קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חילוט ערבות בערעור: כללי: השאלה המצריכה הכרעה כאן היא שאלת חילוטה של ערבות בנקאית. התביעה המקורית הוגשה ע"י המבקשת כנגד חברה בשם לוקי ביצוע פרויקטים בניה 1989 בע"מ. (להלן: "לוקי ביצוע"). התיק התנהל בפני כב' השופטת שושנה אלמגור. ביום 30.06.2002 ניתן פסק דינה של כב' השופטת אלמגור, אשר במסגרתו חייבה את "לוקי ביצוע" בתשלום סך של 234,965 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית מיום 27.02.2000, הוא יום הגשת התביעה, וכן 20% מן הסכום הנ"ל בגין שכר טרחה והוצאות. הסכומים יפסקו לטובת המבקשת/התובעת. על פסק דין זה הוגש ערעור אל ביהמ"ש המחוזי. במסגרת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. הכל בתיק ערעור אזרחי (מחוזי ת"א) 3066/02. בהסכמת הצדדים, כתנאי לעיכוב ביצוע, הפקידה "לוקי ביצוע" שתי ערבויות בנקאיות בסכום כולל של 356,000 ₪ להבטחת ביצוע פסק הדין. בין לבין, נקלעה "לוקי ביצוע" להליכי פירוק. ביהמ"ש של פירוק, כב' הנשיאה גילאור, נתן ביום 26.03.2006 צו לפירוקה של "לוקי ביצוע". כפועל יוצא, תיק הערעור לא נדון ונסגר ביום 22.10.2006. המשמעות המעשית היא כי בפסק דינה של כב' השופטת אלמגור מיום 30.06.2002 לא נהפך והוא שריר ותקף. כיוון שסכום פסק הדין לא שולם, עתרה המבקשת, במסגרת תיק זה, לחילוט הערבויות שניתנו בתיק ערעור אזרחי 30666/02. בשלב זה הגישה המשיבה דכאן, "לוקי בניה ופיתוח בע"מ", בקשה להצטרף להליך. המשיבה טענה כי היעתרות לבקשה תפגע בזכויותיה. המשיבה מצביעה על כך שעפ"י נוסח הערבויות אין מקום לחילוטן בנסיבות המפורטות. לגרסתה, חילוט הערבויות יטיל אחריות עליה ולא על "לוקי ביצוע", לפרוע את החוב נשוא פסק הדין ולפיכך, יש לפוטרה מכך. אכן, בנוסח הערבות הבנקאית מיום 27.08.2002 שמספרה 489836 נכתב כדלקמן: "בהתאם להוראות של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" הננו ערבים בזאת כלפי "אל-דר משאבי אנוש בע"מ" (להלן - "המוטבים") לתשלום כל סכום עד לסך כולל של 239,000 ₪...". בנוסח הערבות הבנקאית מיום 24.10.2002 שמספרה 489958 נכתב כדלקמן: "בהתאם להוראות של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" הננו ערבים בזאת כלפי "אל-דר משאבי אנוש בע"מ" (להלן - "המוטבים") לתשלום כל סכום עד לסך כולל של 17,000 ₪...". אלה שתי הערבויות שניתנו להבטחת תוצאות הערעור וכתנאי לעיכוב הביצוע של ההליכים בו. הערבויות משוכות על בנק לאומי לישראל בע"מ, כאשר בכותרת מופיע שמה של "אל-דר משאבי אנוש בע"מ" כתובעת ושמה של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" כנתבעת, הכל במסגרת תיק אזרחי 27433/00. . טענות המבקשת: המבקשת גורסת, כי יש לחלט את הערבויות דנן לטובתה. היא מסבירה כי הערבויות הללו ניתנו במסגרת הערעור שהוגש לביצוע פסק הדין מיום 30.06.2002. לשיטתה, הערבויות היו אמורים להבטיח את זכויותיה במידה ויתאחר הערעור. כיוון שבפועל הערעור לא נדון אלא מת מיתת נשיקה, כיוון שניתן צו לפירוקה של המערערת "לוקי ביצוע", פסק הדין מיום 30.06.2006 ראוי לו שימומש והדרך היחידה לממשו היא חילוט הערבויות. המבקשת מוסיפה כי רק בדיעבד התברר לה שהערבויות לא נערכו ע"י "לוקי ביצוע" אלא ע"י המשיבה דכאן. "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" שהיא חברה אחות של "לוקי ביצוע" ונשלטת ע"י אותו בעל מניות. המבקשת סבורה כי יש לראות בערבויות אלה כערבויות צד ג של המשיבה, שנועדו להבטיח את חיובי "לוקי ביצוע" בפסק הדין. לחילופין היא טוענת כי הטעות בהגדרתה של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" כנתבעת בערבויות, למרות שהיא לא הייתה חלק מההליך בתיק אזרחי 27433/00 ולא מן הערעור שהוגש עליו, אינה טעות בתום לב. היא רואה בכך משום ניסיון מכוון של "לוקי ביצוע" להתחמק בדרך זו של יצירת ערבות שאינה מחייבת, מפרעון חובה עפ"י פסק הדין. עוד מוסיפה המבקשת, כהנה וכהנה תאורים על חוסר תום לבו של מר ישראל נבו, שהיה הרוח החיה מאחורי שתי החברות לוקי, ואף הגישה במסגרת זו את פסק דינה של הנשיאה גילאור בתיק פש"ר 905/05 מיום 16.09.2008. המבקשת עומדת על כך שלא ינתן ל"לוקי ביצוע" או למשיבה לאיין את פסק הדין של כב' השופטת אלמגור בתיק זה מיום 30.06.2002, על דרך של בטלות הערבויות. היא סבורה כי יש להקנות להן נפקות, דהיינו, ללך אחר הכוונה האמיתית של הצדדים בעת שהופקדו הערבויות שהייתה להבטיח באמצעותן את חיוביה של "לוקי ביצוע" לביצוע פסק הדין. עתה, כאשר הגיעה עת הביצוע, יש לממש, לטענתה, את הערבויות. טענות המשיבה: המשיבה התנגדה לחילוט הערבויות ואף עתרה להצטרף כצד לבקשת החילוט. המשיבה טענה כי יש מקום ליתן נפקות לטעות לכתוב בנוסח הערבויות. כיוון ששם הוגדרה "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" כנתבעת בתיק אזרחי 27433/00 אך בפועל הנתבעת הנכונה היא "לוקי ביצוע", הרי למעשה, לטענת המשיבה, הערבויות הללו אינן תקפות ואינן מחייבות. לשיטתה, לא יעלה על הדעת שהערבויות אשר ניתנו על ידה יחולטו למרות שפסק הדין לא ניתן נגדה. היא שוללת את טענות המבקשת כי יש לראותה כצד ג שהסכים לערוב לחיוביה של "לוקי ביצוע". בגרסתה, אם אלו היו פני הדברים, היה הדבר צריך למצוא ביטוי מפורש ומדויק בנוסח הערבויות. דבר זה לא נעשה. בנוסח הערבויות לא נכתב כי "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" ערבה לחיובי "לוקי ביצוע". נכתב שם כביכול החיוב הושת ישירות על שכמה של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ". זוהי טעות, אשר אמורה להתגלגל לפתחה של המבקשת. אילו המבקשת לא הייתה נוהגת ברשלנות והייתה בודקת את נוסח הערבויות היטב, הייתה מבחינה בטעות מבעוד מועד והייתה עומדת על תיקון הנוסח והתאמתו למציאות ששררה בשטח. כיוון שהמבקשת לא עשתה כן, הוגשו הערבויות בניסוח שגוי שאינו הולם את הנסיבות. אין סיבה לחייב את המשיבה לשאת בתוצאות פסק דין שלא ניתן נגדה, ולכן יש לדחות את בקשת החילוט. המשיבה דוחה מכל וכל את טענות המבקשת כי מדובר בטעות מכוונת שלה או של מנהלה, מר נבו. היא מסבירה כי זוהי טעות בתום לב אך מציינת, כאמור, כי האחריות לטעות אינה מוטלת עליה אלא על המבקשת שהתרשלה בבדיקה הערבויות, ולכן היא זו שתישא בתוצאות. עוד היא מציינת כי ביהמ"ש של ערעור לא הכריע בתיק לגופם של דברים. היא צרפה את פרוטוקול הדיון בערעור אזרחי 3066/02 מיום 22.10.2006 בפני כב' השופטת גרסטל. שם הוסכם בין הצדדים, בהמלצת ביהמ"ש, כי מכיוון שפסק הדין ניתן נגד "לוקי ביצוע", המצויה בהליכי פירוק, יעוכבו ההליכים נגדה. עוד הציע ביהמ"ש שם שלא להמשיך בהליכי הערעור כנגד "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" שלא הייתה צעד לפסק הדין המקורי. מכל הנסיבות הללו, טוענת המשיבה כי יש לדחות את בקשת המבקשת לחילוט הערבויות. השאלות הטעונות הכרעה: המסכת העובדתית לעיל, מקימה את הצורך להכריע בשאלת מעמדה של "לוקי בניה ופיתוח בע"מ" - האם כצד ג או כמתחייבת בטעות? יש להידרש גם לשאלה - האם יש משמעות למקור הטעות, תום לב או כוונת מכוון? במידה ויימצא כי עסקינן בטעות, מי יישא בתוצאות? דהיינו, האם יש לבטל את הערבויות ולהותיר את המבקשת שזכתה בפסק דין מול שוקת שבורה, או לממש את הערבויות ובכך לחייב את המשיבה שפסק הדין לא ניתן נגדה. זהו גדר הספקות. מעמדה של המשיבה: המשיבה לא הייתה צד להליכים בתיק אזרחי 27433/00 ופסק הדין לא ניתן נגדה. על כך אין חולק. יחד עם זאת, המשיבה היא חברה אחות של "לוקי ביצוע", מנוהלת ע"י אותו אדם, מר ישראל נבו, ומרצונה הטוב והחופשי מסרה את הערבויות נשוא הבקשה. אילו הייתה המשיבה מוגדרת בערבויות כצד ג, שנטלה על עצמה התחייבות לטובת הנתבעת המקורית "לוקי ביצוע", לא הייתה מתעוררת כל שאלה. אולם, המשיבה אינה מוגדרת כצד ג אלא כמתחייבת ונתבעת ישירה. מכאן גדר הספקות. ברי כי קיים חוסר התאמה בין זהותה של הנתבעת שחויבה בפסק הדין לבין זהותה של המתחייבת. הנתבעת היא "לוקי ביצוע" ואילו המתחייבת היא "לוקי בניה ופיתוח בע"מ". לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, אני מעדיפה את עמדת המבקשת כי יש לראות בערבות כערבות צד ג ולא כטעות מצד המשיבה. ראשית, המשיבה היא חברת אחות של לוקי ביצוע וחזקה כי ידעה או היה עליה לדעת שאין היא החייבת בפסק הדין אלא מוסרת את הערבות כערבות צד ג. כל הצדדים ידעו שהערבות ניתנת להבטחת פסק הדין שניתן בתיק הנוכחי ביום 30.06.2002 ופסק הדין אכן ניתן לחובת "לוקי ביצוע" ולא לחובת המשיבה. עוד אין חולק כי המשיבה נתנה את הערבות ברצון להבטחת הערעור שהוגש ע"י "לוקי ביצוע", על פסק הדין שניתן בתיק זה. בספרו של המלומד עו"ד ד"ר אברהם וינרוט, "ערבות בנקאית", מהדורה שנייה מורחבת, הוצאת שואב בע"מ, תש"ע-2010, הוסבר כי עיקרון האוטונומיות מנתק בין הערבות הבנקאית כיוצרת החבות של הבנק, מנפיק הערבות כלפי מוטב כתב הערבות, לבין הזירות החוזיות שבין המוטב לבין החייב בעסקת היסוד ובין הבנק לבין החייב בעסקת היסוד שהוא לקוחו של הבנק ואשר לבקשתו הונפקה הערבות הבנקאית. אין מקום לפגוע באוטונומיות של הערבות הבנקאים מכוח טענות שיסודן בדרך ההתנהלות הפנימית של החברה החייבת בעסקת היסוד. ראו ההפניה שם בפסק דינה של כב' השופטת אלשייך בעמודים 94-95. בהמשך מסביר המלומד ד"ר וינרוט על עיקרון ההתאמה, שנועד להגן על החייב הזכאי לתשלום אשר להבטחתו ניתנה הערבות הבנקאית. גם אם עפ"י דרישת ההתאמה המהותית אין מקום למימוש כתב הערבות, הרי דבר זה יורד לשורש הסיכון שנוטל על עצמו הבנק בהנפקת כתב הערבות. אין אפשרות לומר כי מדובר בטעויות סופר. בחינתה של הטענה בדבר טעויות סופר מחייבת בדיקה של תנאי עסקת היסוד בניגוד לכלל העצמאות של הערבות. בענייננו, אכן קיים חוסר התאמה בין הערבות הבנקאית לבין תנאי עסקת היסוד. הערבות הבנקאית משוכה להבטחת חיובי המשיבה וצריכה הייתה להיות משוכה להבטחת חיובי "לוקי ביצוע". הבנק אינו אמור לבחון אי התאמה זו. אשר לביהמ"ש, בבוחנו את אי ההתאמה, נראה בעליל כי המשיבה כאן התחייבה בנפש חפצה להבטיח את תוצאות הדיון בערעור שהגישה "לוקי ביצוע" על פסק הדין מיום 30.06.2002. לא ערבות אחת משכה המשיבה לצורך כך, אלא שתיים. ערבות אחת על הסכום העיקרי, נתנה ביום 27.08.2002 וערבות שנייה על הסכום המשני, נתנה ביום 24.10.2002. המשיבה התחייבה ונטלה עליה, ללא סייג, את חיוביה של "לוקי ביצוע". אם לא הייתה עושה כן - לא היה מעוכב ביצוע פסק הדין במסגרת הליכי הערעור. הגדרתה של המשיבה בכתבי הערבות כנתבעת ולא כצד ג, אינה משנה מהמהות האמיתית של ההתחייבות והיא הבטחת ביצועו של פסק הדין עם יידחה או יאוין הערעור. בעניינו, הערעור אוין. לאחר כ-6 שנים בהן היה תלוי ועומד, ואשר במהלכן השכילה "לוקי ביצוע" להיקלע להליכי פירוק, נמצא כי אין צורך ממשי בהמשך הדיון בו והוא נמחק בהסכמה. הערעור לא נדון, אפוא. פסק הדין שניתן ע"י כב' השופטת אלמגור כאן, תקף ומחייב. פשיטה, שיש לחלט את הערבויות שניתנו במסגרת הערעור והיו מיועדות להבטיח את ביצועו. המהות האמיתית של הערבויות נועדה לצורך כך ויש ללכת אחרי כוונת הצדדים ולהעניק להם את המשמעות שעמדה בבסיס הפקדתן. הטעות: מכאן, אתייחס לשאלה ששני הצדדים הרחיבו עליה את הדיבור והיא מקור הטעות. האם זהו תום לב או כוונת מכוון. המבקשת טוענת כמובן כי זוהי כוונת מכוון שהביאה את "לוקי ביצוע" ואת המשיבה לחבור יחד כדי להוציא ערבות שגויה שבסופו של יום לא תמומש. היא מבקשת שלא לסייע להם להצליח בכך. המשיבה מצדה, טוענת כמובן כי מדובר בטעות בתום לב וכי אם הייתה כאן רשלנות, היא רובצת לפתחה של המבקשת. כפועל יוצא סבורה המשיבה כי אין להשית עליה אחריות כלכלית ומשפטית בגין טעויות בהתנהלות המבקשת. לדידי, השאלה אם מדובר בטעות בתום לב או בכוונת מכוון אינה מהותית. מהותית לענייננו העובדה כי אכן קיימת אי התאמה בין לשון כתב הערבות לבין הנסיבות. האם הטעות מכוונת? האם הטעות נובעת מתום לב? לא זו השאלה אשר תכריע בסוגיית החילוט. השאלה מתי יש לבחון היא האם הטעות הזו יורדת לשורש העניין ומנוגדת לאומד דעת הצדדים בעת הפקדת הערבות. אני סבורה כי אומד צעד הצדדים בעת הפקדת הערבויות ברור. המשיבה התכוונה לערוב לביצוע פסק הדין שניתן ע"י השופטת אלמגור ביום 30.06.2002. המשיבה הפקידה את הערבויות במסגרת כתב ערעור. המשיבה ידעה כי אם לא תפקיד את הערבויות, לא יעוכב ביצוע פסק הדין במסגרת הערעור. אי לזאת, המשיבה נעתרה והסכימה להפקדת הערבויות שהיוו תנאי לעיכוב הביצוע. לא אחת קבעה הפסיקה, כי חתימת פלוני על מסמך מלמדת על הסכמתו ואישורו לאמור בו, למעט במקרים חריגים כגון עושק וכפיה, אשר לא נטענו כאן. כך הורתה כב' השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2), 145 , 149-150 (2003): "כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00  שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם) )". כן ראו דברי כבוד השופט יוסף אלון בע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ, תק-על 2008(3), 2071 , 2073: "בפסיקה עקבית נקבעה החזקה כי חתימתו של אדם על מסמך מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו ... חזקה זו מתעצמת, שעה שהמדובר הינו במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא ...על המבקש לסתור חזקה זו מוטל נטל הראיה והשכנוע בראיות פוזיטיביות וברמת ההסתברות של אפשרות קרובה ...". המשיבה התחייבה ברצון להבטחת ביצוע פסק הדין, והפקידה את הערבויות כתנאי לעיכוב ביצועו. לענייננו, מהותית כוונת הצדדים שעמדה מאחורי הפקדת הערבויות. המבקשת הייתה נכונה לעכב את ביצוע הליכי הגבייה עד לסיום הדיון בערעור מול "לוקי ביצוע", חלף הפקדת הערבויות. המשיבה הסכימה להפקיד את הערבויות כדי להביא לאותה תוצאה - עיכוב ביצוע של הליכי הגביה מול "לוקי ביצוע" עד לסיום הדיון בערעור. לכוונת הצדדים הזאת יש ליתן נפקות. אכן, הפסיקה בשנים האחרונות אינה מתייחסת בקדושה לעניין הערבות הבנקאית ואינה רואה בכל פגם שנפל בה כפגם מהותי הגורר בד"כ את פסילתה. בשנים האחרונות מסתמנת גישה פחות מחמירה בעניין זה, ולפיה גם פגמים שנפלו בכתב ערבות בנקאית נבחנים עפ"י העקרונות הכללים של כל פגם שנפל בהצעה, ועפ"י מגמת כתב הערבות. במקרה שלנו, ברי כי הערבויות הופקדו בהסכמה של שני הצדדים במטרה להביא לעיכוב ביצוע פסק הדין. הערבות עצמה, מבחינה בנקאית, הינה תקינה ונעדרת כל פגם. הטעות בהגדרת הערבה כנתבעת ולא כצד ג, כשלעצמה אינה פוסלת את מימושה. התוצאות: הואיל וקבעתי כי הערבות הבנקאית, על פניה, נעדרת כל פגם, וכי הגדרתה של המשיבה כנתבעת אינה פוגמת בעומק דעתם של שני הצדדים בעת ההפקדה, שכן המטרה של הפקדת הערבויות הייתה להבטיח את ביצוע פסק הדין מיום 30.06.2002, הרי יש להכריע לטובת המבקשת. מסקנה אחרת תביא לפגם מהותי לפיו המתחייבת בערבויות הבנקאיות להבטחת ביצוע פסק הדין, לא תישא באחריות לערבויותיה ולא תעמוד במילוי ההתחיבויות אותן נתנה. סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את הבקשה לחילוט הערבויות. אני קובעת כי לאחר שהערעור של "לוקי ביצוע" לא נדון עקב היקלעותה של זו להליכי פירוק, וזאת בהסכמת הצדדים, ראוי ונכון לבצע את פסק הדין מיום 30.06.2002 אשר ניתן לטובת המבקשת בתיק זה. המשיבה הגישה במסגרת הערעור שתי ערבויות ובהן ערבה להבטחת ביצוע פסק הדין. כנגד הפקדת הערבויות עוכב הביצוע אי אז בשנת 2002. היום, בשנת 2011, לאחר שהנתבעת המקורית "לוקי ביצוע", כבר אינה קיימת, יש ליתן נפקות למשמעות שעמדה בבסיס הפקדת הערבויות. דהיינו, הבטחת ביצוע פסק הדין. אני מורה, אפוא, על חילוט הערבויות לטובת המבקשת כפי שהתחייבה המשיבה בשעתו, על מנת שפסק הדין יבוצע ללא סייג. אני מחייבת את המשיבה בהוצאות הדיון בבקשה על סך 2,000 ₪. חילוטחילוט ערבותערעורערבות