מעולם כשכירה ומן העדויות עולה בברור כי קיימות תופרות אחרות בכפר כך שלא ניתן להסיק מסקנה ברורה לענין השתכרותה של התובעת מעבודות התפירה. עם זאת, אין ספק כי התובעת עבדה בתפירת שמלות כפריות, והלא החוקר מטעם הנתבעים ראה במו עיניו את מכונת התפירה המצויה בביתה של התובעת. אפילו הייתי מניח לטובתה של התובעת ועל פי הכנסה הממוצעת של בעל התובעת ובנה של העוזרת, סועד ג'פאל, הרי גם אז הכנסה הממוצעת של גבר באותו איזור לא היתה יותר מ- 000, 1עד 200, 1ש"ח לחודש, ולא הייתי קובע בשום פנים ואופן הכנסה של תופרת בכפר בסדירות כה גדולה ולא עד גיל 65. מכל מקום, נראה לי כי ענין זה צריך לבוא בדרך של קביעת סכום גלובלי שיתאים למקרה הזה, שלא יהיה מבוסס על הפסד השתכרות עתידי מעבודות התפירה שתהיה מוגבלת בחלקה כפי שהעיד ד"ר לוין. דרך החישוב האקטוארית אינה מתאימה כלל ועיקר למקרה דנן. אוסיף גם זאת: לדעתי ועל פי חומר הראיות שבא בפני, לא הוכח כל הפסד מחקלאות בגין מגבלותיה של התובעת ובענין זה תביעתה נדחית, לגבי הפסד השתכרות בעבר או בעתיד עקב התאונה, ככל שהדבר נוגע לעזרתה של התובעת בעבודת החקלאות המשפחתית. הערכת הנזק 13. כעולה מן המקובץ, להלן מסקנותי לענין הערכת הנזק והפיצויים שיש לקבוע לתובעת: הפסד השתכרות בעבר ובעתיד אני קובע כי הסכום הגלובלי שיש לקבוע לתובעת בגין הפסד השתכרות עקב התאונה הן לפני פסק הדין והן אחריו יהיה 000, 100 ש"ח. עזרת הזולת התובעת מבקשת לפסוק לה פיצויים בגין עזרת הזולת למן אישפוזה בבית החולים עקב התאונה וכן עזרת הזולת בעתיד. המחלוקת שבין הצדדים קיימת לגבי היקף עזרת הזולת הדורשה לתובעת. בענין זה העידה דודתה של התובעת כי היא עזרה ועודנה עוזרת לתובעת בעבודות הבית: ניקיון, שטיפה, טיפול בילדים, והכל למשך מספר שעות ביממה - תחילה שעות רבות כאשר התובעת היתה בבית החולים ואחר כך כדי שעתיים-שלוש ואף יותר. קיימת גם מחלוקת לענין השכר שהשתכרה אותה דודה עוזרת, שהעידה כי בתחילה קיבלה 000, 1 ש"ח לחודש ואחר כך הסכומים ירדו כדי 600- 800 ש"ח לחודש. אין צריך לומר כי לענין זה לא באו מלבד עדותה של העוזרת, התובעת ובעלה ראיות אחרות או קבלות ואישורים על תשלומים. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת כי מדובר בעדות קרובים ובית המשפט צריך להזהר בה זהירות כפולה ומכופלת, כאשר לא באה לה ראיה חיצונית שתתמוך בה. גם מקובלת עלי טענה נוספת של ב"כ הנתבעת כי למרות שהתובעת דאגה לשמור על קבלות בסכומים קטנים כגדולים, לא היה בידה להגיש לבית המשפט ראיות על תשלומים אלה. וגם זאת: בעלה של התובעת העיד על השתכרותו הממוצעת בשנים האחרונות, ואם על פי השתכרותו היה צריך לשלם לדודה כל כך הרבה כספים הרי לא היה לו ולמשפחתו ממה לאכול את פת יומם. עם כל זאת, אין ספק שיש לזכות את התובעת בפיצוי סביר על עזרה דרושה לה בבית - גם אם זאת תבוא מבני משפחה שעד כה לא קיבלו כספים בגין עזרה זו. אינני מקבל את טענות התובעת שהיא זקוקה לשמונה שעות של עוזרת בית, דבר שאינו מקובל בכפר מגוריה של התובעת, בעוד שמקובלת עזרת בני משפחה המתגייסים לסייע למי שנדרשת לו עזרה כזאת, שלא על-מנת לקבל שכר. התובעת משיבה בתצהיר התשובות לשאלות שהופנו אליה, כי העזרה שבאה לה מעוזרות שונות - יומיים-שלשה אחרי התאונה, מדי יום והעזרה באה בעיקר מצד דודתה, סועד ג'פאל, ואחר-כך פעמיים-שלוש בשבוע. לאור האמור, נראה לי שקיימת הצדקה לפצות את התובעת בתקופה שהיתה באי כושר זמני מלא (שלשה חודשים) ועוד שלשה חודשים כשהיתה בכושר חלקי של חמישים אחוז, דהיינו, ארבעה חודשים וחצי לפי סכום של 600 ש"ח - 000, 3 ש"ח נכון למחצית התקופה, דהיינו, ליום 1.5.90 ולסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד יום התשלום בפועל. בתקופה של חמש שנים וחצי (עד יום מתן פסק הדין) לפי 200 ש"ח לחודש, דהיינו, 000, 13 ש"ח וסכום זה יהיה נכון למחצית התקופה, דהיינו, ליום 1.1.93 ולסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.93ועד ליום התשלום בפועל. לגבי העתיד - למשך 35 שנה סכום של 125ש"ח לחודש בהיוון לפי מקדם שהוא 259.84, דהיינו, 480, 32 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין ולסכום זה יווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד יום התשלום בפועל. כאב וסבל התובעת זכאית לפיצויים על כאב וסבל לפי % 43 ולפי ימי האישפוז בפועל ולסכומים האמורים תיווסף ריבית כחוק. הוצאות מיוחדות התובעת הגישה לבית המשפט קבלות על הוצאות שונות, שהן הוצאות רפואיות לבית החולים הדסה, גם אם לא צורפה רשימה של ההוצאות האמורות (ת/2). הנתבעת אינה חולקת על זכותה של התובעת לקבל החזר הוצאות אלה. הקבלות הם ממועדים שונים ואין ברצוני לעשות את עבודתם של באי-כוח הצדדים לחישוב הוצאות אלה והצמדתם. לפיכך, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת החזר הוצאות אלה נכון ליום תשלום כל הוצאה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ועד להחזר ההוצאות בפועל. אינני יכול להסיק מעדותו של ד"ר לוין שיש צורך בהוצאות רפואיות מיוחדות לענין שיפור מצב הצלקות, וממילא לא באה כל ראיה לענין הוצאות עתידיות הדרושות לתובעת באיזור מגוריה, שהיום כבר נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית. לפיכך, אני דוחה את התביעה לענין הוצאה מושערכת של 000, 2 ש"ח או סכום נוסף שתובעת התובעת לפי אומדן (000, 30 ש"ח) עבור טיפולים רפואיים בעתיד. התובעת גם עותרת לחייב את הנתבעת בהוצאות עבור רכישת נעליים מיוחדות שיתאימו למגבלה שבעקב ובקרסול של רגלה, בסכום של 500 ש"ח לשנה. אני תמים דעים עם ב"כ התובעת שאין לדרוש ממנה להתהלך ללא נעליים, אך לא הוכח לבית משפט זה מה צורך יש בנעליים מיוחדות, אם יש צורך כזה, ואם נרכשו נעליים כאלה למן התאונה ועד היום, ואין בידי בית המשפט כל ראיה לענין הצורך הזה. לפיכך אני דוחה את התביעה. הוצאות של ניידות מיוחדת התובעת אושפזה בבית החולים במשך כחודש וחצי ואין צריך לומר שהיה צורך בביקורים תכופים של בעלה ובני משפחתה, כשם שהיה צורך לנסוע לבית החולים הדסה לצורך קבלת טיפולים רפואיים. בענין זה לא הוגשו קבלות והתובעת מבקשת לפסוק לה בעד הנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים סכום כולל של 000, 2 ש"ח ועוד סכום של 000, 5 ש"ח עבור הוצאות הנסיעה בזמן האישפוז. בית המשפט יכול שיפסוק סכום גלובלי לענין זה גם אם אין התובעת מחזיקה בקבלות ואישורים על נסיעותיה. ענין הנסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים הוא דבר מובן מאליו, ולפיכך אני מעמיד את סכום ההוצאות בעד נסיעות עד למתן פסק הדין על סך 000, 3 ש"ח כשהוא נכון ליום מתן פסק הדין. אינני רואה כל הצדקה לפסיקת פיצוי לענין נסיעות בעתיד. ובהתאם למגבלותיה של התובעת היא יכולה לנסוע אף באוטובוסים. לפיכך, אני דוחה את התביעה בגין הוצאות ניידות מיוחדת בעתיד. הוצאות משפט ושכר טרחה עורך-דין אינני מקבל את טענת התובעת כי החוקר "בישל" את הקלטת או שעדותו היתה שיקרית, ודומני כי ב"כ התובעת מייחס לענין זה דברים שאינם כצעקתה. לפיכך, אין מקום לפסיקת הוצאות מיוחדות ועונשיות. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור %13, על הסכומים שנפסקו לתובעת לפי סעיף זה. לסכום האמור יש להוסיף מע"מ כדין וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניכוי מן הסכומים שלפי סעיף זה יש לנכות סך 000, 5 ש"ח ששולם לתובעת כשהוא משוערך מיום התשלום (7.6.90) ועד ליום התשלום בפועל של הסכומים האמורים. פסיקתא 14. כעולה מן המקובץ הפיצויים שישולמו על ידי הנתבעת לתובעת לפי פסק דין זה יהיו כדלקמן: (א) בעד הפסד השתכרות בעבר ובעתיד - 000, 100 ש"ח, נכון ליום מתן פסק הדין; (ב) עבור עזרת הזולת - 000, 3 ש"ח, נכון ליום 1.5.90 לתקופת האישפוז; עבור חמש שנים וחצי סך 000, 13 ש"ח, נכון ליום 1.1.93, בסך 480, 32 ש"ח עבור עזרת הזולת בעתיד נכון ליום מתן פסק הדין; (ג) עבור כאב וסבל בגין נכות של % 43 וימי אישפוז בפועל בתוספת ריבית כחוק; (ד) בעד ההוצאות הרפואיות הסכומים שבקבלות ת/ 2 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום כל הוצאה על-פי כל קבלה ועד להחזרת הסכומים בפועל; (ה) בעד נסיעות בעבר סך 000, 3 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין; (ו) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין של התובעת בשיעור % 13 על הסכומים האמורים בסעיפים קטנים (א) עד (ה). מהסכומים האמורים ינוכה סך 000, 5 ש"ח משוערך מיום התשלום לתובעת (7.6.90). נכותתאונת דרכים