קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל: ביום 14.12.10, ניתן על ידי פסק דין, המקבל את עתירת המשיב (להלן: "ברקוביץ"), נגד המבקשת (להלן: "ההתאחדות"), לפיה זכאי ברקוביץ לערער בזכות לפני בית הדין העליון של ההתאחדות, על הרשעתו מיום 13.10.10, על-ידי בית הדין המשמעתי של ההתאחדות (להלן: "פסק הדין"). בקליפת האגוז יצוין כי ברקוביץ הורשע על ידי בית הדין המשמעתי של ההתאחדות ונגזר עליו עונש הרחקה מכל פעילות מוסדות ההתאחדות, למשך שישה חודשים. ערעורו של ברקוביץ על ההרשעה, לפני בית הדין העליון של ההתאחדות, נדחה על הסף, מחמת שלפי הוראות סעיף 27(ה)(2) וסעיף 27(ה)(3) לתקנון המשמעת של ההתאחדות (להלן: "התקנון"), לא ניתן לערער בזכות על הרשעה של בית הדין המשמעתי, בטרם ריצה המערער, שלושה חודשים לפחות מכלל העונש שהושת עליו. לפיכך עתר ברקוביץ לבית משפט זה, אשר יורה על ביטול החלטת בית הדין העליון ובאופן שיתאפשר לו לערער על הרשעתו. בפסק הדין נדרשתי, בין היתר לדון בשאלות חוקתיות הוראות התקנון המונעות ערעור בזכות, ממי שהורשע, בטרם חלוף שלושה חודשים מלאים מביצוע העונש בפועל. סוגיות אלה נבחנו על ידי, תוך מתן הדעת, לעקרונות חוקתיים כלליים לרבות חוקי היסוד, כמו גם נסיבות המקרה הקונקרטי. סופו של דבר, לאחר בחינת הדברים ושמיעת טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הוראות התקנון השוללות מברקוביץ, להשיג בזכות לפני בית הדין העליון של ההתאחדות על הרשעתו על ידי בית הדין למשמעת על הרחקה למשך שישה חודשים, מפעילות מוסדות ההתאחדות, בטלות. עוד הגעתי לידי מסקנה כי החלטת בית הדין העליון מיום 18.11.10, פוגעת בעיקרי הצדק ודינה בטלות. ביום 27.1.11, הוגשה על ידי ההתאחדות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בהסתמך בהתאם לתקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). בבקשה, עתרה ההתאחדות לעכב את אותו חלק מפסק הדין המורה על בטלות הוראות התקנון השוללות ערעור בזכות, וזאת מבלי שיהיה בכך לעכב את זכות הערעור של ברקוביץ לפני בית הדין העליון. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ ברקוביץ אשר הודיע, שאין לו התנגדות לעיכוב ביצוע פסק הדין מחמת שבכל הנוגע למרשו, לא עוכב ביצועו של פסק הדין. בבקשה טוענת ההתאחדות כי נפלו שגגות, משפטיות בעיקרן בפסק הדין. לעניין זה טוענת ההתאחדות, בין היתר כי בית המשפט העניק לברקוביץ סעדים שלא התבקשו, כי בית המשפט יישם שלא לצורך על בתי הדין המשמעתיים של ההתאחדות את הוראות חוק יסוד: השפיטה וסעיף 17 לו, הקובע מתן ערעור בזכות ללא סייג על כל פסק דין בערכאה הראשונה. עוד נטען לשגגה בקביעה שבפסק הדין לפיה זכות הערעור הינה זכות חוקתית, הגוברת על הוראות התקנון השוללות אותה. לעמדת ההתאחדות, נפלה שגגה בפרשנות לסעיף 11 לחוק הספורט, התשמ"ח-1988, המחייב הקמת בתי דין בשתי ערכאות בהתאחדות, ומשכך טעות בקביעה כי קיים ערעור בזכות. עוד טענה ההתאחדות, שבניגוד לפסק הדין, קיימת אבחנה מותרת בין אפשרות של קבוצה לערער בזכות על פסק דין של בית הדין המשמעתי, לבין שלילתה של זו, על ידי פרט שהורשע בבית הדין המשמעתי. ההתאחדות אף טוענת כי מאזן הנוחות מטה את הכף לקבלת הבקשה. לעניין זה נטען כי יש להניח שככל שלא יעוכב ביצועו של פסק הדין, תוכפל כמות הערעורים שיוגשו על פסקי הדין של בית הדין למשמעת, וכי ההתאחדות אינה ערוכה להתמודד עם היקף כזה של ערעורים. בהקשר זה, נטען שיש צורך במינוי דיינים רבים העושים מלאכתם בהתנדבות, ושיהיו בעלי כישורים, והמתמצאים בדיני הספורט, כמו גם הגדלת הצוות המינהלי של בתי הדין בהתאחדות, ועוד. בהתאם לתקנה 466 לתקנות, וההלכה הפסוקה שפירשה אותה, בית המשפט אינו נוהג ככלל לעכב את ביצוע פסקי דינו. בהקשר זה נקבע כי על בית המשפט הנדרש לבחון את הבקשה לעיכוב ביצוע, להביא בחשבון שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי הצלחת הערעור והשני מאזן הנוחות, קרי הנזק שייגרם למבקש את עיכוב הביצוע, אם לא יעוכב פסק הדין לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם ביצוע פסק הדין יעוכב. (לעניין זה ראה: ע"א 7094/10 רותם צורן נ' ניתאי שפירא (2011)). באשר למבחן סיכויי הערעור: ככלל, וגם במקרה הספציפי בפרט, מבחן זה נתון בעיקרו לבחינת ערכאת הערעור ולא לערכאה הדיונית. עם זאת, סבורני כי ניצבים לפני ההתאחדות קשיים, המעיבים על סיכויי ההצלחה בערעור, ומבלי שיהיה בדברי אלה כדי להביע עמדה נחרצת לגופם של דברים, שכן כאמור שאלת סיכויי הצלחה מסורה לערכאת הערעור. בהקשר זה אציין כי בניגוד לנטען בבקשה, אזי הסעדים שנפסקו, הושתתו על טענות מפורשות של הצדדים בדבר אי חוקיות הוראות התקנון. עוד אדגיש, כי האופן בו נפסלו הוראות התקנון, נעשה על דרך של "תקיפה עקיפה", וכסמכות בית המשפט לעשות כך. פסק הדין אף מושתת על הלכות של בית המשפט העליון, שהכירו במפורש בזכות ערעור על הכרעת הערכאה הראשונה במוסדות השיפוט של רשויות הספורט, וכאמור בע"א 674/89 טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מ"ח(2) 715, 744 אשר בו נקבע: "הוראותיו של חוק הספורט ומטרתו מחייבות שתינתן זכות ערעור על החלטתה של ערכאה ראשונה במוסד לשיפוט פנימי של ארגון ספורט". בנוסף, התבסס פסק הדין על עמדתו של היועץ המשפטי של ההתאחדות, כמות שבאה לידי ביטוי במכתבו לב"כ ברקוביץ, וכאמור בסעיף 21 לפסק הדין. אוסיף, כי הגם שבא כוחו של ברקוביץ לא התנגד לבקשה, סבורני כי יש בהיעתרות לה כדי ליצור אפליה פסולה בין ברקוביץ לבין כל אחר, אשר יורשע ויושת עליו עונש של הרחקה על-ידי בית הדין המשמעתי של ההתאחדות לתקופה העולה על שלושה חודשים. לעניין זה, בהבדל מברקוביץ אשר הותר לו לפעול לפי פסק הדין, דהיינו הוכרה יכולתו להגשת ערעור בזכות, אזי כל אחד אחר אשר יורשע בדומה יהיה מנוע מלערער על הרשעתו, לאור הוראות התקנון דהיום, בהתעלם מפסק הדין. לפיכך, הכף אינה נוטה לקבלת עמדת ההתאחדות במובן מבחן סיכויי הערעור. באשר למבחן מאזן הנוחות: נתתי דעתי לטענת ההתאחדות באשר לנזק שייגרם לה לטענתה, ככל שביצוע פסק הדין לא יעוכב ולא שוכנעתי בדבר הנזק הנטען. לעניין זה אדגיש כי למרות שחלפו כחודשיים ימים מאז מתן פסק הדין, לא הובאו כל נתונים שהם, לפיהם הוכפל מספר הערעורים כנטען בעלמא או כי גדל באופן ניכר לעומת המצב ערב מתן פסק הדין, ושיהיה בו כדי לחייב הגדלת כמות הדיינים בפי שניים, כמו גם שהסדרת האדמיניסטרציה הכרוכה בכך, עלותה ניכרת. יש להניח שאם חשש ההתאחדות היה מתממש, היו מובאים נתונים סדורים באשר לכמות הניכרת של הערעורים שגדלה כתוצאה מפסק הדין במיוחד שכבר חלפו כחודשיים מאז מתן פסק הדין. העדרם של נתונים אלה והסתפקות רק בהעלאת טענה בדבר אפשרות לחשש כאמור, אין די בה. בנוסף, נראה כי אם יתקבל הערעור, לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו ומבלי שהדבר גרם לעלויות חריגות. לעניין זה אפנה גם לע"א 10289/09 הקולוני ירושלים בע"מ נ' אמריקן קולוני אוף ג'רוזלם בע"מ [2011]: "... טענת המבקשת אודות קשיים בשינוי השם, הועלתה בעלמא, ללא ביסוס ואסמכתאות כלשהן... ניתן להבין כי אין מניעה מעשית לשינוי שם הפרויקט, כאשר ההוצאות והנזק הכרוכים בכך במקרה שיתקבל ערעורה, ניתנים כעיקרון לשיפוי ולהטבה בדרך של פיצוי כספי. כך או כך, ברור שמבחינת מאזן הנוחות, עדיף ללכת לעת הזו בנתיב המקיים מיידית את פסק הדין, נשוא הערעור". אדגיש, ככל שחשש ההתאחדות בדבר הגדלה ניכרת במספר הערעורים שיוגשו אכן יתאמת, ולצורך ההכרעה בבקשה, אניח כי כך הוא, אזי המדובר במנוי דיינים, שאינם מקבלים שכר עבור עבודתם, כך שאין בדבר כדי להגדיל עלויות. לפיכך, מדובר לכל היותר בעלויות מינהלה של מזכירות בית הדין העליון, אשר לכך לא ניתנו אומדנים בדבר המשמעות הכספית שנגזרת כתוצאה מהגדלת היקף הערעורים שיוגשו. בהעדר נתונים, מתקשה בית המשפט לקבל את עמדת ההתאחדות באשר לנזק הנטען. לטעמי, לכל היותר יש צורך לאפשר להתאחדות להתארגן, אם בכלל, מאשר חשש לנזקים ממשים. לכך, לא נדרש עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור ודי אם תינתן אורכה סבירה לשם כך, שתביא בחשבון גם את משך הזמן שחלף מאז פסק הדין. לפיכך, הבקשה נדחית. עם זאת ועל מנת לאפשר הערכות ההתאחדות להתארגן לשם ביצוע פסק הדין, ככל שהדבר נדרש, אזי פסק הדין יכנס לתוקפו בתום 60 יום מהיום. כדורגלדיני ספורטעיכוב ביצועאיגודי ספורטההתאחדות לכדורגל