קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה נגד בנק לאומי לביטול משכנתא: בפני תובענה למתן פסק-דין המצהיר כי שטר המשכנתא עליו חתמה התובעת ואשר הנתבע פתח בהליכי הוצאה לפועל למימושו - בטל ומבוטל. לחילופין, התבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם ההלוואה שנחתם בשם התובעת בטל, ומשכך בטלים כל חיוביה של התובעת כתוצאה מהסכם זה. רקע עובדתי התובעת הינה הבעלים הרשום של הזכויות בדירה המצויה בשד' ירושלים 47 ברמת-גן, והידועה כגוש 6158 חלקה 1231 תת חלקה 7 (להלן: "הדירה") אשר את הזכויות בה קיבלה מהוריה לאחר גירושיהם. אמה של התובעת הינה הגב' שושנה עזריה (להלן: "שושנה"). שושנה היתה מכורה לסמים ואשר על כן התחנכה התובעת במוסדות שונים. בשלב מסוים, ולאחר פטירת אחד מבניה של שושנה- אחי התובעת, חודשו היחסים ביניהן, ונכון להיום הן מתגוררות בצוותא. בעת הרלוונטית התרועעה שושנה עם אחד בשם חנן מקס (להלן: "חנן") והשניים התגוררו בדירה נשוא ענייננו. 3. ביום 24.1.00, עת היתה בת 21, חתמה התובעת על יפוי כוח בלתי חוזר (להלן: "יפוי הכוח") המייפה את כוחה של שושנה, בין היתר, למכור את הדירה, לחתום בשמה על משכנתא, לקבל בשמה כספים במזומן וכו', כפי שעוד יפורט להלן בהרחבה. 4. כחודש לאחר מכן, ביום 27.2.00 התייצבה שושנה בבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף 603 (להלן: "הבנק") ופתחה על שם התובעת, באמצעות יפוי הכוח, חשבון בנק שמספרו 32718-31 (להלן: "החשבון"). בו ביום חתמה שושנה בפני רשם המקרקעין על שטר משכנתא ראשונה ללא הגבלה בסכום, לפיו מושכנה הדירה לטובת הבנק. כפועל יוצא מחתימתה על שטר המשכנתא הועמדה בחשבונה של התובעת הלוואה דולרית בסך של 35,000 דולר. סך של 120,000 ₪ מכספי ההלואה שולם ישירות לחנן בשלושה שיקים, ואילו סך של 16,000 ₪ נמשך במזומן ע"י שושנה. 5. מרגע זה ואילך נוהל החשבון על-ידי חנן בלבד, אשר היה המוציא והמביא בכל הקשור לחשבון. הוא לבדו ביצע את הפעולות בחשבון, הוא ביצע את תשלומי החזר, הוא מחזר את ההלוואה מעת לעת, נטל הלוואות נוספות ונתן הוראות כאלו ואחרות. אף הדואר השוטף הגיע לתיבת הדואר הפרטית שלו. 6. אין חולק כי כף רגלה של התובעת לא דרכה בסניף הבנק הרלוונטי, וכי מעולם לא שוחחה עם מי מפקידיו. ובאשר לשושנה - זו התייצבה בבנק פעמיים בלבד, האחת- בעת פתיחת החשבון ובעת חתימתה על הסכמי ההלואה, והשניה- ככל הנראה, בעת קבלת כספי ההלואה. 7. עם קבלת ההלוואה, התחיל חנן לשלם את תשלומי ההחזר, ומשהתקשה לעמוד בתשלומים, מחזר את ההלוואה פעם אחר פעם, עד שחדל לשלם ולא יסף. 8. משהחוב הלך ותפח וצבר ריבית פיגורים, פתח הבנק בהליך מימוש משכנתא ומכאן התובענה. ביום 20.11.08 ניתן על ידי כב' השופט ישעיה צו מניעה זמני המעכב את מימוש הדירה כנגד הפקדת ערובה. הערובה הופקדה ונכון לרגע זה המימוש מעוכב. טענות בעלי הדין התובעת לא מתכחשת לעובדה שחתמה על יפוי הכוח לפיו יפתה את כוחה של שושנה לפעול בשמה. לטענתה, לא התכוונה כי שושנה תעשה שימוש ביפוי הכוח לשם פתיחת חשבון על שמה, אף לא לשם נטילת הלוואה ושעבוד דירתה, ולכל היותר התכוונה כי שושנה תשתמש ביפוי הכוח לשם השכרת הדירה. לתובעת טענות קשות כנגד הבנק אשר הפר בצורה גסה ובוטה את החובות שחב כלפיה, לא יידע אותה על המתנהל בחשבונה, לא טרח לקבל את עמדתה בכל הנוגע למשכון דירתה, ולא דאג לודא כי היא מסכימה לנטילת ההלוואה ולמחזורה מעת לעת. עוד טענה התובעת כי הסמכות שהוקנתה לשושנה על פי יפוי הכוח לא היתה ניתנת להעברה, והבנק לא היה רשאי להתיר לחנן לפעול בחשבון, משלא היה לו כל מעמד חוקי בחשבונה ובענייניה. הבנק מתגונן בטענה כי פעל כשורה מששושנה התייצבה בפניו והציגה יפוי כוח בלתי חוזר ערוך ומאושר כדין. הבנק איננו רשאי לפקפק בכשרותו של יפוי כוח המוצג לו, וחייב לפעול לפיו, בבחינת שלוחו של אדם כמותו. הבנק טוען כי שטר המשכנתא נחתם על ידי מיופת הכוח ומשכך לא נפל בו כל פגם ואין לבטלו. עוד טוען הבנק כי פרטי תיבת הדואר, אשר לימים נסתבר שהיא של חנן, נמסרו לו בעת פתיחת החשבון בנוכחות שושנה, ומשכך שלח את הדואר השוטף לשם. לטענת הבנק מדובר בקנוניה; הדירה בכלל שייכת לשושנה והועברה על שם התובעת במסגרת הברחת נכסים והשתמטות מחובות. לשיטת הבנק, ההלוואה ניתנה כדין, הדירה שמשה כבטוחה להשבתה, ומשההלוואה אינה נפרעת אין מנוס ממימוש הדירה. העובדות שהוכחו התובעת מאשרת, כאמור, כי חתמה על יפוי הכוח. שושנה מאשרת כי ביום 28.2.02 הגיעה לבנק ביחד עם חנן ופתחה, בהתאם ליפוי הכוח, חשבון בנק על שם התובעת, אף חתמה על המסמכים הדרושים לקבלת הלוואה בסך 35,000 דולר, (להלן:"ההלוואה" או "ההלוואה המקורית") כאשר 120,000 ₪ מתוכה שולמו לחנן, וסך נוסף של 16,000 ₪, שולם לה במישרין. חנן מאשר כי נטל מכספי ההלוואה סך של 120,000₪ אשר שולם לו ע"י הבנק בשלושה שיקים, וכי מרגע זה ואילך הוא לבדו פעל בחשבון. הוא חתם על כל ההוראות ועל הטפסים, והוא החליט מה ייעשה, מתי וכיצד. חנן אף אישר כי דפי החשבון וכל התכתובת הרלוונטית נשלחו על ידי הבנק לתיבת דואר 6779, שהינה תיבת הדואר הפרטית שלו. חנן אישר כי משהתקשה לשלם את תשלומי ההחזר של ההלוואה, מחזר אותה מעת לעת בהלוואות חדשות, אך הכחיש כי מעבר למיחזור ההלואה, קבל הלואות נוספות, הגם שכך נחזה מדפי החשבון. מצהיר הבנק אישר כי לא פגש מעולם בתובעת, וכי התנהלות הבנק היתה כל העת מול חנן. עוד הוברר כי טענת הבנק באשר לקנוניה בין התובעת לבין שושנה ובאשר להעברת הדירה ע"ש התובעת למראית עין בלבד, על מנת לאפשר לשושנה להשתמט מחובות - הופרכה, משהוברר כי כבר בשנת 1995 נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת התובעת, ומשהוברר כי העיקולים על הדירה בגין חובותיה של שושנה הוסרו זמן ניכר לפני ההתרחשויות הרלבנטיות. יפוי הכוח יפוי הכוח הינו המסמך המרכזי בתיק זה, ועל פיו יקום ויפול דבר. משכך, לא יהא זה מיותר לצטט את מרבית סעיפיו. יפוי הכוח נחתם על ידי התובעת בפני הנוטריון עו"ד אליהו הר צבי, אשר אישר כי ביום 24.1.00 התייצבה בפניו התובעת שזיהתה עצמה בתעודת זהות וחתמה מרצונה החופשי על יפוי הכוח. עיון בנוסח יפוי הכח מעלה כי אין מדובר בטופס סטנדרטי, אלא בנוסח מיוחד שהוכן עבור התובעת תוך ציון שמה של מיופת הכח ותוך הוספת סעיף המציין באופן מדוייק את פרטי הדירה המדוברת. ביפוי הכוח מייפה התובעת את כוחה של אמה: "למכור ו/או להעביר בתמורה ו/או ללא תמורה" את הדירה "באופן ובתנאים כפי שב"כ הנ"ל תמצא לנכון" (סעיף 1). "לחתום בשמי ובמקומי על כתבי התחייבות לרישום הערת אזהרה ומשכנתא על הדירה לטובת בנק למשכנתאות ו/או מוסד פיננסי כל-שהוא שממנו יקבל צד ג' הלוואה..." (סעיף 3). "לשם ביצוע הפעולות הנ"ל להופיע באגף מרשם והסדר מקרקעין, לשכת רישום המקרקעין... לחתום על בקשות כל מיני שטרות טאבו... ולעשות בדרך כלל כל דבר הקשור באיזו שהיא טרנזקציה בדירה או איזו שהיא פעולה הקשורה בדירה וכל דבר ופעולה שבעל הדירה רשאי לעשותה" (סעיף 5). "לחתום בשמי ובמקומי על כל מסמך שידרש לשם ביצוע כל האמור ביפוי כוח זה" (סעיף 6). "לקבל בשמי ובעבורי מצד ג' כספים במזומן ו/או בשיקים של בנקים למשכנתאות, להסב את השיקים בחתימות הסבה לשמי... להפקיד את השיקים בחשבון בנק שבאת כוחי תפתח על שמי... למשוך כספים..." (סעיף 7). "להעביר יפוי כוח זה בשלמותו או באופן חלקי לאחר או לאחרים". (סעיף 9). דיון והכרעה 1. בראש ובראשונה יש לקבוע באם שושנה חרגה מגבולות ההרשאה שניתנה לה על ידי התובעת. התובעת אישרה, כאמור, את חתימתה על יפוי הכוח, אך טענה בתצהירה כי לא התכוונה ששושנה תעשה בו שימוש לפתיחת חשבון על שמה, או לנטילת ההלוואה ושעבוד הדירה להבטחת השבתה. במהלך הדיון העלתה טענה חדשה ולפיה נתכוונה לייפות את כוחה של אמה רק לפעולת השכרת הדירה ותו לא, הגם שהטענה נטענה בשפה רפה, וניתן היה להבין כי כל פעולה שביצעה שושנה על פי יפוי הכוח, התובעת היתה משלימה עמה, וכדבריה: "ש. באה אמא שלך ומבקשת לחתום על יפוי כוח, מה אמרה לך? ת. שהיא רוצה להשכיר את הדירה, צריכה לעשות כל מיני חוזים ודברים, ואמרתי אל תבלבלי לי את המוח, זה לא מעניין אותי פשוט מאד מה שאת רוצה תעשי, מה שאת רוצה אני אעשה רק תתרחקי קצת וחשבתי על היפוי כוח, לא חשבתי שאסתבך בגלל החתימה לקחה אותי לבת ים לעו"ד וחתמתי.... ידעתי שזה יפוי כוח" (עמ' 20 לפרוטוקול). לשאלת ביהמ"ש באם היה זה מקובל עליה, אם שושנה היתה משתמשת ביפוי הכוח לשם מכירת הדירה השיבה התובעת: "זה לא בסדר, אבל... זאת אמא" וכן: "העו"ד אמר לי שהיא תוכל להשכיר את הדירה, ודברים כאלה, לא חשבתי שזה יגיע למצב כזה שהיא תפתח חשבון בנק ותתן לבן אדם זר לי לעשות את הדבר הזה." (עמ' 20 לפרוטוקול). התובעת סירבה להשיב לשאלה באם פתיחת החשבון על שמה הינה, להשקפתה, פעולה חריגה ליפוי הכוח, והסתפקה בתשובה כי לא חשבה שכך תעשה אמה. התובעת, מנהלת חנות בעיסוקה, אף אישרה כי קראה את יפוי הכוח לפני שחתמה עליו וכדבריה: "נכון. קראתי סתם, לא ייחסתי לזה פרטים, זה אמא שלי, שאלתי את העו"ד ואמר לי כדי שאמא שלי תוכל להשכיר את הדירה... אולי אני אשמה שלא קראתי את זה, לא מאשימה אף אחד. קצת קשה לי לזכור מה היה לפני 10 שנים." (עמ' 21-22 לפרוטוקול). התובעת יודעת קרוא וכתוב. התובעת קראה את נוסח יפוי הכוח. התובעת סמכה על פעילות אמה. נוסח יפוי הכח הינו ברור וחד משמעי, כמו גם התכלית לשמה נערך, קרי: ליפות את כוחה של שושנה לשעבד את הדירה כבטוחה להלואה שתינתן לצד שלישי. התובעת הבינה שמדובר בפעילות הקשורה לדירה הרשומה על שמה, ומדבריה ניתן היה להסיק כי שושנה לא היתה חורגת, גם לשיטתה, מגבולות יפוי הכוח, לו גם היתה מוכרת את הדירה. 2. משכך, אין מנוס מהמסקנה כי בהתאם לסמכות שהוקנתה לה על פי יפוי הכוח, היתה רשאית שושנה לפתוח חשבון על שמה של התובעת, ליטול הלוואה, ואף לשעבד את הדירה על מנת שתשמש כבטוחה להשבתה. מתוקף יפוי הכח היתה רשאית שושנה גם לחתום על שטר המשכנתא, ומשכך יש לקבוע כי לא נפל כל פגם בשטר המשכנתא, ולא ניתן להכריז עליו כבטל כעתירת התובעת. בהתאם לסעיף 3 ליפוי הכח, היתה רשאית שושנה לשעבד את הדירה גם לצורך מתן הלואה לצד שלישי, ומשכך גם לא ניתן לקבוע כי בהעברת הסך של 120,000 ש"ח לחנן, על פי בקשת שושנה, להבדיל מלשושנה עצמה- כשל הבנק בפעולה פגומה או חרג מסמכותו. 3. עתה יש לילך כברת דרך נוספת ולבחון את כשרות הפעולות שבוצעו בחשבונה של התובעת בתקופה שלאחר מתן ההלוואה. האם פעילות זו התנהלה בהתאם ליפוי הכוח ועמדה בדרישות ובחובות המוטלות על בנק כלפי לקוחו ? להלן נווכח לדעת כי התשובה לשאלה זו הינה שלילית. מן העדויות ומחוות הדעת הגרפולוגית שלא נסתרה, עולה כי התובעת לא היתה מעולם בבנק, לא שוחחה עם מי מעובדיו, וכי שום מסמך הקשור לחשבון ו/או להלואה/ות, למעט יפוי הכוח, לא נחתם על ידה. מן העדויות אף עולה כי למעט חתימה על שטר המשכנתא ועל טפסי פתיחת החשבון, גם שושנה עצמה לא חתמה על מסמכים נוספים, שכן ממועד זה ואילך התנהלה הפעילות בחשבונה של התובעת אל מול חנן, ורק מולו. חנן היה המוציא והמביא בחשבון, הוא זה שחתם בשם התובעת על כל מסמך שנדרש, והוא זה שנתן את ההוראות לפעילות כזו או אחרת בחשבון. חנן אישר כי שושנה ביקרה בבנק רק במעמד פתיחת החשבון עת חתמה על כל המסמכים הדרושים, וכי משלב ואילך התנהלה הפעילות מולו בלבד, וכדבריו: "שלילי. לא היה. רק אלי דרכי בפלאפון או בדואר שלי. 5 שנים אחרי עד היום הזה אני מקבל את הדואר אלי מהבנק" (עמ' 36 לפרוטוקול), וכן: "לא, מסיבה פשוטה כל התקשורת של הבנק היתה איתי בלבד, כי לא היה לה מושג מה קורה עם הבנק חוץ ממני. היא שושנה חוץ ממעמד הפתיחה אין לבנק כל תקשורת איתה... ש. במעמד פתיחת החשבון, לאיזה כתובת שושנה ביקשה לשלוח דואר? ת. אני ביקשתי לתיבת דואר שלי. הנה, יש לי פה מעטפות לתיבת דואר 6779 רמת יצחק רמת גן שממוקמת בשד' ירושלים 25 ברמת גן, שזה הכתובת שלי בתעודת זהות." (עמ' 37 לפרוטוקול). חנן הודה כי הוא זה שחתם על טפסי הבנק בשמה של התובעת. "ש. אתה מאשר שחתמת בשמה של גב' X ? ת. מודה. ש. איך חתמת בשמה? ת. מסיבה פשוטה בכותרת הטפסים. ש. איפה חתמת בשמה בבנק? ת. בבנק... בפני מי? ת. חיים בסה." (עמ' 38 לפרוטוקול). 3. הגם שבתצהיר עדות ראשית מטעם נציג הבנק, מר חיים בסה, נטען כי חנן לא חתם מעולם בפניו על מסמכי בנק וכי התובעת ושושנה "הן היחידות אשר חתמו על מסמכי הבנק השונים לרבות טפסי בקשה לקבלת אשראי" וכי מדובר "במעין קנוניה שנעשתה בשיתוף פעולה של התובעת, אמה וחנן על מנת ל(ה)בריח נכסים ולחמוק מתשלום החוב..." הוברר כי לטענה זו אין כל אחיזה במציאות. חיים בסה אישר בחקירתו בבית המשפט כי הוא איננו מכיר את התובעת, אף איננו מכיר את שושנה, וכי בכלל הגיע לסניף הבנק 8 חודשים לאחר פתיחת החשבון. מר בסה אישר שאת הצהרותיו לעיל בדבר זהות החותמים הוא הסיק רק מהתבוננות בתיעוד, ולא מידיעה אישית. חיים באסה אישר כי בעוד שאיננו מכיר, כאמור, לא את התובעת ולא את שושנה, הכיר היטב את חנן מתוקף פעילותו בחשבונה של התובעת, וכדבריו: "הכרתי אותו בתיק של האנשים, של הבת והאמא. הוא הפקיד כסף בחשבון, הוא טיפל בחשבון, העריך את ההלוואות. כאשר הכל מגובה בפקס ובטלפון, הוא טיפל בחשבון, אני לא מכיר את שתיהן אף פעם לא ראיתי אותן בסניף."(עמוד 44 לפרוטוקול) חיים בסה טען כי מאחר ולחנן אין יפוי כוח בחשבון, הוא גיבה כל פעולה באישורה הטלפוני של התובעת, אולם דבריו אלו אינם מהימנים עלי, הם אף לא גובו ולו בבדל של ראיה שתוכיח תקשורת כלשהי עם התובעת. מר בסה אישר כי התכתובת הרלבנטית לחשבון נשלחה כל העת לתיבת דואר ברמת גן בסניף רמת יצחק ולא לתובעת, וכדבריו "כל הדואר נשלח לפי הכתובת המדווחת במחשב וזו תיבת דואר." אף לא נסתרה הטענה כי מכשיר הפקס אליו שלח הבנק הודעות כאלו ואחרות, היה מכשיר הפקס של חנן, בודאי לא של התובעת. מכל מקום, נחה דעתי כי מאז פתיחת החשבון ועד לשנת 2005, עת נדרשה התובעת לפרוע את יתרת החובה בחשבונה, לא יצר הבנק כל קשר עם התובעת ולא ידע אותה באשר למתרחש בחשבונה. 4. לא אכביר מילים על חובת הבנק כלפי לקוחותיו, וכבר נשפכו בסוגיה זו קיתונות של דיו. יחסי בנק לקוח הם יחסים מיוחדים החורגים באופיים מחוזה מסחרי רגיל, וזאת לאור חוסר השיויון הבולט ביחסי הכוחות שבין השניים, עוצמתו של הבנק מצד אחד, וחוסר האונים של הלקוח בפעילות המתנהלת בחשבונו, מצד שני, המקשה עליו להתמודד עם הבנק באופן שוויוני. הבנק חייב חובת נאמנות כלפי לקוחותיו. הבנק חייב בחובת גילוי מוגברת כלפי בעל החשבון וכלפי הערבים לו. הבנק מחוייב לפעול בתום לב, לא להטעות את מקבל השירות, לגלות לו כל פרט רלוונטי ולפרט בפניו כל סיכון הכרוך במתן שירות כזה או אחר. לא בכדי נחקק חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981, החל, על פי הפסיקה, גם על הערב וגם על הממשכן. 5. בענייננו, נקודת המוצא היא שהתובעת חתמה מרצונה על יפוי הכוח וכי שושנה, מיופת הכוח, היתה רשאית לפעול על פי יפוי כוח זה, לקבל הלוואה ולמשכן את דירת התובעת כבטוחה. יחד עם זאת, נקודת המוצא איננה נקודת הסיום, שכן הוכח שהבנק לא קיים את החובות המוטלות עליו, ופעל בחשבונה של התובעת, החל מרגע העמדת ההלואה, שלא באמצעות מיופת הכוח אלא באמצעות צד שלישי, זר לחשבון, שלא החזיק בשום כתב הרשאה, לא מטעם התובעת ולא מטעם שושנה. כפי שכבר קבעתי, כף רגלה של התובעת לא דרכה מעולם בבנק, וכי איש מעובדי הבנק לא טרח ליצור עמה קשר וליידע אותה, ולו גם באופן כללי, בדבר הפעילות הלא שגרתית המתרחשת בחשבונה, ובמיוחד בכל הנוגע למיחזור ההלואות והפסקת תשלומי ההחזר. 6. נשאלת השאלה האם המסקנה לפיה לא קיים הבנק את החובות המוטלות עליו כלפי התובעת, בתקופה שלאחר מתן ההלואה, משליכה על סוגיית תוקפו של שטר המשכנתא? התשובה לשאלה זו נעוצה בחלוקת האירועים הרלבנטיים לשתי תקופות: התקופה הראשונה מתחילה ביום חתימת התובעת על יפוי הכח, נמשכת בעת הזרמת ההלוואה המקורית ומסתיימת במועד בו הופסקו תשלומי ההחזר. הפעולות שנעשו במהלך תקופה זו נעשו תוך הסתמכות על יפוי הכוח ועל חתימתה של שושנה, בתקופה זו אף לא אירע דבר חריג, שכן תשלומי ההחזר שולמו כסדרם, ומשכך לא ניתן להצהיר עליהן כבטלות ומבוטלות. התקופה השנייה מתחילה במועד בו הפסיק חנן לשלם את תשלומי ההחזר בגין ההלואה המקורית, והחל למחזר אותה על דרך פרעונה בקבלת הלואות חדשות. הפעולות שנעשו בתקופה זו נעשו תוך חריגה גסה ובולטת מסמכות, שהרי המדובר בהוראות ובמסמכים שנחתמו על ידי חנן, צד שלישי זר לחלוטין, שלא היתה לו כל סמכות לפעול בחשבון ומשכך ניתן להכריז עליהם כבטלות. תקופה זו אף מתאפיינת במחדל אי קיום חובת הגילוי. 7. בספרה, ר' פלאטו-שנער דיני בנקאות - חובת האמון הבנקאי (התש"ע) בעמ' 201-200 התייחסה המחברת, ד"ר פלאטו-שנער, לחובת הגילוי של הבנק כלפי הממשכן: "חובת הגילוי הרחבה אינה מתמצת ביחסים שבין הבנק לבין הלקוח, והיא חלה גם כלפי הערב וכלפי הממשכן נכס להבטחת חיוב של אחר (להלן: הממשכן). אותה תפישת אמון מיוחדת שתוארה לעיל מאפיינת גם את יחסי הבנק עם הערב ועם הממשכן. היתרונות האינפורמטיביים של הבנק ופערי הכוחות בין הצדדים בולטים גם באשר למתקשרים אלה. לפיכך, כל חובות המשנה המרכיבות את חובת הגילוי במובן הרחב תחולנה לא רק כלפי הלקוח, כי אם גם כלפי הערב והממשכן." הבנק חייב ליתן לממשכן את כל הנתונים הרלוונטיים כולל החובות בעבורם משמש הנכס כבטוחה, שינוי החוב מעת לעת אם נעשה כדבר הזה, העובדה שההלוואה לא מוחזרת כסדרה וצוברת ריבית פיגורים וכיוצ"ב. 8. וכיצד נהג הבנק בענייננו? עיון בדפי הבנק שצורפו לתצהירי העדות הראשית מגלה פעילות עניפה וחריגה שהתנהלה בחשבון התובעת, על דרך מתן הלוואות מעת לעת, פרעונן ומחזורן, כולל מתן הלואה בסכום העולה על 700,000 ש"ח, שעה שההלואה המקורית הסתכמה ב-35,000 דולר בלבד, מבלי שהתובעת מקבלת על כך מהבנק כל מידע, ולו אך רמז אחד קטנטן. מצהיר הבנק ניסה לטעון כי התובעת קיבלה מידע באמצעות הפקס, וכדבריו "יש פקס שנשלח אליהם", אולם משנתבקש להצביע על פקס כלשהו לפיו אושרה פעולה כזו או אחרת על ידי התובעת, ולפחות על ידי שושנה, השיב: "לא, אין לי פקס, שושנה לא חתומה, X. למה שושנה צריכה לאשר? מי בעלת החשבון? כל ההארכה של ההלוואות חתום על ידי X ויש גם פקס למעלה לאן נשלח וממי התקבל" (פרוטוקול עמ' 45). כמובן שמדובר בטענה מגוחכת, שהרי הוכח כי הפקס אליו נשלחו ההודעות היה הפקס של חנן עצמו. לנציג הבנק לא היה כל מידע באשר לפרטי התובעת, כתובתה, מספר הטלפון שלה ובוודאי לא מספר הפקס שלה. נציג הבנק אישר כי חנן הוא זה שחתם על הפקדות, אם כי נזהר מלאשר כי חנן חתם בפניו על ההוראות הנדרשות וגלגל את האחריות אל עבר הקופאית: "הוא לא חתם בפני, הוא חתם בפני הקופאית והפקיד בפניה את הכסף... לא הכחשתי, לא אמרתי שלא, מקס חנן הפקיד כסף וכיסה את כל הריביות והייתי מצלצל אליו והייתי אומר לו חסר כסף והוא היה בא ומפקיד, לא היתה בעיה." נציג הבנק אישר כי ההלוואה שניתנה במקור בהסתמך על יפוי כוח פשטה צורה ולבשה צורה, נפרעה ונלקחה בשנית ומוחזרה פעמים רבות, הכל לבקשת חנן ולטובתו, וכדבריו: "נכון מחזרנו לו הלוואה עם אישורים... לא זוכר יש מסמכים, פעמיים, שלוש... ש. זה עזר למקס? ת. כנראה, אלו היו הבקשות שלו. היתה הלוואה אחת שנפרסה לאורך זמן והיתה תקופה שלא עבד והיה לו קשה להחזיר קרן בריבית, אז היינו פורעים את כל ההלוואה ופורסים אותה. פרענו את כל ההלוואה על דרך הלוואה חדשה. בחשבון הופיע אז יתרת זכות גדולה" (עמ' 46 לפרוטוקול). משנתבקש פקיד הבנק להסביר כיצד זה הוא טוען כי לא ניתנו הלוואות חדשות וכי כל העת נעשה רק מחזור של אותה הלוואה מקורית בסך 35,000 דולר ("... רק מחזורים, לא היתה לו אף הלוואה חדשה אלא רק מחזורים...") בשים לב לדפי החשבון מהם עולה כי ביום 26.3.01 הוזרמה לחשבון הלוואה בסך 735,856 ₪ ויומיים לאחר מכן נפרעה הלוואה בסך 562,259.88 ₪, השיב: "זה העמדת הלוואה יש פה פירעון הלוואה, יכול להיות שהיתה הלוואה קודמת על סכום גבוה, אני לא זכרתי שהיתה הלוואה על סכום כל כך גבוה. במקור 35 אלף דולר זו אחת ההלוואות אבל לא ניתנו הלוואות חדשות אלא מוחזרו... ש. הסכומים לא מתאימים. 35 אלף דולר זה לא 735 אלף שקל? ת. אבל נפרעה הלוואה של 562,259 ₪. אין לי הסבר לסכומים האלה, ואני לא יודע, אני לא זוכר." (עמ' 47 לפרוטוקול). ואם לא די בכך, אף הוכח כי נציג הבנק מכיר את חנן לא רק מד' אמות פעילותו בסניף הבנק, משזה ביצע עבודות עבור ועד הבית בו מתגורר נציג הבנק, שעה שזה האחרון תיווך בין השניים, כפי שאושר על ידו: "ש. מקס חנן עשה אצלך עבודות שיפוצים בבניין? אתה מאשר לי? ת. אני לא מנהל את ועד הבית לועד, אני הפניתי אותו לועד הבית והוא עשה להם עבודות, מה זה קשור? ש. באיזה שנה זה היה? ת. לא זוכר. אחרי 2000 כי לא הכרתי אותו לפני. מה הקשר לעניין?" (עמ' 48 לפרוטוקול). הנה כי כן בחשבונה של התובעת נעשו פעולות שונות ומשונות החורגות לחלוטין מהפעולה הראשונית של העמדת הלוואה בסך 35,000 דולר שנעשתה בהתאם לבקשת שושנה, ובהתאם לסמכויות שהוקנו לה מכוח יפוי הכוח שאחזה בידה. הפעולות האחרות הקשורות למחזור ההלוואות ולהעמדת הלוואות אחרות - נעשו על ידי הבנק לבקשת חנן בלבד, אשר כאמור לא היתה לו כל סמכות לפעול בחשבון ולא היתה לו כל הרשאה מאת התובעת. 9. משהבנק לא יצר כל קשר עם התובעת עד לשנת 2005 עת החל לפתוח בהליכי המימוש, לא נותר אלא להסיק כי הבנק לא קיים את חובת הגילוי המונחת לפתחו ולא יידע את הממשכן, שבמקרה שלפנינו הינו גם הלקוח וגם הבעלים של החשבון, בדבר הפעולות החריגות המתרחשות בחשבונו ובדבר השינוי התהומי שחל בחוב אותו אמור היה משכון הדירה להבטיח. וכפי שנפסק בע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין, , (פסה"ד מיום 2.3.11 - כב' השופטת מרים נאור), ביחס לכשל בחובת הגילוי כלפי הממשכן באשר לגודל החוב שהבטוחה נועדה להבטיח: "הנתון בדבר גובה החוב הקיים מהווה נתון מהותי כאשר עסקינן בעסקה כמו זו שלפנינו. נותן המשכנתא זכאי לדעת מהו החוב שלהבטחתו הוא ממשכן נכס מנכסיו ובפרט כשהממשכן איננו בעל החוב ואין לו גישה ישירה לנתוני העסקה." וכן: "על הבנק לקיים הליך מסודר שבמסגרתו יובאו לידיעת הצד השני לחוזה המשכנתא, כל הפרטים הרלוונטיים לעסקת המשכנתא, ובעיקר החוב הקודם, ככל שקיים כזה, שגם אותו נועדה המשכנתא להבטיח." 10. מן האמור לעיל ומחלוקת תקופת הפעילות בחשבונה של התובעת לשתי תקופות, עולה המסקנה לפיה לא ניתן להכריז על שטר משכנתא כבטל ומבוטל שהרי, כפי שנאמר על ידי לעיל, הוא נחתם בסמכות. יחד עם זאת, אין ליתן לו את מלוא תוקפו "כפשוטו" בהתאם לנוסחו המילולי לפיו הוא נועד להבטיח "כל חוב", וזאת נוכח התנהגות הבנק בתקופה השניה. סיוג תוקפו של שטר משכנתא לחוב מסויים ומוגדר, הגם שעל פי תוכנו הוא נועד להבטיח כל חוב ללא הגבלת סכום, נעשה על ידי בית המשפט העליון לא מכבר בע"א 8611/06 הנ"ל, ונראה לי לנכון לנקוט בצעד זה גם בתיק שבפני. משהוכח, כאמור, כי שטר המשכנתא נחתם בסמכות ואף ניתנה הלוואה בסדר גודל של כ- 35,000 דולר, אין זה ראוי לאיין את השטר ובכך להותיר את הבנק בלא כל מקור פירעון ביחס להלוואה שניתנה כדין. ברור שהתובעת צריכה לפרוע את ההלוואה שניתנה לשושנה כדין מכח יפוי כח שנתנה לה, שאם לא כן תימצא עושה עושר ולא במשפט. יחד עם זאת, יש לבטל את כל החיובים שנוצרו בחשבון בגין הלואות חדשות ו/או ממוחזרות אשר אינן קשורות להלואה המקורית. בנוסף לכך, בשל הכשל במילוי חובת הגילוי ובשל מחדל אי מסירת המידע לפיו ההלוואה איננה נפרעת וצוברת ריבית פיגורים במשך שנים, יש גם להפחית חלק מסויים מן הריבית שנצברה בגין ההלוואה המקורית, וזאת בשל אשמו התורם של הבנק להצטברות הריבית. 11. בע"א 2443/98 מאיר ליברמן ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, נפסק על ידי הנשיא ברק כי יש ליישם את הלכת האשם התורם גם מחוץ לגבולותיה של פקודת הנזיקין ומשכך נקבע, ביחס לערב שהחוב לו ערב תפח והלך בגלל מחדל החייב לפורעו, משלא קיבל על כך כל הודעה מהבנק הנושה, כי: "הפעלתה של גישה זו בערעור שלפנינו מובילה למסקנה כי מכוח עיקרון תום הלב יש לשחרר את הערבים מחבותם כדי הנזק שאי מתן ההודעה גרם להם." ברוח דומה נפסק בע"א (ת"א) 1062/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מירית בכר ואח' (פסה"ד ניתן ביום 1.2.07), עת חוייב הבנק, מכח אשמו התורם, ב-25% מן החוב שנצטבר בחשבון, עקב הכשל במתן פרטים לבעל החשבון בדבר הפעולות החריגות הנעשות בחשבונו: "משראה הבנק שהיקף פעילותו של גורן בחשבון חורג מהיקפה של פעילות רגילה, וניטלות הלוואות בשיעור ניכר לצורך מסחר מסוכן בניירות ערך ספקולטיביים, היה עליו לוודא שבעלת החשבון - הנושאת העיקרית בסיכום, ערה ומודעת לסיכון הטמון בפעילות ומאשרת אותה. זאת לא עשה הבנק. יתכן שאם היה הבנק פועל כאמור בסמוך לתחילת הפעילות החריגה, היה נזקם של מירית ושל הערבים מופחת במידת מה..." 12. התוצאה א. אני דוחה את העתירה להצהיר על שטר המשכנתא, ולחילופין על הסכם ההלוואה - כבטלים. ב. יחד עם זאת, אין ליתן לשטר המשכנתא את הפרשנות המילולית הדווקנית ככתבו וכלשונו, אלא לצמצם את היקף החיוב על פיו, כדלקמן: התובעת תהא אחראית להשבת ההלוואה המקורית בסך 35,000 דולר שניטלה בחשבונה ביום 28.2.00 בתוספת הריבית המוסכמת בהתאם לתנאי ההלוואה המקורית. יש להתעלם מכל חיוב אחר מכל סוג שהוא. מסכום ההלוואה יש להפחית את כל התשלומים ואת כל ההפקדות ששילם חנן במהלך כל התקופה עד שחדל, (אם לפני מחזור ההלואה ואם לאחר מכן) כשהם נושאים את אותה הריבית בה חוייבה ההלוואה המקורית. ג. מסכום הריבית שנצטברה יש להפחית 40% בגין אשמו התורם של הבנק, משלא יידע את התובעת על כי ההלוואה המקורית בחשבונה איננה נפרעת, כך שהתובעת תהא אחראית רק ל- 60% מסכום הריבית. ד. כל הפעולות שנעשו בחשבונה של התובעת לאחר מתן ההלוואה המקורית, ובכללן הפעולות המתייחסות למחזור להלוואה ולקבלת הלוואות חדשות למעט זיכויים בגין תשלומי ההחזר - בטלות ומבוטלות. ה. לאחר עריכת החשבון הסופי בהתאם להנחיות פסק הדין ישלח הבנק לתובעת את פירוט יתרת החוב, ויאפשר לה לפרוע את החוב במשך 90 יום. לא תעשה כן התובעת, יהא רשאי הבנק לממש את שטר המשכנתא לצורך פרעון אותו חוב שנקבע על ידי בפסק-הדין, והוא בלבד. ו. בשים לב לתוצאת פסק-הדין - ישא כל צד בהוצאותיו. בנקמשכנתאמקרקעין