קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות מקצועית של עורך דין בתיק דיני עבודה: ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א (כב' השופט מיכאל תמיר) מיום 26.12.10 שבו נדחתה התביעה שהגיש המערער נגד המשיב שהיה באותה עת עו"ד וטיפל עבורו בתביעה שהוגשה לביה"ד לעבודה. ביהמ"ש קבע אמנם כי המשיב התרשל באופן הטיפול בתביעה, אך דחה את התביעה הכספית, ומכאן הערעור. העובדות ופסק דינו של בימ"ש קמא 1. בכתב התביעה נשוא הערעור נטען כי במהלך שנת 2005 מינה המערער את המשיב להגיש בשמו תביעה כספית כנגד מעבידו לתשלום שכר עבודה, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורין, פיצויי הלנת פיצויי פיטורין ופיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים, הכל בסכום כולל של 334,806 ₪. 2. אין חולק כי התובענה נקבעה לדיון בקדם משפט ליום 13.6.06 בביה"ד לעבודה, בפני כב' הרשמת. אין גם חולק כי כאשר יצר המערער קשר עם משרד המשיב, יום לפני כן, נאמר לו שהוא אינו צריך להופיע לדיון, שכן מדובר בדיון מקדמי בלבד ומטעם המשרד תופיע עוה"ד הגב' אגבריה. 3. ביום 18.6.06 כ- 5 ימים לאחר הדיון, נמסר לתובע במהלך פגישה אצל המשיב, כי ביהמ"ש המליץ על הסדר פשרה, לפיה הוא יקבל לסילוק תביעתו סך של 21,000 ₪ בלבד. עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי עוה"ד אגבריה הצהירה בפני ביהמ"ש בעת הדיון כי היא אינה מצויה בסדרי הדין של ביה"ד לעבודה, ולא ידעה שעל התובע להתייצב לדיון. מהפרוטוקול עולה כי ביהמ"ש התרעם על כך שהמערער לא התייצב לדיון, חייב אותו בהוצאות בסך 2,500 ₪, כאשר התנה את ביטול ההוצאות במידה והמערער יאשר את הסדר הפשרה. 4. לטענת המערער מהלך הדיון כפי שעולה מהפרוטוקול הוסתר מפניו, וכל אשר המשיב הסביר לו בעת הפגישה ביניהם, היה כי הוא ממליץ לקבל את ההסדר, ולאשר את הסכם הפשרה. אין חולק כי המשיב הציג בפני המערער "כתב הסכמה" (נספח ב' לכתב התביעה) עליו הוא נדרש לחתום, כאשר בכתוב לא מופיע כל סכום. המערער ביקש שהות של יום לשקול את הדברים ולאחר שיחה נוספת עם המשיב, שלטענת המערער הבטיח כי יעשה כל מאמץ לשיפור הסכום, חתם על "כתב ההסכמה" ושיגר אותו לעוה"ד בפקס. המשיב הכחיש את הדברים וטען שהוא לא הבטיח לנסות ולשפר את ההצעה. יודגש, שבכתב ההסכמה לא מופיע כל סכום. 5. אין חולק כי ההצעה לא שופרה וכי ניתן פס"ד לטובת המערער בהתאם להסדר שהוצע על סך 21,000 ₪ בלבד, סכום שהיה לטענתו לא ראוי. מיד כאשר נודע לו הדבר, פנה המערער אל המשיב בבקשה כי יגיש בקשה לביה"ד לביטול פסה"ד. כפי שעולה מתצהירו של המשיב, הוא סירב לעשות כן בטענה שהוא אינו רואה כל עילה לביטול פסה"ד (סע' 14 לתצהירו של המשיב). 6. בימ"ש קמא קיבל כאמור את טענת המערער כי המשיב התרשל בטיפול המשפטי שהעניק למערער, אך על אף זאת דחה את תביעת הנזיקין שהגיש המערער לקבלת פיצוי על הנזקים שנגרמו לו. יצויין כי המערער הגיש לבימ"ש קמא חוו"ד של מומחה בדיני עבודה, (מטעמו של עו"ד מרדכי לוין), לפיה בהתבסס על הראיות המצויות בתיק ואשר הוצגו לו, לאור היכרותו את פסיקת בתי הדין לעבודה ולאור נסיבות המקרה, הוא סבור כי אילו נוהלה התביעה עד תומה, היה נפסק למערער לפחות סכום של 112,186 ₪, בהתאם לפירוט כדלקמן: פיצויי פיטורין 37,077 ₪; הפרשי שכר 42,041 ₪; פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים 8,068 ₪; פיצוי בגין חוק שויון זכויות 20,000 ₪; הוצאות משפט - 5,000 ₪. 7. בימ"ש קמא נימק את דחיית התביעה בכך שבכתב התביעה לא היתה התייחסות לפירוט רכיבי הנזק אלא אך ורק בחוו"ד המומחה, וקיבל את טענתו של המשיב שאין מקום להעדיף את מסקנותיו של עו"ד לוין על פני הצעתה של כב' הרשמת בביה"ד לעבודה, אשר גם לפניה היו כל המסמכים וסברה שראוי לסיים את התיק בסכום של 21,000 ₪ בלבד. על כך ייאמר שקשה להשלים עם מסקנה זו שכן בהתאם למפורט בפרטיכל עו"ד אגברייה שייצגה את המערער באותה ישיבה לא הכירה את התיק, ולא טענה בנדון. 8. לגבי המחלוקת העובדתית שהיתה בין הצדדים לגבי הסכמתו או העדר הסכמתו של המערער להסדר הפשרה שהוצע ע"י הרשמת, הסתפק בימ"ש קמא באמור בכתב ההסכמה, וציין כדלקמן: "עיון בכתב ההסכמה מעלה כי התובע אכן אישר בחתימתו שהנתבע הסביר לו כי סיכויי התביעה קלושים ועל כן מביע את הסכמתו לקבל את הצעת ביה"ד, וקבע כי ההסכמה לא היתה מותנית בהגדלת סכום ההצעה בפועל, אלא בכך שהנתבע ינסה להוסיף לסכום רכיב נוסף, כנ"ל, נסיון שכשל". ביהמ"ש גם לא קיבל את טענתו של המערער שנגרם לו נזק בכך שהמשיב סירב להגיש בשמו בקשה לביטול פסה"ד, ביהמ"ש קבע שהוא יכול היה להיעזר בשרותיו של עו"ד אחר. טענות הצדדים 9. המערער חזר על טענותיו בפני בימ"ש קמא וטען כי נגרם לו עוול ניכר, הן בטיפול המשפטי הכושל שזכה לקבל מהמשיב כשנאמר לו שהוא לא צריך להתייצב לדיון, והן בשל העובדה שהמשיב שלח לדיון עורכת דין לא מנוסה, לא מיומנת ולא בקיאה בדיני עבודה. עוד לטענתו, נגרם לו נזק שלא ניתן לתיקון כאשר המשיב סירב, ללא כל הצדקה, להשלים את הטיפול ולהגיש בשמו בקשה לביטול פסה"ד, שניתן לטענתו בניגוד להסכמתו. לטענת המערער, שגה ביהמ"ש כאשר התעלם מהעובדות, התעלם מחווה"ד שהוגשה מטעמו, והסתפק בקביעה שההנחה היא שהרשמת שקלה את ההצעה ושההצעה היתה נכונה בנסיבות. עוד לטענתו, שגה ביהמ"ש כאשר לא קיבל את טענתו ש"כתב ההסכמה" היה מותנה בכך שהסכום שהוצע יוגדל, וביהמ"ש התעלם משקריו של המשיב, כך לטענתו של המערער, כאשר לא קיבל את עמדתו שלו. מנגד, טען המשיב כי צדק בימ"ש בקביעותיו כאשר דחה את התביעה. לטענתו מדובר בקביעות עובדתיות של בימ"ש קמא, שאין מקום להתערב בהן. כך גם אין לקבל את טענתו של המערער כי הסכמתו לא היתה הסכמה סופית אלא הסכמה מותנית. דיון לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בשלל המוצגים שהוגשו על ידי הצדדים אני סבורה שדין הערעור להתקבל. 10. בצדק קבע בימ"ש קמא שהמשיב התרשל בטיפולו במערער. לא יעלה על הדעת שעו"ד שמקבל על עצמו טיפול בתביעה שאין ספק שהיא מאוד חשובה לתובע, ישלח לדיון מקדמי שהוא דיון חשוב ביותר, עורכת דין זוטרה ללא כל ניסיון בדיני עבודה. אין חולק כי בהזמנה לדיון נאמר ונכתב במפורש כי בעלי הדין נדרשים להופיע באופן אישי (ראה החלטה מיום 13.1.06 של כב' השופטת ע. פוגל, שופטת ראשית של ביה"ד לעבודה). בהחלטה צויין במפורש כי מדובר בדיון מוקדם ליישוב הסכסוך, כאשר בסע' 2 להחלטה צויין במפורש כי לדיון יופיעו בעלי הדין ובאי כוחם, וכי מאחר שהנתבעת הינה תאגיד, יופיע מטעמה אדם הבקיא בפרטי הסכסוך, ומוסמך לקבל החלטות לגבי סיומו. לא יעלה על הדעת שעו"ד שבקיא בדיני עבודה, יעשה דין לעצמו, ישלח עו"ד שאין לה כל נסיון בדיני עבודה, כאשר הדיון נקבע לצורך ליבון כל המחלוקות, ושמיעת כל טענות הצדדים בטרם ייעשה ע"י ביהמ"ש ניסיון ליישוב הסכסוך ביהמ"ש יציע הצעה כלשהי לצדדים. 11. עיון בפרוטוקול מלמד כי בעוד שהתובע לא התייצב, הרי שמטעם הנתבעת התייצב מנהלה והיא היתה מיוצגת ע"י עו"ד. עוד עולה מעיון בפרוטוקול, כי ב"כ הנתבעת טען לגופו של ענין, בה בשעה שכל מה שנאמר מפי באת כח התובע הוא: "התובע לא ידע שהוא צריך להגיע היום, ולכן לא הגיע, אין לי היום מנדט להתפשר... התיק הזה היה בטיפול עו"ד קודם ועבר לטיפולי, איני מכירה את סדרי הדין של דיני עבודה ולא ידעתי שהוא צריך להופיע". 12. די בכל האמור לעיל כדי לקבוע באופן חד משמעי שצדק בימ"ש קמא שעה שקבע שהיתה רשלנות מצידו של המשיב, רשלנות שללא ספק מזכה את המערער בפיצוי. גובה הנזק 13. ביהמ"ש על אף שקבע כאמור שהמשיב התרשל, קבע כי המערער אינו זכאי לפיצוי, שכן אין להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם המערער, על פני הצעת הפשרה שהועלתה על ידי כב' הרשמת, וכך נימק זאת בימ"ש קמא: "חזקה על כב' הרשמת כי הציעה הצעה שהתאימה לפי כתבי הטענות שהיו לפניה. מכל מקום, הנתבע עצמו הסביר לתובע את סכום ההסדר ואת סיכויי התביעה בטרם חתימתו על ההסדר, כך שנראה כי העדר ידיעותיה של עוה"ד אגבריה לא השפיע על התוצאה הסופית בפועל וכל זאת כאשר התובע היה ער לכך שההסדר ינוע בין 21,000 ₪ ובין 35,480 ₪ כנ"ל". 14. עם כל הכבוד הרי שדי בכך שהצעת ביהמ"ש ניתנה ללא שביהמ"ש שמע את טיעוני ב"כ התובע, כדי לקבוע שאין מקום להסתמך על הצעה זו, ויש לבחון את הדברים, בעיקר לאחר שמומחה ביהמ"ש נחקר ע"י בימ"ש קמא, שחווה"ד לא נסתרה, ולא הוגשה חוו"ד נגדית. בנסיבות אלה קשה מאוד לקבל את גירסת המשיב שבדיעבד ניסה להצדיק את הצעת הפשרה. 15. לאור כל האמור, אני סבורה שהמערער זכאי לפיצוי, לא רק שהמשיב התרשל בעצם הטיפול בכך ששלח עו"ד לא מנוסה לדיון, על אף שידע שמדובר בדיון שקבוע ליישוב הסכסוך כולו, הרי שחטא בשנית כאשר זנח את המערער, וסירב לפנות בשמו לביהמ"ש בבקשה לביטול פסה"ד, בטענה שאין כל עילה לביטול פסה"ד, לאור כתב ההסכמה שנחתם על ידי המערער. המשיב ניסה להיתלות בכך שגם הבקשה שהמערער הגיש נדחתה ע"י ביהמ"ש, וטען שהיא הנותנת שהוא צדק כשסרב לפנות לבימ"ש בבקשה לביטול פסה"ד שניתן לכאורה בהסכמה. אולם המשיב שכח לציין, שהמערער הגיש את הבקשה בעצמו, ללא עורך דין, ללא תצהיר, וללא פירוט ראוי, ועצם העובדה שהמשיב לא עמד מאחוריו בהגשת הבקשה, היא הנותנת שנדחתה הבקשה. 16. אני סבורה שלו נהג המשיב כראוי, והגיש את הבקשה כפי שהיה מצופה ממנו, עם תצהיר מנומק תוך המועד הקבוע בתקנות, סביר להניח שביהמ"ש היה נעתר לבקשה, גם אם היה מחייב את המערער בהוצאות בכפוף לקבלת הבקשה ולביטול פסה"ד. 17. לאור כל האמור לעיל אני סבורה שהמערער זכאי ללא ספק לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו, ולפחות בגין חלקם של הנזקים שנתבעו, שסביר להניח שאם היתה התביעה מתבררת עד תומה, והיה ניתן לו יומו בביהמ"ש, היה זוכה לפיצוי. בשקלול כולל כאשר אני מביאה בחשבון את שכר העבודה שלא שולם לו, וכן את פיצויי הפיטורין שנתבעו, תוך שאני מביאה בחשבון שאין לשלול את הטענה כי לו נוהל הדיון עד תומו, וכל צד היה משמיע טענותיו, לא בהכרח היה מקבל ביהמ"ש את התביעה במלואה. בנסיבות אלה, אני מחייבת את המשיב לשלם למערער פיצוי כולל בסך 55,000 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ₪. עורך דיןרשלנות מקצועיתרשלנותבית הדין לעבודה