על פי סעיף 1(א) לחוק הערבות: "ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם אחר כלפי צד שלישי" על פי סעיף 18 לחוק הערבות: "הוראות פרק זה יחולו על ערבות שנתן ערב יחיד לנושה, יהא כינויה אשר יהא..." בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בתיק ה"פ (ת"א) 19136-01-10 שושנה קדמון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ דן כב' השופט א. אורנשטיין בהרחבה בשאלת מעמדו של מי שצורף להלוואה כ"לווה נוסף", הגם שבמהותו הוא "ערב". שם נקבע, על יסוד הוראת סעיף 18 לחוק הערבות, הגובר על עקרון חופש החוזים, על יסוד תקנת הציבור, אינטרס הציבור, מדיניות משפטית ראויה ודרישת תום הלב - כי: "חוזה "לווה נוסף" הוא "פיקציה פסולה", שנועדה לעקור תופעה שהמחוקק סבר שיש לעקר אותה מהשורש, אין להכשירה, אין ליתן לה יד ולעשות פלסתר את דברי המחוקק. אמנם, לא ניתן לשלול כי בנסיבות מתאימות, כגון מניעות בידי הלווה הנוסף, מהסוג שבפסק דין בדווי, ייאכף החיוב בהתעלם מההגנות המוענקות לערב יחיד, אך כזאת רק במקרים ובנסיבות חריגים. ככל שבית המשפט מגיע למסקנה לפיה מעמד ה"לווה הנוסף", הוא של "ערב", אין בכך כדי לעקר לחלוטין את התחייבותו כלפי הנושה, אלא יש להחיל על היחסים בינו לבין הנושה, את הוראות חוק הערבות ככלל ופרק ב' בפרט, הגם שהצדדים התקשרו ביניהם בהסכם הלוואה ולא בכתב ערבות". ערבות