קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לשכר טרחת מנהל עיזבון: 1. זוהי תביעה לשכר טרחת עורך דין מלקוחותיו בסך של 1,011,824 ₪. רקע עובדתי 2. התובע הינו עורך דין וותיק במקצועו אשר טיפל בעניינים רבים עבור הנתבעים, בני משפחה, קרי, אשה וילדים של המנוח ז"ל, ובמרכזם טיפל בעיזבון המנוח דנן. (להלן: "העיזבון"; "המנוח" ). 3. התובע גורס כי שכרו לא שולם מאז טיפולו בעיזבון המנוח בשנת 1990 והגיע לסכומי התביעה הגבוהים. 4. הנתבעים, יורשי המנוח, טוענים כי התובע התרשל בעבודתו המשפטית ופגע בערך נכסיהם, ועל כן אין לשלם לו דבר. ראיות הצדדים ראיות התובע 5. התובע, עורך הדין אבירם מיטל, החל לטפל במשפחת המנוח ובעזבון לאחר פטירת המנוח בשנת 1990. 6. בתצהירו ת/1 מפרט ומגולל התובע פעולות משפטיות רבות ומגוונות שערך עבור הנתבעים, על פני כ - 15 שנה, עבור הנתבעת מס' 2, אלמנת המנוח, וילדיה. (להלן: "האלמנה"). 7. התובע הביא פירוט מהלכי עבודתו בפני הנפרש על פני שני קלסרים עבי כרס, המהווים תימצות של 16 קלסרים שנאגרו במשרדו. 8. בין התובע לאלמנה נכרתו מאז שנת 1990 ועד שנת 2004 - 10 הסכמי שכר טרחה שונים ומצטרפים כדלקמן: 1. הסכם בקשר לעיזבון של המנוח מיום 16.12.90; 2. הסכם בקשר למזונות הנתבעים מיום 10.3.91; 3. הסכם בקשר לתביעת איזון משאבים מיום 10.3.91; 4. הסכם בקשר לתביעות מט"ח בבנק מזרחי, תביעות כספיות ותביעת מתנה מיום 10.3.91; 5. הסכם בערעור על המרצת פתיחה מיום 7.2.93; 6. הסכם בקשר לערעור בבימ"ש העליון מיום 16.3.93; 7. הסכם מזונות מהעיזבון מיום 9.1.94; 8. הסכם לתביעה כספית עם קרנות "שמרון - עצמה" מיום 6.3.94; 9. הסכם להמשך הטיפול בעניין העיזבון מיום 22.6.97; 10. הסכם התחייבות לתשלום שכ"ט בקשר לנ"ל מיום 11.8.04. (ראה: נספחים ת/16 א' - ת/16 י' לתצהיר ת/1). 9. במסגרת ההסכם האחרון מיום 11.8.04 נחתם הסכם שכר טרחה המצרף יחדיו חובות העבר, שלא שולמו, ואמורים היו להיגבות מסכום במזומן של 30,000 דולר ומנכסי העיזבון, כדלקמן: "א. הוצאות כל הוצאה שתוציאו לצורך הטיפול בתיק כגון: אגרות, שליחויות, נסיעות, שכר מומחים, דואר, טלפונים, צילומים וכיו"ב, אשלם/נשלם על פי חשבון שיוגש לנו או למי מאיתנו מעת לעת עד 10,000 ₪ ע"י ההוצאות ישולמו בהקדם. בגין כל העבודה עד לערעור בעליון מס' 7735/02 (כולל) מאז שנת 1990 עד 3.3.2004 מועמדת יתרת החוב על סכום של 30,000 דולר. בגין המשך הטיפול בסכסוך בנוגע לצוואות נשלם לך כדלקמן: א. סך 10,000 ₪ מיקדמה. ב. 25% משווי ריאלי של כלל נכסי העיזבון (ברוטו, לפני הוצאות מיסים, מס שבח או כל מס והיטל אחר) אשר נזכה בהם, לרבות מהזכות למזונות במידה ויפסקו מהעיזבון בין אם נכסי מקרקעין ובין אם נכסי דלא ניידי, כספים, זכויות של ממש ו/או זכויות ערטילאיות. ג. שכר טרחה שיפסק, אם יפסק בבית המשפט בכל ערכאה לרבות לשכות הוצל"פ, בוררות ו/או הליכים משפטיים אחרים - יהיה שייך לך, והננו ממחים לטובתך את הזכות לגבות אותם". (ראה: נספח ת/4 לתצהיר ת/1; ההדגשות אינן במקור - ח.י). 10. טיפולו שלו השתרע על פני עניינים ונושאים רבים הקשורים לניהול העיזבון, המפורטים ברשימות ארוכות, בדפים 7-16 לתצהירו. 11. לתיאור מהלכי עבודתו, העיד כי הוגשה בקשה למתן צו ירושה על ידו, בהעדר צוואה. אם המנוח הגישה התנגדות לבקשה וצרפה שתי צוואות שנערכו, כביכול, ע"י המנוח. על פי הצוואה הראשונה, הוריש נכסיו לילדיו אולם ביקש למנות את אימו כמנהל עזבונו. 12. על פי המסמך השני נישל המנוח את בני משפחתו מכל נכסיו, מלבד דירת המגורים בה התגוררו בני הזוג, והורה שאימו תירש את יתר נכסיו. 13. לעניין מסמך בכתב, הגיש התנגדות ובית המשפט שדן בתיק מינה אותו כמנהל עיזבון זמני ביחד עם בא כח האם דאז, עו"ד יצחק אביד. 14. לעדותו, ניהל העזבון עם עו"ד יצחק אביד, ובמקביל הוגשו בין הצדדים תביעות נוספות. 15. להלן התביעות שהוגשו בטיפולו: א. בשם הנתבעים תבע התובע דמי מזונות מהעזבון; ב. הוגשה תביעה למחצית מנכסי העזבון מכח כלל איזון המשאבים, תביעה שצלחה; ג. טיפול בתביעה שהגיש קרוב משפחה מצרפת לפסק דין הצהרתי לפיו חשבון מסויים בבנק בבעלות משותפת שלו ושל המנוח - תביעה שנדחתה. ד. תביעה למתן צו הצהרתי שהוגשה בשם אם המנוח על פיה נתן לה זה במתנה מגרש עליו עמד מוסך 17 שנה לפני מותו - ושלושה חודשים טרם נישואיו - התביעה לא צלחה בבית המשפט המחוזי. ה. בערעור בבית המשפט העליון זכו הנתבעים דכאן שכן נקבע כי להסכם המתנה לא היה תוקף. ו. הוגשה תביעה בשם הנתבעים לבית משפט השלום נגד אם המנוח להשבת מחצית מהכספים שגבתה לעצמה מקרן "שמשון-עצמה" שסירבה להחזיר. ז. הוגשה בקשה כנגד אם המנוח למתן חשבונות ולהחזר דמי שכירות לעיזבון מן המוסך בפרק הזמן שפסק הדין עמד על תילו עד שבוטל. ח. הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני על זכויות אם המנוח בדירתה בבית המשפט המחוזי - ומשזה נענה אך חלקית, פנה בהליך בר"ע לבית המשפט העליון. ט. כיוון שאם המנוח נישלה את נכדיה מצוואתה, הנתבעים מס' 6-2, הגיש התנגדות לצוואתה בנימוק שלאלה חלק מעיזבונה, כיורשים אחרי יורשת, ביחס לחלק שירשה אם המנוח מאבי המנוח. י. הוגש הליך לביטול צו קיום צוואה ביחס למסמך דנן, אשר לגביו הוציא צו עו"ד חיים הרצוג שמונה למנהל העזבון הזמני הנוסף במקום קודמו. הבקשה לביטול צו קיום צוואה זו נענתה בבית המשפט המחוזי - אך על החלטה זו ערער לבית המשפט העליון אשר קבע כי יש לבטל הצו ולדון בבית המשפט המחוזי בתקפם של הצוואה והמסמך. י"א. בבית המשפט המחוזי נקבע, לאחר דיונים רבים, כי טענות אם המנוח בעניין מסמך הצוואה היו שקריות. 16. תקופה קצרה לאחר מכן, קיבל הודעה בחודש יולי 2006, באמצעות עו"ד דוד הורוביץ, כי פוטר מייצוג הנתבעים וכי האחרון משמש בא כוחם. 17. לאור אלה, ניסה להידבר עם עו"ד הורוביץ על חוב הנתבעים, אך ההצעות אשר הועלו לא דמו להתחייבות הנתבעים. 18. בשיחותיו עם עו"ד הורוביץ, חזר ופירט קיומם של 16 קלסרים במשרדו, עבי כרס, בהם השקיע כ - 15 שנות עבודה, פעל בהליכים מורכבים שכללו דיונים רבים, בכל שלוש הערכאות, בהם הביא לזכייה עבור הנתבעים בשלושה ערעורים בבית המשפט העליון. 19. בחישוב שכרו מציב הוא הסך של 30,000 דולר כקבוע בהסכם שכר הטרחה מיום 11.8.04 באשר לעבודה שבוצעה עד יום 3.3.04. במסגרת ההסכם, נקבע כי ישולם סך של 10,000 ₪ כמקדמה ונקבע כי השאר ישולם בערך של 25% משוויים הריאלי של כלל נכסי העיזבון, ברוטו. 20. לפיכך, לחשבונו, יש לשלם הסך של 30,000 דולר, השווה לסך של 135,300 ₪ על פי השער היציג דאז. 21. כן יש להוסיף שיעור של 25% מכלל נכסי העיזבון בהסתמך על פירוט נכסי העיזבון מיום 14.7.03 שנערך ע"י עו"ד משה הרצוג - מנהל העיזבון המשותף. 22. על פי דו"ח זה ערך נכסי העיזבון, ברוטו, עמד על הסך של 3,009,842 ₪. 23. סכום זה כלל את דירת מגורי האלמנה עם המנוח שהוערכה ע"י שמאי בסך של 565,500 ₪. 24. הואיל והביא לזכייה בתביעה לפיה מחצית מהדירה הייתה שייכת לאלמנה ועל כן אינה חלק מנכסי העיזבון, יש להפחית מערך העיזבון מחצית שווייה - 282,500 ₪, ועל כן ערך העיזבון לצורך חישוב התביעה יעמוד על סך של 2,722,343 ₪, בהכפלת שיעור של 25%. 25. על כן, לחישובו, יש לשלם הסך הבא: 2,722.343 ש"ח X 25% = 681,836 ₪. 26. לפירוטו, סכום זה אינו כולל ריביות, רווחים ושאר תשואות שנשאו הכספים מאז הוצאת הדו"ח דנן. 27. חישובו, איפוא, עומד על סך 1,01,824 ₪ בחברנו הסכומים 184,151 + 681,836 ₪ = 865,987 ₪ בצירוף דמי מע"מ ובתוספת הסך של 9,092 ₪ שנפסק לו בבית המשפט המחוזי כשכר מנהל עיזבון. 28. לדידו, לאחר עמלו הרב שהשקיע שנים כה מרובות לא שילמו הנתבעים שכרו על פי ההסכמים ובכך עשו עשר ולא במשפט. ראיות ההגנה 29. הנתבעת מס' 2, האלמנה, הגב' גבי אלבז, העידה בתצהירה נ/5 כי נעזרה במגעיה עם התובע בבנה מר אלי אלבז. 30. לעניין הסכמי שכר הטרחה, הרי שחתמה על כל אלו, בלא שביקשה הסבר אודותיהם. 31. לדבריה, התובע נטל ממנה או מן העיזבון שכר טרחה שסכומו לא ידוע לה אך לא מסר לה כל חשבונית. 32. הסכם שכר הטרחה האחרון לא הוסבר לה והתובע לא מסר לה העתק מההסכם האחרון, מיום 11.8.04. 33. התובע לחץ על חתימת הסכם זה, ועיכב חתימת תצהירי עדות מפיה וע"י שאר הנתבעים עד שלא ישלמו שכרו, או חלקו, ואף ביקש פעמיים דחיית דיון בשל כך. 34. כן העיד בתצהירו מר אלי אלבז, הנתבע מס' 3, בנה של האלמנה גב' גבי אלבז, הוא המוצג נ/6, על נסיבות חתימת הסכם שכר הטרחה מיום 8.11.04. 35. חלקה של עדותו הינו מפי השמועה, שכן מעיד הוא כי אימו הוזמנה למשרד התובע וחתמה על הסכם שכר הטרחה הראשון. 36. אימו סיפרה לו כי התובע דורש 30,000 דולר וכן שיעור של 25% מערך העיזבון תמורת טיפול בעתיד. 37. בדיעבד, הסתבר לו כי המדובר בהסכם מיום 11.8.04 והוצג בפניו העמוד הרביעי לו, עליו נתבקשו גם ילדיה לחתום, ואולם חתמו עליו אימו והוא עצמו. 38. התובע לא שיתפם באשר ארע בתיק ובקש דחייה על מנת להחתימם על הסכם זה. 39. מאחר שאיבדו אמון בתובע, לדבריו, פנו לעו"ד דוד הורוביץ וזאת בחודש יולי 2005. 40. עו"ד ד. הורביץ פנה לבית המשפט וביקש להתמנות כמנהל עזבון במקום התובע ועו"ד מ. הרצוג, ובקשתו נענתה. לאחרונים ניתנה הוראה למכור הנכס היחיד בעזבון, הוא מוסך המנוח אשר עמד בשיממונו ולא הושכר מאז שנת 1999. 41. עו"ד ד. הורביץ שכר שרותי שמאי לצורך המכירה אשר העריך המוסך בסך של 410,000 דולר. החובות שרבצו על המוסך, כמס רכוש וארנונה, גבוהים היו מערכו ולכן לא יכול היה למכרו ולהשלים רישום הזכויות על שם הקונה. 42. עו"ד ד. הורוביץ הגיש עתירה מנהלית בעקבותיה וויתרה עיריית פתח תקווה על ארנונה בה חוייב המוסך בין השנים 2003-1999 אשר הצטברה שכן התובע לא שלח הודעה על היות הנכס נכס שאינו ראוי לשימוש. 43. עו"ד הורוביץ הצליח למכור המוסך לאחר שהגיע להסדרים עם שלטונות מס רכוש, עיריית פתח תקווה ומשרדי היטל השבחה. 44. עו"ד הורוביץ פנה לבית המשפט המחוזי וביקש הפחתת השכר הזמני שנפסק לתובע ולעו"ד מ. הרצוג - ואכן השכר הופחת במעט. 45. טרונייתו הינה כי התובע לא פעל באופן נאות לזירוז הדיונים ולסיומם, וכי לא פעל להטלת עיקול על דמי השכירות ששולמו לאם המנוח במוסך. 46. בתצהיר מדיון אחר בנושא המוסך בבית משפט המחוזי בתל אביב העידה האלמנה, גב' גבי אלבז, בתצהירה נ/6, כי בית המשפט העליון קבע שהנכס לא ניתן במתנה ובשנים 1999-1993 השכירה את המוסך בניגוד לשתי הצוואות הנזכרות ונטלה לעצמה כספי השכירות. 47. עוד העידה עו"ד שרית סולמי בתצהירה נ/4 כי הנתבעת מס' 2, האלמנה, דודתה היא, לאמור, אחות אימה. 48. בשנת 2005 שאלה את האלמנה במפגש משפחתי מה מתרחש בהליכים המשפטיים וזו ענתה כי בנוסף להליכים בבית המשפט העליון קיימים הליכים בבית המשפט המחוזי שיש להשלימם והטעונים הגשת תצהירים. 49. כן סיפרה דודתה בתרעומת כי בנוסף לסך של 30,000 דולר בגין חובות העבר דרש התובע שיעור של 25% מנכסי העיזבון עבור טיפולו בתיק. לטענתה, חתמה על מסמך שכר הטרחה תחת לחץ המועדים אשר הציג התובע. 50. נקבעה על ידה פגישה אצל התובע בה מסר הוא כל דפי ההסכם מ - 2004, בנוסף על האחרון. כן ציין כי יגיש פירוט כל חשבונות העבר ודרש חתימת כולם, שאחרת, הסביר, לא יכין התצהירים. 51. בבירור בתיק בית המשפט, עלה כי התובע דחה שני דיונים בבית המשפט המחוזי, כנראה על מנה להגיע להסדר שכר הטרחה עימם. הכרעה 52. בפנינו פרשה עגומה המהווה נסיבותיה של דרישה לשכר עורך דין המשתרעת על שנים רבות ביותר, כ - 15 שנה, בין השנים 2005-1990. 53. אקדים ואומר כי לאחר עיון בראיות הצדדים המרובות, המהוות תצהירים בלוויית קלסרי חשבון עבי כרס, סבורתני כי יש להענות לבקשת התובע לשכר טרחה לאחר השקעת עבודה משפטית המשתרעת על פני הליכים מיני ספור ושנות דור. 54. התובע פעל בעניין עזבון משפחת אלבז, כמתואר בתצהיר התובע דלעיל בפירוט רב, והגיע להישגים מרובים ונכבדים עבור משפחת אלבז בנידון בבתי משפט השלום, המחוזי והעליון. 55. שיטת התשלום לעו"ד אברם מיטל גרועה היתה כלפיו בהתחשב בכך שלא זכה לקבל שכרו משך 15 שנה, למעט סכומים זעירים, יחסית, ועל אף קיומם של הסכמי שכר טרחה החתומים ע"י האלמנה, קרי, הסכמים מיום 16,12,90; 10.3.91; 10.3.91 (בנוסף); 10.3.91 (בנוסף); 7.2.93; 10.3.93; 9.1.94; 6.3.94 ו - 29.6.94, עובדות שלא נסתרו בחקירתו הנגדית. (ראה: פירוט ענייני הטיפול בסעיפים 8 ו - 15 לפס"ד זה). 56. ביום 11.8.04 נחתם הסכם בין התובע לנתבעים יחדיו המהווה ריכוז של כל חובות העבר של המשפחה שכלל לא שילמו ולו חלקם הקטן, למעט סך של 10,000 ₪ ששולמו כדמי מקדמה. 57. בהסכם שכר הטרחה המסכם מיום 11.8.04, עליו חתמו האלמנה והנתבע מס' 3 בלבד, נכללו שכר עבודה על פי שעות עבודה שפורטו בעבודות העבר, ולדברי התובע, האמינים עלי, שקל לנקוב בסכום כספי גבוה יותר, אך התחשב "בסחרחרת" אליה נקלעו הנתבעים בריבם עם בני המשפחה האחרים. 58. על ההסכם חתמו האלמנה ובנה הבכור, מר אלי אלבז, והתחייבו לדאוג להחתמת שאר הילדים, שחדלו להיות קטינים בעת ההיא. (ראה: נספח ת/4 לכתב התביעה). 59. בחודש מאי 2005 פנתה אליו עורכת דין שרית סולמי והציגה עצמה כקרובת משפחה של משפחת אלבז ובקשה להיפגש עימו. בפגישה שנתקיימה עימה ועם מר אלי אלבז ביקשה לדעת מה קדם להסכם שכר הטרחה מיום 11.8.04 - שהוא ההסכם הסופי והקובע - ועל כן מסר לה השתלשלות העניינים ודבר ההליכים הצפויים בתיק. 60. בהתאם לחישובים שהעלו הגיעו שכרו לסכום של כ - 147,000 דולר, ועו"ד שרית סולמי השתכנעה שההסכם מוצדק כלכלית ואף מיטיב עם משפחתה שניסתה להתחמק ביחס לתשלום במזומן בסך של 30,000 דולר. 61. מאחר שלא יכולים היו לשלם כל שכרו במזומן, הוסכם כי יתווסף שיעור של 25% משוויים הריאלי של כלל נכסי העזבון, ברוטו, שיגיעו לידי הנתבעים. 62. לגישתי, נהג עוה"ד מיטל בסבלנות ובסובלנות כלפי משפחת אלבז בהשהותו גביית שכרו שנים כה רבות ובהאמינו להם כי לאחר טפלו בכל בקשותיהם, הליכיהם ותביעותיהם הרבים, המסועפים ורבי הערכאות, יזכה לשכרו. 63. ברם, הללו לא שילמו שכרו עד עצם היום הזה, למעט סך של כ - 77,000 ₪, כנזכר בסיכומי ב"כ הנתבעים, בין השנים 1997-1991, בנימוקים שנתן להם שירות משפטי שאינו ראוי, שמסר לבני המשפחה דף אחד אחרון מהסכם שכר הטרחה מיום 11.8.04 וכי דחה דיונים פעמיים כי לא קיבל שכרו. 64. נראה כי אף אם יש אמת בחלק מן הטרוניות, הרי שאין באלו לאיין זכותו לשכר וברי הוא כי התובע איבד תקווה לתשלום באופן רצוני מבני משפחת אלבז על כל פועלו הרב, ואכן, הללו פנו בשנת 2005 לעורך דין אחר והותירוהו ככלי ריק. 65. הדעת אינה סובלת כי עורך דין יעמול שנות דור עבור לקוחותיו, והללו ימשכוהו ב"לך ושוב", ולבסוף יפנו לו עורף, ייקחו תיקם ויפנו לעורך דין אחר. 66. בהתנהגותם זו יש לראות העדר תם לב על פי הכללים המצויים בסעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, כדלקמן: "12. (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים." "39. בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." לפיכך, קיימת בענייננו פגיעה חמורה בהלכת העל הקובעת שעל צד לחוזה לקיימו ומלאו בתם לב. לעניין זה ראה: ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2007(4), 3072 (2007), כדלקמן: " עקרון תום הלב - כעקרון כללי - מורה כי "השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר". גרימת עיכובים בלתי סבירים בהשלמת החוזה עשויה להוות חוסר תום לב בקיום חוזה והפרה של החוזה. אין הכרח בקיום הוראה מפורשת בחוזה כדי להביא לתוצאה זו. ודוק: לא עצם היעדרה של הוראה מפורשת בעניין זה בחוזה מהווה חוסר תום לב. חוסר תום הלב טמון בפגיעה בהצלחתו של החוזה שתוכנן ובאינטרסים של הצד השני." כן ראה: ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, תק - על 2007 (3), 4244, מיום 17.9.07, כדלקמן: "בעקרון תום הלב שבסעיף 39, כחלק מהותי מהעיקרון הכללי של ועשית הישר והטוב שבמשפט העברי, מסרה הרשות המחוקקת בידי הרשות השופטת מכשיר רב עצמה, ומתוך כך גם רב אחריות, אשר שתי תוצאות לו: יש וחוסר תום הלב אין בו אלא כדי התנהגות שלא לפי 'מדת חסידות' ללא נפקות משפטית ואין בית-המשפט כופה עליה, ויש וחוסר תום הלב מגיע כדי הצורך ללכוד את הנוהג כך בערמתו, לעמוד כנגדו, 'להפר עצתו ולבטל מחשבתו הרעה'. הכל לפי הענין והכל לפי הנסיבות, מתוך דימוי מילתא למילתא. ועל בית המשפט, בהשתמשו בעקרון תום הלב, לנהוג במירב הזהירות לפי נסיבותיו של כל ענין וענין המובא לפניו. מצד אחד, במידה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין יש משום התנהגות של 'נבל ברשות החוק' יכפה על קיום החיוב שבחוזה, או השימוש בזכות הנובעת ממנו, בדרך מקובלת ובתום לב; ומצד שני - במדה ובהתנהגות אחד מבעלי-הדין אין אלא משום פגם 'במדת חסידות' ימנע מהפיכתו לדין גמור שכופין עליו." עוד ראה: ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט, תק-על 2007(3), 4539 (2007), כדלקמן: "החובה לקיים חוזה בתום לב ובדרך מקובלת, חובה הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), בדומה לחובה לנהוג כך במסגרת משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לפי סעיף 12(א) של החוק הנ"ל, חלה על כל אדם, בין אם הוא עושה כן בשמו ובין אם עושה כן עבור אחר. "הצד" שעליו חלה החובה האמורה יכול שיהיה לא רק "הצד" לכריתת החוזה, אלא גם הצד לניהול המשא ומתן, והיותו שלוחו של אחר, אינה פוטרת אותו מחובה זו." וכן ראה: ע"א 467/04 יטח נ' מפעל הפיס, תק-על 2005(3), 2733, כדלקמן: " אחד מתפקידיו של עיקרון תום הלב הוא לרכך את נוקשותו של הקשר החוזי על רקע הנסיבות המיוחדות שנוצרו לגבי קשר זה", וכן כי "... חובת תום הלב מחייבת כל אחד מן הצדדים לחוזה לנהוג ביושר, הגינות ומוסר תוך הגשמת ציפיותיו הסבירות של הצד השני לחוזה אשר ניצב מולו. מידת תום הלב אינה מידה של חסד ולא של "חסידות"... אין עניינה באלטרואיזם או בביטול חשיבות מאווייו של האחד על חשבון אלה של השני. כל תכליתה, אם נבקש למצות בקצרה, הינה ליצור בסיס משפטי - נורמטיבי המחייב את הצדדים לנהוג אחד בשני באותו האופן בו היו מצפים ורוצים שהאחרים ינהגו כלפיהם...". 67. ממה נפשך, היו הנתבעים מודיעים על התגייסות כלשהי של תכנית לתשלומים לשיעורין ועומדים בה, ניחא היה לעורך הדין התובע, אך הללו נטלו תיקם וטרקו הדלת בפניו. בכך אף עשו עשר בלא משפט, שכן קיבלו שירותיים משפטיים מסועפים ביותר, ולא שילמו כמעט דבר עבורה, משל היה התובע אמור לעבוד חינם עבורם. לעניין עשיית עושר ולא במשפט נקבע בת"א (חי') 1955/05 אונגר כהן רו"ח נ' חיים ישראלי ובניו בע"מ, ,כדלקמן: "נותן שרותים הטוען לחוב שכר טרחה יכול לתבוע תביעתו בעילה חוזית במידה והיה הסכם בין הצדדים ובעילה של אי עשיית עושר ולא במשפט (שכר ראוי) במידה ולא היה הסכם. מיותר לציין כי דרכי ההוכחה של הסכם או של שכר ראוי הן דרכים שונות. בעוד כשמדובר בהסכם יזכה התובע בשכרו לפי השכר המוסכם המוכח, הרי שבתביעה לשכר ראוי על התובע להתכבד ולהוכיח באמצעות מומחה או בכל דרך ראייתית מקובלת אחרת, מהו השכר הראוי לו זכאי מי שמבצע את שביצע התובע." עוד ראה: ע.א. 136/92 ביניש עדיאל עורכי דין נגד דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 141, כדלקמן: "אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין". כן ראה: ת"א (מחוזי- ת"א) 884/92 אילנה אורן נ' עזבון האדמו"ר בונם אלתר ז"ל , כדלקמן: " היסודות שיש להוכיח בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, על פי סעיף 1 לחוק, הם שלושה: (א) קבלה של נכס, שירות או טובת הנאה אחרת על ידי הזוכה (התעשרות); (ב) ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה או על חשבון המזכה (קשר סיבתי); (ג) התעשרות הזוכה נעשתה "שלא על פי זכות שבדין" (יסוד נורמטיבי) (ראה: ד"נ 20/82 הנ"ל, בעמ' 275, ורע"א 5768/94 הנ"ל בעמ' 358-362)." ... "התנאי לקיום זכות לשכר ראוי הוא שעולה מהנסיבות כוונה שעבודה תבוצע בשכר. כוונה כזאת משתמעת כמעט בכל מקרה שבו מבוצעת עבודה על ידי אדם שמקצועו בכך והנוהג לקבל שכר עבור ביצוע עבודה כזו.... אולם מבחן זה (היינו, אם התובע נמנה עם האנשים שדרכם לעשות עבודה מסוג זה בשכר) איננו מבחן בלעדי. ניתן לתאר מקרים בהם משתמעת כוונה שמלאכה תבוצע בשכר, חרף העובדה שהתובע איננו נמנה עם האנשים העוסקים כרגיל במלאכה זו תמורת שכר, ולהיפך... ". 68. לגוף הסכומים, אין סכום הסיכום של 30,000 דולר עבור כל עבודות העבר נראה כמופרז או כבלתי מוצדק, והוא הדין בשיעור של 25% מנכסים שהוערכו ע"י עו"ד משה הרצוג, מנהל העזבון המשותף לנכסי עזבון המנוח, על פי חוות דעת שמאית אשר הציג בבית המשפט, לפיה עמד ערכם על סך של 2,727,343 ₪, לאחר שמן הסכום הכולל של 3,002,842 ₪ הורד מחצית מערך מגורי האלמנה, שהוערכה בסך של 565,500 ₪. על פי חישוב זה, השכר המגיע בגין רכיב זה עומד על סך של 681,836 ₪. 69. ראוי היה, לטעמי, כי התובע יגיש תביעתו או חלקה הרלבנטי, בעיתות ובזמנים הרלבנטיים, ולא ישתהה, ואולם סבר כי אם ימתין יגויסו כספים מן הנכסים שימומשו, ולא היא. 70. אלמנת המנוח נטעה בו האשליה כי הכסף ישולם, לבסוף, כפי שהעידה בחקירתה הנגדית: "ש. נכון שלא היה לך כסף לשלם לתובע וביקשת ממנו לעשות הסדר שהוא יקבל מה שהוא צריך לקבל תמורת ? ת. נכון. לא היה לי כסף, אמרתי לו שאין לי גרוש וסוכם שאשלם לו בסוף ההליך. ש. נכון שעד היום לא קיבלתם את כל העזבון של בעלך, את והילדים? ת. לא קיבלנו. ש. בכמה נמכר המוסך? ת. כ - 2,568,000 ₪". (ראה: פרוטוקול עמ' 27 שורות 8-1). 71. משום כך, אף אין לראות התיישנות בתביעה שכן בכל חודש סבר התובע שהמשפחה מתגייסת ומשלמת לו שכרו, ולפיכך עילת אי התשלום חזרה ונתחדשה עד גילוייה בלקיחת התיק מהתובע בשנת 2005. 72. בסופו של דבר, הגיעה פרשה עגומה זו למבוי סתום, שכן לקוחות עורך הדין התובע ניתקו קשריו עימו באופן חד צדדי, והתובע נותר, שלא בטובתו, בפני שוקת שבורה. 73. עוד, אציין, כי אף שהנתבעים מעלים טענות כאלה ואחרות נגד טיב עבודתו של התובע, הרי שלא הוגשה תביעה שכנגד כנגדו, דבר האומר "דרשני". סיכום 74. לאור כל המפורט לעיל, מחייבת אנכי את הנתבעים, מס' 1-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. הסך של 184,151 ש"ח כערכו ליום התביעה של הסכום הדולרי 30,000 דולר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ב. הסך של 681,836 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל ג. כן יישאו הנתבעים מס' 1-3, ביחד ולחוד, בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ד. התביעה כנגד הנתבעים מס' 4-7 נדחית - ללא צו להוצאות. ירושהמנהל עיזבוןעיזבוןשכר טרחה