קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השלמת פיצויי פיטורים מוגדלים: השופט אדלר .1בבית-הדין האזורי בבאר שבע (תב"ע מו/276-3, השופט הראשי אזולאי - דן יחיד), התבררה תביעה להשלמת פיצויי פיטורים מוגדלים ששולמו על-פי הסכם, כדי לכלול בהם את הפרמיה הקבועה בשיעור 33% משכרה של העובדת. התביעה נתקבלה ומכאן הערעור לפנינו. .2ואלה העובדות הצריכות לעניין: המשיבה עבדה במפעל המערערת מ- 22.11.1964עד 4.8.1982, ופרשה מעבודתה לפי הסכם פרישה מיום 19.6.1982, שבו נקבע כי תקבל "פיצויים לפי פסק בורר" הכוונה היתה לפסק בורר שניתן ב- 14.3.1978 על-ידי ישראל קרגמן. שיעור פיצויי הפיטורים שנקבע בפסק הבורר היה: "...שכרו חודשי האחרון כפול מספר שנות עבודתו במפעל", בתוספת ארבעת אחוזים לכל שנת עבודה במפעל. המערערת שילמה למשיבה כספים שהיתה זכאית לקבל בסיום עבודתה בשלושה תשלומים, בשיעורים ובמועדים אלה: 902, 157שקלים ישנים ב- 7.9.1982; 500, 2ש"י ב-28.10.1982;.766, 1ש"י ב- .21.12.1982בכל פעם שקיבלה המשיבה תשלום, היא נדרשה לחתום על "הצהרה" שעם קבלת הסכום, לא תהיינה לה כל תביעות או טענות נגד המערערת בגין שכר עבודה, חופשה, תנאים סוציאליים, פיצויי פיטורים וכל סכום אחר המגיע לה. המערערת לא מסרה למשיבה את חישוב הפיצויים, ואין ראיה כי פקידה הסבירה לה זאת. בחישוב הפיצויים לא נכלל חלק השכר שהוגדר כ"פרמיה קבועה". הפרמיה הקבועה בשיעור % 33משכרה, שולמה לעובדת כל חודש בגין עבודתה הרגילה. .3בית-הדין קמא קבע, שאין בכתבי הוויתור כדי לפגוע בזכות המשיבה להפרשי פיצויי פיטורים בגלל אי-הכללת הפרמיה הקבועה. הנימוקים לכך היו: האחד - היתה טעות הדדית בשאלה אם חייבת המערערת לכלול את הפרמיה הקבועה בחישוב הפיצויים. לפי הפירוש הסביר של הסכם הפרישה ופסק הבוררות יש לכלול את הפרמיה הקבועה בחישוב הפיצויים ; השני - הצדדים לא ייחסו חשיבות לכתבי הוויתור והמערערת החתימה את המשיבה עליהם כדבר מן השגרה, כהוכחה לקבלת תשלום. .4הדיון בערעור התקיים על-פי טיעונים בכתב. בא-כוח המערערת טען: א) כתבי הוויתור תקפים; ב) לא היתה טעות משפטית הדדית; ג) את המונח "השכר החודשי" יש לפרש על-פי הכללים לפירוש חוזים, ולא על-פי המבחנים לקביעת "שכר" לצורך חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963(להלן חוק פיצויי פיטורים). בא-כוח המשיבה טען: א) כוונת הצדדים בהסכם הפרישה ובפסק הבורר היתה לחישוב פיצויי פיטורים לפי הרכיבים שנקבעו בחוק פיצויי פיטורים; ב) כתב הוויתור אינו תקף. .5האם הפרמיה הקבועה מהווה חלק מחישוב פיצויי הפיטורים לפי המוסכם בין הצדדים? מכיוון שמדובר בפיצויי פיטורים מוגדלים על-פי הסכם, חישוב הפרמיה הקבועה ייעשה על-פי הדינים המקובלים לגבי חוזה עבודה, ולא על-פי המבחנים שנקבעו בחוק פיצויי פיטורים. לכן, המונח "השכר החודשי האחרון", שהצדדים ראו בו בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים, יפורש על סמך הכללים לפירוש חוזה עבודה. הצדדים לא קבעו במפורש מהם רכיבי השכר לצורך חישוב פיצויי פיטורים, ולא נותר לנו אלא להבהיר את כוונתם. למונח "שכר חודשי" פירושים שונים: א) כל תמורה שהעובד מקבל בעד עבודתו; ב) רכיבי השכר שהעובד מקבל בגין עבודתו הרגילה (זהו מבחן קביעת שכר לצורך חוק פיצויי פיטורים); ג) שכר היסוד ללא כל תוספות. בהעדר הגדרה מפורשת המתייחסת לחישוב פיצויי הפיטורים נפרש המונח "השכר החודשי האחרון" על-פי האמור בחוק פיצויי פיטורים. סביר להניח שכאשר הצדדים קבעו תשלום פיצויי פיטורים, התכוונו להוראות החוק, אלא אם נאמר במפורש אחרת. במקרה דנן לא נקבע כי רכיבי השכר לצורך חישוב הפיצויים יהיו שונים מאלו שנקבעו בחוק. תמיכה לפרשנות זו מצאנו בדברי עד המערערת, מר גרופר, שהיה מנהל כוח-אדם וחתם על הסכם הפרישה מטעם המערערת: "כאשר החלטנו לשלם לאדם פיצויים של %100, הכוונה לפיצויים על-פי החוק. כשהחלטנו לשלם % 150פיצויים, התכוונו לשלם לו % 50פיצויים מעל ה-% 100המגיעים לו על-פי החוק". התוצאה היא, איפוא, שפירוש המונח "השכר החודשי האחרון" זהה להגדרת המונח שכר בחוק פיצויי פיטורים. אולם, אין מניעה כי פירוש מונחים בחוזה יהיה זהה לפירוש הוראות בחוק. .6שונה המקרה דנן מזה שנדון בדב"ע מג/85- 3[1]. שם הסכימו הצדדים במפורש כי רכיב מסוים לא ייכלל בחישוב הפנסיה. על כן, לא נקבע שם כי רכיב זה ייחשב בפנסיה על-פי המבחן הקבוע בחוק שירות המדינה (גמלאות) התשט"ו - .1955במקרה דנן לא הוגדר המונח "שכר עבודה" בהסכם הפרישה. .7משהגענו למסקנה כי המונח "השכר החודשי האחרון" כולל רכיבי שכר שהעובדת קיבלה בגין עבודתה הרגילה, ומשהוברר כי מדובר בפרמיה קבועה המשולמת בגין עבודתה הרגילה, עולה כי המשיבה היתה זכאית על-פי חוזה הפרישה שהפרמיה תחשב בחישוב פיצויי הפיטורים. .8לא נותר לנו אלא להכריע בשאלה, האם כתבי-הוויתור מונעים את הגשת התובענה דנן? תשובתנו היא שלילית, מהטעמים הבאים: א) בא-כוח המערערת ביקש לתת תוקף לכתב הוויתור בהסכמת המשיבה שהסכום שקיבלה מיצה את מלוא זכויותיה. משמעות טענה זו, לענייננו, הינה שהצדדים הגיעו להסכם לגבי סכום הפיצויים. אנו דוחים טענה זו משום שאין המשיבה יכולה לוותר על זכות שהיא אינה מודעת לה. המערערת לא מסרה למשיבה את חשבון הפיצויים, ועל כן לא ידעה המשיבה אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים. על-פי חומר הראיות לא הסבירה פקידת המערערת למשיבה את חשבון הפיצויים. בעת חתימת כתבי הוויתור לא היתה המשיבה מודעת לכך שמגיע לה סכום גדול מזה שקיבלה. "ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד" (דב"ע לא/22- 3[2], בע' 218) "ממושכלות היסוד היא שאין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאפס, מעיקרו" (דב"ע, לג/12- 3[3], בע' 177). אילו קיבלה המשיבה את הפירוט הכולל של רכיבי השכר שחושבו בחשבון הפיצויים, ואז חתמה על כתב ויתור, סביר להניח שהיה תוקף לוויתור; ב) בית-הדין קמא נימק את הכרעתו בכך שהצדדים לא ייחסו חשיבות לכתבי הוויתור. יצויין כי התשלום השני שולם למשיבה לאחר שהוחתמה על כתב הוויתור הראשון, וחתימתה על כתב הוויתור השני לא מנעה את התשלום שבא אחריו. החתמת העובדת על מספר כתבי ויתור אינה פוסלת, כשלעצמה, את כתב הוויתור. יתכן מקרה שמעביד מגלה כי העובד זכאי לתשלום נוסף, לאחר חתימה על כתב ויתור, ומתוך הגינות ויושר משלם את התשלום הנוסף, תוך כדי החתמת העובד על כתב ויתור שני, ובמקרה כזה כתבי הוויתור תקפים. אולם, אין זה המצב בענייננו. דברי מנהל כוח-אדם דאז מבטאים את המצב לאשורו: "גם כשהחשבון היה פתוח היו חותמים על כתב ויתור. אני אומר שכל פעם שקיבלו שיק חתמו על כתב ויתור" (פ/9). בנסיבות אלה, כתב הוויתור אין בו כדי למנוע את הגשת התובענה דנן; ג) במקרה שלפנינו נעזרה העובדת בארגון העובדים בכריתת הסכם פרישה, אך בעת קבלת התשלום על סמך ההסכם וחתימת כתבי-הוויתור, נותרה העובדת לבדה. פקידי המערערת הכינו את החשבון ולא הסבירו לה את תוכנו. המשיבה לא ידעה כי הפרמיה הקבועה לא נכללה בחשבון הפיצויים, וסביר להניח שרק כעבור מספר שנים הופנתה תשומת לבה לכך שהדבר אינו כלול בחישוב הפיצויים; ד) בא-כוח המערערת הסתמך על דב"ע מו/67-3, ארז - בל"ל (לא פורסם). שם נקבע כי כתבי הוויתור תקפים, ועל כן מונעים הגשת תביעה בגין הצמדה ורבית על איחור בתשלום פיצויי הפיטורים. אין בכך כדי לעזור למערערת שכן שם ידעה העובדת כשחתמה על כתבי הוויתור כי התשלום נעשה באיחור, ואילו בענייננו לא ידעה העובדת כי חישוב הפיצויים אינו כולל את הפרמיה הקבועה. לאור כל האמור לעיל, לא טעה בית-הדין קמא כשקבע כי כתב הוויתור אינו תקף, ואינו מונע הגשת תביעה להשלמת הפיצויים כדי לכלול הפרמיה הקבועה בתוכם. .9בא-כוח המערערת הוסיף וטען עוד כי המשיבה חכתה כשלוש שנים עד להגשת התביעה, וכי יש חשיבות לסופיות הסכמים, ואין לפתוח מחדש "עסקאות" שבוצעו ותשלומים שנעשו. התחייבותה של המערערת לשלם פיצויים אינו "עסקה", והמשיבה אינה מבקשת לפתוח מחדש את הסכם הפרישה אלא לקבל את המגיע לה על-פי ההסכם הקיים. .10הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה שכ"ט והוצאות בסך 750ש"ח, בתוספת מע"מ. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים