קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חיוב חברה בפירוק בהפקדת ערובה: בקשה : 1. לפניי בקשת הנתבעת - מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "המבקשת"), לחייב את התובעת - שפע זול רכסים בע"מ (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה להוצאות, על פי סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"). המשיבה מצויה בהליכי פירוק (בתיק פר"ק 12920-12-08 בבימ"ש זה) והתביעה דנן הוגשה באישור ביהמ"ש של הפירוק. 2. בית העסק - המרכול, בו פעלה המשיבה, אשר בוטח ע"י המבקשת, נשרף ביום 5.5.2007, אולם המבקשת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה שהיתה זו הצתה מכוונת וכן בטענות נוספות לפיהן עובר לכריתת הסכם הביטוח, לא גילתה המשיבה מידע מהותי, היא לא הודיעה על החמרת הסיכון, בתוך תקופת הביטוח ואף לא עמדה בתנאים הקבועים בפוליסה. על פי חוות דעת של שירותי הכבאות מדובר בהצתה בזדון. חקירת המקרה הועברה למשטרה אולם זו לא מצאה את האחראים להצתה והתיק נסגר כאשר סיבת הסגירה היא "עבריין לא נודע". 3. המשיבה מכחישה שהיתה לה יד כלשהי בשריפה. אין חולק שמאז השריפה המשיבה אינה פעילה ובתביעה דנן היא טוענת שהתנהלות המבקשת היא שגרמה לקריסת העסק ולחדלות הפרעון שלה. סכום התביעה הוא 5,742,689 ₪, כאשר 3,124,415 ₪ נתבעים כתגמולי ביטוח והיתרה, בסך של 2,618,274 ₪, נתבעת כפיצוי עבור אבדן רווחים. טענות המבקשת : 4. המבקשת טוענת, שיש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, בשיעור שבין 10% ל- 15% מסכום התביעה, אשר ישקף את היקף התביעה והיקף הבירור וההוצאות הצפויים במהלך ניהול המשפט, אשר יצריך עריכת חקירות נרחבות, סיוע וליווי של מומחים שונים ועוד. הבקשה מבוססת על הצהרת המשיבה עצמה, בתיק הפירוק ובבקשתה לפטור מאגרה, שהוגשה בתיק זה, לפיה קופתה ריקה והיא מרוקנת מכל רכוש, מלאי או ציוד הניתנים למימוש. כן נטען, שהתביעה מופרכת ומכל מקום - סיכוייה קלושים. לטענת המבקשת, ההליך דנן הינו הליך סרק ואף סכומי התביעה מופרזים, ללא כל אחיזה במציאות, ולאור האמור לעיל קיים חשש אמיתי וכבד, שמא היא לא תוכל לגבות הוצאות משפט שייפסקו לזכותה, אם וכאשר תידחה התביעה. בענין זה מפנה המבקשת לתצהיר שהוגש, לתיק הפירוק, ע"י מנהלה המיוחד של המשיבה (נספח ב' לבקשה) ומוסיפה, כי מעבר לכך, למשיבה חובות לספקים בגובה של למעלה מ- 1.5 מיליון ₪. כן טוענת היא, כי הוראת סעיף 353א' לחוק פורשה בפסיקה, כמקימה חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות והנטל מוטל על החברה לשכנע שיש לה יכולת כלכלית לשלם את ההוצאות אם תידחה תביעתה. טענות המשיבה : 5. המשיבה מסכימה כי הוכח שהיא חדלת פרעון וכי לא יהיה ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, אם תידחה התביעה והיא תחוייב חיוב בהוצאות, אולם היא משליכה יהבה על החלופה אשר בסעיף 353א' לפיה ביהמ"ש רשאי שלא לחייב חברה מוגבלת במניות בהוצאות, אם הוא סבור כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. לטענתה, שיקולי ביהמ"ש בעת בחינת הנסיבות כוללים, על פי הפסיקה, מספר פרמטרים והם - זכות הגישה לערכאות אל מול זכות הקנין של הנתבעת, האם התובענה הוגשה בתום לב, מהם סיכוייה, האם הבקשה להפקדת ערובה הוגשה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה והאם מצבה הכספי הרעוע של החברה נגרם ע"י התנהגות הנתבעת. במקרה דנן יש להביא, לטענתה, בחשבון, את העובדה שביהמ"ש של הפירוק אישר את הגשת התביעה, לאחר שבחן את הממצאים והתרשם שאין מדובר בתביעת סרק וברי, לשיטתה, שבנסיבות אלה אין מדובר בטקטיקה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית הנפרדת של החברה המטרה להימנע מתשלום הוצאות (ככל שיוטלו). לפיכך טוענת היא, כי אין חשש שאיזון האינטרסים, אותו נועד סעיף 353א' להשיג יופר לרעת המבקשת. נהפוך הוא - קביעת ערובה להוצאות תביא להפרת האיזון ותטה את הכף לטובת המבקשת, שכן חיוב המשיבה בהפקדת ערובה כמוהו כסגירת דלתות ביהמ"ש בפניה. המשיבה מכחישה כל אחריות לשריפה וטוענת שאין יסוד לטענת המבקשת בדבר קלישות סיכויי התביעה, תוך שהיא מפנה לממצאי החקירות שנערכו, אשר לא הביאו למציאת האחראים להצתה וטוענת שבעבר נאותה המבקשת לשלם לה מקדמה בגין תגמולי הביטוח, אך חזרה בה מכוונתה זו. המשיבה טוענת כי מדובר היה באסטרטגיה מכוונת, במטרה להביא לקריסת המשיבה וכך - להקטנת הסיכוי להגשת תביעה זו וכי בקשה זו מוגשת כחלק מאותה אסטרטגיה. עוד טוענת המשיבה, כי היא הרעה את מצבה, מאחר שעל פי הבטחת המבקשת לתשלום מקדמה, היא החלה לשפץ את העסק, אולם לא יכולה היתה להשלים את השיפוץ ולחזור להפעיל את העסק, בשל סירובה של המבקשת לשלם את דמי הביטוח, כך שקיים קשר ישיר בין התנהלות המבקשת לבין מצבה של המשיבה. דיון ומסקנות : 6. הסעיף הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 353א לחוק, על פיו הוגשה הבקשה, אשר זו לשונו: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." 7. פעמים רבות נקבע בעבר, כי גם כאשר מדובר בחברה, אין לחייב בערובה להוצאות, באופן גורף, אלא יש לשקול כל מקרה לגופו, תוך שימת לב לזכות הגישה לערכאות, שהינה "זכות חוקתית מן המעלה הראשונה" - רע"א 544/89 - אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ . פ"ד מד(1), 647, עמ' 650-651. כנגד זכות זו, עומד הראציונל של מניעת תביעות סרק ובעיקר - הבטחת הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים - רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח(5) 865 (2004). על ביהמ"ש למצוא, בכל מקרה על פי נסיבותיו, את האיזון הנכון בין זכות הגישה לערכאות ובין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד "הנגרר" להליך משפטי כאשר נראה שמדובר בתביעה שסיכוייה קלושים - רע"א 2083/06 צנטרום מרכז תוכנה בע"מ נ' אופטיקה הלפרין בע"מ תק-על 2006(1) 3641 (2006); רע"א 2157/06 לרנר נ' מוזיאון תל אביב לאומנות בע"מ ואח' (2006) . יש, איפוא, צורך בקיומם של שני התנאים - הן בהערכת סיכויי התביעה כקלושים והן בתשתית המצביעה על כך שיקשה על התובע לשלם את הוצאות הנתבע, אם תידחה התביעה - בר"ע (מחוזי חיפה) 1793/07 - י.ב.ג.ל. ניהול ואח' נ' נמרוד בכר ואח' (2207). תקנה 353א' לא שינתה, מהותית, את שיקולי ביהמ"ש בדונו בבקשות מסוג זה וגם כיום על ביהמ"ש לשקול הן את מצבה הכלכלי של החברה הנתבעת והן את שאר הנסיבות, לרבות סיכויי התביעה. ברע"א 10376/07 - ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, , ניתן ביום 11.2.2009), התייחס כבוד השופט מלצר ליחס שבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") לבין סעיף 353א' לחוק וכן להבדלים בין הוראת סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983 (להלן: "הפקודה"), אשר קדמה לסעיף 353א לחוק והתווה השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להחליט בבקשה לחיוב בערובה להוצאות, על פי סעיף 353א' לחוק. מסקנתו היא כי, למעשה, אין הבדל של ממש בין השיקולים ששקל ביהמ"ש על פי תקנה 232 לפקודה ובין השיקולים שעליו לשקול על פי סעיף 353א' לחוק. וכך הוא אומר, בהתייחס לתקנה 353א' לחוק: "עיקר תכלית התקנה היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט." 8. ביהמ"ש מונה, בפסק הדין, את השיקולים אשר על ביהמ"ש לשקול בערכו איזון כאמור ואלה הם: זכות הגישה לערכאות (אשר נחשבת לזכות בעלת אופי חוקתי מן המעלה הראשונה ואף כזכות המהווה תנאי בסיסי לקיומן של שאר זכויות היסוד) ופגיעה-בכוח בזכות הקניין של התובע (שאף היא זכות יסוד), מצד אחד וזכותו של הנתבע שלא ייצא מפסיד אם תידחה התביעה נגדו. בנוסף יש לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה וכן מיהות הצדדים ומידת תום הלב בנקיטת ההליך. הובהר, כי האפשרות לבחון את סיכויי התביעה, כפרמטר לשיקול דעתו של ביהמ"ש בבקשה כגון דא, נובעת מהחלופה בסעיף 353א', לפיה בית המשפט רשאי שלא לחייב את החברה בהפקדת ערבות, אם סבר שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, שכן "אחת מהמטרות העיקריות של הכוח לחייב תובע - בין אם הוא בשר ודם ובין אם הוא תאגיד - בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע. מכאן שבעיקרון אף סיכויי ההליך רלבנטיים." בשלב הראשון יבחן, איפוא, ביהמ"ש את מצבה הכלכלי של החברה, היינו - האם יש ביכולתה לשלם את ההוצאות (ככל שייפסקו נגדה). אולם, בכך לא מסתיימת הבדיקה. אם יגיע ביהמ"ש למסקנה כי אין ביכולת החברה לשלם את ההוצאות, עליו להמשיך ולבחון שמא נסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה בהפקדת ערובה, ובשלב זה עליו לשקול את כל השיקולים שפורטו לעיל, מתוך "הנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה ... מבטא את הכלל והפטור הוא החריג". היינו - הנטל מוטל על החברה, להראות שלמרות שאין ביכולתה לשלם את ההוצאות, מתקיימות נסיבות המצדיקות שלא לחייבה בערובה. ביהמ"ש הבהיר עוד, כי: "אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל). (ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)." לענין הבדיקה הדו-שלבית - היכולת הכלכלית ונסיבות המצדיקות שלא לחייב בערובה, ראו: רע"א 6176/09 - התחלת ים אילת בע"מ ואח' נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, , ניתן ביום 27.8.2009). ומן הכלל אל הפרט - אל ענייננו אנו - 9. כאמור, אין חולק שהמשיבה חסרת יכולת כלכלית לשלם את ההוצאות. לפיכך יש לבחון האם הראתה המשיבה הצדקה שלא לחייבה בהוצאות, כאשר הנטל להראות זאת מוטל עליה. אין חולק שהמבקשת ביטחה את העסק בסכום של 2,600,000 ₪ וכי, בעת האירוע, היתה הפוליסה בתוקף. ממכתבה של המבקשת אל המשיבה מיום 24.10.2007 (נספח ז' לתביעה), עולה שהמבקשת חושדת כי מדובר בהצתה מכוונת מצד הבעלים ו/או המנהלים ו/או מי מטעמם. כן נטענו במכתב טענות שונות באשר לפעולות שנעשו עובר לאירוע ובאשר לאי התאמת ספרי העסק לנזקים הנטענים. בנוסף נטען, כי לא קויימו תנאים שונים של הפוליסה ובשל כל אלה סירבה המבקשת לשלם תגמולי ביטוח. אכן, ייתכן שלחשדותיה של המבקשת יש בסיס וייתכן אף שתצליח לשכנע בכך את ביהמ"ש שישמע את התיק, אולם לאחר שלא עלה בידי המשטרה לבסס את חשדותיה של המבקשת, לפחות לא לגבי זהות האחראים להצתה, חובת ההוכחה של טיעוניה אלה מוטלת על המבקשת. כך גם מוטלת עליה החובה להוכיח את שאר טענותיה בדבר אי קיום תנאי הפוליסה ולשכנע את ביהמ"ש כי משמעות הדבר הינה פטור מלא מתשלום תגמולי הביטוח. בנסיבות אלה לא ניתן, כלל וכלל לומר, בשלב זה, כי סיכויי התביעה קלושים. בנוסף, אם אמנם לא יוכחו טענות המבקשת, הרי שיהיה, לפחות לכאורה, בסיס לטענת המשיבה, לפיה סירובה של המבקשת לשלם את תגמולי הביטוח הביא את המשיבה למצב של חדלות פרעון וכפועל יוצא מכך - לחוסר יכולת לשלם את הוצאות ההליך (ככל שייפסקו נגדה). בשלב זה לא ניתן לומר שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, או כי חוסר היכולת הכלכלית נגרם באשמת המשיבה. בנסיבות אלה, בהן מחזיקה המשיבה בפוליסת ביטוח שהינה, לכאורה, בת תוקף מן הראוי לאפשר לה בירור התביעה. מאחר שברי כי לאור מצבה, לא תוכל המבקשת להפקיד כל ערובה להוצאות, ברי כי קביעת ערובה תחסום אותה מבירור התביעה ובנסיבות הענין יהא הדבר בלתי מוצדק. 10. סבורתני כי הנסיבות האמורות לעיל מצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, מה גם שהתביעה הוגשה באישור ביהמ"ש של הפירוק. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה. בנסיבות הענין לא אעשה צו להוצאות. ערובהפירוק חברה