קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תשלום במזומן לסוכן ביטוח: מבוא התובעת, ילידת 2004, נפגעה בתאונת דרכים, שאירעה ביום 21.11.04, בעת שנסעה ברכב המצוי בבעלות אמה, הצד השלישי מס' 2, (להלן: "מרינה"). ברכב נהג בן זוגה של האם באותו זמן, הנתבע מס' 1 והצד השלישי מס' 2. אין חולק על כך כי הרכב שהיה מעורב בתאונה בוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "המבטחת") עד ליום 31.10.04. לטענת מרינה היא שילמה לסוכן הביטוח, חיים אמיד, הצד הרביעי מס' 2, (להלן: "אמיד"), סכום של 3,000 ₪ במזומן לשם עריכת ביטוח החובה וביטוח אחריות כלפי צד ג' לשנה שלאחר מכן - החל מיום 1.11.04. המבטחת טוענת כי לא קיבלה תשלום עבור עריכת הביטוחים ולכן לא נכנס ביטוח החובה לתוקף. משזו טענת המבטחת צורפה להליך גם הנתבעת מס' 3 (להלן: "קרנית"). אף שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות קודם בירור גובה הנזק במקביל וד"ר ש' פורת מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי. בחוות דעתו מצא המומחה כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה. בקשת התובעת לפסילת המומחה נדחתה (החלטה מיום 20.5.09) וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו (החלטת כב' השופטת א' אפעל-גבאי מיום 21.9.09). בתום ישיבת ההוכחות ויתרה התובעת על בקשתה לזמן את המומחה לחקירה ולפיכך קביעת הפיצוי נעשית על בסיס חוות הדעת ומתוך הנחה כי אין לתובעת נכות. השאלות העומדות להכרעה בהליך זה הן: האם אכן שילמה מרינה לאמיד את דמי הביטוח עבור ביטוח החובה בטרם חידוש הפוליסה במזומן כטענתה? ככל שהתשובה לשאלה זו היא חיובית - האם יש לראות את הכשרת הישוב כמי שקיבלה את דמי הביטוח ששולמו לסוכן אף אם אלה לא הועברו אליה בפועל על ידו ומה המשמעות שיש לכך על השאלה האם יש לראות את ביטוח החובה כתקף? ככל שימצא כי המבטחת אינה חבה כלפי התובעת - אין למעשה מחלוקת כי מוטלת חבות על קרנית ואז יש לדון בשאלה האם יש לקרנית זכות חזרה כלפי הוריה של התובעת וזאת בהינתן כי לא חלף פרק זמן של 30 יום מאז הסתיים תוקף הביטוח הקודם. האם שולמו דמי הביטוח לסוכן מרינה מתארת בתצהירה כי הייתה בעליו של רכב פרטי ומדי שנה בטחה את המכונית בביטוח צד ג' וחובה באמצעות אמיד. לדבריה הוא היה סוכן הביטוח הראשון והיחיד עמו עמדה בקשר עד לאותו זמן. מדי שנה, כך היא כתובת, בסמוך למועד חידוש הביטוח אמיד היה יוצר עמה קשר על מנת לקבל את הסכמתה לחידוש הפוליסות ולקראת החידוש היה מודיע לה מה הסכום שעליה לשלם. היא הייתה מביאה לאמיד את הסכום במזומן. כך היה גם בסוף שנת 2004. מרינה כותבת כי בסוף חודש אוקטובר שילמה לאמיד סכום של 3,000 ₪ במזומן והוא הודיע לה שביטוח החובה וביטוח צד ג' הם בתוקף החל מיום 1.11.04. הוא הזמין אותה לבוא למשרדו כדי לקבל את המסמכים אך מסיבה כלשהי לא הצליחה מבעוד מועד להגיע למשרדו של אמיד כדי לאסוף את הפוליסות. לאחר התאונה כאשר התבקשה להציג את תעודת החובה במשטרה התקשרה לאמיד וביקשה לקבל את המסמכים אותם טרם הספיקה לאסוף ממשרדו. אמיד הודיע לה שיש בעיה כלשהי בהפקת המסמכים והמציא לה העתק של תעודת חובה בצירוף מכתב הסבר (נספח ב' לתצהירה). עיון בנספח ב' לתצהיר התובעת, שהמבטחת התנגדה להגשתו, מעלה כי מדובר בצילום תעודת החובה של הרכב שמועד תחילתה 1.11.04 אך יום ההוצאה שלה מאוחר יותר - 19.12.04. עוד מצורף מכתב של אמיד ולפיו הוא מאשר הפקת חובה משולמת לרכב וכותב כי עקב תקלה יצאה תעודת חובה רגילה. הוא מבהיר כי הביטוח בתוקף החל מיום 1.11.04. בפתח עדותה בבית המשפט הגישה מרינה תעודת חובה משולמת לשנה שלפני התאונה - ת/1 - ממנה עולה כי שולם סכום של 1,828 ₪ במשרדי המבטחת לשם התשלום עבור התעודה. בחקירה הנגדית לא ידעה מרינה לספר מתי בדיוק שילמה עבור תעודת החובה אך טענה כי הדבר היה לפני מועד החידוש - 1.11.04 (עמ' 4, ש' 21). היא תארה גם כי כאשר הוברר שאין ברשותה תעודה משולמת בעת שהגיעה למשטרה אמר לה הסוכן 'אני אכתוב לך מכתב הסבר למה זה לא מוחתם ואז הוא כתב ששילמה לו 3,000 ₪ במזומן עבור ביטוח חובה וצד ג' לאותה שנה... (עמ' 5, ש' 12-15). היא נשאלה ארוכות לגבי מקור הסכום במזומן שהעבירה לסוכן והסבירה כי לא נהגה להשתמש בשיקים ובכרטיסי אשראי ולכן משכה מהבנק את השכר שהתקבל שם במזומן ושמרה לשם מימון ההוצאות (עמ' 6, ש' 1-3). מרינה נשאלה מדוע לא שילמה בעצמה עבור התעודה ומדוע לא הקפידה לקבל תעודה משולמת. היא השיבה כי אמיד אמר שהוא ישלם בבנק את התעודה בכסף שמסרה לו וכך נעשה כל הזמן (עמ' 9, ש' 4-5). היא עומתה עם הטענה כי לא היו ביטוחים קודמים אצל אמיד למעט זה שבשנה הקודמת אך טענה כי היה ביטוח גם בשנה שלפני כן. בהקשר זה יש לציין כי מתוך עדות החתמת עלה כי ביטוח זה נעשה באמצעות סוכנות 'גשר' שלא הוברר הקשר בינה לבין אמיד אם היה. בהמשך עדותה שינתה מרינה את גרסתה וטענה, בניגוד למה שנאמר קודם לכן, כי כאשר הגיעה לסוכן הביטוח הייתה תעודה חתומה אך מספר תעודת הזהות שלה לא היה נכון והיא החזירה לו אותה כדי שיתקן את מספר תעודת הזהות. אמיד לקח את התעודה חזרה, אמר שיתקן ויחזיר תעודה אחרת (עמ' 10, ש' 27-30). היא לא ידעה להסביר מדוע עניין מהותי כל כך לא נזכר בתצהירה. באותו שלב הציג בפניה בא כוח המבטחת את ת/1 והראה לה שאין בו כלל רישום של תעודת זהות. העדה אישרה כי הדבר כלל אינו מופיע בתעודה (עמ' 11, ש' 18-20). מטעם המבטחת הובאה לעדות גב' אילה סירוהא, ראש צוות חיתום, שמסרה כי לא נרשם בספרי המבטחת תקבול עבור תעודת החובה או פוליסת צד ג'. אף שחקירתה הנגדית הממושכת של העדה על ידי בא כוח קרנית העלתה שאלות משאלות שונות - ובהן שאלות לגבי אופן התנהלות המבטחת מול אמיד עד להפסקת העבודה עמו - דומה כי אין בכך צורך לשם הכרעה בתובענה. מכל מקום העדה אישרה כי היו תלונות על סוכן הביטוח וכי זו אחת מהן. היא אישרה גם כי היו תלונות קודמות לתלונה נשוא תיק זה (עמ' 34, ש' 16-17) וכי במהלך העבודה עם הסוכן החלו להינקט אמצעי זהירות עד להפסקת העבודה עמו. התובעת מבקשת לקבוע בהסתמך על עדותה ועל מכתבו של אמיד כי אכן שילמה לו סכום של 3,000 ₪ במזומן כפועל יוצא מכך יש לראות את המבטחת כמי שקיבלה את דמי הביטוח. לטענת התובעת ניתן להסתמך על מכתבו של אמיד בהתחשב בכך שהוא בעל דין. עוד טענה התובעת למניעות של המבטחת מלהתכחש לכך נוכח התנהלותה במערכת היחסים מול הסוכן. המבטחת חולקת על הטענה כי הסכום שולם לסוכן. לשיטתה מדובר בעדות יחידה של מי שיש לה עניין בתוצאות המשפט ללא שעדות זו נתמכת בדבר. היא מצביעה על כל אותן הראיות שאותן נמנעה מרינה מלהביא היכולות לתמוך בטענה כי שולם הסכום לסוכן במזומן. היא מפנה לשינוי הגרסה המהותי שהיה במהלך ישיבת ההוכחות ולכך שהגרסה החדשה אינה מתיישבת עם המסמכים. קרנית מבקשת לקבוע כי מרינה דוברת אמת כפי שנטען על ידי התובעת. היא הפנתה גם לדברי החתמת ולפיה לא הופתעו בחברה המבטחת מהאירוע. במחלוקת שנפלה בין הצדדים מצאתי בסופו של דבר להעדיף את גרסת מרינה ולקבוע בהסתמך עליה כי אכן שילמה לסוכן הביטוח, אמיד, סכום של 3,000 ₪ במזומן שנועד לתשלום עבור ביטוח החובה. אף שכפי שטען בא כוח המבטחת עדותה של מרינה לא הייתה נקיה מספקות ואכן היו סתירות גם בעניינים מהותיים (ר' בעיקר הפער בין האמור בתצהיר לעניין התעודה השגויה לבין העדות בבית המשפט והקושי שהתעורר עם תשובה זו לאור מה שנכתב בתעודה) מצאתי לאחר שבחנתי את המכלול כי אני מקבל את העדות הזו בכל הנוגע לעצם תשלום הסכום במזומן לאמיד למרות הקשיים שהתעוררו. ניכר היה מעדותה של מרינה כי היא מדברת מתוך כאב ותסכול ואת הפערים בגרסאות ניתן לייחס להתרגשות ולבלבול אך לא מצאתי כי די בכך כדי לפגום בהערכתי את העדות כולה. העדות לעניין עצם התשלום הייתה עקבית ונראתה אמינה ואמיתית. אף שאמיד לא הובא לעדות, וכל אחד מהצדדים מבקש לזקוף את אי הבאתו לעדות לחובת הצד האחר, הרי שמדובר בבעל דין וככזה הודאתו - כפי שעולה מנספח ב' לתצהירה של מרינה - היא קבילה ויש בה כדי לתמוך בעדותה של מרינה. באותו מסמך מאשר למעשה אמיד את גרסת מרינה על תשלום הסכום במזומן לידיו. ככל שנדרש היה להביא את אמיד ספק אם אין מקום לזקוף את אי הבאתו לחובת המבטחת, שאמיד פעל בשליחותה כסוכן ביטוח מטעמה. משמעות התשלום - הסוכן כשלוח של המבטחת משזו נקודת המוצא - יש לבחון מה משמעות העברת התשלום עבור ביטוח החובה לסוכן הביטוח אמיד. באשר לתשלום הסכום לסוכן - סבורה המבטחת כי אין הדבר יוצר יש מאין ביטוח חובה אלא כאשר עוסקים בביטוח כזה - הרי שקיים חריג להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ורק כאשר תעודת החובה משולמת פיזית בבנק או מוחתמת בחותמת הבנק נכנס הכיסוי לתוקף. עמדת המבטחת היא כי לכל היותר זכאית מרינה להשבה של הסכום ששילמה אך אין די בכך כדי לקבוע כי קיים ביטוח חובה לרכב. טענה נוספת שמעלה המבטחת נוגעת לכך שלמעשה רומתה על ידי סוכן הביטוח ולכן יש לראות את הסוכן כמי שחרג מהרשאתו ולא להטיל חבות על מעשיו על המבטחת. קרנית טוענת כי אין לקבל את טענת המרמה שכן זו לא הועלתה בכתב ההגנה. עמדתה היא כי המבטחת פעלה שלא כדין בכל הנוגע לעריכת התעודות ולאי ההכרה בכיסוי הביטוחי. היא סבורה כי נוכח ביצוע התשלום לסוכן הביטוח יש לראות מכוח סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח את דמי הביטוח ככאלה שהועברו אל המבטח נוכח יחסי השליחות בין הסוכן לבין המבטח כפי שנקבעו שם. עוד מפנה קרנית כי הוראות השליחות חלות גם על ביטוחי חובה ולכן מקום בו סוכן הביטוח קיבל את דמי הביטוח ואישר קיומו של כיסוי ביטוחי - הדבר מחייב את המבטח. בעניין זה הפנתה קרנית לע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה (2) 811 (1991). קרנית הפנתה גם להוראות שונות החלות על המבטחות המיועדות למנוע התנהלות דוגמת זו שהייתה עם סוכן הביטוח. אין חולק על כך שאמיד שימש כסוכן ביטוח עבור המבטחת וככזה חל בעניין מערכת היחסים ביניהם האמור בסעיף 34 לחוק חוזה הביטוח הקובע כי: "לעניין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיווך בביטוח או שצוין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן" יש אפוא לראות את אמיד כמי שפעל בשליחות המבטחת בכל הנוגע לקבלת דמי הביטוח ולראות את המבטחת כמי שפעלה באמצעות הסוכן לקבלת דמי הביטוח במזומן ממרינה; קיבלה אותם (ר' ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, עמ' 719-720 (2005)). מאחר וטענת המבטחת להיעדר כיסוי נשענת על כך שלא שולמו לה דמי הביטוח הרי שבהינתן כי אלה שולמו יש לראותה כמי שמבטחת את הרכב בביטוח חובה ואין המדובר רק בכך שהיא חבה בהשבתם. זאת ועוד אין לראות, כטענת המבטחת, את הדרישה לתשלום דמי הביטוח בבנק או להחתמת התעודה כדרישה מהותית אלא כדרישה ראייתית ובכל מקרה גוברות הוראות חוק חוזה הביטוח, הקובעות את יחסי השליחות לעניין קבלת דמי הביטוח, על תקנות ביטוח רכב מנועי (סיכוני צד שלישי) תש"ל - 1970 (השווה לעניין זה לפסק דינו של כב' השופט א' רומנוב העוסק במקרה דומה בת.א. (שלום י"ם) 2569/96 שי בן שמאול נ' מנור סוכנויות ביטוח, צלטנר 6118 וההפניות שבו; ר' גם סעיף 40 לחוק חוזה הביטוח). איני חושב שהמבטחת יכולה להנות מכך שלא פעלה באופן תקין ומסודר ביחסיה עם הסוכן, או למצער לא הוכיחה כי כך נהגה, בכל הנוגע לפעילותו של הסוכן עם כספי המבוטחים תוך הפרת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) תשמ"א - 1981. התמונה שהתבררה במהלך עדות החתמת בכל הנוגע להתנהלות המבטחת והקפדתה על האופן שבו מתנהל סוכן הביטוח, שפועל בשמה ומטעמה, הייתה בלשון המעטה מטרידה ומטעם זה דומה כי אין עומדת למבטחת גם הטענה כי רומתה על ידי הסוכן. מסקנה זו מתעצמת כאשר הוברר כי לא מדובר בתלונה הראשונה על התנהלות לא תקינה של סוכן הביטוח וכי היו בפני המבטחת תלונות קודם למקרה זה. מכל מקום למבטחת עומדת האפשרות לנקוט בצעדים כלפי הסוכן בכל הנוגע לנזקים שגרם לה. הנזק פרופ' פורת אשר מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי מתאר כי התובעת סבלה משבר סוטרכנטרי בעצם הירך הימנית וכי השבר התחבר היטב. הוא מצא את ההליכה והריצה תקינות וכך גם יתר הבדיקות שערך. להערכתו אין לתובעת נכות אורטופדית או אנטומית. הוא העריך כי הייתה נכות זמנית מלאה למשך כעשרה ימים; 50% למשך חודש ו- 20% למשך חודשיים. מרינה כותבת בתצהיר כי בעקבות פציעתה של התובעת היא נזקקה לגבס משך כחודשיים והמשיכה מעקב רפואי לפרק זמן ארוך. הוצאותיה לרכישת הסד, התרופות והנסיעות הסתכמו בסכום של 2,000 ₪. לא צורפו לתצהירה קבלות. בסיכומיו ביקש בא כוח התובעת לפסוק לתובעת פיצוי עבור כאב וסבל בהתאם לתקרה שניתן לפסוק מקום בו לא נקבעת נכות; סכום של 10,000 ₪ עבור עזרה ופיצוי מסוים עבור הפסד ההשתכרות בעתיד. המבטחת וקרנית סברו כי יש לפסוק סכום של 3,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהתחשב בכך שנגרם שבר בתאונה שהצריך טיפול משך פרק זמן לא קצר אני פוסק לתובעת עבור הנזק הלא ממוני; עבור עזרת ההורים וכן עבור ההוצאות כמפורט בתצהיר האם בסכום של 15,000 ₪. סיכום אני מחייב את המבטחת לשלם לתובעת סכום של 15,000 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בסך של 2,262 ₪ וכן החזר האגרה. המבטחת תישא בשכר טרחת עורך הדין של קרנית ובהוצאות המשפט שלה (שניהם ביחד) בסכום של 6,310 ₪ (המביא בחשבון גם החזר חלקה של קרנית בשכרו של ד"ר פורת). סוכן ביטוח