קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסדרת חוב החברה לאחר מינוי מפרק זמני / תשלום חוב החברה לאחר פירוק זמני: מונחת בפני בקשתה של חברת גיא-גוב בע"מ, לפירוקה של חברת מגדל הזוהר, אשר הגיעה לדיון בצו הפירוק הקבוע לאחר שכבר מונה לחברה המשיבה מפרק זמני, וזאת בהחלטה מפורטת ביום 16.1.11, אשר דנה בעובדות המקרה בפירוט רב. עתה, נטוש עיקר המחלוקת על אי-נכונותה כביכול של מבקשת הפירוק לקבל תשלום ישירות מ"צד שלישי", תשלום אשר הוצע לאחר מועד הפירוק הזמני וערב הדיון בפירוק הקבוע, כאשר כנגד החברה המשיבה תלויות ועומדות מספר בקשות הצטרפות לפירוק (להן היא מתנגדת), כמו גם בקשת פירוק מקבילה שהסתבכה, מטעמו של בנק דיסקונט. על רקע זה, טוענת מבקשת הפירוק כי קבלת תשלום מסוג זה עשוי להעמידה בסכנה של העדפת נושים, ואי לכך אין היא יכולה לקבלו שלא באמצעות המפרק, או למצער בלא אישור מפורש של בית המשפט של חדלות פירעון, אישור אשר "יחסן" אותה, הלכה למעשה, מפני הגשת בקשה עתידית לביטול העדפת נושים. במסגרת הדיון, האשים אחד מבעלי המניות של החברה המשיבה, עו"ד חוטר ישי, את מבקשת הפירוק בשיתוף פעולה עם שותפו לשעבר, מר דוד אפל, ובפעולה בחוסר תום-לב שמטרתה פירוק החברה, ולא פירעון חובותיה גרידא. דברים אלה, שהגיעו לכלל התכתשות של ממש בעת הדיון, הובילו את המתנגדים - עו"ד חוטר ישי ו"הצד השלישי" שהציע את פירעון החוב, להגיש מגוון בקשות מאוחרות לאחר שהסתיים הדיון. זאת, כאשר אין הם מסתפקים בזכות טיעון נוספת ומאוחרת בכתב שניתנה להם, אלא ביקשו לקבוע דיון מחודש לשם עריכת חקירות - בקשה שלא בא זכרה בכתב ההתנגדות המקורי שהגישה החברה. עיינתי בטענות הצדדים, הן בעל-פה והן בכתב, ניתנת החלטתי זו. 1. כנגד חברה נפתחו הליכי חדלות פירעון, וזאת בגין חוב חלוט נשוא פסק בורר, אשר אותו נמנעה החברה לשלם וניהלה כנגדו "קרב מאסף" במשך ארבע שנים (!!!), אגב נקיטת הליכים שחלקם התבררו בסופו של דבר כגובלים בהליכי סרק. בסופו של יום, ולאחר שכל הצדדים טענו טענותיהם, ניתנה על-ידי ביום 16.1.11 החלטה מפורטת ומנומקת שהורתה על פירוקה הזמני של החברה, זאת לא רק בשל החשש מהברחת נכסים, אלא גם ובעיקר אגב דיון מפורט בטענות בדבר הסעד העיקרי, וקביעה כי מצבה של החברה בכי-רע, נושים מתדפקים על דלתותיה, והיא עומדת על סף (אם לא לעבר לסף) של חדלות פירעון. הלכה למעשה, ומעבר להתכתשות ולהאשמות בין בעלי המניות של החברה, אשר היוו מקור להגשת בקשות מבקשות שונות, אשר חלקן אינן עולה בקנה אחד עם העקרונות הצנועים ביותר של התנהלות דיונית תקינה, הרי שהסוגיה המשפטית העומדת להכרעה במסגרת הפירוק הקבוע, הינה ברורה, פשוטה וכל-כולה משפטית, קרי - אין היא נדרשת לכל עריכה של דיון נוסף, קל וחומר שלא חקירות. 2. השאלה העומדת בפני, הלכה למעשה, נוגעת ליכולתה של חברה "לסובב לאחור את מחוגי שעון הפירוק", באמצעות תשלום החוב, זאת בין אם בכוחות עצמה ובין אם - כפי שמסתמן במקרה הנוכחי - באמצעות צד ג'. המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקרה, להיסוסיו של מבקש הפירוק האם לקבל את ההצעה, וזאת נוכח העובדה כי הוגשו מספר בקשות הצטרפות לפירוק. 3. הלכה למעשה, עמדת מבקש הפירוק הינה כי אין הוא יכול לקבל עתה את התשלום בעצמו, לאחר שכבר החל הליך הפירוק, ולחלופין, אם יקבל את התשלום, על הדבר להיעשות באישור בית המשפט, ובעיקר אגב הבהרה כי התשלום יהיה "חסין" מטענות עתידיות בדבר העדפת נושים. עו"ד חוטר-ישי, אחד מבעלי השליטה בחברה בפירוק זמני, אשר הלכה למעשה הפך עצמו לצד לבקשה, בכובעו כבעל-מניות, מעלה עקב כך טענות מטענות שונות כנגד מבקשת הפירוק, ואשר מוליכות לשיטתו למסקנה כי "סירובה" לקבל את החוב הפסוק מבטא חוסר תום-לב, ונוגע לקשרים בינה לבין שותפו לשעבר בחברה בפירוק, מר דוד אפל, עימו הוא מסוכסך, כנראה, עתה. במסגרת זו, הגדילו מר חוטר ישי וחברת סקיי לימיט (שהינה אותו "צד שלישי" המעוניין בפירעון החוב) לעשות, והחלו מגישים מגוון בקשות לאחר שהסתיים הדיון, אשר משמעותן הינה אחת - פתיחת הדיון מחדש לעריכת חקירות, ודחיית ההכרעה בחודשים רבים. אלא, שבמלוא הכבוד הראוי, אין כל מקום לשעות לבקשות מסוג זה, אשר לא זאת שאינן רלוונטיות כלל ועיקר לשאלה המשפטית הפשוטה שעומדת בבסיס ההכרעה, אלא שהן מנוגדות בתכלית לכל סדרי הדין; כל זאת, לאחר שהתרתי לגורמים אלה, אשר עצם מעמדו של חלקם (ובעיקר האמור ב"צד ג'") לטעון אינו ברור כלל ועיקר, לפנים משורת הדין, להגיש תגובה נוספת לאחר הדיון. להסרת ספק אעיר, כי לאחר שתם הדיון וכל הצדדים טענו במסגרתו, לא הייתה כל חובה ליתן זכות טיעון נוספת, אולם בחרתי להיעתר לבקשה משיקולים של מראית פני הצדק, ולמצות לפנים משורת הדין את הגישה של מתן יום בבית המשפט למבקש - כאמור- גם אם מעמדו בדיון עומד בסימן שאלה גדול!!. אלא, שדומה כי עו"ד חוטר ישי והגורמים הפועלים מטעמו בחרו, לצערי, לנצל לרעה זכות זו, ועד מהרה הפכו הדברים, שבבסיסם עומדת גישתי כבית הלל, לבליל של תגובות ותגובות שכנגד, חלקן תחת הכותרת "הודעות לבית המשפט"; וכל זאת בתוך שעות ממש, מתום הדיון. הגדילו המשיבים לעשות, בהעלאת דרישה מאוחרת וחדשה, לערוך חקירות(!!), מעין מיקצה שיפורים, לאחר שחיפשו דרך, כיצד ניתן עוד להשהות את ההחלטה. זאת, כאשר לא בא כל זכר לבקשה מעין זו בכתבי טענותיהם טרם הדיון, ואף בדיון עצמו - וזאת חרף נוכחותו של אותו אדם שביקשו לחקור בעת הדיון שנערך בפני. עם התנהלות זו, אין אני יכולה להשלים; ואין לי אלא להצר על כך כי הדברים באים מצידו של פרקליט אשר שימש בעבר כראש לשכת עורכי הדין (!!).עו"ד חוטר ישי בוחר להתעלם כליל מסדרי הדין; זאת, באורח אשר קשה להימנע מלתהות, אם עיקר כוונתו אינה אלא להמשיך את "מלחמת המאסף" שהוא מנהל מזה שנים, ולנצל את העומס השורר בבית המשפט בכדי לדחות את ההכרעה למשך חודשים - כך בלא כל צורך ענייני, ובלא שתהא בידו כל זכות מוקנית לעשות כן. 4. השאלה המרכזית שיש להכריעה, אם כן, נוגעת לשאלת היכולת לשלם חוב של מבקש פירוק, זאת, ב"דקה התשעים" - קרי, לאחר שכבר מונה מפרק זמני, ניתנה הכרעה משפטית העוסקת בחדלות פרעונה של החברה, ובעת הדיון בפירוק הקבוע, שאלמלא הצעה מאוחרת זו היה הופך לדיון טכני בלבד. יתר על כן; הדבר נעשה בעת שכבר תלויות ועומדות כנגד החברה מספר בקשות הצטרפות, וכן בקשת פירוק מקבילה במסגרת הסכסוך הנטוש ממילא בינה לבין בנק דיסקונט. על רקע זה, יש לבדוק האם יש ממש בחשש שמעלה מבקשת הפירוק, אשר נרתעת מלקבל את הכסף ישירות לידיה, וחוששת מפני העדפת נושים - או שמא, אין עסקינן אלא בטענת סרק חסרת תום-לב, כטענת עו"ד חוטר ישי והפועלים מטעמו. 5. האם אכן יש ממש בחששה של המבקשת מפני העדפת נושים? בחינה של הדין מלמדת כי חשש זה אינו מופרך כלל ועיקר. כנגד החברה תלויות ועומדות מספר בקשות הצטרפות, כמו גם הסכסוך מול בנק דיסקונט שהגיע זה מכבר לכלל בקשת פירוק. בלא כל צורך להכריע אגב-אורחא בשאלה, אילו מן החובות חלוטים ואילו אינם חלוטים, הרי על-פניו נראה כי הבקשות, למצער בחלקן, אינן נראות מופרכות או כבקשות סרק על-פניהן, קרי: לכל אחת מהן ישנו אף ישנו סיכוי ממשי (אף אם לא מוחלט) "להבשיל" לכדי צו פירוק. בנסיבות אלו, ואם יצלח ולו אחד המבקשים בדרכו זו, הרי שהליכי הפירוק יחשבו כאילו החלו ביום בו הוגשה בקשת הפירוק נשוא הדיון היום, או לכל הפחות היום בו הוגשה בקשת ההצטרפות. בנסיבות כאלו, הרי שאין ספק כי תשלום חפוז של חוב, שהוצע ממש ערב הדיון בצו הפירוק הקבוע, כשבקשות ההצטרפות כבר היו תלויות ועומדות (או לכל הפחות, ימים ספורים קודם לכן), ואשר שולם בפועל מאוחר יותר, יחשב כהעדפת נושים בוטה ומובהקת. צעד, שכל מטרתו סילוק אחד הנושים מהתמונה בכדי לדחות את הקץ, מקום בו נושים אחרים לא קיבלו מאומה מאותו מקור כספי. אינני יכולה להתעלם משקיפות כוונתו זו על עו"ד חוטר ישי, כאשר מיד עם השאלה שבאה מצידו של בית המשפט "מדוע לא פרעתם את החוב", נשלף, כמו שפן מכובעו של קוסם שיק בגובה סכום החוב הנטען, עם הבעת נצחון על הפנים, "הנה שיק לתשלום החוב". 6. התוצאה הינה, אם כן, כי וודאי וודאי שלא ניתן לספק לבא-כוחה של מבקשת הפירוק "תעודת ביטוח שיפוטית" מפני העדפת נושים, על כל המשתמע מכך מבחינת תביעת השבה עתידית. הצהרה שיפוטית כזו, לו הייתה ניתנת, הייתה עומדת בניגוד לדין. ברי,כי אין ביכולתו של בית המשפט "להלבין" מהלך כזה; ספק אם הדבר אפשרי אפילו בהליך של הקפאת הליכים, מקום בו הדבר נטען כאילו הוא נעשה לטובת ההבראה. קל וחומר שאין הדבר אפשרי בלא הקפאת הליכים, במסגרת בקשת פירוק, כאשר על-פניו נראה כי המטרה הדומיננטית באותו תשלום, קל וחומר כפי שהוא מוצע, הינו "קרב המאסף" שמנהלים בעלי המניות כנגד חרב חדלות הפרעון התלויה מעל ראשה של החברה. זאת ועוד; מרגע בו מונה מפרק זמני, חל הדין הקובע קולקטיביזציה של הליכי הגביה, ואוסר הלכה למעשה גביה פרטית של נושה כזה או אחר. ספק גדול בעיני, אם דין זה משתנה מקום בו מנסה בעל המניות לבצע את התשלום ב"דרכי עקיפין" - קרי, באמצעות צד ג' לכאורה הקשור בו. אמנם, ספק אם יכול בית המשפט לאסור על "צד שלישי" שכזה לשלם; אולם וודאי שאין הוא יכול לחסן את התשלום מטענה של העדפת נושים, מקום בו אין ספק כי חוב של חברה חדלת פרעון שולם במלואו לאחד הנושים. 7. המסקנה הינה, כי לא אוכל לקבוע כי היסוסו או סירובו של מבקש הפירוק לשתף פעולה עם תשלום שכזה מהווה חוסר תום-לב; הלכה למעשה, קבלת תשלום כזה בעד הסתלקות מבקשת פירוק, מהווה נטילה ביודעין של סיכון - היה ותתקבל אחת מבקשות ההצטרפות, או יעלה בידי בנק דיסקונט להוכיח את טענותיו בהליך המקביל, יעמוד מקבל התשלום בסכנה מוחשית של הפיכתו למטרה לבקשה לביטול העדפת נושים. יוצא, כי בלא כל צורך לקבוע מסמרות או דין גורף בשאלת היכולת לעקוף את דיני העדפת הנושים באמצעות "צד שלישי" כביכול, הרי שסירוב של הנושה לשתף פעולה במהלך כזה וודאי שאינו יכול להיחשב לחוסר תום-לב, נהפוך הוא. אני מתחזקת במסקנתי זו אף נוכח התנהלות החברה טרם הפירוק הזמני ואף לאחריו, מקום בו סירובה לשתף פעולה עם המפרק הזמני, והאורח בו ניסתה להוציא פריטים ממשרדיה, אילצו אותי ליתן צווים והחלטות ביניים חריפות, מסוג אשר יכול אף יכול והמחיש, שלא לומר הגביר, את תחושת אי האמון שחשים אי-אלו מן הנושים כלפי החברה ובעלי השליטה בה, והעדפתם כי תשלום חובם יתבצע על-ידי בעל תפקיד שמינה בית המשפט, בפיקוחו של בית המשפט. בנסיבות המקרה, ספק גדול אם אוכל "לגנות" העדפה כזו, לא כל שכן להכריז עליה כחוסר תום-לב המצדיק את "החזרת מחוגי השעון לאחור" וביטול הליכי הפירוק. 8. זאת ואף זאת; תוצאה זו נכונה, אף בשל טעמים נוספים, הכרוכים במדיניות שיפוטית. לא זו בלבד, כי הניסיון להכריז כ"חוסר תום-לב" על מהלך של נושה המסרב לקבל תשלום העומד בחשש של העדפת נושים, הינו נואל ואין ליתן לו יד, הרי שקיים אף טעם נוסף. טעם שעניינו הכוונת התנהגות של בעלי שליטה Ex-ante, והעברת מסר חד-משמעי בכל הנוגע לחברות או מנהלי חברות המנהלים "קרב מאסף" במשך שנים כנגד פסק דין כספי או פסק-בורר, אגב נקיטת הליכים מהליכים שונים. רק כאשר כלתה עליהם הרעה, ברגע האחרון ממש, לאחר שנדחו כל התנגדויות הסרק והטענות שלא ממן העניין (כולל בשלב הפירוק הזמני), הן "מואילות בטובן" להציע את תשלום החוב. מן הראוי לאמץ מדיניות אשר תבהיר כי להתנהלות משפטית כזו עשוי להיוודע, במקרים מסוימים, מחיר כבד. אם נוטל בעל-שליטה בחברה סיכון, כאשר הוא מסרב להשלים עם פסק-דין או פסק-בורר, מקום בו לא ניתן עוד לערער עליו לגופו, מגיע לכדי פירוק זמני וממתין עד לסף הפירוק הקבוע, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו בלבד, מקום בו הסיכון התממש, ונמצא כי הדין הקולקטיבי כבר הוחל, ואין ביכולתו עוד "לפדות החוצה" את מבקש הפירוק ברגע האחרון. ספק גדול בעיני, אם ראוי כי בית המשפט יעשה מאמץ "לרבע את המעגל" בעבור בעלי שליטה שכאלו, תחת להניח להם לשאת בתוצאות התנהלותם; וזאת בלשון המעטה. 9. אי לכך, ונוכח העובדה כי בנסיבות העניין אינני מוצאת מקום לפסול את התנגדותה של מבקשת הפירוק לקבל תשלום מאוחר שלא דרך המפרק הזמני, ונוכח דחיית כל טענותיה המהותיות של החברה לגופן בהחלטה נשוא הפירוק הזמני, הרי שאין מנוס מקבלת בקשת הפירוק, ודחיית כל ההתנגדויות לה. על פי הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, ולאחר שהודעה על דבר בקשת הפירוק פורסמה כדין והומצאה תעודה מאת הרשם לפי תקנה 7 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, , ניתן בזה צו פירוק לפיו: א. החברה הנ"ל תפורק בידי בית-משפט על פי הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999 ופקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. ב. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב ידאג לכינוס אסיפות נושים לעניין החברה שבפירוק. ג. כונס הנכסים הרשמי בתל-אביב יהיה המפרק הזמני של החברה, וזאת עד להכרעת אסיפת הנושים לזהותו של המפרק הקבוע. עו"ד ארז חבר מתמנה כמנהל מיוחד. ההתחייבות שהפקיד עם מינויו הקודם תשמש גם לצורך מינוי זה. ד. נושאי המשרה בחברה יתייצבו מיד עם קבלת צו הפירוק במשרד הכונס הרשמי בתל-אביב, וזאת כדי למסור כל מידע שיידרש בנוגע לעסקי החברה. כן, יתייצבו המנהלים לחקירה במשרדי הכנ"ר בכל עת, לפי דרישתו. 10. נוכח תוצאה זו אליה הגעתי, הרי שאין עוד טעם בדיון בבקשות ההצטרפות השונות, והן נמחקות בלא מעשה בי-דין. כמו כן, הרי נוכח צו הפירוק הקבוע, מתייתר אף המשך הדיון בבקשת הפירוק שהגיש בנק דיסקונט, ואף דינה להימחק. 11. בנסיבות המקרה, נוכח התנהלות בעל המניות המתנגד ו"צד ג", לכאורה, שפעל בעצה אחת עימו, חברת סקי לימיט אחזקות וניהול בע"מ, ובעיקר נוכח הגשת בקשות מאוחרות ומנוגדות לסדרי הדין, אשר על טעמן ומשמעותן כבר עמדתי לעיל. הגעתי למסקנה כי ראוי שהדבר יבוא לידי ביטוי בהטלת ההוצאות. בעל המניות המתנגד, עו"ד חוטר-ישי, וחברת סקיי לימיט, ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות גיא-גוב בע"מ ובהוצאות המפרק הזמני, בסך של 100,000₪ לטובת כל אחד מהם. כל הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. חובות חברהפירוק חברהחוב