קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשת סילוק על הסף של עילת תביעה אחת / בקשת סילוק על הסף של אחת מעילות התביעה בכתב התביעה: הנתבעת 2, אורט אמריקה, עותרת להורות על סילוקה על הסף של "עילת קרנות הנאמנות". עילת התביעה האמורה נסבה על הטענה שלפיה במשך עשרים שנה, אורט אמריקה ואורט העולמי לא העבירו לאורט ישראל את הרווחים שהצטברו ב-57 קרנות, אשר בהן הופקדו כספים השייכים לאורט ישראל. אורט ישראל טענה, כי אין ברשותה מידע מלא לגבי הכספים המופקדים בקרנות הנאמנות ולגבי הרווחים שהצטברו בהן, והיא עותרת לקבלת מידע כאמור. על סמך שני דוחות של אורט אמריקה, מעריכה אורט ישראל את שווי הרווחים על סך 4,573,862 ₪. בקשתה של אורט אמריקה לסילוק על הסף של עילת התביעה האמורה מבוססת על שני נימוקים: אורט אמריקה טוענת כי לתובעת, אורט ישראל, אין כל מעמד בתביעה הנוגעת לקרנות הנאמנות, וזאת גם אם אורט ישראל היתה הנהנה באיזו מהקרנות האמורות. אורט אמריקה טוענת, כי מחוות דעתו של Prof. Harvey P. Dale , המומחה לדין האמריקאי, הסמכות הבלעדית להגשת תביעה כנגד נאמן בנוגע לעילת קרנות הנאמנות נתונה ל- New York Attorney General. בהתאם לכך, טוענת אורט אמריקה, כי אין כל יריבות בין הצדדים בנוגע לעילה זו; אורט אמריקה טוענת כי אורט ישראל נמנעה מלצרף לתביעה את יוצרי קרנות הנאמנות, אשר דרושים לדיון בעילת קרנות הנאמנות. לטענתה, בנסיבות אלה, עלולים יוצרי הקרנות או חליפיהם למצא עצמם במצב בו בית המשפט דן ומחליט, מבלי שעמדתם תשמע, בנוגע לתרומות שניתנו ממיטב כספם. בנוסף, לטענתה, סמכותו הייחודית של ה- New York Attorney General לנקוט הליכים בנוגע לקרנות הנאמנות שעליהן חל דין מדינת ניו יורק נועדה, בין היתר, להבטיח שהקרנות ישמשו למטרות שקבע התורם, כך שניסיונה של אורט ישראל "לעקוף" את סמכותו הייחודית של ה- New York Attorney General , מבלי שיוצרי הקרנות צורפו להליך, טומן פגיעה קשה ובלתי הוגנת בזכויותיהם של יוצרי הקרנות, ובנסיבות אלה, ספק אם פסק דין של בית משפט בישראל, בנוגע לקרנות הנאמנות, ייאכף בישראל. אורט אמריקה טוענת, כי היא ארגון הפועל ללא מטרת רווח, אשר התאגד לפי דיני מדינת ניו יורק; קרנות הנאמנות הוקמו בניו יורק והן מנוהלות בניו יורק ויוצרי הקרנות יושבים בארה"ב. בנוסף, מפנה אורט אמריקה לכך שבטרם הגשת התביעה הנוכחית, התנהלו בפני בית המשפט הפדרלי בניו יורק הליכים הדדיים בין אורט ישראל לאורט אמריקה ובמסגרתם הגישה אורט ישראל כתב הגנה ותביעה שכנגד, במסגרתם העלתה אורט ישראל טענות החופפות לטענותיה בתביעה הנוכחית, וכן טענה כי התביעה שכנגד שהוגשה מטעמה מבוססת על הדין האמריקאי, ובכך היא הכירה במפורש בתחולת הדין האמריקאי בעניין הנדון. אורט אמריקה מפנה לסעיפים מסויימים בחוות דעתו של Prof. Harvey P. Dale, אשר מוכיחים, לטענתה, את עמדתה בדבר סמכותו של ה- New York Attorney General לנקוט בהליכים ובדבר תחולת דין מדינת ניו יורק על העניין נשוא התביעה. בין היתר, קבע Prof. Dale בסעיף 10 לחוות דעתו: "Having reviewed OI´s allegations in its Statement of Claim, and specifically section C ("The Management of Funds for ORT Israel"), and appendices M, N and O thereto. It is my opinion that, under U.S. law, the Attorney General of New York is the only appropiate party with standing to sue OA with regard to the Trust Funds. If OI had brought a claim concerning the Trust Funds in court in New York, upon appropriate motion, the claim would be dismissed by the court because OI was not the proper party with standing to sue with regard to the Trust Funds…". ובסעיף 11 לחוות הדעת: "Under U.S. law, the Trust Funds at issue here, assuming they are trusts, would be governed by New York law. Trusts are governed by New York law when certain factors exist to show that New York is the "center of gravity"- that is, more factors implicate New York- such as when the trust agreement was executed in New York, the trustee is in New York, the trustee accepted the trust in New York, the situs of the trust corpus is in New York, or the trust is administered in New York…" באשר לאפשרות אכיפת פסק דין פוטנציאלי בארה"ב, קבע המומחה בסעיף 16 לחוות דעתו: " To the extent that the claim concerning the Trust Funds is decided by the court in Israel, the judgment might then be brought to a New York court for enforcement. At this juncture, the context and content of such an action cannot be fully known. However, assuming that standing to sue remained an issue in an enforcement proceeding in New York, the New York courts would then consider the statutory mandate to the N.Y. Attorney General as the proper party with standing to sue with regard to charitable trusts…". כנגד מסקנות משפטיות אלה, אשר אין בכוונתי להפחית ממשקלן, ניצבות מסקנותיו של המומחה מטעם אורט ישראל, Daniel L. Kurts, שקבע בסעיף 12 לחוות דעתו (אשר צורפה לתגובתה): " Neither EPTL 8-1.1 nor the Lefkowitz case cited in the Dale Affidavit states that the Attorney General is the exclusive party with standing to sue on behalf of beneficiaries of charitable trusts…". ובסעיף 13 לחוות הדעת: " If OI had filed suit against OA in the U.S. and had stated the claims contained in Section C, Articles 26-30, of its Statement of Claim filed in the Action, and requested the relief contained in section H, Articles 53-54, it is my opinion that such claims would not be dismissed by the court for lack of standing. Further, it is my opinion that a U.S. Court would allow discovery, including document requests, related to this claim". יש לציין, עם זאת, כי בסעיף 10 לחוות הדעת האמורה נקבע, בין היתר: " My opinion assumes that the Trust Funds would be governed by New York law; however, my opinion should not be understood as a conclusion, an opinion or an admission that, in fact, New York law applies". מכל מקום, ללא קשר לסוגיית ברירת הדין במקרה הנדון, ניתן להיווכח, כי עמדתו של המומחה מטעם אורט ישראל היא שקיימת יריבות בין הצדדים ושלאורט ישראל קיים "מעמד" בהגשת התביעה בגין עילת קרנות הנאמנות. בשלב המקדמי הנוכחי, איני רואה לנכון לאמץ את מסקנותיו של מי מהמומחים, ולמעשה מבחינה דיונית, אין להכריע כעת בין שתי חוות הדעת. כידוע, סילוק תביעה על הסף (או חלק מהתביעה, לצורך העניין) הוא סעד דרסטי ומרחיק לכת, אשר יינקט רק במקרים קיצוניים בהם נעלה מכל ספק כי התובע אינו יכול לקבל את הסעד המבוקש על יסוד הטענות המפורטות בתביעתו (בע"מ 8329/10 פלוני נ' פלונית (16/12/10); תא"ק (מחוזי תל אביב-יפו) 2113-09 רוזנברג נ' מחסנים לוגיסטיים אשדוד בע"מ (5/12/10); בש"א (מחוזי תל אביב-יפו) 10799/09 רשות העתיקות נ' ניהול ופיתוח תשתיות מיסודה של סי.פי.אם בע"מ (30/5/10); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 20006-01-10 יונייטד קינג וידאו (1990) בע"מ נ' אבק סרטים-הפקות בע"מ (26/7/10); ת"א (מחוזי באר-שבע) 20855-01-10 מנהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' אמזלג (11/7/10)). בנוסף, כפי שטוענת אורט ישראל, קיימים טעמים מקדמיים-דיוניים אשר מצדיקים את דחיית הבקשה ובכך מייתרים למעשה את הדיון המהותי בחוות הדעת ובסוגיות הניצבות בבסיסן. ראשית, ספק אם אורט אמריקה העלתה את עמדתה הכוללת בהקשר זה במסגרת ההזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכה לעשות כן (להבדיל מטענות דומות). שנית, הבקשה הנוכחית, לו סברתי שראוי לדון בה לעומק, מצריכה בירור עובדתי ומשפטי רחב יחסית, ואין זה ראוי, דיונית, לפצל את שמיעת התיק, תוך שמיעת עדים ומומחים מהארץ ומחו"ל. שלישית, במסגרת בקשתה של אורט אמריקה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום שניתן לאורט ישראל, נטענו טענות דומות לאלו שנטענו בבקשתה הנוכחית, והבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 21/12/09. למרות שאין המדובר בהחלטה המגבשת מעשה בית דין, יש בה כדי להשליך על תוצאת הדברים הראויה בבקשה הנוכחית. בין היתר, נקבע בהחלטתי האמורה, כי הסכם הפשרה שהושג במסגרת ההליך בארה"ב פותר את בעיית ה"כפילות" בין שני ההליכים ולכן מתייתר החשש מפני הכרעות סותרות. בנוסף, קבעתי, כי לא הופרכה גירסתה העובדתית של אורט ישראל בדבר גורלם של כספי הנאמנות, ולאור זאת, קיימת עילת תביעה ראויה לטיעון, כמשמעות המונח בתקנה 501(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. באשר לסוגיית נאותות הפורום, הבעתי את עמדתי בדבר קיומן של זיקות לא מבוטלות הקושרות את התביעה הנוכחית לפורום הישראלי- אורט ישראל הוא ארגון הפועל בישראל; אורט אמריקה פעל אמנם בארה"ב אך מדובר בארגון יהודי בעל זיקה משמעותית לישראל; חלק ניכר מהכספים המגוייסים על ידי אורט אמריקה מיועדים לפעילות חינוכית בישראל; אורט אמריקה נמנעה להעביר כספים לאורט ישראל כך שניתן לקבוע כי המחדל בוצע בישראל ובהתאם לכך, ניתן גם להניח שהיה על אורט ישראל לצפות כי ההתדיינות בין אורט אמריקה לאורט ישראל תתקיים בישראל. כמו כן, מחיקת חלק מהתביעה שהגישה אורט ישראל בארה"ב, בשלב שבו היא נמחקה, אינה מעידה על כך שהפורום האמריקאי הוא הפורום הנאות. הטענות בבקשה הנוכחית חופפות במידה מסויימת לטענות שנדונו והוכרעו בבקשה לביטול היתר ההמצאה. ככל שקיימת שונות מסויימת בין הטענות, הרי שראשית, לא ברור מדוע היא קיימת, שעה שניתן היה לטעון את טענות הבקשה הנוכחית כבר במסגרת הבקשה לביטול היתר ההמצאה, ושנית, מדובר בהבדלים סמנטיים למדי שנועדו לשפר את עמדתה של אורט אמריקה לנוכח תוצאת החלטתי הקודמת, וזאת אין לאפשר. לטעמי, טענותיה של אורט אמריקה בדבר הגורם המוסמך להגיש תביעה הנסבה על עילת קרנות הנאמנות, מהוות מעין "תמונת ראי" לטענות שביסוד החלטתי מיום 21/12/09, ואין הצדקה לערוך דיון מחודש בסוגיות מעין אלה, לפחות לא בטרם בירורו המהותי של ההליך. אציין, כי איני סבור שבירור התביעה הנוכחית כפי שהיא תסכל את רצונם של יוצרי הקרנות להבטיח שהקרנות ייועדו למטרות הרצויות להם. בנוסף, אי צירופם של יוצרי קרנות הנאמנות להליך, גם אם הם צד חיוני לתביעה, אינו מצדיק, בפני עצמו את סילוק התביעה על הסף. תקנה 27 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת בהקשר זה: "לא תיפגע תובענה בשל כך בלבד שבעלי דין צורפו בה שלא כדין או שלא צורפו, אלא רשאי בית המשפט או הרשם לדון בענין ככל שהוא נוגע לבעלי הדין שלפניו למעשה, ומותר ליתן פסק דין, ללא תיקונים, לטובת מקצתם של התובעים שנמצאו זכאים לסעד ולפי זכותם, או כנגד מקצתם של הנתבעים שנמצאו חבים ולפי חבותם". (ראו והשוו- בש"א (מחוזי י-ם) 5469/04 פז חברת נפט בע"מ נ' בר (15/7/04); ה"פ (מחוזי י-ם) 4190/05 Motorola נ' CEM CEMCIZ (26/1/06); ה"פ (מחוזי תל אביב-יפו) 1233/06 ליבוביץ' ואח' נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל (21/8/07); בש"א (מחוזי י-ם) 4917/08, ת"א 9522/07 בראכאת נ' אלג'ולני (29/1/09)). במקרה הנוכחי, איני סבור שאי צירופם להליך של יוצרי קרנות הנאמנות מונע בדרך כלשהי את בירור ההליך, בייחוד על רקע מטרתן הנטענת של רווחי הקרנות, העובדה שהסעד הנתבע הוא סעד כספי וכן טענת אורט ישראל בדבר אי העברת מלוא הנתונים הרלוונטיים לקרנות. ככל שאורט אמריקה סבורה, שמן הראוי שעמדתם של יוצרי הקרנות תישמע, היא רשאית לעתור לכך בבקשה מתאימה, אך העדרם מההליך אינו מונע את בירורו כפי שהוא, וממילא אין הצדקה לסילוק התביעה על הסף מפאת טעם זה. לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסכום של 30,000 ₪. סילוק על הסף