קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד משרד רואי חשבון - ערעור: לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ת"א-יפו (כב' השופטת י' הניג) מיום 6.12.2009, לפיו נדחתה תביעת המערערת כנגד המשיבה (ת"א 53780/05) . רקע עובדתי ופסק דינו של בית משפט קמא 1. המערערת וחברתה (להלן: אתי) הקימו בפברואר 2002 שותפות לניהול עסק (להלן: העסק או השותפות). לצורך פתיחת העסק וניהולו פנו המערערת ואתי, לאחר שנועצו בבעלה של אתי (להלן: מולי), למשיבה, בבקשה לקבלת יעוץ ושירותים חשבונאיים. 2. לפני הקמת העסק התקיימה פגישה במשרד המשיבה בהשתתפות המערערת, אתי ובעלה, ורו"ח אהרון זהר (להלן: רו"ח זהר). במהלך הפגישה הוסכם כי המשיבה תספק שירותים חשבונאיים אולם אודות תוכנה של הפגישה חלוקו הצדדים (להלן: הפגישה). המערערת טענה כי המשיבה התחייבה ליתן שירותים הן לשותפות והן בכל הקשור לה ולאתי באופן אישי בעקבות הקמת השותפות, למעט הקשור לדיווח למס הכנסה, דיווח אותו אמור היה לבצע רואה החשבון אשר מטפל בבעלה. מנגד, טענה המשיבה כי אמנם ביחס לאתי הוסכם כאמור, זאת לאור היותו של מולי לקוח המשרד. אולם, ביחס למערערת ולפי בקשתה, השירות ניתן ביחס לשותפות בלבד ולא ביחס לענייניה האישיים. 3. אין חולק כי לאחר מכן, הופנו השותפות ליועץ המס נוח רובינשטיין (להלן: נח) אשר טיפל בעניינן מטעם המשיבה ולפי הוראותיו של רו"ח זהר. לטענת המערערת בשלהי שנת 2002 פנתה המערערת לנח, והודיעה לו כי היא נמצאת בשמירת הריון וביקשה לקבל הסבר על זכויותיה כלפי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ובהתאם להדרכתו אכן מלאה את הטפסים הנדרשים למל"ל. 4. כך אין חולק כי בחודש ינואר 2003 דווח למל"ל על ידי המשיבה, כי המערערת הפכה לעצמאית החל מיום 1.2.2002, וכשעד לאותו מועד הייתה רשומה כעקרת בית, כך אף חתמה המערערת על יפויי כח לייצוג על ידי המשיבה כלפי המל"ל [הצדדים חלוקים אימתי נעשתה חתימה זו, האם במועד הפגישה, כטענת המערערת, או במועד מאוחר יותר הסמוך לחודש ינואר 2003, כטענת המשיבה]. ככל הנראה, בעקבות דיווח זה, חוייבה המערערת בתשלום חוב למל"ל לרבות ביחס לשנת 2002, וכך גם קיבלה המערערת פנקסי תשלום מקדמות מהמל"ל. אולם, רק לאחר הלידה בחודש מאי 2003 שולמו החובות למל"ל. 5. מכל מקום, נוכח העובדה כי לא שולמו דמי הביטוח לאומי על ידי המערערת, טרם המועד הקובע, 27.11.02, המועד בו הפסיקה עבודתה בגין שמירת ההריון (להלן: המועד הקובע) דחה המל"ל את דרישותיה של המערערת לתשלום בגין תקופת ההריון, ובגין דמי הלידה. אמנם המערערת פנתה לבית הדין לעבודה, אולם לטענתה לאחר שהוברר כי הדין עם המל"ל נאלצה למחוק את ערעורה שם. 6. נוכח האמור הגישה המערערת את תביעתה כנגד המשיבה לבית משפט קמא בטענות הבאות: עילה חוזית - בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים, במהלך הפגישה, היה על המשיבה לספק שירותים חשבונאיים לשותפות, אך גם ובנוסף היה עליה לספק שירותים חשבונאיים אישיים למערערת בכל הקשור להיותה עצמאית, ובכללם פתיחת תיק במל"ל. עילה נזיקית - המשיבה התרשלה בכך שלא פתחה למערערת תיק במל"ל, או בכך שלא הפנתה את תשומת ליבה כי עליה לעשות כן. המשיבה הכחישה את הנטען על ידי המערערת אודות התחייבותה כלפיה וכגירסתה דלעיל. כך טענה כי השירות שניתן למערערת בעניין דרישותיה מהמל"ל, ניתן לפנים משורת הדין. עוד טענה המשיבה כי למערערת אשם מכריע, בשל התנהגותה לאחר פתיחת התיק במל"ל. לטענתה, ניתנה למערערת אפשרות לרפא את מחדלה, לו הייתה משלמת למל"ל את חובה עוד טרם הלידה. כך גם מעת שהמערערת טופלה על ידי רו"ח מטעמה, לא חבה המשיבה מאומה כלפיה. עוד נחלקו הצדדים על שיעור הנזק שנגרם למערערת. 7. בית משפט קמא דחה את התביעה וכדלקמן: בהתייחס לעילה החוזית קבע בית המשפט כי המערערת כשלה בהרמת נטל ההוכחה. נמצא כי הנסיבות החיצוניות לחוזה מעידות, כי פניית המערערת למשיבה נעשתה לצרכי השותפות בלבד, וכן כי בפגישה הבין רו"ח זהר מהמערערת, כי בענייניה האישיים מטפל רו"ח הקבוע שלה ושל בעלה, רו"ח עקירב (להלן: רו"ח עקירב). בית המשפט נימק מסקנתו זאת כדלהלן: הפנייה למשיבה נעשתה כפשרה בין המערערת לבין אתי, באשר לזהות רוה"ח של השותפות כשכל אחת מעוניינת כי רו"ח מטעמה יטפל בענייני השותפות. הפגישה הייתה קצרה תמציתית, והרושם שיצרה המערערת הינו כי השירותים מתבקשים עבור השותפות בלבד. הנושא היחיד המתייחס לענייניה האישיים שעלה, כי הגשת דו"חות מס הכנסה אישיים יוגשו על ידי רו"ח עקירב. ישנן מספר סתירות בעדותה של המערערת. העיקרית כי בתחילה גרסה כי במהלך הפגישה ניתנה הסכמתו של רו"ח זהר לטפל בענייניה האישיים, אך לאחר מכן העידה כי היא אינה יכולה לזכור אם הדבר היה באותה פגישה או בהמשך תוך כדי ניהול העסק. בית המשפט מצא את עדותו של רו"ח זהר כאמינה, ואילו באשר לעדות המערערת אמר בית המשפט כי היא "לא הותירה בי רושם מספיק כדי לבסס עליה ממצאים" (תחילת פסקה 20 לפסה"ד). בית המשפט דחה את טענת המערערת, כי יש לזקוף לחובת המשיבה את העובדה, כי בסופו של יום היא זו אשר פתחה את תיק המל"ל עבורה. בית המשפט קיבל את טענת המשיבה, כי פעלה לפנים משורת הדין, לאור רצונה לקדם את האפשרות כי תביא את בעלה למשרד המשיבה בעתיד. עוד זקף בית המשפט לחובת המערערת את הימנעותה מזימון אתי לעדות. בהתייחס לעילה הנזיקית קבע בית המשפט כי חלה על המשיבה חובת זהירות מושגית כלפי המערערת. עם זאת, בנסיבות העניין בהן יצרה המערערת מצג, כי מי שמטפל בענייניה האישיים הינו רו"ח עקירב, אין מקום לקבוע כי התקיימה חובת זהירות קונקרטית בין הצדדים. עוד קבע בית המשפט כי תשלום מקדמות למל"ל אינו תלוי בגובה ההכנסות השוטפות, ועל כן אינו נצרך כשלעצמו לרואה חשבון. מכאן כי על היה על המערערת לחשוד באי תקינות מעת שנוכחה כי אינה מקבלת פנקסי תשלום מהמל"ל. בית המשפט הוסיף והתייחס לשאלת האשם המכריע, למקרה ומסקנותיו לא יתקבלו. בעניין זה קבע כי אין לקבל את טענת המשיבה, מאחר ואין מחלוקת כי עד למועד הקובע (27.11.2002) לא שילמה המערערת את חובה למל"ל, ועל-כן אף לו הייתה מסדירה את חובה בינואר 2003, לא היה בכך כדי להועיל. עוד קבע בית המשפט כי חישוב הנזק של המערערת הוא החישוב הנכון. סוף דבר דחה בית המשפט את התביעה, תוך חיוב המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד. טענות הצדדים בערעור טענות המערערת 8. המערערת טוענת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו, כי לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להראות, כי הוסכם בפגישה שהמשיבה תעניק לה גם שירותים אישיים. המערערת מציינת כי עד לפתיחת העסק היא ואתי לא עבדו כעצמאיות והוגדרו במל"ל כעקרות בית. הן לא היו מודעות לחובות המוטלות עליהן כעצמאיות, לרבות החובה להגיש למל"ל בקשה לשינוי סיווג וכי עובדות אלה היו ידועות למשיבה. על אף האמור, קובלת המערערת, קבע בית המשפט "כי דווקא המערערת היא זו שהיתה צריכה לחשוד כאשר לא קבלה את פנקסי התשלום מהמל"ל באי תקינות.. זאת שעה שלמערערת כלל לא היה ידוע, ולחילופין המערערת כלל לא היתה מודעת לכך שעקב פתיחת תיק כעצמאית היה עליה לקבל פנקסי תשלום למל"ל". 9. המערערת טוענת כי המשיבה, בגרסתה המאוחרת, טענה כי פיצול בענייניה האישיים של המערערת, היינו בין הדיווח למס הכנסה לבין הדיווח למל"ל, איננו מקובל. לעומתה, גרסה המערערת כי זה מה שהוסכם בין הצדדים, וכי טענה זו אף נתמכה בעדותו של רו"ח עקירב, שהעיד כי הפיצול הינו אילוץ מקובל והגיוני, וכשבית המשפט לא התייחס כלל ועיקר לעדותו. 10. עוד טוענת המערערת כי נתגלו סתירות, אי-אמיתות וסדקים רבים בגרסת המשיבה ובעדויותיהם של רו"ח זהר ונח שיש בהם כדי להטיל ספק במהימנותה, וכדלקמן: המשיבה התכחשה בתחילה לעובדה כי פתחה את התיק במל"ל, וכי שלחה מסמכים כלשהם למל"ל בשמה. עובדות אלה התבררו כלא נכונות לאחר שהמל"ל המציא למערערת מסמכים מהם עלה, כי המשיבה פתחה את התיק ובאמצעות יפוי כוח שנתנה המערערת למשיבה. יתר על כן, התברר כי המשיבה הגישה בקשה מטעמה, וכן הגישה דין וחשבון שנתי מטעמה למל"ל. בעקבות דברים אלה נולדה הגרסה השנייה של המשיבה כי נהגה כן לפנים משורת הדין. גרסתו של רו"ח זהר באשר לנסיבות ההתקשרות עם אתי למתן שירותים חשבונאיים לענייניה האישיים, שונה מגרסתו של מולי אשר העיד מטעם המשיבה. תיק המל"ל של אתי נפתח אף הוא באיחור של שנה, זאת על אף שאין חולק כי היא הייתה זכאית לשירות זה. רו"ח זהר לא סיפק כל הסבר למחדל זה. רו"ח זהר טען בתצהירו, כאמור, כי הפיצול בין מס הכנסה לבין מל"ל איננו מקובל. לעומת זאת רו"ח עקירב העיד כי הדבר מקובל, ואף בין משרדו לבין המשיבה ישנם מספר תיקים כאלה. בחקירה הנגדית טען רו"ח זהר כי יכול להיות שיש מקרים כאלו אך זהו מקרה שונה, לאור התנגדות המערערת. גם בכך יש משום שינוי גירסה. רו"ח זהר העיד כי הפגישה לא היתה ארוכה במיוחד, כשרובה התנהלה עם מולי. עם זאת העיד רו"ח זהר כי התרשם שהמערערת מבינה בעסקים. מעדויותיהם של רו"ח זהר ונח עולה כי המשיבה העניקה שירותים אישיים למערערת לא מכיוון שהייתה שרויה במצוקה, כפי שנטען תחילה, אלא מתוך תקווה כי בעלה יהפוך לקוח של המשיבה. בית המשפט התעלם מכך שנח שיקר למל"ל במכתבו מיום 3.11.2003, עת טען הוא בסעיף 4 למכתב כי נשלחה פנייה בעבר למל"ל, מה שאינו נכון. 11. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט קמא בקביעתו כי הפשרה בין המערערת לבין אתי בדבר זהות הרו"ח, מתיישבת עם צמצום טיפול המשיבה בעסק בלבד. לטענתה, אף התברר בעדותו של מולי כי באותו המועד הוא כלל לא ניהל עסקים אצל המשיבה, ובניגוד לגירסת המשיבה והסברה אודות הטיפול באתי. 12. כך גם טענה, הגם כטענה חלופית כי כתוצאה מהתקשרותה עם המשיבה חבה המשיבה חובת זהירות כלפיה לפתוח עבורה תיק כעצמאית במל"ל "ולחילופין לדאוג להסביר לה מפורשות באופן שיובן לה חד משמעית כי עליה לעשות כן באמצעות רו"ח אחר מטעמה..." (סעיף 1 ה' לעיקרי הטיעון). טענות המשיבה 13. המשיבה תומכת טענותיה בקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא. המשיבה טוענת כי אין המערערת יכולה להיבנות על "סתירות פערים וסדקים" ככל ואלו נתגלו, שכן כל עוד גרסתה נמצאה בלתי אמינה היה מקום לדחות את תביעתה, לאחר שלא הרימה את הנטל המוטל עליה. יתר על כן, המערערת כלל איננה מנסה להתמודד עם אותן סתירות וסימני שאלה העולים מעדותה. המשיבה שבה וטוענת כי אין להשוות בין אתי לבין המערערת, באשר, כאמור בפסק הדין, אתי טופלה באופן אישי מכח הטיפול שנעשה בעסקו של מולי. עוד מציינת המשיבה, כי אין חולק על כך שפניית המערערת ואתי למשרד היתה לצורך ניהול השותפות בלבד, ולא לצורך יעוץ אישי. כך גם עולה לטענתה מהאמור בכתב התביעה עצמו. בנוסף, המערערת הודיעה מפורשות למשיבה כי רו"ח עקירב מטפל בענייניה האישיים. ממילא כך הבינה המשיבה את דבריה. בעניין זה טוענת המשיבה כי אף גרסתו של רו"ח עקירב היתה שונה מזו של המערערת. רו"ח עקירב גרס כי לשיטתו היה על המשיבה לטפל בענייניה האישיים ובכללם גם מול מס הכנסה, למעט הגשת הדו"ח השנתי, ובניגוד לגרסת המערערת, לפיה בענייני מס הכנסה הטיפול היה מוטל עליו. לטענת המשיבה רק במסגרת תצהיר העדות הראשית נטען לראשונה כי הזמנת השירותים מהמשיבה לא התייחסה רק לשותפות אלא אף באופן אישי. משכך כל טענותיה בעניין זה מהווים הרחבת חזית אסורה. בהתייחס לטענת המערערת שעניינה מתן השירותים שנִתנו לה בדיעבד, טוענת המשיבה כי אין כל נפקות מדוע השירותים נתנו (האם בשל מצוקתה או מתוך מטרה שבעלה יצטרף כלקוח למשרד), באשר בכל מקרה המדובר הוא בשירות שניתן לפנים משורת הדין ובדיעבד. דיון והכרעה 14. הלכה היה כי ערכאת הערעור תימנע מלהתערב בממצאים העובדתיים שאותם קבעה ומצאה הערכאה הדיונית, למעט אותם מקרים נדירים, חריגים ויוצאי דופן שבהם מוצאת ערכאת הערעור כי העובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אינן מתקבלות על הדעת. יסוד ההלכה באותה התרשמות בלתי אמצעית של הערכאה הדיונית מהראיות והעדויות שנשמעו ועמדו לפניה (ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ (לא פורסם 21.3.2011)). זאת להבדיל מהתערבות במסקנות אותן הסיקה הערכאה הדיונית (ראו רע"א 1392/06 נחום נ' גל (לא פורסם 12.07.2006)). עם זאת יכול וערכאת הערעור תתערב אף בממצאים עובדתיים במקום ובו בהתאם לחומר שהיה מצוי בפני בית משפט קמא לא היה מקום להגיע לאותם ממצאים (ראו ע"פ 4007/09 דניס יוסופוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם 4.1.2010)). העילה החוזית: 15. במקרה דנן, המחלוקת העובדתית המרכזית נסובה אודות השאלה מה אכן אירע באותה פגישה בה סוכמו תנאי מתן השירותים על ידי המשיבה. בית המשפט נימק והסביר מדוע ביכר את גירסת המשיבה על פני גירסת המערערת, לרבות התרשמותו מהעדים שהופיעו בפניו. המערערת מפנה למספר תהיות אשר בגינן מבקשת היא כי ערכאת הערעור תתערב במסקנת בית משפט קמא, ואכן יש מקום לתהיות מספר בהתנהלות המשיבה והפועלים מטעמה. אולם השאלה אם די בכך על מנת להתערב, בסופו של יום, במסקנות בית משפט קמא. 16. ראשית, מצופה ממשרד רו"ח כי בעת שכורת הוא הסכם למתן שירותים חשבונאיים אלו או אחרים, יפרט באופן ברור ומדוייק מהם אכן השירותים שאמור הוא לספק ולא להותיר זאת למחלוקת עתידית כפי שאירע במקרה דנן. יתר על כן, מהראוי כי יצויין בכתובים כי על הלקוח לדאוג לקבלת שירותים אחרים באמצעות גורם אחר, אם משרד הרו"ח לא אמור לספק את אותם שירותים. במיוחד יפים הדברים נוכח המצויין בטופס רישום לקוח חדש (ת/26) שם מופיע "דו"ח אישי", הגם שאכן לא נקוב שכ"ט לצידו, לעומת המופיע כ"הנהח"ש", וכשלאחר מכן נדרש הסבר זה או אחר להיעדר פירוט כאמור. משכך, דרך כלל, במחלוקת שתתעורר בין נותן השירות למקבלו, יפעל היעדר הרישום לרעת נותן השירות וכפי שנקבע ביחס להתקשרות בין עורך דין ללקוחו (ראו ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 פסקה 14 ואילך, שם נקבע כי יש לזקוף לחובת עורך דין, לעניין שכר טרחתו, את העובדה כי נמנע מלערוך הסכם שכר טרחה). 17. שנית, לא מצאתי הסבר ראוי מדוע המשיבה לא ציינה מיוזמתה, לרבות בכתב הגנתה, שאכן היא זאת שדיווחה את הדיווח למל"ל בחודש ינואר 2003, תוך מתן הסבר ראוי מדוע עשתה כן, אם כגירסתה לא הייתה אמורה לעשות כן. ודוק, אם אכן כגירסתה לפיה הייתה אמורה ליתן שירותים אישיים לאתי, מדוע גם הדיווח לגביה דווח אף הוא רק באותו מועד, ולעניין זה יש להפנות לכך שלא היה מענה לשאלה זאת מפי עדי המשיבה. ודוק בהתאם לת/19 עובד המשיבה בשם עמנואל שולח למל"ל מכתב "רצ"ב טופסי שינוי סוג עבור אתי... ואביבית... נבקש לקלוט נתונים אלה במשרדכם" וכשמכתב זה נושא חותמת נתקבל ביום 23.1.03. יתר על כן, מדוע נאלצה המשיבה לגלות אודות אותם דיווחים רק באמצעות קבלת מסמכים מהמל"ל (וכשהמסמכים אינם מפורטים במסגרת מכתב גילוי המסמכים), שרק לאחריהם ניסו עדי המשיבה ליתן הסבר זה או אחר, בין היענות לבקשתה של המערערת לעזרה בגין מצוקה, ובין על מנת לנסות ולגייס את בעלה של המערערת כלקוח המשרד. ודוק, הוברר כי בעלה של המערערת איש עסקים המטופל על ידי רו"ח מטעמו, כפי שהוברר כי המערערת אינה סובלת מחסרון כיס. משכך, גם "התירוצים" שניתנו אינם כה ברורים וכאמור במיוחד נוכח מועד נתינתם. יתר על כן, הפנייה הייתה בעניין זכויות מול המל"ל נוכח הריונה של המערערת, והנה מתבקשת המערערת לחתום על הנצרך לשינוי מעמדה במל"ל. אולם לא שמענו כאילו נח בירר האם רוה"ח מטעמה דיווח בעבר אודות שינוי מעמדה, כפי שהיה אמור לעשות אם אכן כגירסת המשיבה. 18. שלישית, ולטעמי החמור מכל, אותה תהייה הקשורה למכתב מטעם המשיבה למל"ל, מיום 3.11.03 (ת/10) ולאחר דחיית תביעתה לגימלה בגין שמירת הריון בו צויין כי המערערעת עמדה בתנאים הנדרשים לקבלתה תוך הוספה "עקב השביתה הקודמת לא נקלטו אצלכם הודעתנו על היותה עצמאית". נח בעדותו מאשר בזמן אמת על תוכנו ומשלוחו (עמ' 86 לפרוטוקול), וכי ככל הנראה המכתב נכתב על דעתו. דהיינו, כי בפיסקה האמורה נעשה ניסיון לטעון, כי עוד לפני המועד הקובע ובעת שביתה במל"ל, שאין חולק כי התקיימה במועדים 9.9.02 - 19.11.02, נשלח הדיווח על שינוי מעמדה של המערערת. הסברו של נח, כי הדבר נעשה על מנת לעזור למערערת, ואם לא די בכך הוא מאשר שאכן "ייתכן שמשרדכם בחר לשקר כדי לעזור לה" (שם בעמ' 87). ודוק, אין אני נדרש לעצם ניסיון שכזה אלא להשלכותיו בהתייחס למחלוקת שבין הצדדים. כלום במסגרת עשיית טובה או נסיון לגייס את בעלה כלקוח, המשיבה תבחר בפעולה שכזו? 19. מנגד, אם כגירסת המערערת שאכן היה על המשיבה לפעול גם בענייניה מול המל"ל, ניתן להסביר התהיות האמורות. כך, מדוע לפתע ניתן השירות האישי, מדוע הדיווח נעשה יחד עם הדיווח ביחס לאתי וכך גם פשרו של אותו ניסיון במכתב האמור. עם זאת ניתן ליתן הסבר נוסף לאותן תהיות וכפי שיפורט בהמשך. 20. מול תהיות אלו וההשגות הנוספות של המערערת, ניצבים ועומדים דברי בית משפט קמא לפיהם "עדות התובעת לא הותירה בי רושם מספיק כדי לבסס עליה ממצאים" (סעיף 20 לפסק הדין). זאת להבדיל מעדויותיהם של נח ורו"ח זהר, שבהן נתן בית המשפט אמון (סעיפים 19 ו-23 לפסק הדין). יתר על כן לא ניתן להתעלם מאשר ציין בית המשפט קמא אודות עדותה של המערערת והסתירות שעלו בדבריה היא. כך ציין בית משפט קמא כי מצד אחד העידה המערערת כי סוכם מפורשות כי בכל הקשור למל"ל בעניינה האישי תטפל המשיבה, אולם לאחר מכן חזרה בה והעידה שלמעשה לא דובר בנושא זה מאומה. בנוסף, אותה סתירה בדבר המועד בו דובר בנושא היקף הטיפול, האם בפגישה או לאחריה מול נח. בנוסף, בצדק ציין בית המשפט קמא כי יש ליתן משמעות לכך שהמערערת נמנעה מלהזמין לעדות את אתי, אשר הייתה נוכחת אף היא בפגישה. כך גם העמימות בעדותה מה נאמר לה טרם הפגישה ע"י בעלה או רוה"ח, והכיצד ידעה להבחין בין ענייני מס הכנסה לנושאים האחרים. 21. לא בלי התלבטות, הגעתי למסקנה כי אין די בכל אשר פורט עד כה וכן בנטען על ידי המערערת, להתערב במסקנת בית המשפט, כי לא הוכח כאילו התחייבה המשיבה ליתן למערערת, להבדיל מלאתי, גם שירותים הקשורים להיבטים האישיים, ומעת שאכן לא הייתה מחלוקת כי בכל הקשור לדיווחי מס הכנסה, אכן היה ברור כי אלו לא יינתנו על ידי המשיבה. העילה הנזיקית: 22. אולם, רווח והצלה עומד למערערת ממקום אחר, וכוונתי לעילת הנזיקין. כך גם ניתן להסביר פשר התנהלותה של המשיבה בכל הקשור למל"ל. בית המשפט קבע כי קיימת חובת זהירות מושגית של רואה חשבון כלפי לקוחותיו. בהתייחס לחובה הקונקרטית חילק בית המשפט את דבריו לשתי תקופות: שלב פתיחת העסק - בשלב זה המערערת הציגה למשיבה מצג לפיו ענייניה האישייים, לרבות מול המל"ל, מטופלים על ידי רו"ח עקירב. נוכח מצג זה סבר בית המשפט כי אין למשיבה חובה לעמוד על פתיחת תיק למערער במל"ל או להזהירה. בית המשפט לא התעלם מחוסר ניסיונה העסקי של המערערת, אך ציין כי היא פעלה והודרכה על ידי בעלה שהינו איש עסקים. אשר על כן קבע בית המשפט כי בדיקת האשם המוסרי אינה מביאה להעדפת המערערת על פני המשיבה. שלב ניהול העסק - חובת התשלומים למל"ל רובצת על המערערת. התשלום למל"ל אינו תלוי בגובה ההכנסות השוטפות ואינו מערב כשלעצמו רואה חשבון, ועל-כן היה עליה לחשוד באי-תקינות, כאשר לא קיבלה פנקסי תשלום מהמל"ל. נוכח האמור דחה בית המשפט את תביעת המערערת בגין עילה זו. 23. בעניין זה אין אני יכול להיות שותף למסקנתו של בית משפט קמא. 24. ראשית, נפנה לעדותו של רו"ח זהר בעמ' 64: ש. אתה אומר בתצהירך שמטבע הדברים, כל השיחה, או רובה, נוהלה דווקא מול מר שימר ולא מול התובעת. אני שואל: האם מצאת את הזמן לשאול את התובעת, או מצאת לנכון לשאול אותה כיצד היא מדווחת בביטוח לאומי, מי מטפל לה בענייני ביטוח לאומי? ת. היא אמרה שיש לה רו"ח משלה לה ולבעלה. היא אמרה מי מטפל בתיק האישי שלה. ואני גם לא שאלתי - כי היא רצתה להגיד. לא שואלים לקוח מי מטפל לך בענייני ביטוח לאומי". דהיינו, בהתאם לגירסתו שאותה אימץ בית המשפט, נושא המל"ל כלל "לא הועלה על השולחן", וכי דבריה של המערערת התייחסו באופן כללי על כך כי לה ולבעלה יש רו"ח. אכן, מדבריה אלו הסיק רו"ח זהר את אשר הסיק, אך שלא כדברי בית משפט קמא, המערערת לא ציינה מאומה אודות נושא המל"ל והטיפול בו. שנית, מעיון בחקירתה של המערערת, ניתן לראות כי הכחישה כאילו בעלה הוא שהדריכה (עמ' 21), וכך גם בהתייחס לרו"ח עקירב (שם). אמנם המערערת ניסתה לתלות את אותה הפרדה בגין השירותים השונים ברו"ח זהר, אולם כאמור לא נמצאו לכך תימוכין. עם זאת אישרה המערערת כי אכן ידעה אודות טיפול על ידי רו"ח מטעם בעלה ובהתייחסה לדיווחי מס הכנסה. הגם שכך מהראוי להפנות גם לעדותו של רו"ח עקירב בעמ' 43: "ש. התובעת אומרת שהיא אמרה לזהר, בפגישה שהייתה ביניהם, שבכל העניינים הקשורים לרשויות, בגין פתיחת העסק, לרבות היותה עצמאית, זהר מטפל, חוץ מענייני מס הכנסה, שבהם מטפל אתה. היא טועה אם היא אמרה את זה. ת. בוודאי שהיא טועה. מה היא מבינה מה ההפרדה בין הרשויות. היא הייתה כל החיים שלה עקרת בית. מה היא יודעת? זה נראה לי מוזר שהיא אמרה דבר כזה". עוד עולה כי המערערת לא השכילה בזמן אמת, ואף אחר כך להבין מה בא בגדרם של אותם עניינים אישיים. כך למשל העידה, ובניגוד לדעתו של רו"ח עקירב, כי על רו"ח עקירב לטפל בכל ענייני מס ההכנסה שלה, ובכללם הודעה על פתיחת עסק. מי אמר למערערת כי עליה לבקש את אותו פיצול, אין לדעת. בעלה של המערערת לא הובא לעדות. רו"ח עקירב העיד כי הוא לא דיבר עם המערערת קודם לפתיחת העסק, ואף ציין כי לדעתו בעלה של המערערת לא יעץ לה. 25. משכך יש לבחון את שאלת העילה הנזיקית בהתחשב בדבריו של רו"ח זהר, דהיינו, שכל שהבין מהמערערת כי הנושאים האישיים יטופלו על ידי רו"ח מטעם המערערת, ומבלי שנושא הדיווח למל"ל עלה לדיון, וכשרו"ח זהר אף נמנע מלשאול אודות נושא זה. 26. וכאן נראה כי המשיבה חטאה בכפליים. לא בכדי פירטתי לעיל, אודות החובה המוטלת על רו"ח כלפי לקוחו, וכעין אותן חובות המוטלות על עורך דין כלפי לקוחו, ואף כלפי מי שאינו לקוחו. גם לגירסת רו"ח זהר מדובר היה בפגישה קצרה, וכשלשיטתו לא הכיר כלל את המערערת ואף את בעלה, ועל כן קשה לקבל התרשמות זאת או אחרת שלו, אם אכן מצוייה המערערת בעסקים אם לאו. בנסיבות אלו, ניחא שאכן הבין שלמשפחת המערערת יש רו"ח וכי על כן מובן הוא שבכל הקשור לנושא הדיווח השנתי, אין היא נצרכת לשירותיו. אולם, בכל הקשור לנושא של ביטוח לאומי, אין אני מקבל את טיעונו כי לא היה אמור כלל ועיקר לעורר את נושא המל"ל באופן מפורש. לדעתי, היה על רו"ח זהר כבר בעת הפגישה, ללבן שאלה זאת מפורשות, דהיינו למצער להעמיד את המערערת על כך כי במסגרת פתיחת העסק יהיה עליה לדווח על השינוי במעמדה למל"ל, גם אם הבין כאמור, שלמשפחתה רו"ח אחר. כך גם היה על נח, לבחון במסגרת טיפולו הכולל בשותפות ובכלל זאת במערערת, שאכן נושא המל"ל האישי מטופל, ובמיוחד שאמור היה לטפל בנושא זה בעניינה של אתי. ודוק, כפי שיפורט בהמשך אין באמור לשחרר את המערערת מכל וכל, אולם מאידך אין גם מקום לשחרר את המשיבה מכל אחריות. יתר על כן, כפי שצויין לעיל, סבורני כי במסגרת כריתת הסכם למתן שירותים על ידי רו"ח עליו לציין מפורשות וכאמור רצוי אף בכתב, מה כוללים השירותים אך גם מה אינם כוללים. במיוחד יפים הדברים, מעת שמעורב רו"ח נוסף שעל כן היה על המשיבה להזהיר את המערערת ש"לא תיפול בין הכיסאות" וכפי שנקבע אף ביחס לעורכי דין (ראו ע"א (ת"א) 2492/08 בן לולו נ' כהן (לא פורסם 10.5.2010) פסקה 16 ואילך, וההפניות המצויות שם). 27. היה על רו"ח זהר לוודא היטב עם המערערת כי היא מבינה היטב מה ההשלכות של פתיחת שותפות בנושאים השונים, לרבות האישיים, וכי אין בדבריה אודות אותם היבטים אישיים כבקשת תם, שאינו יורד לעומקם של דברים. היינו, כי היא מבינה מה בא בגדר אותם עניינים אישיים אשר יטופלו על ידי רו"ח עקירב. מעת שהמערערת פנתה אליו לקבלת שירותים חשבונאיים, הוא לא היה יכול לסמוך על בעלה של המערערת או על רו"ח עקירב כי יעשו מלאכתו, ויסבירו למערערת מה הן השלכותיה של בקשתה. כאמור בתצהירו של רו"ח זוהר, שהוגש לבית משפט קמא, את אתי הוא הכיר בעקבות בעלה, מולי, שהינו לקוח של המשיבה. מולי הוא זה אשר פנה אליו והודיע כי אשתו ושותפתה עתידים לפנות אליו בנוגע לעסק חדש שהן פותחות. בפגישה עצמה נכחו המערערת, אתי ומולי. לדבריו "בהיות מר שימר איש עסקים מנוסה ולקוח של המשרד, השיחה התנהלה בעקרה מול מר שימר, אשר יצג בשיחה את אשתו ומול התובעת". הפגישה עצמה, לפי עדותו, לא הייתה ארוכה, ובוודאי שלא נתארכה על שעה (ע' 56 ש' 23). המערערת, כאמור, קודם לפתיחת העסק הייתה עקרת בית, כשעל פניו, אין לה ידע כלשהו באשר לחבויות מס או דמי ביטוח. אמנם במהלך העדויות עלה כי היא שותפה של בעלה בעסקיו, אך גם עולה מהעדויות כי, לכאורה, היא רק "שותפה על הנייר", ומבלי שיש לה מעורבות של ממש. אם כן, התברר כי המשא ומתן בפגישה, שלא נתארכה יתר על המידה, נערך בעיקרו מול מולי, שייצג את האינטרסים של השותפות ושל אישתו, ומבלי שיהיה מי שייצג את האינטרסים האישיים של המערערת. לא הוכח כי רו"ח זהר הסביר למערערת ברחל ביתך הקטנה מה משמעותה של בקשתה, אלא הפוך מכך. רו"ח זהר אף לא פנה לרו"ח עקירב או לבעלה של המערערת כדי לבדוק מה בדיוק החלוקה המבוקשת. 28. דומה כי על רקע האמור יש לבחון גם את אותן תהיות שפורטו לעיל אודות התנהלותה של המשיבה והפועלים מטעמה. כאמור לעיל, בפגישה ולאחריה לא עלה מאומה אודות הדיווח למל"ל. אם אכן המשיבה הייתה סוברת כי לא עוולה במאומה, קשה לקבל מדוע תדווח על שינוי מעמדה של המערערת מול המל"ל, וזאת לאחר שכבר נודע על הפסקת עבודתה ובאופן שדווח כאמור, לא יועיל במאומה ביחס לאשר פנתה המערערת, קרי זכויותיה של המערערת מול המל"ל לאור שמירת ההריון והלידה הצפויה. יתר על כן, מדוע לדווח על שינוי מעמדה אם המערערת מטופלת על ידי רו"ח מטעמה שהיה אמור לטפל בכך, אך לא נעשית אף כל פנייה קודמת אליו על מנת לברר אם אכן בוצע הדיווח הנדרש. אין זאת כי המשיבה הבינה כי יכול ואכן הטרונייה תופנה אליה ולכן הזדרזה ופנתה למל"ל, ובאותה הזדמנות אף תיקנה הנדרש בעניינה של אתי. כך גם יש להסביר את המשך הטיפול, לרבות בנושא הפחתת מקדמות לביטוח לאומי, ובמיוחד פשרו של המכתב אודות שליחת הדיווח עוד לפני המועד הקובע. בנוסף, כל הטיפול בהמשך התקופה עד לסגירת התיק, וכשלא שמענו כאילו נדרשה המערערת לתשלום נפרד בגין כל פעולות אלו, ומכל מקום נושא זה לא עלה במסגרת חקירות העדויות. ודוק, האמור הינו למעלה מהנצרך הואיל וגם אילמלא אותן פעולות, ניתן להגיע למסקנות דלעיל. 29. עם זאת, וכאמור, אין להסיר את האחריות גם מהמערערת. גם אם אקבל שאכן המערערת הייתה עקרת בית בלבד עד פתיחת השותפות, עדיין מהראוי היה שתפנה לרו"ח המשפחתי על מנת לברר מה המשמעות של פתיחת השותפות, ובמיוחד בהיבט האישי. אמנם אין אני מקבל את הנמקת בית משפט קמא, כאילו היה על המערערת להיות מודעת לכך שלא קיבלה הוראות תשלום מהמל"ל ובנימוק כי אין הדבר קשור לרו"ח, הואיל והנחת המוצא כאילו הייתה מודעת או אמורה הייתה מודעת לנושא זה אינה הכרחית, הגם שכלאורה מוטלת חובת דיווח ותשלום. מכל מקום, מעת שהובהר על ידה אשר הובהר בעת הפגישה, שוב גם עליה הייתה מוטלת החובה לפנות ולברר ההשלכות של פתיחת עסק עצמאי משלה, בין אם על ידי פנייה לבעלה ובין בפנייה לרוה"ח. בלשון אחרת, נוכח המסקנה כי נושא המל"ל כלל לא עלה במסגרת הפגישה, ואף לא לאחר מכן מטעם המשיבה, אך מנגד הובהר כי בהתייחס למערערת השירותים המדוברים עניינם הנדרש בגין השותפות, היה על המערערת לברר השלכות הקמת העסק העצמאי, כך גם בנושא המל"ל. 30. בנסיבות אלו, סבורני כי בראש וראשונה האחריות רובצת לפתחה של המערערת שהיה עליה לבדוק ענייניה, אך מאידך קמה אחריות גם של המשיבה אותה הייתי מעמיד בשיעור של 40% משיעור הנזק שנגרם, ובהתאם לקביעתו של בית משפט קמא אשר לא היה חולק עליה, בהתאם לחישובה של המערערת. סכום הנזק הכולל הינו 56,685 ₪ נכון ליום 7.5.03. עם זאת אין מקום לפיצוי בגין שאר הרכיבים כפי שדרשה המערערת בתביעתה. סוף דבר 31. דין הערעור להתקבל בחלקו ובאופן שאני מחייב את המשיבה לשלם למערערת 22,674 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.5.03 ועד לתשלום בפועל. 32. נוכח התוצאה חיוב ההוצאות ושכ"ט עו"ד שנפסקו על ידי בית משפט קמא לחובת המערערת, בטל, וכל סכום ששילמה המערערת למשיבה בעקבות פסק דינו של בית משפט קמא, יוחזר למערערת ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת התשלום ועד השבתו. מאידך אני מוצא לנכון לחייב את המשיבה לשלם למערערת מחצית מהוצאותיה (אגרות) שהוצאו על ידה בבית משפט קמא. 33. בנוסף, אני מחייב את המשיבה לשלם למערערת שכ"ט עו"ד לרבות בגין ההליך בפני בית משפט קמא, בסך 23,200 ₪. העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה. מיסיםערעוררואה חשבון