תקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות לאמור: "44. (א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. (ב) תובע שלא כלל בתובענה חלק מהסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה. 45. מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו". נפסק לא אחת, כי פיצול עניינים המובאים לפתחו של בית המשפט גורם לבזבוז זמן שיפוטי ולריבוי התדיינויות ועל כן יש להשתמש בסמכות המסורה לבית המשפט במשורה. לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות המשפט, ולכן - בזכות הציבור לגשת לערכאות, הן בזמנם של בעלי הדין. נוסף לכך, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומבעלי הדין ויש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות. פיצול סעדים