קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שחרור תפוס מהמשטרה: מהות הערר 1. בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו שניתנה ביום 26.4.11 מפי כב' השופט י' בכר, לפיה הורה בית משפט על החזרת המשאית נשוא הבקשה לידי המשיבה בכפוף להפקדת עירבון או ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ ולאחר שהוטל צו עיקול על המשאית לטובת העוררת. ההליכים הקודמים 2. המשאית נשוא הדיון (להלן: "המשאית") נתפסה ביום 18.7.10 כשהיא נהוגה בידי עובד חברה בשם "הובלות עבוד בע"מ" (להלן: "החברה"), בחשד לכך שבוצעו באמצעותה עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת לפי חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, מטרד לציבור לפי חוק העונשין ועבירות בניגוד לחוק רישוי עסקים. 3. בעקבות תפיסת המשאית, הגישה החברה בקשה להחזרת תפוס אשר נידונה בבית משפט השלום בעכו בפני כב' השופטת ש' פיינסוד-כהן. בהחלטתה מיום 15.8.10 דחתה את הבקשה. ערר שהוגש על אותה החלטה, נידון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ח' הורוביץ), נדחה אף הוא לאחר שבית משפט לא מצא כל פגם בשיקול הדעת שהפעילה השופטת פיינסוד. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון ונידונה בפני כב' השופט ס' ג'ובראן, נדחתה אף היא. בהחלטתו הפנה בית המשפט העליון לכך שהמשאית נשוא הדיון מעורבת לכאורה, בעבירות מסוג זה, זו הפעם השלישית. 4. משלא צלחה דרכה של החברה להשיב לידה את המשאית, הגישה המשיבה בקשה להחזרת תפוס, בטענה כי המשאית שייכת לה וכי הושכרה לחברה ועל כן קמה לה הזכות לתבוע השבתה. עוד הפנתה המשיבה לכך שהמשאית תפוסה פרק זמן משמעותי וכי סיום ההליכים אינו נראה באופק. החלטת בית משפט השלום 5. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי אין חולק בדבר קיומו של קשר פורמאלי בין החברה לבין המשיבה, אם כי לא הוצגה תשתית שתאושש המסקנה כי מדובר בקשר מהותי של פעילות עסקית משותפת, שיתוף בהכנסות, קבלת החלטות וכדומה. אילו הוצגה תשתית כאמור, ניתן היה לקבל את הטענה לפיה מטרת השכרת המשאית אין בה ממש וכן הטענה כי העבירות בוצעו לכאורה ע"י חברה אחרת. בית משפט קמא ציין כי יחד עם זאת, גם המשיבה לא הציגה הסכם שכירות ממנו ניתן ללמוד על מטרת השכירות, אופיה, היקפה והתמשכותה, כמו גם חלוקת האחריות בין השוכר למשכיר במהלך תקופת השכירות. לפיכך, נמנע בית משפט השלום מקביעת מסמרות בעניין היקף האחריות, שניתן לזקוף לחובת המשיבה או ההגנה שניתן לזקוף לזכותה. נקבע כי נקודה זו אין בה כשלעצמה כדי להכריע בדיון. 6. באשר לחלוף הזמן, הפנה בית משפט קמא לכך שהמשאית נתפסה לפני כ-9 חודשים וכי ההחלטה האחרונה בעניינה ניתנה ביום 5.10.10 מפי בית המשפט העליון. מאז חלפו כ-7 חודשים, במהלכם הוגש כתב אישום אשר לגביו טרם נקבע מועד דיון. נוכח האמור, קבע בית משפט קמא כי יש מקום לבחון באם המשך החזקת המשאית אינו פוגע במשיבה במידה העולה על הנדרש והאם קיימת חלופה שתשיג את תכלית התפיסה. לאחר ששקל את הדברים קבע בית משפט קמא כי ניתן לקיים תכלית זו של מניעה וסיכול הישנות העבירות בהן מדובר, בדרך של הטלת התחייבות כספית על המשיבה אשר יהא בה די על מנת להרתיעה מלחזור לסורה. בית משפט הוסיף כי גם לעניין חילוט עתידי של המשאית, ניתן להבטיח תכלית זו בהתחייבות כספית מצד המשיבה ובכך ליצור איזון בין זכותה להחזיק בקניינה לבין הבטחת אפשרות של חילוט עתידי. לאור כל זאת, הורה בית משפט קמא, כאמור, על הפקדת עירבון או ערבות בנקאית בסך 20,000 ₪ וכן הורה על הטלת עיקול על המשאית לטובת העוררת, ואשר יירשם במשרד הרישוי. טענות הצדדים 7. לטענת העוררת, טעה בית משפט קמא כאשר קבע בהחלטתו כי באיזון בין האינטרס הציבורי אל מול האינטרס הפרטי של המשיבה ומנהלה, גובר האחרון, תוך שהוא מתעלם מעברם העשיר של הנאשמים בתחום עבירות הפוגעות באיכות הסביבה. בנוסף, לא הביא בית משפט במכלול שיקוליו, החלטת בית המשפט העליון בעניין אותה משאית ולפיה יש להותירה תפוסה עד תום ההליכים המשפטיים. כמו כן נטען כי שגה בית משפט קמא משהורה על שחרור המשאית בתנאים מקלים של הפקדה כספית מינימאלית בסך 20,000 ₪ וצו עיקול לטובת המדינה. במהלך הדיון בפניי ציינה ב"כ העוררת, כי קבועה ישיבת הקראה כבר בחודש זה ועל כן סביר להניח כי הדיון בתיק יסתיים תוך פרק זמן סביר. 8. המשיבה ביקשה לדחות את הערר, תוך שציינה כי הבקשות הקודמות הוגשו ע"י החברה ואילו עתה מוגשת הבקשה ע"י הבעלים של המשאית. בהקשר לכך הציגה את רישיון הרכב המוכיח בעלותה של המשיבה לגבי המשאית. עוד טענה המשיבה, כי פרק הזמן הארוך בו מוחזקת המשאית, מצדיק החזרת התפוס לידי בעליו. לעניין זה הדגישה כי מאז ניתנה החלטת בית המשפט העליון, חלפו כ-7 חודשים, דבר המצדיק עיון חוזר בהחלטה. לטענת ב"כ המשיבה, מאז תפיסת המשאית נגרמו לשולחתו הפסדים כתוצאה מכך שלא נתאפשר לה להשכירה עוד. לשיטתו, התנאים שנקבעו ע"י בית משפט השלום יש בהם כדי לאזן בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס הפרטי של המשיבה. דיון והכרעה 9. המסגרת הנורמטיבית של הדיון מצוייה בסעיפים 32 עד 39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה"). סעיף 32(ב) לפקודה מורה כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה או עומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה או שניתן כשכר בעד ביצוע העבירה או כאמצעי לביצוע. 10. אין צורך להידרש לשאלת התמלאות התנאים המנויים בסעיף 32 לפקודה. לעניין זה הכריע בית המשפט זה מכבר בשלוש ערכאות. השאלה הנדרשת הינה, האם קמה למשיבה הזכות לקבל חזרה את המשאית התפוסה, בהיותה הבעלים של המשאית ומי שאינה צד להליכים הפליליים וכן האם פרק הזמן שחלף מאז נתפסה המשאית ובשים לב למועדים שנקבעו בהליך הפלילי, יש בו כדי להצדיק הטיית האיזון בין האינטרסים הסותרים לעבר שחרורה של המשאית והחזרתה לידי המשיבה. 11. אשר לסוגיית הבעלות, אין חולק כי קיים קשר משפחתי בין מנהליה ובעליה של המשיבה והחברה. לא הוברר אם מדובר בתאגידים נפרדים ועצמאיים או שמא כאלה המנהלים פעילות עסקית משותפת, בעוד ההפרדה הנה מלאכותית במהותה. בהקשר זה אציין כי לא הוצג כל הסכם שכירות המסדיר את היחסים בין המשיבה לחברה בכל הנוגע למשאית, ממנו ניתן היה ללמוד אודות פרק הזמן שבו חלה השכירות, היקפה וחלוקת האחריות בין הצדדים במהלכה לגבי המשאית. בכל מקרה, איי רואה לייחס לשאלה זו חשיבות מכרעת בשים לב לעובדה שאותה משאית נתפסה כבר בעבר כשלוש פעמים כשהיא מבצעת אותן עבירות בהן מדובר. ככל שאותן עבירות נעשו על ידי החברה, בהיותה שוכרת, הרי עצימת העיניים מצדה של המשיבה פועלת לחובתה. 12. אשר לפרק הזמן שבו מדובר, אכן העובדה כי מאז נתפסה המשאית חלפו למעלה מתשעה חודשים צריכה להילקח בחשבון בעת בחינת הבקשה להחזרת תפוס. נכון הוא שלא מדובר בשיקול יחיד, אך יש ליתן לעובדה זו משקל בעת עריכת האיזון הראוי בין הפגיעה בזכות הקניין של המשיבה לבין הצורך להגן על האינטרס הציבורי. העובדה שבתיק העיקרי טרם התקיימה ישיבת הקראה וזו קבועה לסוף חודש זה, אף היא צריכה להילקח בחשבון. מנגד יש להביא בחשבון את העובדה כי מדובר במשאית שנתפסה כבר בעבר מבצעת עבירות חמורות וכי גם במקרה דידן נעשתה עבירה חמורה הגורמת נזק לסביבה ופוגעת בטובת הכלל. (על האיזון בין האינטרסים השונים ראו למשל: בש"פ 7715/97 חגג' נד מדינת ישראל, פד"י נב(1), 14). 13. לאחר בחינת הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא ככל שהיא נוגעת לשחרור התפוס בתנאים והחזרתו לידי המשיבה. נראה לי כי באיזון הכולל בין השמירה על האינטרס הציבורי והגשמת התכלית שלשמה נועדה התפיסה מחד, לבין הצורך לתור אחר אמצעי שפגיעתו בקניינו של בעל הרכש פגיעה מינימאלית מאידך, התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום להורות על שחרור התפוס בתנאים, אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור. יחד עם זאת, סכום הערובה שנקבע הנו על הצד הנמוך ואין בו כדי לאזן נכונה בין האינטרסים השונים. לא הוצגו בפניי נתונים לגבי שוויה של המשאית, אך ברי כי סכום של 20,000 ₪ אין בו די על מנת להבטיח את תכלית התפיסה. לכן ראיתי להעלות את סכום ההפקדה ולהעמידו ע"ס 70,000 ₪. 14. לפיכך, הערר מתקבל במובן זה שאני מורה כי המשאית תוחזר לידי המשיבה בכפוף למילוי התנאים הבאים: א. יופקד ערבון או ערבות בנקאית בסך 70,000 ₪. ב. המשיבה תמציא התחייבות עצמית של שני ערבים ע"ס 50,000 ₪ כל אחד, שלא ייעשה שימוש אסור במשאית וכי לא תועבר הבעלות לגביה שלא בהסכמת העוררת. ג. יוטל עיקול על המשאית לטובת המדינה אשר יירשם במשרד הרישוי. ב"כ העוררת תוכל לפנות תוך 5 ימים לעוזרת המשפטית בלשכתי על מנת לקבל חזרה את העותק המודפס של הערר על נספחיו, אשר נמסר לידי לבקשתי. ככל שלא יידרש החומר, יישלח לגריסה. משטרהשחרור תפוס