קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקנת מערכת חימום תת רצפתי: 1. הסוגיה העיקרית הניצבת בשלב זה לפתחנו הינה היקף חובת הגילוי בה חבה הנתבעת, אשר מכרה לתובעים והתקינה בביתם מערכת חימום רצפתי, כלפיהם. 2. ואלה עובדות המקרה שלפנינו: 2.1 התובעים מס' 1 ו- 2 (וביחד לעיל ולהלן: "התובעים"), הוריהם של התובעים מס' 3-5 (ילידי 23.2.04, 26.7.99 ו-14.11.96 - וביחד להלן: "הקטינים"), בנו את ביתם בישוב שמשית (להלן: "הבית"). 2.2 במהלך הבניה, ובעקבות מודעה, יצרו התובעים קשר עם הנתבעת ונערכה בביתם פגישה בנוכחות שני נציגים של הנתבעת (ראה: סעיפים 3 ו-4 לתצהיר התובע מס' 1 - ת/1, הגם שהובהר בעדותו בעמוד 12 לפרוטוקול שורות 27-30 כי הכוונה לשנת 2001 - להלן: "הפגישה"). 2.3 ביום 1.1.01, או בסמוך לכך, נחתם בין הצדדים "הסכם לביצוע עבודות חימום רצפתי ואקלום" (ראה: נספח א' לתצהיר מטעם הנתבעת - נ/1 - לעיל ולהלן: "החוזה"). בהתאם לחוזה רכשו התובעים מהנתבעת מערכת חימום רצפתי משולבת (לעיל ולהלן: "מערכת החימום" או "המערכת") תמורת סך של 21,613.06 ₪ וסך נוסף של 422.08 ₪ בהתאם לתוספת מיום 5.1.01 (וביחד לעיל ולהלן: "התמורה"). 2.4 החוזה נחתם על בסיס הצעה מיום 1.1.01 (הוצג כחלק מנספח א' לתצהיר נציג הנתבעת - נ/1 - להלן: "ההצעה"), הכוללת פירוט של התחייבויות הצדדים בכל הקשור להתקנת המערכת ושלביה. בהצעה מפורט, בין היתר, כי הנתבעת תבצע עבודת בדיקה של תקינות המערכת בכל שלב משלבי הביצוע ולאחר סיום תהליך ההתקנה תבוצע בדיקה כוללת; וכי חשמלאי מטעם התובעים יבצע תחת פיקוח הנתבעת את חיבור החשמל והכנות החשמל למערכת על פי תוכניות שתכין הנתבעת ומסמך הנחיות שנמסר לתובעים ומוכתר בשם "הנחיות איש מכירות ללקוח - מהווה בסיס להסכם" (הוצג כחלק מנספח א' לתצהיר נציג הנתבעת - נ/1; וראה גם את עדות הנציג מטעם הנתבעת בעמוד 16 לפרוטוקול שורות 5-12). 2.5 במהלך המשא ומתן הציגו נציגי הנתבעת לתובעים עמוד ראשון של תעודת בדיקה מיום 9.9.98 בהתאם לסעיף 12 לחוק התקנים התשי"ג-1953, לפיה יריעות החימום הרצפתי (W320 ו-W400) מתוצרת הנתבעת מתאימות לדרישות התקן הישראלי שמספרו 900 "כללי בטיחות למכשירי חשמל בשימוש ביתי ושימושים דומים", מרץ 1992 (ראה: נספח ב' לת/1; התעודה המלאה צורפה כנספח ד' לתצהיר מטעם הנתבעת - נ/1; וכן תעודת עובד ציבור מיום 3.6.08 - להלן: "תעודת ת"י"). 2.6 מערכת החימום הותקנה בבית התובעים בשלבים, כאשר ההתקנה הראשונית בוצעה בתאריכים 23.3.01 עד 1.4.01 (להלן "מועד ההתקנה הראשונית") וביום 10.2.03 חוברה מערכת החימום למערכת החשמל ונמסרה לתובעים (ראה: נספחים א/1, א/2, א/3 לתצהיר התובע מס' 1 - ת/1; וכן: נספח ב' לתצהיר מטעם הנתבעת - נ/1 - להלן: "מועד השלמת ההתקנה"). לעניין זה ראה גם עדות מטעם הנתבעת (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 1-5): "ההתקנה מתבצעת בשלבים. יש שלב התקנת הצנרת, הבידוד של יריעות חימום ולבסוף כאשר יש חשמל בבית מטעם הלקוח, אני מבצע את השלב הסופי התקנת תרמוסטטים, הפעלת המערכת ומסירה ללקוח וזה הטופס נספח ב' לתצהיר. ש. זה מועד השלמת ההתקנה 10/2/03? ת. כן." 2.7 במועד השלמת ההתקנה, או בסמוך לכך, קיבלו התובעים מסמך "הוראות שימוש למערכת חימום רצפתי של חברת 'דומוטק'" וכן כתב שימוש ואחריות למשך שנה (הוצגו כנספחים א/3 ו-א/4 ל-ת/1; וראה גם עדות מטעם הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 26-28). לא ניתנה לתובעים כל הנחיה או אזהרה באשר לשימוש במערכת (ראה הודאת העד מטעם הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 30-32). כך גם מכלול מסמכי החוזה וההצעה נעדר התייחסות לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת ובכלל זה לערכי עוצמת השדה המגנטי של מערכת החימום לעומת ערך הסף (וראה גם הודאת העד מטעם הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול שורות 30-32). 2.8 במועדים הרלבנטיים החזיקה הנתבעת בידה תעודות בדיקה של מדידה עוצמת השדה המגנטי של מערכותיה (כהודאת הנתבעת בסיכומיה - ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 22-23). בהתאם לתעודות בדיקה של מדידה עוצמת שדה מגנטי מיום 14.3.01 של מערכות חימום רצפתי של הנתבעת (דגם 800-TF ודגם TF-S - וביחד להלן: "תעודות מכשיר 2001") - תוצאות המערכות עומדות בדרישה. התוצאה המרבית שנתקבלה בבדיקת דגם TF-S במהלך הניסוי ביום 6.3.01 (הוזמן ביום 25.2.01) היא 154.38 מיליגאוס והתוצאה המרבית שנתקבלה בבדיקת דגם 800-TF במהלך הניסוי ביום 6.3.01 (הוזמן ביום 25.2.01) היא 15.50 מיליגאוס; בעוד שערך הסף הוא עד 1,000 מיליגאוס (ראה: נספח ג' לתצהיר נציג הנתבעת - נ/1; וכן תעודות עובד ציבור מיום 25.5.08). תעודות מכשיר 2001 אלה לא הוצגו לתובעים. 2.9 בעקבות כתבה בטלוויזיה שהזהירה מפני שימוש במערכות לחמום רצפתי הפועלות על חשמל (ראה: סעיף 12 לתצהיר התובע מס' 1 - ת/1; וכן עדות מטעם הנתבעת בעמוד 17 לפרוטוקול שורה 11) בוצעה, לבקשת התובעים, ביום 30.1.05 מדידת קרינה אלקטרו-מגנטית בביתם על ידי נציג המשרד לאיכות הסביבה מחוז צפון ענף קרינה ומניעת רעש (ראה: נספח ד' ל-ת/1 - להלן: "מדידת המשרד לאיכות הסביבה"). בהתאם לתעודה זו: תוצאות המדידה של השדה המגנטי (שטף מגנטי) מראות על ערכים גבוהים במיוחד בגובה הרצפה וככל שהגובה עולה כן פוחתת הקרינה האלקטרומגנטית. בהתאם לתעודה זו, המערכת מאוד בעייתית וחושפת ילדים, פעוטות ובמיוחד תינוקות שזוחלים על הרצפה לרמות קרינה בהרבה מעבר למומלץ. משכך, מומלץ למי שכבר יש מערכת כזו בבית להפעילה כשאין אנשים בבית, כלומר לפני שמגיעים הביתה, ולא להפעילה כשיש אנשים בבית, במיוחד ילדים. יוער כבר כעת כי הגב' עדינה אגמון, מרכזת קרינה ומניעת רעש לא זומנה למתן עדות ולא הוגשה תעודת עובד ציבור. 2.10 מנגד, על פי מדידה שביצע מר נצר מטעם הנתבעת בבית התובעים ביום 10.5.07, הערך המקסימאלי שנמדד בגובה של 30 ס"מ עומד בערך הסף שנקבע - עד 1,000 מיליגאוס (צורף כנספח ב' לחוות דעת נצר הוגשה וסומנה - נ/2 - להלן: "מדידת נצר"). לשיטתו, הסוקרת מטעם המשרד לאיכות הסביבה לא היתה מודעת להנחיות התקן האירופאי בדבר טכניקת המדידה ועיבוד התוצאות ומכל מקום התוצאות תקינות ואין כל צורך להגביל את השימוש במערכת בבית התובעים (וראה גם המפורט בחוות דעתו שהוצגה וסומנה - נ/1 - להלן: "חוו"ד נצר"). עוד הציגו הנתבעים חוות דעת מטעמם של פרופ' י. ריבק, מומחה לרפואה תעסוקתית (הוצג וסומן - נ/4 - להלן "חוו"ד ריבק"), המתבסס על תוצאות המדידה של מר נצר, לפיה החשיפה הממוצעת בכל נקודות המדידה אינה עולה בפועל על 3.5 מיליגאוס שטף מגנטי מעובד שהיא פחותה בהרבה מסף 10 מיליגאוס אותם דרש המשרד לאיכות הסביבה בממוצע יממתי. מכאן, המערכת שסיפקה הנתבעת עומדת הן בערך הסף (1,000 מיליגאוס) והן בסף מחמיר של (10 מיליגאוס) ואין צפי לחשיפה ברת משמעות לשדות מגנטיים כפי שמשתקף מרמות השדה המגנטי שנמדדו בבית התובעים. מעבר לכך, הוועדה הבינלאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת (ICNIRP) הפועלת בחסות ארגון הבריאות העולמי של האו"ם (WHO), לא מצאה שקיימות השפעות בריאותיות מתחת לערך הסף של 1,000 מיליגאוס; אין מחקרים המצביעים על קשר סיבתי מדעי בין חשיפה לשדות מגנטיים שהם מתחת לערך הסף לבין השפעות בריאותיות כלשהן ועל כן, עד היום לא שונה ערך הסף של 1000 מיליגאוס. פרופ' ריבק מוסיף כי השימוש בגופי חימום תת-רצפתיים שכיח מאוד בארצות רבות בעולם ועל בסיס המידע והמחקרים הקיימים היום, התנאים לקביעת קשר סיבתי בין חשיפה פוטנציאלית לשדות אלקטרומגנטיים מיריעות חימום תת-רצפתיים והשפעות בריאותיות שונות ובכללן סרטן, לא מתמלאים. משכך, אין צפי כי שימוש במערכת יגרום להשפעות בריאותיות מסרטנות או אחרות אצל התובעים או אצל תושבים החשופים לאמצעי שימוש זה, בפרט משנשללה חשיפה פוטנציאלית משמעותית. 2.11 מערכת החימום הופעלה בבית התובעים למשך תקופה קצרה בלבד ולכל היאוחר, משנת 2005 אין היא פועלת כלל (ראה: גם עדות התובע - "שני חורפים" - בעמוד 13 לפרוטוקול שורה 29; ו-"כיביתי באותו רגע..." בעמוד 14 לפרוטוקול שורה 14; וראה גם הודאת הנתבעת בסיכומיה בעמוד 23 לפרוטוקול שורות 5-7). 2.12 בשים לב לסוגיות שלפנינו מונתה ד"ר סיגל סדצקי, כמומחית מטעם ביהמ"ש בתחום האפידמיולוגיה והרפואה הציבורית, אשר בין יתר תפקידיה משמשת כמנהלת היחידה לאפידמיולוגיה של הסרטן ושל קרינה (להלן: "מומחית ביהמ"ש"). מומחית ביהמ"ש נתנה את חוות דעתה ביום 6.9.09 (חוות הדעת סומנה לשם הנוחות - מש/1 - להלן: "חוו"ד מומחית ביהמ"ש") וזומנה לחקירה, לבקשת הנתבעת. 3. בעקבות קבלת חוות דעת מומחית ביהמ"ש ובשים לב למסקנותיה (ואדרש לכך להלן), ביקשו התובעים לתקן את תביעתם באופן שהסעד העיקרי לו עתרו - פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו להם ולילדיהם הקטינים כתוצאה מפעילות מערכת החימום - ימחק ובקשתם נעתרה. בהתאמה, צומצמה גדר המחלוקת לעילה החוזית בלבד (ראה: ישיבה מיום 11.1.10). משכך, עלינו להידרש לשלוש סוגיות: האחת, המידע שסופק לתובעים, אם בכלל, במהלך המשא ומתן בדבר הסכנות/ההשלכות הבריאותיות של השימוש במערכת החימום; השנייה, חובת הגילוי החלה על הנתבעת והאם הופרה במקרה דא; והשלישית, הנזק שנגרם לתובעים. המידע שסופק לתובעים, אם בכלל, במהלך המשא ומתן בדבר הסכנות/ההשלכות הבריאותיות של השימוש במערכת החימום 4. מחומר הראיות ומהעדויות שלפניי עולה כי במהלך הפגישה והמשא ומתן לקראת חתימת החוזה לא הודיעו נציגי הנתבעת לתובעים כי קיים סיכון כלשהוא בשימוש במערכת החימום ולא סיפקו כל מידע בעניין דא. לעניין זה מקבלת אני את עדות התובע מס' 1 (לעיל ולהלן "התובע") לפיה: "4. אני ביקשתי לדעת באם קיים סיכון כלשהן מהמערכת והנציגים שללו כל סיכון ואף ציינו כי המערכת קיימת כבר שנים רבות ואף משווקת בארצות זרות וכי הוכיחה את עצמה תוך שהם מציגים בפנינו פרוספקטים צבעוניים של המערכת ושל משפחה בתוך בית בו כביכול הותקנה המערכת." (ראה: סעיף 5 לתצהירו - ת/1). בחקירתו הנגדית הוסיף התובע והעיד, ועדותו לא נסתרה, כי אף שאל את נציגי התובעת באורח פוזיטיבי האם המערכת מסרטנת ונענה בשלילה (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 20-21): "ת. שאלנו האם המערכת מסרטנת ואמרו לנו שהיא בטוחה לחלוטין. ש. את מי שאלתם? ת. גם את מר גלעד וגם בהמשך את דוד". אמנם המדובר בעדות יחידה של בעל דין, כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99, כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ת.א. (ת"א) 1710/05, הלר נ' כהן (2009); ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2000); ת.א. (ת"א) 1950/01, בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (2008); ת.א. (באר שבע) 7162/99, אלן נ' ביטוח ישיר (2003); ת.א. (חיפה) 961/02, פיאד נ' סאלח (2003); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008), על האסמכתאות המצוינות דשם; ע"א (ירושלים) 3101-09 אדרי נ' קצין התגמולים, (2010), על האסמכתאות הנזכרות בו; והשווה: ע"פ 10357/06, אבו דיב נ' מ"י (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"פ 4844/09, מסעאד נ' מדינת ישראל (2010); ת.א. (עכו) 1136/93, בני נ' בנק הפועלים בע"מ (1998); ובאשר לאופי האזהרה ראה למשל: ע"א 79/72, האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768; ה"פ (מרכז) 8765-05-09, בן חיים נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (2009); ת"א (מרכז) 21940-10-09, שרוני נ' אהרוני (2011); י. קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי, עמוד 1443 ואילך). ברם, מצאתי את עדותו אמינה ועולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים בשים לב למכלול הראיות שלפניי. לעניין זה יש לזכור כי, כאמור ב-ע"א (מרכז) 2708-08-07, נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' מימון (2007): "דין הוא אפוא שלצורך התנאי שבסעיף 54 לפקודת הראיות ניתן להסתפק במתן אמון מלא בעדותו של בעל-הדין. אמנם על בית-המשפט לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה של בעל-דין, וברוב המקרים יידרש סיוע חיצוני לעדות. עם זאת, מתן אמון מלא בגירסת בעל-הדין, לעצמו, יכול אף הוא להוות הנמקה מספקת לצורך סעיף 54. מתן אמון מלא בעדותו של בעל-הדין משמע כי בסופו של דבר, לאחר שבית-המשפט צירף דבר לדבר ומצא כי מבחינת הגיונם של דברים, סבירותם והשתלבותה של העדות במכלול הראיות והנסיבות אין בה מתום, עדיין מוטלת עליו חובה לפרט ולנמק מסקנתו זו.". (וראה גם: רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007)). יתירה מכך, במכלול הראיות שלפני מצאתי מספר חיזוקים לעדות התובע. 4.1 הוכח לפני, כאמור, כי במהלך המשא ומתן לקראת חתימת החוזה הציגו נציגי הנתבעת לתובעים את תעודת מת"י, קרי: תעודת בדיקה מיום 9.9.98 בהתאם לסעיף 12 לחוק התקנים התשי"ג-1953, לפיה יריעות החימום הרצפתי (W320 ו- W400) מתוצרת הנתבעת מתאימות לדרישות התקן הישראלי. יש בכך משום תימוכין לעדות התובע כי ביקש לדעת האם המדובר במערכת בטוחה לשימוש. 4.2 הנתבעת בחרה, מטעמיה היא, שלא להביא לעדות את סוכניה או מי מהם. לעניין זה אין די בטענה הנטענת בעלמא, לראשונה בסיכומים, כי "הוא" (הסוכן? מי מהשניים?) אינו עובד שלה שנים רבות. כך או כך, הנתבעת לא ביקשה אף לזמנם למתן עדות באמצעות בית המשפט. הנתבעת גם לא זמנה לעדות כל גורם אחר בתחום השיווק ואף לא הציגה את מסמכי ההוראות וההנחיות שניתנו לנציגי המכירות שלה בשטח שהיו עשויים לשפוך אור על המצג שהוצג לתובעים ערב הרכישה; ולמצער, על אופן התנהלות התובעת מול צרכניה באותה עת ו/או בכלל ויש בכך משום חיזוק (שלילי) לגרסת התובע באשר למהלך הישיבה והאירועים עובר לחתימת החוזה. העד היחיד מטעם הנתבעת היה מר דוד אסייג (להלן "דוד"). דוד הציג עצמו כמנהל תפעול וכלל לא התייחס בתצהירו למהלך הפגישה ו/או לאירועים במהלך המשא ומתן לקראת חתימת החוזה כתיאורם בתצהיר התובע (וראה גם הודאת הנתבעת בסיכומיה: "גם מר דוד לא יודע מה היה באותה ישיבה הוא לא היה בה" - בעמוד 22 לפרוטוקול שורות 20-21). דוד העיד עוד כי הוא לא עוסק כלל בכל הקשור למערך השיווק; כי ההנחיות לסוכנים המגיעים לבית הצרכנים ניתנות על ידי המנכ"ל; ואין לו כל ידיעה אישית בקשר לכך. ובלשונו (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 18-27): "ש. אתה לא מנהל השיווק של הנתבעת? ת. לא ואיני עוסק בשיווק. ש. אתה לא יודע מה ההנחיות שניתנו למשווקים וההסברים מבחינת המערכת שהם אמורים להעביר ללקוחות? ת. אני יודע שמטעם החברה, המנכ"ל נותן הנחיות לאנשי מכירות ומדי פעם מקיימים ישיבות ודיונים בנושאים המקצועיים על מנת שיהיו מקצוענים ויוכלו לשווק נכון את המערכת. ש. אתה לא יודע מידיעה אישית? ת. אני משתתף בישיבות ויש לי גם את הידע הטכני. ש. שאלתי לגבי הסוכנים שמגיעים לאנשים בבית? ת. זה איני יודע." אף מנכ"ל הנתבעת, שלשיטת דוד נותן את ההוראות לסוכנים, לא הובא לעדות. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; בע"מ 2468/11, פלוני נ' פלונית (2011); ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מ"י נ' אגבאריה מוסטפא (2006); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865). הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שהנתבעת לא חסכה בעלויות במערך ההגנה, עלויות אשר, לשיטתה, הסתכמו בטרם הוכחות בסך של 52,120 ₪ (לא כולל שכר טרחת עורך דין - ראה: תצהיר מר דוד מיום 18.1.10 התומך בבקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות). לעניין זה לא נעלם מעיני כי התובע ידע את שמו המלא של הסוכן והודה שהינו תושב שמשית (ראה: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 13-14, 17-18), אך אין בכך די משמדובר בעובד של הנתבעת. 4.3 יתירה מכך. דוד גם לא סתר את טענת התובע בתצהירו כי הלה יצר עימו קשר בטרם חתימת החוזה (ראה: עמוד 4 לתצהיר התובע - הוצג וסומן ת/1). קבלת גרסת דוד כי הוא עוסק רק בפן הטכני של המערכת מחזקת את עדות התובע כי בטרם רכישת מערכת החימום ביקש לברר עם נציגי הנתבעת האם טמונות סכנות בשימוש במערכת. זאת ועוד. דוד הודה בחקירתו כי אף הוא החל לחקור את הדברים לאחר פרסום הכתבה בטלוויזיה (לשיטתו בשנים 2005-2006 - ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 11-12). משכך, סביר כי עת פנה התובע לדוד הלה לא מסר לו את התוצאות של בדיקות המערכת; ולא פרט לפניו את הנתונים מהמחקרים הקיימים, לרבות הגישות השונות באשר להפעלת מערכות מסוג דא (ואדרש לכך להלן). אך אין אנו צריכים להרחיק לכת באשר דוד הודה בסופו של יום כי לא ניתנה לתובעים כל הנחיה או אזהרה או מידע בכל הקשור לקרינה מהמערכת ואף כיום לא ניתן ללקוחות מידע בקשר לכך (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 11-32): "... נכנסתי לנושא זה רק לאחר שהיתה פרסומת בטלוויזיה ב-05-06 ולמדתי מכל זה ומספרות שקראתי והסתבר לנו שהם עומדים בתקנים והכל בסדר. ש. היום אתה מציינים עובדה זו בשיווק? ת. לא שאני יודע. אני לא מתעסק בזה. ש. אתה לא יודע מה גיליתם ללקוח ולסוכנים באשר לסיכון במערכת ומה לא? ת. אני יודע דבר שהמערכת תקינה ועומדת בתקנים ואני למדתי גם שמה מותר ומה אסור ומה הרף המותר. ש. אתם אומרים שיש סיכון לפי מחקרים והם יחליטו? ת. אנו טוענים שאין סיכון. ש. האם אתה מגלה עובדה זו ללקוח או לא? ת. אין לי מה לגלות לו. ש. האם ללקוח שלנו ניתן דף אזהרות מטעם החברה לגבי המערכת או הנחיות לגבי השימוש בה? ת. באיזה נושא. ש. המערכת הזו? ת. נותנים ללקוח הסכם, נספח להסכם ותעודת אחריות. ש. מה המשמעות של הנספח להסכם? ת. ההנחיות להכנה לשם התקנת המערכת ותעודת אחריות. ש. אני חוזר על שאלתי - האם ללקוח שלנו ניתן דף אזהרות מטעם החברה לגבי המערכת או הנחיות לגבי השימוש בה? ת. לא ניתן ללקוח שום דבר כזה." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. לא זו אף זו. מעדות דוד עולה כי גם כיום אין הנתבעת עושה כן, באשר לשיטתו המערכת עומדת בדרישות ו"אין לי מה לגלות לו" (וראה גם הטענה בסיכומי הנתבעת - "בעת השיווק בינואר 2001 גם אם נאמר לתובע שאין סיכון למערכת האמירה היתה נכונה" - בעמוד 22 לפרוטוקול שורה 27). 4.4 עוד הוכח כי, לכל היאוחר ביום 14.3.01, הנתבעת החזיקה בידה בדיקות של המערכת לרבות את תעודות מכשיר 2001, קרי: בדיקות של מדידה עוצמת שדה מגנטי ובכלל זה של מערכת הנתבעת מהסוג שהותקן בבית התובעים, אשר הוזמנו על ידה ביום 25.2.01. ברם, הנתבעת לא הציגה לתובעים או הביאה לידיעתם את דבר קיומן בעת ההצעה ובעת החתימה על החוזה (ביום 1.1.01, או בסמוך לכך); ולמצער, בטרם ההתקנה הראשונית (בין התאריכים 23.3.01 - 1.4.01). הנתבעת אף לא עשתה כן במועד השלמת ההתקנה (ביום 10.2.03). ויוער - טענת ב"כ הנתבעת לראשונה בסיכומיו כי "ומי שביקש אישור קיבל אישור." (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 22-23) - לא רק שלא הוכחה אלא נסתרה מניה וביה בעדות העד היחיד מטעם הנתבעת, אשר, כאמור, העיד מפורשות כי מידע זה לא מסופק ללקוחות גם כיום. 4.5 יוער כי לא נעלם מעיני שהתובעת מס' 2 שנתנה תצהיר (זהה) לא התייצבה למתן עדות. ברם, בשים לב כי עסקינן בבעל ואשה, הרי שבכל מקרה, היה נטען כי יש לראות את עדות השניים כעדות אחת בהתאם לסעיף 54(2) לפקודת הראיות. כאמור ב-ע"א 761/79, פינקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48: "... אם תמצי לומר, שאין סעיף 54 צריך לחול בעניין שלפנינו משום שלמעשה היו כאן שתי עדויות, זו שלו וזו שלה, ולא עדות יחידה, אף אני אשיב, שעל כל פנים יש ללמוד היקש מהוראתו: יש כאן, לאמיתו של דבר, עדות אחת, שיצאה משני פיות, ואין לה סיוע; ושני הפיות הם לא רק של בעל דין ובן-זוגו, כי אם אף של שני בעלי הדין, שתביעתם אחת. ..". לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת לא סיפקה לתובעים כל מידע באשר לשדות המגנטיים הנגרמים על ידי המערכת, עוצמתם, סיכוניהם וכיוצא בזה במהלך המשא ומתן לקראת חתימת חוזה ואף לא לאחר מכן - בעת ההתקנה הראשונית, בעת השלמת ההתקנה או בכל שלב אחר. בכלל זה הנתבעת לא סיפקה לתובעים את תוצאות בדיקות המערכת לעומת ערך הסף והגישות השונות ביחס לערך הסף וביחס לסיכון הכרוך בחשיפה למערכת מסוג זה, כמפורט להלן; כמו גם קיומן של מערכות חימום רצפתי חלופיות וזאת למרות שהתובע אף הציג לדוד שאלה פוזיטיבית בנושא בטרם חתימת החוזה. חובת הגילוי החלה על הנתבעת והאם הופרה במקרה דא 5. על מנת להשיב על השאלה נבחן תחילה, בקליפת אגוז, את המידע הקיים באשר להשפעות של קרינה בלתי מייננת על בריאות הציבור כפי שהובא לפניי. 5.1 בהתאם לחוות דעת מומחית ביהמ"ש: 5.1.1 אין בארץ כיום חוק המסדיר פיקוח על מתקני חשמל בכל הקשור לרמות שדות מגנטיים ואין תקנות הקובעות את סף החשיפה המרבית המותרת. 5.1.2 סוגיית הקשר הסיבתי בין חשיפה לשדות מגנטיים לבין בעיות בריאותיות, ובראשן סרטן, אינה פתורה בעולם המדע. הידע המדעי הקיים אינו מספיק על מנת להכריע שלא קיימות השפעות בריאותיות (קרי: גם לא הוכח העדר קשר). 5.1.3 בכל הקשור לילדים רכים הדגימו המחקרים קשר מובהק (גם אם לא סיבתי ולא ודאי) בין החשיפה לבין לוקמיה. ממצאי המחקרים בדבר לוקמיית ילדים תומכים באפשרות של קיום קשר ולכן הוגדר כ"מסרטן אפשרי", הגם שקיים ספק לגבי הקשר ולא הוכחה סיבתיות. 5.1.4 בנושא הקרינה הבלתי מייננת יש לאמץ את עקרון הזהירות המונעת, הקובע כי יש לצמצם את החשיפה למינימום האפשרי וכי בחשיפה ממושכת, כמו במקרה שלפנינו, יש להעדיף סף של 10 מיליגאוס ואף סף של 3-4 מיליגאוס, בשים לב לקביעת הארגון הבינלאומי לחקר סרטן כי מתקני חשמל החושפים את הציבור לאורך זמן לשדה מגנטי העולה על 3-4 מיליגאוס, הינם "גורם אפשרי לסרטן", בייחוד בילדים. 5.1.5 ההתייחסות הזהירה לחשיפה ("better safe then sorry")אומצה על ידי רוב הגופים המקצועיים ובכללם ממשלת ארה"ב, ארגון הבריאות העולמי והמשרד לאיכות הסביבה. 5.1.6 אם התובעים היו מתייעצים עימה מראש, היא הייתה ממליצה להימנע מחשיפה זו. 5.1.7 על פי התעודות הרפואיות שהציגו התובעים - לא נגרם לקטינים (התובעים 3-5) נזק שעשוי להיות קשור לחשיפה הזו (ומטעם זה תוקנה, כאמור, התביעה). 5.1.8 מדידת המשרד לאיכות הסביבה מעידה על ערכים גבוהים בעוד מדידת מר נצר מעידה על ערכים נמוכים יחסית, גם אם עומדים על גבול הערך שממנו נצפה עודף לוקמייה בילדים. 5.2 בחקירתה הנגדית הוסיפה מומחית ביהמ"ש והבהירה (ראה: עמוד 11 לפרוטוקול שורות 12-24): "... עמדתי נשארה כמו בחוות דעתי. ארגון הבריאות העולמי באופן שיטתי מושכל לא קובע תקנים לנושא שלא הוכח כמסרטן וודאי. עד שחומר לא מסווג כמסרטן ודאי הארגון לא יקבע תקן לכן לא יהיה תקן בשנים הקרובות, יחד עם זאת ELF מוגדר ב-02 כמסרטן אפשרי. יש הבדל בין המדע לבין קביעת מדיניות בריאות והשיקולים הם משולבים בין בריאות לבין נושאים כספיים, חברתיים ואחרים. מדינת ישראל נוהגת על פי עיקרון הזהירות המונעת האומרת בואו נשתמש באמצעים פשוטים על מנת להקטין חשיפה לקרינה במקרים של ספק. כל נושא הסרטון אינו רלבנטי לתיק שלפנינו כי אין בו נושא סרטן. יש שאלה של בין היתר כסף, כמה אנו מוכנים להשקיע ולהיצמד לתקן של 4 שזה המספר שמופיע בספרות המדעית כמספר אחריו נצפה עודף לוקמיה בילדים וכאן כל מדינה נוהגת אחרת. במדינת ישראל המידע העדכני שמנכ"ל משרד הבריאות החליט על המלצה לתקן של 4 מיליגאוס שזה תקן הבריאות וזה רק המלצה של משרד הבריאות בשלב זה. מבחינתי זו המלצתי כבר שנים רבות.". (וראה גם: עמוד 12 לפרוטוקול שורות 2-7). 5.3 קביעות אלה של מומחית ביהמ"ש מאומצות על ידי. מעמדו של מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש מעמד מיוחד הוא וממצאיו יאומצו דרך כלל על ידי ביהמ"ש הממנה אלא אם כן, קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור או נימוק של ממש או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת עד כדי שביהמ"ש, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. כאמור ב-ע"א 3056/99, שטרן נ' המרכז הרפואי שיבא, פ"ד נו(2) 936: "...אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לביהמ"ש ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של ביהמ"ש. אך כאמור לא ייטה ביהמ"ש לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...". (וראה גם: ע"א 4445/90, "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' מאיוסט (1994); ע"א 2099/08, עיריית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (2010); ע"א 5472/04, ואני נ' ארמלי (2009); ע"א 8949/07, י.ר. אחים עזרא חברה לבנין בע"מ נ' זאב (2009); ע"א 323/85, מ"י נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185; ע"א 558/96, 1240/96, חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563; ע"א 5602/03, סגל נ' שיכון ופתוח (2005); ע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (1990); ע"א (חיפה) 5124/07, אנגל ג'נרל דבלופרס בע"מ נ' רמת חביב בע"מ (2008) והאסמכתאות המצוינות בו; ע"א 9323/04, מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 (2006); ע"א 3134/02, עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (2003)). יחד עם זאת, "מסקנות המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנות ביהמ"ש, וההכרעה הסופית לעולם מסורה בידי ביהמ"ש... ביהמ"ש רשאי להכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולבור חלקים מחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש" (ראה: ת.א. (חיפה) 889/98, אופק נ' שיכון עובדים בע"מ (2005) על האסמכתאות הנזכרות בו; וראה גם: ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 8361/10, יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011), על האסמכתאות המפורטת בו; ע"א 1182/92, הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463; ע"א 974/91, עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104). במקרה זה לא מצאתי, כל טעם לסטות מחוות דעת מומחית ביהמ"ש, בפרט בשים לכך שכל אחד מהצדדים, כל אחד על פי דרכו הוא, הסתמך על חוות דעת מומחית ביהמ"ש. כך למשל עת טענה הנתבעת כי יש לאמץ את קביעת המומחית באשר להעדר הקשר בין תחלואי הקטינים לבין השימוש במערכת החימום (בטרם צמצום גדר המחלוקת על ידי התובעים); וגם בסיכומיה ממשיכה הנתבעת ומסתמכת על חוו"ד המומחית (ראה: עמוד 24 לפרוטוקול שורות 18-21): "מומחית ביהמ"ש מאשרת את הדברים שאמרנו לעניין המצב בעולם והעובדה השאלה בלתי פתורה בעולם המדע, לעובדה שלא הוכח כי קיים קשר בין השדות המגנטיים לבין תחלואים (מפנה לסעיף 8 למעלה) לא הוכח שקיים קשר אך הקשר לא הופרך". ודוק: המומחית אכן הבהירה היטב כי סוגיית הקשר הסיבתי בין חשיפה לשדות מגנטיים לבין בעיות בריאותיות, ובראשן סרטן, אינה פתורה בעולם המדע ויש להבחין בין שני מצבים אפשריים: האחד, מצב בו בוצע מחקר מקיף וראוי בנושא מסוים שהסתיים בהסכמה להעדר קשר בין חשיפה למחלה; והשני, מצב בו מסיבות שונות (לעתים קרובות קשיים מתודיים אובייקטיביים שמנעו חקירה מדעית ראויה), לא הוכח כי קיים קשר. בכל הקשור לקרינה בלתי מייננת אנו נמצאים במצב השני בו הידע המדעי הקיים אינו מספק על מנת להכריע כי לא קיימות השפעות בריאותיות. על כן, המדובר בגורם מסרטן אפשרי להבדיל מגורם מסרטן וודאי. יחד עם זאת, קבעה מומחית ביהמ"ש, על פי מומחיותה בתחום בריאות הציבור וניסיונה, כי במקרה כזה יש לנהוג על פי עיקרון הזהירות המונעת תוך התייחסות זהירה לחשיפה. הדברים אמורים במיוחד ביחס לילדים בהם הדגימו המחקרים, לרבות אלה המצוינים על ידי פרופ' ריבק בחוות דעתו (ראה: עמוד 7 לחוות דעתו - הוצגה וסומנה נ/4), על קיומו של קשר מובהק, גם אם לא סיבתי ולא וודאי, בין החשיפה לבין התפתחות הלוקמיה. 6. יתירה מכך, מכלול הראיות שלפני ובכלל זה חוות הדעת מטעם הנתבעת, על נספחיהן, אך מחזקות את קביעות מומחית ביהמ"ש. ממסמכים אלה עולה, בין היתר, כי: 6.1 בשנת 1979 העלו מחקרים אפידמיולוגים, לראשונה, את החשש בנוגע לחשיפה לשדות מגנטיים של קווי מתח גבוה והשפעתה על סרטן בילדים. מני אז, נערכו מחקרים רבים בניסיון לקבוע אם חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בתדר נמוך מאוד יכולה להשפיע על התפתחות סרטן, ובמיוחד לוקמיה בילדים (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמוד 28 לנספח ג' לחוות דעת נצר -הוצגה וסומנה נ/2). 6.2 בשנת 1996 הקים "WHO" את פרויקט השדות האלקטרומגנטיים הבינלאומי (לעיל ולהלן: "פרויקט EMF") שיעסוק בנושאים הבריאותיים הקשורים בחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים בתדר נמוך מאוד (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמוד 27 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2; וכן נייר עמדה של "WHO" מחודש יוני 2007 - עמוד 31 לנספח ד' לחוות דעת נצר - נ/2). 6.3 בשנת 2002 סיווגה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן, המהווה את זרוע המחקר לסרטן של ארגון הבריאות העולמי (לעיל ולהלן: "("IARC, את הקרינה בתחום התדרים הנמוכים מאוד (ELF) שמקורה במתקני חשמל כגורם סרטן אפשרי ללוקמיית ילדים, קרי: קטגורית "מסרטן אפשרי" (קטגורית 2B ) וזאת על סמך מחקרים שהדגימו עודף לוקמיה בילדים שנחשפו לקרינה זו החל מערך של 3-4 מיליגאוס (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש יוני 2007 - עמוד 32 לנספח ד' לחוות דעת נצר - נ/2; עמוד 7 לחוו"ד ריבק - נ/4; וראה גם: עמוד 8 לחוו"ד מומחית ביהמ"ש וחקירתה הנגדית בעמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-3). 6.4 יוער כי כבר בחודש יוני 2001 בחן צוות המומחים של IARC מחקרים הנוגעים להשפעה מסרטנת של שדות חשמל סטאטי וחשמל בתדר נמוך מאוד ושל שדות מגנטיים - תוך שימוש בסיווג של IARC הלוקח בחשבון הוכחות של מחקרים בבני אדם, בבעלי חיים ומחקרי מעבדה - וסיווגם כעלולים לגרום סרטן לבני אדם, על סמך מחקרים אפידמיולוגיים של לוקמיה בילדים. הסיווג "עלול להיות מסרטן לבני אדם" הוא סיווג שמשתמשים בו על מנת לציין גורם אשר ההוכחות לגביו מוגבלות ופחות מההוכחות הנדרשות לגבי גרימת סרטן בבעלי חיים. זהו הסיווג הנמוך מבין שלושה סיווגים בהם משתמש IARC לסיווג פוטנציאל לסרטן המבוסס על הוכחות מדעיות. להלן כמה דוגמאות של גורמים ידועים אשר סווגו על ידי IARC: סיווג דוגמאות של גורמים מסרטן לבני אדם )בדרך כלל מבוסס על הוכחות ברורות לסרטן בבני אדם) אסבסט גז חרדל טבק (עם וללא עשן)קרינת גאמה קרוב לוודאי מסרטן לבני אדם (בדרך כלל מבוסס על הוכחות ברורות לסרטן בבעלי חיים) פליטת מנוע דיזל מנורות שמש (שיזוף) קרינה אולטרה-סגולה פורמאדלהיד - גז חיטוי עלול להיות מסרטן לבני אדם (בדרך כלל מבוסס על הוכחות הנחשבות מהימנות לגבי סרטן בבני אדם, אך איןלהוציא מכלל אפשרות גורמים אחרים) קפה סטירן (חומר המשמש לייצור גומי סינטטי) פליטת מנוע בנזין אדי ריתוך פליטת שדות חשמליים של תדר נמוך מאוד כך גם כבר בשלב זה (2001) נמצאו שני מחקרים לפיהם באוכלוסייה החשופה לשדות מגנטיים ברמה ממוצעת שמעל 3-4 מיליגאוס יותר מפי שניים ילדים עלולים לפתח לוקמיה בהשוואה לאוכלוסייה עם רמות חשיפה פחותות. יחד עם זאת, יש עדיין אי ודאות לגבי העובדה האם חשיפה לשדות מגנטיים או גורמים אחרים יכולים להיות אחראים על מקרי הלוקמיה הרבים יותר, בפרט נוכח נדירות המחלה מזה ונדירות חשיפה ממוצעת לשדות מגנטיים מעל 3-4 מיליגאוס בסביבות מגורים מזה (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמודים 27-29 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2 וראה גם מר נצר בחקירתו הנגדית - עמוד 19 לפרוטוקול שורות 11-17). 6.5 בהתאם לעמדת"WHO" - המבוססת על המלצות הועדה הבינלאומית המקצועית להגנה מקרינה בלתי מייננת משנת 1998 (לעיל ולהלן: "המלצות "ICNIRP) - ערך השדה המגנטי המרבי לחשיפת הציבור מרשת החשמל הוא עד 1,000 מיליגאוס (לעיל ולהלן: "ערך הסף"). "ICNIRP" לא התייחסה בהמלצותיה למשך החשיפה, אך "WHO" מצא לנכון להסביר כי ערך הסף מיועד למנוע סיכונים בריאותיים מחשיפות אקוטיות (חמורות) קצרות טווח בלבד מאחר ו- ICNIRPמתייחסת למידע אודות האפשרות לגרימת סרטן כבלתי מספק לשם קביעת מגבלות כמותיות של החשיפה (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמוד 29 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2; דו"ח ועדת המומחים - הוצג וסומן נ/3; וראה גם: עמוד 7 לחוו"ד המומחית). 6.6 בכל הקשור לאפקטים ארוכי טווח (כגון מחלות ממאירות ובעיקר לוקמיית ילדים), סבר "WHO", בעקבות הוועדה הבינלאומית למחקרי סרטן ("IARC"), כי למרות שאין במחקרים האפידמיולוגים שפורסמו עד כה בנושא זה משום עדות מספקת לקיומם של אפקטים אלה בבני אדם ו/או מידע מספיק המאפשר קביעת ערכי סף בריאותיים - הרי שבעיקר ביחס לשדות המגנטיים מרשת החשמל המסווגים כ-"גורם מסרטן אפשרי" (("POSSIBILY CARCINOGENIC", קיימת הצדקה לנקיטת צעדי זהירות מונעת מסוימים - לא מרחיקי לכת - ולקבוע ערכים גבוליים מספריים (ערכי סף) כלשהם בתוך תחומי הזהירות המונעת כשהערך המרבי הוא 1,000 מיליגאוס (ראה: דו"ח ועדת המומחים - הוצג וסומן נ/3; וראה גם מר נצר בחקירתו הנגדית בעמוד 18 לפרוטוקול שורות 26-31 ובעמוד 19 לפרוטוקול שורות 1-4). 6.7 מטרתו של פרויקט EMF של ארגון הבריאות העולמי היה לסייע לרשויות לאומיות להגיע לשיווי משקל בין התועלת בשימוש בחשמל לבין הסיכונים האפשריים, ולסייע להם להחליט אילו צעדים יש לנקוט. קשה במיוחד להציע צעדים מונעים עבור שדות בתדר נמוך מאוד, שכן עדין לא ידוע באילו תכונות של שדות אלה יש להתרכז. גישה אפשרית אחת היא להציע מדיניות וולונטרית על מנת להפחית חשיפה לשדות אלה. נושא זה נידון גם בפרסום של מרכז הבריאות העולמי ממרץ 2000. מדיניות רגולטורית לגבי גורמים המסווגים כעלולים לגרום לסרטן, משתנה ממדינה למדינה ומגורם לגורם. ההערכה והסיווג של גורמים לסרטן על ידי"IARC" לא בהכרח גורמת מיידית לתגובה במדינות השונות (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמוד 30 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2). בד בבד, "WHO" המליץ כבר בנייר עמדה מחודש אוקטובר 2001 (עמוד 30 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2), בין היתר, על נקיטת אמצעי המניעה הבאים: - ממשלה ותעשייה: מודעות להתפתחויות המדעיות האחרונות ומתן מידע שלם, בהיר ומאוזן אודות פוטנציאל הסיכונים שבחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, כמו גם המלצות לדרכים בטוחות וזולות להפחית את החשיפה. קידום מחקרים אשר יובילו למידע טוב יותר. - פרטיים: אנשים פרטיים בציבור הרחב צריכים להפחית את חשיפתם לשדות אלקטרומגנטיים על ידי הפחתת השימוש בכלים חשמליים מסוימים, או על ידי הפעלתם במרחק גדול יותר מן הגוף. - מערכת יעילה של מידע בריאותי ותקשורת בין מדענים, ממשלות, התעשייה והציבור על מנת להעלות את המודעות לגבי תוכניות להתמודדות עם חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, הגברת האמון והפחתת הפחדים. 6.8 לשון אחר: יש לאבחן בין הסף הבריאותי (עד 1,000 מיליגאוס) לבין הסף הסביבתי. הסף הבריאותי לחשיפה לקרינה בלתי מייננת, מגדיר מהי החשיפה המזערית המבטיחה שלא יגרם נזק בריאותי ומתייחס לחשיפה אקוטית (קצרת מועד) בלבד. סף זה נקבע על פי המלצות "ICNIRP" שאומצו על ידי "WHO". הסף הסביבתי לחשיפה לקרינה בלתי מייננת, אמור לאזן בין האינטרס להפעיל מקורות קרינה לרווחת הציבור לבין האינטרס שלא לפגוע (בריאותית או כלכלית) במתגוררים בסמיכות למקורות קרינה או נמצאים בסמוך להם ומתייחס לחשיפה רצופה וממושכת. הסף הסביבתי נקבע על ידי כל מדינה ומדינה (בענייננו - כיום הממונה לעניין חוק הקרינה הבלתי מייננת) בהתייחס לסף הבריאותי, לרמת הסבירות לקיום סיכונים אחרים מאלה שנלקחו בחשבון בקביעת הסף הבריאותי, לציפיות החברה הרלבנטית (בענייננו - החברה הישראלית) להגנה מפני סיכונים אלה, וליכולת של החברה הרלבנטית (בענייננו - החברה הישראלית) לממן נקיטת אמצעים להפחתת הסיכונים, תוך אבחנה בין חשיפה רצופה וממושכת לבין חשיפה שאינה רצופה וממושכת. 6.9 בתגובה לדאגה הגוברת של הציבור אודות סיכונים בריאותיים מחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, מספר מדינות קיימו הערכות משלהן עוד לפני המחקר של "IARC". כבר בשנת 1998 קבוצת עבודה שבדקה את הנושא עבור המכון האמריקני למדעי הבריאות הסביבתית ("NIEHS") סיווגה שדות מגנטיים בתדר נמוך מאוד כעלולים לגרום לסרטן בבני אדם. ממשלת ארצות הברית המליצה מאז על "פעילות רגולטורית פסיבית", המתוארת כאספקת מידע והדרכה מתמשכת לציבור ועידוד חברות תשתיות להפחית את החשיפה לבני אדם באופן וולונטרי. בחודש מרץ 2001, קבוצת ייעוץ בנושא קרינת בלתי מייננת דיווחה למועצה הלאומית להגנה מקרינה בבריטניה ("NRPB") בנושא קרינה אלקטרומגנטית והסיכון לסרטן כי אין מסקנות ברורות דיין לכך שקרינת שדות אלקטרומגנטיים גורמים ללוקמיה אצל ילדים, אך יש סבירות גבוהה שחשיפה חזקה וממושכת לקרינה הנ"ל מגדילה את הסיכון ללוקמיה אצל ילדים וניתנו המלצות. מחקר של משרד הבריאות ההולנדי מחודש מאי 2001 הגיע למסקנות דומות (ראה: נייר עמדה של "WHO" מחודש אוקטובר 2001 - עמודים 29-30, 27 לנספח ג' לחוות דעת נצר - נ/2; סעיף 1.3 לדו"ח ועדת המומחים - נ/3; עמוד 7 לחוו"ד המומחית). כך גם מדינות שונות, ובכללן איטליה ושוויץ, קבעו ערכים גבוליים מספריים (ערכי סף) בנוסף לערך המרבי של 1,000 מיליגאוס (איטליה 100 ו-30 מיליגאוס; שוויץ - 10 מיליגאוס - ראה: סעיף 1.3.5 לדו"ח ועדת המומחים - נ/3; וראה גם בדברי ההסבר להצע"ח קרינה בלתי מייננת - סעיף 1). 6.10 בישראל הוקמה ועדת מומחים אשר הגישה בחודש מרץ 2005 למשרד לאיכות הסביבה "דין וחשבון ועדת המומחים לעניין שדות מגנטים מרשת החשמל" (הוצג וסומן נ/3 - לעיל ולהלן: "דו"ח ועדת המומחים" ו-"ועדת המומחים", בהתאמה). בהתאם לדו"ח ועדת המומחים, יאומץ בישראל עקרון הזהירות המונעת לפיו גם בהעדר הוכחות מדעיות מספקות לקיום נזק בריאותי מגורם מסוים ו/או במצב בו ההוכחות לקיום הנזק הן חלשות מאוד, יש במקרים רבים הצדקה לנקוט בצעדים בעלויות סבירות לא גבוהות להפחתת ה"סיכון". נקיטת אמצעים מסוג זה נחוצה ומומלצת מבלי להמתין לסיום המחקרים שהומלץ לבצעם וזאת על מנת להקטין את אי הודאות באשר לקיום/אי קיום נזק בריאותי מהגורם הנדון (ראה: סעיף 1.3.7 לדו"ח ועדת המומחים). בהתאמה, יאומץ "סף החשיפה העליון" בשיעור של 1,000 מיליגאוס על פי גישת "WHO" המבוססת על המלצות "ICNIRP" ובמקביל, הצורך בהפעלת עיקרון הזהירות המונעת עבור שדות מגנטים מרשת החשמל. פירוש הדבר הפחתה ככל האפשר בעלויות סבירות ובאמצעים טכניים מקובלים של השדות המגנטיים אליהם נחשף הציבור בישראל ממרכיבים שונים של רשת החשמל וזאת אל מתחת ל"סף החשיפה העליון", בשיעור של 1,000 מיליגאוס שנקבעו על ידי "WHO" ו-"ICNIRP" ואחרים עבור חשיפות ואפקטים קצרי טווח. אימוץ עיקרון הזהירות המונעת נובע בעיקר מחשש, גם אם כאמור איננו מבוסס די הצורך, מאפקטים בריאותיים ארוכי טווח (ראה: סעיף 2.1.2 לדו"ח ועדת המומחים). בכל הקשור למכשירי חשמל ביתיים הבחינה ועדת המומחים בין שניים: האחד, מכשירי חשמל המצויים בשימוש מקובל ונפוץ כגון מכונות גילוח חשמליות, מעבדי מזון, שואבי אבק מכונות כביסה מייבשי כביסה וכיו"ב, המאופיינים על ידי חשיפות קצרות לשדות מגנטיים גבוהים יחסית, שמשכן הכולל אינו עולה על כשעה אחת ביממה לאדם המשתמש דרך קבע במכשור מסוג זה. ביחס אליהם ממליצה הועדה, כמקובל בעולם, להתיר, ללא הגבלות מיוחדות, את השימוש. והשני, מכשירים/שימושים ביתיים, כגון סדינים חשמליים ומערכות חימום תת רצפתי (בחשמל), העלולים לגרום (ללא נקיטת אמצעים מיוחדים), לשדות מגנטיים גבוהים יחסית והמאופיינים במשכי חשיפה גבוהים עד כדי כמה שעות ביממה במשך כמה חודשים בשנה. ביחס לאלה ממליצה ועדת המומחים שבדומה למה שנעשה בישראל בתחום הטלפונים הסלולאריים יחויבו משווקי מכשור חשמלי מסוג זה, בחקיקה מתאימה, להצמיד דף מידע מתאים לכל מכשיר שיפרט את כל המידע הרלבנטי באשר לשדות המגנטיים הנגרמים על ידי המכשיר/המערכת, עוצמתם, סיכוניהם וכיו"ב. באופן זה יתאפשר לכל צרכן להכליל את נושא עוצמת השדות המגנטיים ממכשיר מסוים, במגוון שיקולי הרכישה שלו (ראה: סעיף 2.1.6.2 לדו"ח ועדת המומחים). ויוער שניים: האחד, בהתאם לדו"ח ועדת המומחים הם ישבו על המדוכה 15 ישיבות (ראה: סעיף 1.1 לדו"ח ועדת המומחים; וראה גם ב-ת.א. (ירושלים) 15423/01, מינהל קהילתי של השכונות ג' צרפתית נ' חב' החשמל לישראל בע"מ (2002) - פסקה 9 - הוצג על ידי הנתבעת כחלק מ-נ/5), אך לא הוכח לפני מועד תחילת ישיבתם וכשל זה יפעל לחובת התובעים; והשני, עצם העובדה כי פרופ' ריבק אינו מסכים עם המלצות ועדת המומחים ו/או עם הנחיות הממונה על פי חוק הקרינה הבלתי מייננת - אינה מאיינת אותם. מה גם שבסיכומיה טענה הנתבעת כי היא אימצה את ההמלצה לנקוט על פי עקרון הזהירות המונעת שנקבע בדו"ח ועדת המומחים, בשווקה כיום מערכת דו-גידית (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורה 31 עד עמוד 24 לפרוטוקול שורה 3 - ואדרש לכך גם להלן). 6.11 ביום 1.1.06 חוקק חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006 (לעיל ולהלן: "חוק הקרינה הבלתי מייננת"), שמטרתו (כקבוע בסעיף 1 לחוק) "להגן על הציבור ועל הסביבה מפני השפעות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת, ולהסדיר את העיסוק במקורות קרינה, הקמתם והפעלתם ובמתן שירות למדידת קרינה, בין השאר על ידי קביעת איסורים וחובות בהתאם לעקרון הזהירות המונעת". חשובים לענייננו הטעמים בבסיס חקיקת חוק הקרינה הבלתי מייננת, כמפורט בדברי ההסבר לחוק (ראה: הצעת חוק 184, ט"ו בסיון התשס"ה 22.6.05, עמוד 894): "... קרינה בלתי מייננת היא אנרגיה הנפלטת ממקורות טבעיים או שנוצרת במהלך הפעלתם של מקורות מלאכותיים, המתפשטת במרחב בצורת גלים אלקטרומגנטיים בתדרים הנמוכים מאלה של הקרינה המייננת ובשל כך בעלת אנרגיה נמוכה מזו הנדרשת לגרימת יוניזציה, לדוגמה - קרינת רדיו, קרינת רשת החשמל, קרינה על סגולה וקרינת לייזר. הגל האלקטרומגנטי פועל ומשפיע בצורות שונות על המערכות הביולוגיות של בני האדם, בעלי החיים והצומח. בשנים האחרונות קיים גידול משמעותי בשימוש במיתקנים ובמכשירים שבמהלך הפעלתם נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בלתי מייננת, וזאת לצרכים מסחריים ותעשייתיים ולשימוש ביתי, כגון: משדרים, טלפונים סלולריים, תנורי מיקרוגל, מצביעי לייזר, נורות הלוגן, מסכי מחשב, ומוצרי חשמל שונים. לדעת מומחים, לרבות מומחי הוועדה הבין-לאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת - (ICNIRP), שיש לה הכרה בין-לאומית כארגון מדעי לא ממשלתי בתחום הקרינה הבלתי מייננת, חשיפת בני אדם לקרינה בלתי מייננת ברמה מסוימת עלולה לגרום להם נזקים. על רקע זה ולאור הידע והניסיון שנצברו, נקבעו רמות חשיפה אשר מטרתן להגן על הציבור הרחב מפני נזקים אלה. ... כמו כן, מוצע להסמיך את השר לאיכות הסביבה (להלן - השר), הממונה על ביצועו, לקבוע בתקנות הוראות לענין רמות חשיפה מרביות מותרות של בני אדם לקרינה ולענין אמצעי הזהירות והבטיחות הדרושים לצורך מניעת סכנות לציבור ולסביבה כתוצאה מחשיפה לקרינה. סעיף 1 - כאמור, על פי מיטב הידע המקצועי הקיים כיום בקרב המומחים, לרבות מומחי ועדת ICNIRP ומומחי ארגון הבריאות העולמי, חשיפה לקרינה בלתי מייננת באופן ממושך ולא מבוקר, וברמות גבוהות, עלולה לגרום נזק לבני האדם, לבעלי חיים ולצומח. מוצע על כן להבהיר כי מטרת החוק המוצע לקבוע איסור וחובות לשם הגנה מפני נזקים כאמור, אף אם קיומם של אלה טרם הוכח, זאת בהתאם לעקרון הזהירות המונעת (Precautionary Principle/Prudent Avoidance) המקובל בנושאים סביבתיים. עקרון הזהירות המונעת, כבסיס לתקינה בין-לאומית, אומץ על ידי הקהילה האירופית בשנת 2000, ומופיע באופן מפורש בחקיקה של כמה מדינות, כדוגמת ניו-זילנד, שוויץ, בלגיה ואיטליה. בהתאם לעיקרון זה גם בהעדר הוכחות מדעיות מספקות לקיום נזקים בריאותיים מגורם מסוים, יש לנקוט אמצעים סבירים להפחתת "הסיכון", וזאת בלי להמתין לסיום המחקרים שמטרתם להקטין את אי הוודאות באשר לקיומם של נזקים בריאותיים כאמור." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. ויוער - אמנם פריט 7 לתוספת לחוק הקרינה הבלתי מייננת מתייחס ל "מקור קרינה שעקב פעילותו נוצרת או עלולה להיווצר קרינה בתחום התדרים הנמוך מ-100 קילוהרץ", אך דומה שעניינו מכשירי חשמל ביתיים מהקבוצה הראשונה הנזכרת בחוו"ד ועדת המומחים (סעיף 2.1.6.1 - לחוו"ד ועדת המומחים) ולא לקבוצה השנייה, נשוא סעיף 2.1.6.1, שבה נכללות מערכות חימום מסוג המערכת נשוא תביעה זו. כך או כך, בשים לב כי חוק הקרינה הבלתי מייננת חוקק לאחר המועדים הרלבנטיים לתביעה שלפניי, אין אני נדרשת להכרעה בעניין דא. מטעם זה, ועל מנת להזהר מלבחון הדברים ב'חוכמה לאחר מעשה' - אין אני נדרשת גם לתקנות הקרינה הבלתי מייננת התשס"ט-2009 ו/או להנחיות הממונה לעניין חוק הקרינה הבלתי מייננת. 6.12 במועד הרלבנטי היה בתוקף חוק החשמל התש"ד-1954 שנעדר התייחסות ספציפית למכשירי חשמל ביתיים. כך גם אמנם, ביום 31.5.02 הותקנו תקנות הגנת הצרכן (מידע בדבר קרינה בלתי מייננת מטלפון נייד), התשס"ב-2002, המורות על אופן מתן מידע על רמת הקרינה הבלתי מייננת של טלפון נייד ובכלל זה באמצעות מדבקה על המכשיר, עלון מידע, והצגת מידע בנקודות מכירה (ראה: תקנה 3). תקינה זו בוצעה מכוח תיקון לסעיף 17 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן "חוק הגנת הצרכן") מיום 10.1.01, שענייננו סימון טובין ואריזתם על דרך הוספת סעיף (ב3), שזו לשונו: "(ב3) (1) השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות בדבר חובת מתן מידע הקשור לקרינה בלתי מייננת הנפלטת ממכשיר פולט קרינה או הנוצרת בהפעלתו, לרבות רמת הקרינה המותרת ומידע נוסף לעניין זה כפי שיקבע, וכן דרכים למתן המידע, בין בדרך של סימון על גבי המכשיר פולט הקרינה, בין במצורף אליו ובין בדרך אחרת שיקבע. (2) בתקנות לפי סעיף קטן זה יכול שייקבעו הוראות שונות לגבי סוגים שונים של מכשירים פולטי קרינה. (3) בסעיף קטן זה - "מכשירים פולטי קרינה " - (א) מכשירי טלפון נייד המקושרים בעזרת מערכת של מיתקני אלחוט הבנויה בשיטה התאית; (ב) מכשיר או מכונה המיועדים לצרכן והפולטים קרינה בלתי מייננת, או שבהפעלתם נוצרת קרינה כאמור; "קרינה בלתי מייננת" או "קרינה" - פליטת גלים אלקטרומגנטיים שהאנרגיה שלהם נמוכה מכדי לגרום להיווצרות יונים. (ג) הסימון יהיה בעברית זולת אם נקבע אחרת...". [ההדגשה אינה במקור- ב.ש]. ברם, במועדים הרלבנטיים, ועד היום, לא הותקנו תקנות דומות באשר למערכת החימום בהתאם להמלצת ועדת המומחים, כפי ששבה ואישרה מומחית ביהמ"ש (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 22-30): "... אני היועצת של משרד הבריאות בנושא הקרינה המיינת והבלתי מיינת. בתחום הסללורי נתנו המלצות לציבור. בתחום ה-ELF לא נתנו המלצות לציבור, אך המנכ"ל גיבש לאחרונה יחד עם המשרד להגנת הסביבה את המלצות המשרד לתקינה בתחום ה-ELF זה קרה השנה. ש. מתי זה צפוי להתפרסם? ת. איני יודעת." ובהמשך (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 3-6): "ש. האם היתה תקינה אז [ב-2001 - ב.ש] ? ת. תקינה אין עד היום. ש. המלצות ב-1/1/01 היו בארץ? ת. איני יודעת." 6.13 מעבר לאמור ולמפורט בחוות הדעת שלפניי, קיימת ספרות רחבת היקף בתחום, לכל היאוחר, החל משנת 1997 (ראה: עמודים 2-3 לחוו"ד ריבק - נ/4; עמודים 6-7 לחוו"ד נצר - נ/3; עמוד 3 לחוו"ד מומחית ביהמ"ש). 7. מן המקובץ הינך למד כי קביעות מומחית ביהמ"ש - ובכלל זה כי על פי המידע הקיים חשיפת הציבור לאורך זמן לקרינה בלתי מייננת העולה על 3-4 מיליגאוס הינו "גורם מסרטן אפשרי", בפרט בכל הקשור ללוקמייה אצל בילדים; וכי יש לאמץ את עקרון הזהירות המונעת שמשמעו, בכל הקשור לשימוש במערכת החימום, הימנעות מחשיפה זו, בייחוד ביחס לילדים - מעוגנות היטב במכלול הראיות שלפני. משכך, נשאלות שתי שאלות: האחת, האם במועדים הרלבנטיים לתביעה שלפני (מועד חתימת החוזה (1/01); מועד התקנת המערכת (3-4/01); ומועד חיבור המערכת לחשמל (2/03) - היה בידי הנתבעת המידע הרלבנטי או היה צריך להיות בידי הנתבעת המידע הרלבנטי; והשנייה, האם היה על הנתבעת לגלות מידע זה לתובעים גם בהעדר תקינה ספציפית. ויאמר מיד, התשובה לשתי השאלות - חיובית היא. 7.1 הוכח כי במועדים הרלבנטיים (חתימת החוזה ועד השלמת התקנת המערכת) ידעה הנתבעת, כי המערכת המשווקת ומותקנת על ידה נכללת בקבוצת "גורם מסרטן אפשרי". 7.2 למצער, היה על הנתבעת כחברה שמייצרת/מייבאת, משווקת ומתקינה מערכות חימום תת-רצפתי לברר את כל המידע ביחס למערכות אלה, לרבות ההשלכה הבריאותית האפשרית של השימוש בהן והמחקרים לעניין זה בטרם ייצור המערכת ו/או ייבוא המערכת לארץ ושיווקה. בשלב זה כבר היו ידועות תוצאות המחקרים באשר לקשר בין חשיפה לשדות מגנטיים מעל 3-4 מיליגאוס לבין עודף לוקמייה בילדים. כך גם מצינו כי לכל היאוחר במחצית השנייה של שנות התשעים גברה הדאגה במערב באשר להשלכות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת באופן ממושך ולא מבוקר ברמות גבוהות. מטעם זה אומץ על ידי הקהיליה האירופאית עקרון הזהירות המונעת כבסיס לתקינה בין-לאומית כבר בשנת 2000 והעיקרון אף מופיע במפורש בחקיקת מדינות כדוגמת ניו-זילנד, שוויץ, בלגיה ואיטליה (ראה: דברי ההסבר להצע"ח קרינה בלתי מייננת מיום 22.6.05). כדברי מומחית ביהמ"ש (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 1-3): "ש. נכון שהמודעות לשדות המגנטיים פותחה בעשור האחרון? ת. לא. בשנת 2002 לפני 10 שנים כמעט הכריז הארגון העולמי על קרינה ממתח גבוה כמסרטן אפשרי כך שהמודעות היא קודם לכן.". 7.3 אך אין אני צריכה להרחיק לכת באשר הנתבעת אינה טוענת כי המידע לא היה בידה. הנתבעת אף מודה בסיכומיה כי בהינתן המידע, נבדקה המערכת לבקשתה (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 22-23): "... האם יש בעיה עם השדה המגנטי שמייצרת החברה, לא. יש בידי אישורים של מכון התקנים האומרים שאין בעיה..."; אלא, שלשיטתה, משמצאה שאין במערכת בעיה לא חלה עליה חובה ליידע את צרכניה בכגון דא. כך גם, הוכח כי היו בידי הנתבעת תעודות בדיקה של מדידה עוצמת השדה המגנטי של מערכותיה, לכל היאוחר, ביום 14.3.01 (ראה: תעודות מכשיר 2001), אך היא בחרה, מטעמיה היא, שלא להציגן לפני התובעים. בכל הקשור לתעודות אלה יצוין שניים: האחד, בשתי התעודות מצוין מפורשות: "תוצאות הבדיקה הנן מתייחסות למוצר הנבדק בלבד ואין שום יחס למוצרים מאותה סדרה דגם או כל מוצר אחר מתוצרת החברה" (ראה: סעיף 1.5 עמוד 2 לתעודות) וכך גם בעמוד הראשון: "תעודה זו מתייחסת לדוגמא(ות) שנבדק(ו) בלבד ואין ליחסה לדוגמאות אחרות של אותו מוצר"; והשני, לשיטת המומחה מטעם הנתבעת, פרופ' ריבק, עוצמת השדה המגנטי הנמדדת עשויה להשתנות מבית לבית באשר היא גם פונקציה של צורת העברת כבלי החשמל והחיבורים החשמליים בקירות הבית (ראה: עמוד 4 לחוות דעתו - נ/4). משכך, אין בתעודות אלה כדי להוכיח כי בעת הפעלת המערכת בבית התובעים היא עמדה בערך הסף (עד 1,000 מיליגאוס) או בערך המחמיר (עד 10 מיליגאוס) או בסף ממנו נצפה עודף לוקמייה בילדים (3-4 מיליגאוס). לעניין זה לא נעלם מעיני גם כי בכל הקשור לבדיקת דגם TF-800 קיימת, לכאורה, אי התאמה בין התוצאה המירבית בטבלה (165.88 מיליגאוס) לבין המצויין בתעודה (15.50 מיליגאוס). 8. הפרת חובת הגילוי בשלב הטרום חוזי עשויה להקים עילה במישור הנזיקי ובמישור החוזי. בענייננו צומצמה גדר המחלוקת לעילה החוזית. במישור החוזי עשוי אי הגילוי להוות הטעיה חוזית כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") או הפרת חובת תום הלב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים. 8.1 הוראת סעיף 12 (כמו גם סעיף 39 שענינו קיום החוזה) מהווה הוראת יסוד במשפט הישראלי ומשקפת, כדברי כבוד הנשיא (כתוארו אז) א. ברק ב-ע"א 6370/00, קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289: "... דוקטרינה "מלכותית" .... היא מהווה את ה"נשמה" של מערכת המשפט ... היא מציבה בפני הפרט את החובה לנהוג ביושר ובהגינות ... היא אינה מעמידה דרישת "חסידות" גבוהה; היא אינה דורשת כי הצדדים יהיו מלאכים זה לזה. היא באה למנוע מצב שבו אדם לאדם זאב. היא מבקשת להנהיג מסגרת נורמטיבית שבה אדם לאדם - אדם... ... משמעות הדבר הינה, כי המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, והצדדים ליחס החוזי לאחר שהחוזה נכרת, יפעלו באופן הוגן ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצד השני. תום הלב אינו מבוסס על הדרישה כי כל צד חייב לדאוג לאינטרסים של זולתו על חשבון הבטחת האינטרס העצמי. תום הלב מבוסס על ההנחה כי כל צד דואג לאינטרס שלו עצמו, אך הוא עושה כן באופן הוגן, תוך הבטחת המשימה המשותפת של הצדדים. "על פי עקרון תום הלב במשא ומתן טרום - חוזי מחוייב כל צד למשא ומתן לפעול תוך נאמנות כלפי הצד האחר למשא ולמתן, ותוך נאמנות לרוח העיסקה ולמטרתה" .... "על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה" ... לפנינו, איפוא, מבחן אובייקטיבי הקובע רמת התנהגות ראויה בחברה הישראלית ..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. (וראה גם למשל: ע"א 2469/06, סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, (2008); ע"א 434/07, פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (2009); ע"א 3051/08, סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים (1986) בע"מ נ' מ"י (2010); ת.א. (ירושלים) 7068/05, דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מ"י (2009); ע"א 7991/07, רפאלי נ' רזין (2011); ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006); ע"א 7730/09, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011); רע"א 6339/97, רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199; ד. שלו "דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", התשס"ה-2005, עמוד 319 ואילך; ד. פרידמן ונ. כהן, "חוזים", התשנ"ג-1992, כרך ב' עמוד 810 ואילך; ג. שלו "דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי" התשס"ה-2005, עמוד 90). 8.2 חובת הגילוי, עשויה להיות על דרך המעשה (אמירת דבר לא נכון) ועל דרך המחדל (שתיקה) שעה שקיימת חובת גילוי (וראה למשל: 7/81, פנידר חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרד, פ"ד לז(4) 673; ע"א 7730/09, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011) על האסמכתאות המצוינות דשם; ע"א 1064/03, אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה פיאמנטה ז"ל (2006); ע"א (ירושלים) 98/04, כרמל נ' לוי (2005); ד. פרידמן ונ. כהן "חוזים", כרך ב', התשנ"ג-1992, בעמוד 787 ואילך). הנתבעת כשלה הן על דרך מעשה (אקטיבי) והן על דרך מחדל (פאסיבי): הנתבעת לא מסרה לתובעים כל מידע ואף הגדילה עשות כשהשיבה במענה לשאלה ישירה של התובע בדבר השפעה מסרטנת כי המערכת בטוחה לשימוש על ידי התובעים ובכלל זה ילדיהם הקטינים. ודוק: גם אם תאמר כי משלא הוכח קשר סיבתי וודאי, הרי שתשובת הנתבעת לא היתה בבחינת אמירת דבר לא נכון, הרי שבענייננו התממשה הצורה 'הפאסיבית' של חובת אי הגילוי (ולעניין אמירת "חצי אמת" ראה: ע"א (ירושלים) 5798/04, כרמל נ' לוי (2005)). 8.3 אכן, במועד הרלבנטי (ואף כיום משטרם אומצו המלצות ועדת המומחים בנושא - סעיף 2.1.6.2 סיפא לדו"ח ועדת המומחים - נ/3) - אין חקיקה ספציפית המחייבת את הנתבעת לגלות מידע זה ביחס למערכת החימום. לעניין זה יוער כי ניתן היה למצוא מקור לכך בהוראת סעיף 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), אלא שהתובעים נמנעו מלטעון לכך ועל כן, אין אני נדרשת לבחון האם עסקינן ב'אי התאמה' כמשמעה בחוק המכר. מה גם שאין מחלוקת כי התובעים לא הודיעו לנתבעת על כך מיד לאחר שגילו את 'אי ההתאמה' אלא כשנתיים מאוחר יותר. 8.4 ברם, הדין הוא רק אחד המקורות להטלת חובת הגילוי מכוח סעיף 15 לחוק החוזים לפיו: "הטעיה - לרבות אי גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". בכל הקשור ל"נסיבות", שבים אנו לעקרון הכללי של חובת תום לב שגבולותיו רחבים יותר וגמישים המה ותלויים בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה. כאמור ב-ע"א 7730/09, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011): "... מובן שישנם נתונים שרשאי כל צד לשמור לעצמו, כחלק מדינמיקה עסקית לגיטימית. אולם, היקפה של חובת הגילוי מבטא איזון בין שני אינטרסים: לצד הצורך להתחשב במציאות העסקית המורכבת, יש לתת ביטוי גם לרצון לעודד צדדים בחוזה לכוון פעולתם בהתאם לנורמות התנהגות מוסריות ... תחומיה של חובת הגילוי מושפעים, אפוא, מן הרצון לעודד מסחר הוגן, לצד הצורך לאפשר גמישות עסקית ולעודד פיתוח כלכלי. אחד הפרמטרים לאיזון בין הגורמים האלה, עשוי להיות קשור לשאלה בידי מי מצוי המידע הרלוונטי. כך, מקום שבו לאחד הצדדים קיימת גישה עדיפה למידע מסוים, או כאשר לצד שכנגד נחיתות בגישה לנתונים הרלוונטיים - ישנו טעם להטיל על בעל האינפורמציה חובת גילוי ... חובת הגילוי במקרה כזה מוטלת ביחס למידע חשוב המצוי כבר בידי צד אחד, מעצם מעמדו בעסקה, כאשר הצד שכנגד, לעומת זאת, יכול לגלות מידע זה רק במאמץ ותוך השקעת הוצאות... ... דומה שהטעם העיקרי לכך נעוץ ברצון לצמצם את העלויות הכוללות של העסקה עבור הצדדים, ועבור החברה בכללותה. לסיטואציה הנוצרת עקב הטעיה טרום-חוזית יש "מחיר" הן מבחינת הצדדים, הן מבחינת החברה כולה. מחיר זה בא לידי ביטוי, למצער, בעלויות המשא-ומתן או ההתדיינות המשפטית שנוצרות לאחר הכריתה, משמתגלה ההטעיה. השאיפה היא, אפוא, לצמצם עלויות אלה, ולהשיא את רווחיהם של כל הנוגעים בדבר. התפיסה היא, שמי שיכול למנוע את הנזק שיגרם כתוצאה מאי-הגילוי בעלות הנמוכה ביותר, עליו מוטלת החובה לעשות כן .... לשון אחר, חובת הגילוי מוטלת על "מונע הנזק הזול". באופן טיפוסי, בעסקת מכר, יהיה המוכר בעל הגישה הטובה והנוחה יותר למידע הנוגע לממכר ולעסקה, ובהתאם תחול עליו לרוב חובה לגלות לקונה פגמים מהותיים שעשויים להתקיים בנכס .....כך בעיקר, מקום שבו המוכר הוא גוף חזק יותר, ובעל משאבים רבים יותר. שיקול נוסף שעשוי להשפיע על הטלת חובת הגילוי, קשור לסוג המידע. ככול שהמידע המבוקש מתייחס לעניין הגורע באופן ניכר מן הציפיות הסבירות של הצד שכנגד בעסקה, כך גוברת - ככלל - הנטייה להטיל חובת גילוי ... טעם זה מתקשר לתפיסה העומדת ביסוד דיני הפגמים, הבאה להגן על אינטרס ההסתמכות ... בהתאם, ככול שאינטרס ההסתמכות נפגע באופן ניכר, כך גוברת הנטייה להגן עליו - בין היתר באמצעות חובת גילוי ." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.]. (וראה גם למשל: ע"א 2469/06, סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו). הדברים עולים בקנה אחד גם עם תכליות חוק הגנת הצרכן והצידוק הרעיוני שבבסיסו (ראה: א. דויטש "מעמד הצרכן במשפט", התשס"ג-2002, עמוד 27 ואילך ועמוד 123 ואילך). 9. ביישום כללים אלה בענייננו נמצא כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי בה היא מצווה כלפי התובעים. 9.1 אמנם הנתבעת היא חברה מסחרית המבקשת למקסם את רווחיה ולהגדיל את היקף המכירות, אך עליה לעשות זאת בתום לב ובדרך מקובלת. בהתאם לכך עת מבקר נציג מטעמה בבית הלקוח, כפי שהיה במקרה זה, מן הראוי שיפרוש לפני הלקוח גם את חילוקי הדעות באשר להשלכה בריאותית אפשרית של השימוש במערכת החימום על מנת שתהיה לפני הלקוח התמונה המלאה בטרם יחליט האם לרכוש מערכת זו אם לאו. "גילוי המידע הרלבנטי הוא חיוני על מנת שכל צד יוכל לשקלל את נתוני העלות מול תועלת הפרטית שלו, ולבצע בחירה מודעת ומושכלת בדבר התקשרותו בחוזה" (ראה: ת.א. 3309/05, ג. דניאל מסחר בינלאומי בע"מ נ' אמיר בלוקים שיווק (1995) בע"מ (2007)). ודוק: הוכח לפני כי גם שאלה ספציפית של התובע נענתה בשלילה. אך גם אם נלך לפי הגרסה המקילה עם הנתבעת, קרי: שהסוגיה כלל לא עלתה - לא יהא בכך כדי לשנות ממסקנתי. 9.2 שומה היה על הנתבעת להציג לפני הלקוח את כל מאפייני המערכת, על סכנותיה, גם אם לשיטתה הסכנות לא הוכחו ברמה המדעית. ראשית, עצם העובדה שבמועד זה הדברים נבדקו לעומק על ידי הנתבעת ומומחים מטעמה לא הוכחו מאחר והעד היחיד מטעם הנתבעת טען כי (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 11-12): "נכנסתי לנושא זה רק לאחר שהיתה פרסומת בטלוויזיה ב-05-06 ולמדתי מכל זה ומספרות שקראתי והסתבר לנו שהם עומדים בתקנים והכל בסדר." שנית, בשלב זה אין מחלוקת כי לא הוכח קשר סיבתי וודאי - ברם, בד בבד הוכח כי בעולם המערבי אומץ עיקרון הזהירות המונעת, קרי: הימנעות מחשיפה על אף אי הוכחת קשר סיבתי. מכאן, גם אם נאמר כי הנתבעת בדקה את הדברים כדבעי ומצאה כי אין כל קשר סיבתי וודאי בין הפעלת המערכת לבין סכנות בריאותיות - מן הראוי היה כי תעדכן את לקוחותיה הפוטנציאליים בדבר קיומם של מחקרים שונים בעניין זה ו/או ויכוח מדעי בסוגיה זו. זאת אף זאת, לא עשתה. הדברים אמורים במיוחד משאין הוכחה מדעית חד משמעית לשלילת הקשר ומצינו כי נמצא קשר מסוים בכל הקשור לעודף לוקמייה בילדים. מטעם זה גם אין רלבנטיות לטענות פרופ' ריבק כי המלצות הממונה מטעם חוק הקרינה הבלתי מייננת לסף מירבי של עד 10 מיליגאוס הינה שרירותית (ראה: נ/4), לא מעשית וחסרת ביסוס. מעבר לעובדה כי זו דעה שלא התקבלה על ידי ועדת המומחים ומנוגדת לעמדת מרבית הגופים המקצועיים הקובעים בעולם המערבי - הרי שלו הנתבעת היתה מודיעה לתובעים כי קיימת מחלוקת מומחים בנושא, דיינו. 9.3 אופי המידע ויחסי הצדדים מחייבים את הנתבעת לגלותו. אין תמה כי חשש לשימוש במערכת כגורם מסרטן אפשרי, בפרט בבית עם ילדים רכים בשנים - הינו נתון מהותי שהיה על הנתבעת להביאו לפני התובעים ערב הרכישה ולכל היאוחר, במהלך ביצוע החוזה ועד להשלמת ההתקנה. הדברים אמורים במיוחד משמדובר במערכת חימום המותקנת מתחת לרצפה, קרי: לאחר התקנתה מרוצפת כל הדירה וכפועל יוצא האפשרות להשיב את המצב לקדמותו רחוקה היא, נוכח העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. השאלה האם המדובר בנתון מהותי או לאו אינה נגזרת מכך שטרם הוסדרה הסוגיה בחקיקה כדבעי ו/או מכך שעד היום טרם היה סיפק בידי המחוקק לעגן בחקיקה את המלצות ועדות המומחים, אלה מחשיבות הנתון עבור הלקוח. קרי: האם היה בנתון זה כדי לשנות את החלטת התובעים לרכוש מערכת חימום זו; והאם יש בו כדי לפגוע בציפייתו הלגיטימית של הלקוח להפיק את מלוא התועלת מהמערכת הנרכשת על ידו במסגרתה. 9.4 חיוב הנתבעת בגילוי המידע הקיים בידה ולמצער, הפניית תשומת לב התובע כי קיימות מחלוקות בסוגיה - מהווה דרישה סבירה בנסיבות ועולה בקנה אחד עם נורמת התנהגות עסקית לה שואפת החברה הישראלית. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שהמדובר בסוגיה בריאותית (והשווה: ד"ר א. דויטש "מעמד הצרכן במשפט" התשנ"ג-1992, עמוד 109). לעניין זה ניתן להקיש גם מסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, המורה כדלקמן: לא יעשה עוסק ["מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן"- ב.ש.] דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה - העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה : (1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות ; ... (14) חוות דעת מקצועית או תוצאות של בדיקה שניתנו לגבי טיב הנכס או השירות, מהותם, תוצאות השימוש בהם, והסיכונים הכרוכים בהם; ...". [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.]. (ובאשר היקף הגילוי מכוח חוק הגנת הצרכן ראה גם: א. דויטש, "מעמד הצרכן במשפט", תשס"ג-2002, בעמוד 386 ואילך; ד' פרידמן ונ' כהן, "חוזים", כרך ב', התשנ"ג-1992, בעמוד 833-834). 9.5 הנתבעת בחרה שלא לגלות את אוזנם של התובעים, לכל הפחות, לקיומן של מחלוקות ומחקרים באשר השלכות הבריאותיות של השימוש במערכת החימום או אף לעובדה כי בידה בדיקה של מדידה עוצמת שדה מגנטי של מערכת מהסוג שהתקינה בבית התובעים ו/או כי הזמינה בדיקות אלה. בעשותה כן, הפרה הנתבעת את חובת האמון, ההגינות, היושר והשקיפות בה היא מחויבת כלפי התובעים מכוח עקרון תום הלב. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לפערי הכוחות שבין הצדדים. המדובר בצרכנים פרטיים קטנים, החסרים דרך כלל את הידע והאמצעים לגלות בעצמם את המידע הרלבנטי; מנגד, הנתבעת, כמי שמספקת את המערכת, היא בעלת מידע רב יותר ומומחיות גדולה יותר ביחס למערכת ולמצער, הנתבעת יכולה, ולדידי צריכה, לברר בקלות יחסית את טיב המערכת לרבות המחקרים והידע שנצבר בסוגיה זו (והשווה: א. זמיר, "עקרון ההתאמה בקיום חוזים", התש"ן, עמוד 154 ואילך). לעניין זה יש לזכור כי כבר בנייר העמדה מחודש 2001 (נספח ג' לחוו"ד נצר - נ/2) קיימת, בין היתר, המלצה ספציפית לנקיטה באמצעי מנע גם על ידי התעשיה: "מודעות להתפתחויות המדעיות האחרונות ומתן מידע שלם, בהיר ומאוזן אודות פוטנציאל הסיכונים שבחשיפה לשדות אלקטרומגנטיים, כמו גם המלצות לדרכים בטוחות וזולות להפחית את החשיפה. קידום מחקרים אשר יובילו למידע טוב יותר.". 9.6 אכן, כפסיקת כבוד הש. ח. פלינר בעניין הר-זהב (ת.א. (ת"א) 25160/05, הר זהב נ' ס.פ.ו. דימטק בע"מ (2007) - הוצג וסומן כחלק מ-נ/5 - לעיל ולהלן: "עניין הר זהב") לצרכן אין דרך כלל את הכלים להתמודד עם המידע המצוי בידי הנתבעת, אך שומה ליתן לו הזדמנות לבררם. יכולת הבדיקה, הבירור והשקילה, לרבות פנייה לרשויות, נמנעה מהתובעים. מה גם שבשים לב שהמדובר במידע רפואי, דרך כלל ישקיע הלקוח את המאמצים הדרושים לשם בירור המידע (ראה: ד"ר א. דויטש "מעמד הצרכן במשפט" התשנ"ג-1992, עמוד 109). חובת הגילוי של המוכר אינה נגזרת מיכולת הצרכן לברר את המידע ולהתמודד עם הנתונים. נהפוך הוא. דווקא הפער בין הכוחות מחייב, כאמור, את הנתבעת לגלות את המידע. לעניין זה ניתן להקיש גם מסוגיית חובת הגילוי החלה על רופא כלפי חולה (ראה: ע"א 2342/09, ג'ובראן נ' שירותי בריאות כללית (2011); ע"א (חיפה) 3812/06, קזל נ' מ"י (2007); ע"א 4960/04, סידי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית (2005)); ובהיקש לענייננו - מבחן סבירות הגילוי נגזר מראיית הצרכן וצרכיו ולא ממיקסום רווחי החברה הנתבעת ו/או מעמדתה ועמדת מומחיה כי אין מקום לעיקרון הזהירות המונעת. שומה היה על הנתבעת לפרוש את מלוא הנתונים שבידה לפני התובעים ולהניח לפתחם לקבל החלטה מושכלת (ובאשר לגישת הפטרנליסטית המבקשת לחסום מידע - ראה: א. דויטש "מעמד הצרכן במשפט" התשנ"ג-1992, עמוד 136). 9.7 כך או כך, אין אני שותפה לטענה כי החלת חובת הגילוי במקרה דא עלולה לפגוע שלא לצורך בציבור היצרנים והמשווקים, בפרט משלא הובאה לפניי כל ראייה לכך. להיפך, ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי יש בידה מערכת חלופית (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 25-26): "... היום מיוצרות מערכות שלא מגיעות לשטף מגנטי כזה לא בגלל בעיה אלא בגלל שיש לקוחות הבאים ואומרים ששמעו..."; וכי כיום המערכת נשוא התביעה אינה משווקת עוד על ידה (ראה: עמוד 24 לפרוטוקול שורות 2-3): "... כחלק מהמלצה זו שאותה אימצה הנתבעת ופועלת לפיה בשווקה את המערכת דו גידית. כיום לא משווקת המערכת החד גידית כמו אצל התובעת רק מהטעם הזה ואל [צ"ל "לא" - ב.ש.] כי יש בעיה במערכת.". (וראה גם האמור בפס"ד בעניין הר-זהב - הוצג כחלק מ-נ/5). מכאן, הנך למד שניים: האחד, הנתבעת לא רק שהייתה מודעת למחקרים בדבר ההשלכות הבריאותיות אלא פעלה לייצור/ייבוא מוצר חלופי; והשני, כלל לא הובאה לפני התובעים האפשרות לרכוש את המערכת החלופית. אך גם אם תאמר שאפשרות זו עלתה רק בשנת 2005 (מועד פרסום דו"ח ועדת המומחים וכן הכתבה בטלוויזיה - והדברים לא הובררו די הצורך משהנתבעת העלתה כאמור, טענה זו אך בסיכומיה) ובשים לב לטענת הנתבעת בסיכומים (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורה 24) כי גם בשלב זה ניתן היה לבצע שינוי במערכת (שמהותו אף היא לא הובררה עד תום) - שומה היה על הנתבעת לפנות, ביוזמתה, לתובעים ולהעמידם על דבר קיומה. הנתבעת לא עשתה כן - לא במועד זה ואף לא בשנת 2007 עת הוגשה התביעה. כך או כך, הטענה בדבר פגיעה כספית בנתבעת מהווה טענת הגנה שיש להוכיחה והנתבעת כשלה בכך (וראה בהיקש ביחס לטענה בדבר מעמסה כספית על קופת הרשות הציבורית - רע"א 9631/05, ארד נ' מ"י (2010); ת.א. 2306/04, תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ' מ"מ ק. טבעון ; ע"א 1761/02, רשות העתיקות נ' מפעלי תחנות בע"מ (2006)). 9.8 לא נעלם מעיני כי מומחית ביהמ"ש סברה אף היא כי על המדינה לקבוע תקינה מתאימה. ברם, תחומים רבים טרם עוגנו בחקיקה ו/או בחקיקה מתאימה ואין בין כך לבין התנהלות ראויה במהלך המשא ומתן - דבר. לעניין זה שותפה אני לעמדת כבוד הש. הד"ר א. סורוקר ב-ת.א. (ראשל"צ) 3309/05, מ. דניאל מסחר בינלאומי בע"מ נ' אמיר בלוקים שיווק (1995) בע"מ (2007), כי: "הסמכות המינהלית של המדינה להתיר או לאסור ייבוא, אינה עומדת במקום חובתו האזרחית של בעל דין לגלות ליריבו את המידע המהותי שברשותו אודות הסחורה שהוא מוכר". כך גם אין אני סבורה כי במבחן התוצאה הרשויות לא ראו את המידע כמצדיק את שינוי ערכי סף. בהתאם לעדות מומחית ביהמ"ש לפניי - אשר בין יתר עיסוקיה עוסקת במחקר פעיל בתחום הקרינה הבלתי מייננת ומשמשת כיועצת למנכ"ל משרד הבריאות בתחום ההשפעות הבריאותיות של קרינה בלתי מייננת ובסוף שנת 2008 כתבה את הנחיות משרד הבריאות לשימוש בטלפונים סלולאריים (ראה: עמוד 2 לחוו"ד מומחית ביהמ"ש - מש/1) - נוכח מורכבות הסוגיה והאינטרסים השונים ה'מתגוששים בזירה', לרבות אינטרסים כלכליים, הדבר אורך זמן רב (ראה: עמוד 10 לפרוטוקול שורות 24-30; עמוד 11 לפרוטוקול שורות 12-24). כך או כך, יש להיזהר מבחינת הדברים ב'חוכמה לאחר מעשה' אלא על פי המידע והנתונים שהיו במועדים הרלבנטיים כפי שפורט לעיל (והשווה: ת.א. 5604/94, חמנד נ' מ"י, פ"ד נח(2) 498; ע"א 1617/04, כים ניר שרותי תעופה בע"מ נ' הבורסה לני"ע בת"א בע"מ (2008)); ת.א. (ת"א) 2635/06, שיפריס נ' עיני (2011) ; ע"א (ירושלים) 7798/04, כרמל נ' לוי (2005)). 9.9 זאת ועוד. בבואנו לקבוע את חובת תום הלב בה מצווים צדדים לחוזה נשקלים שקולי מדיניות וזאת להבדיל מבחינה מינהלית של פעולה רשות שהיא נשוא ההחלטה בעניין הגבעה הצרפתית (בש"א 7762/01, מינהל קהילתי של השכונות ג' צרפתית נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (2002) - הוצג כחלק מ-נ/5). חרף הדמיון בסוגיות, הרי שהבחינה שונה היא נוכח התכליות השונות שבבסיסן (והשווה האמור ב-ע"א 1617/04, כים ניר שירותי תעופה בע"מ נ' הבורסה לני"ע בת"א בע"מ (2008) בהתייחס למושג "סבירות" לעניין יסוד ההתרשלות לעומת הבחינה המנהלית של פעולת הרשות). ודוק: לא קבעתי כי ערך הזהירות המונעת מחייב, אלא אך שהיה על הנתבעת לגלות לתובעים במהלך המשא ומתן את דבר קיומה של המחלוקת בעניין זה והחששות המתגברים ולגלגל לפתחם את השאלה האם נתון זה ישפיע על הרכישה או לאו. 9.10 לאותה תוצאה נגיע גם מכוח ניתוח הכלכלי. הנתבעת היא "מונע הנזק הזול" שבכוחה למזער את הנזק. הנתבעת, המחזיקה את המידע, יכולה היתה בעלות אפסית לגלותו לתובעים ובכך ליתן בידם כלי חיוני לקבלת החלטה בדבר התועלת שתצמח להם מהעסקה והאם היא מתאימה לצרכיהם. כאמור ב-ע"א 9073/09, אסותא-מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף (2011) (אמנם ביחס לדיני הנזיקין אך יפה גם לענייננו): "שיקולים כלכליים הם אפוא שיקולים לגיטימיים לצורך הקביעה אם להטיל אחריות אם לאו, ובהקשר זה ידועה נוסחת לרנד הנד, לפיה מקום בו תוחלת הנזק גבוהה מהאמצעים למניעת הנזק, התנהגותו של המזיק תיחשב כרשלנית.". (וראה גם: ע"א 7730/09, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011); והשווה: דנ"א 2568/97, כנען נ' ממשלת ארה"ב, פ"ד נז(2) 632; ת.א. (ראשל"צ) 3309/05, ג. דניאל מסחר בינלאומי בע"מ נ' ממיר בלוקים שיווק (1995) בע"נ (2007), על האסמכתאות הנזכרות בו; ג. שלו, "דיני חוזים - החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", התשס"ה-2005, עמודים 16-17). צא ולמד: הן מטעמים של הגינות מסחרית והן מטעמים של מדיניות כלכלית - שומה היה על הנתבעת, בעלת היכולת למנוע את הנזק, לגלות את מכלול הנתונים שבידה לתובעים במהלך המשא ומתן ולכל היאוחר עד למועד השלמת ההתקנה. בדרך זו היתה מושגת מטרת החוזה בצורה הגונה, אפקטיבית ויעילה. ויודגש: האמור בעניין מבני גזית (ע"א 7730/09, שם, שם), בדבר המחיר, הן לצדדים והן לחברה נוכח ההתדיינות המשפטית, מקבל משנה תוקף במקרה דא. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב במהלך המשא ומתן לקראת חתימת החוזה כמו גם במהלך ביצועו והטעתה את התובעים ועל כן קמה לתובעים זכות לפיצויים מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים (ראה למשל: ע"א 7730-90, כהן נ' מבני גזית (2000) בע"מ (2011)). לתוצאה דומה נגיע נוכח הפרת החוזה בין מכוח סעיף 15 לחוק החוזים ובין מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, כאשר הגשת התביעה תחשב כהודעה על ביטול החוזה (ראה: ג' פרידמן ונ' כהן, "חוזים", כרך ב', התשנ"ג-1992, בעמוד 1087; וראה גם: ע"א 8737/00, שלפרד חברה לפיתוח ובניין נ' ז'אק יוסף (2002); ע"א 3912/90, EXIMIW נ' טקסטיל והנעלה בע"מ, פ"ד מז(4) 64). לעניין זה יש לזכור כי הטעיה לעניין סעיף 15 לחוק החוזים "אינה מחייבת כוונה להטעות מצד המטעה, די בכך שהלה נהג בפזיזות או ברלשנות" (ראה: ע"א (ירושלים) 5738/04, כרמל נ' לוי (2005), על האסמכתאות הנזכרות שם). ודוק: גם אם תאמר כי הודעת הביטול לא ניתנה בפרק זמן סביר, הרי שעומדת לתובעת זכות הפיצוי מכוח סעיף 12(ב) לחוק החוזים (והשווה: ת.א. (ת"א) 2635/06, שיפריס נ' עיני (2011)). 10. האם התובעים עמדו בחובת הקטנת הנזק הרובצת לפתחם? הטענה הועלתה, ולראשונה, בסיכומי הנתבעת (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 1-3) ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לכך - דין הטענה גם להידחות לגופא. אכן אין חולק כי לאחר שידור הכתבה (בשנת 2005) ואף לאחר קבלת תוצאות המדידה של המשרד לאיכות הסביבה ביום 30.1.2005, או בסמוך לכך, לא מצאו התובעים לנכון לפנות לנתבעת אלא לראשונה, כעבור כשנתיים ימים, בעת הגשת התביעה. ברם, הנתבעת לא הציגה כל ראייה כי במועד זה (2005) היתה קיימת אפשרות ממשית להחליף את המערכת ו/או לשנותה וכשל זה יפעל לחובתה. מה גם, שכאמור, הנתבעת הודתה כי היא לא פנתה לתובעים מיוזמתה בשנת 2005 ואף לא העלתה אפשרות זו לפני התובעים עם קבלת התביעה או אף לאחר מכן. ודוק: מדידת נצר היא מיום 10.5.07 (והשווה: ע"א 434/07, אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (2009)). יחד עם זאת, השתהות זו של התובעים כמו גם אי פנייתם לנתבעת בטרם הגשת התביעה מזה והשימוש במערכת עד לשידור הכתבה מזה, יבואו לידי ביטוי עת אקבע את המועד ממנו יחולו הפרשי ההצמדה וריבית כחוק. כך גם, משקבלתי את עדות התובע כי שאל את נציגי הנתבעת האם המערכת מסרטנת והם הודיעו לו שהיא בטוחה לחלוטין ואין שום סכנה בשימוש בה (ראה למשל: עמוד 13 לפרוטוקול שורות 20-21) - אין מקום להטיל אשם תורם על התובעים. ויובהר - התובע מודה כי חשש מקיומן של השלכות אפשריות כלשהן של השימוש במערכת; אך משנציגי ספק המערכת (הנתבעת), שחזקה שבידם הכלים והמומחיות הטובים ביותר באשר לטיב המערכת ובכלל זה האיש שאמון על הפן הטכני-תפעולי (דוד) אצל הנתבעת, הציגו לפניו שאין שום סכנה בשימוש במערכת, הרי שבנסיבות מקרה דא ובשים לב למודעות באותה תקופה, אין למצוא אשם תורם חוזי לפתחו. הדברים אמורים למעלה מהצורך בשים לב לכך שהנתבעת אף לא טענה לכך. 11. מעבר לדרוש, ובטרם אפנה לסוגיית הנזק אתייחס עוד לשניים: 11.1 סוגיית המדידה - מומחית ביהמ"ש לא התיימרה לבצע מדידות או להיות מומחית בשאלות הטכניות של אופן ביצוע מדידת ערכי הקרינה ובהתאמה, אך ציינה את תוצאות המדידה (ראה גם: עמוד 6 לחוו"ד מומחית ביהמ"ש - מש/1; וכן עמוד 9 לפרוטוקול שורות 7-11). כל שנאמר על ידי מומחית ביהמ"ש הוא שגם אם נלך לפי מדידת נצר (3.5 מיליגאוס), המדובר בגבול הערך ממנו נצפה עודף לוקמיה בילדים (3-4 מיליגאוס). לעניין זה לא נעלם מעיני כי מומחית ביהמ"ש הוסיפה (ראה: עמוד 6 לחוו"ד - מש/1) כי טענת מר נצר שחשיפה בגובה הנמוך מרמת "0" אינה רלבנטית לגבי חשיפה ממושכת של ילדים, אינה סבירה על פי ההיגיון והשכל הישר במיוחד כאשר מדובר בגורם קרינה מתחת לרצפה ושימוש על ידי משפחה עם ילדים רכים בשנים הזוחלים על הרצפה. אין לי אלא לאמץ את דבריה, בפרט לאור ההסבר שנתנה בחקירתה הנגדית (ראה: עמוד 12 לפרוטוקול שורה 2-7). גם פרופ' ריבק מציין, בין היתר, כי עצמת השדה המגנטי "היא פונקציה של המרחק מן המקור, סוג הזרם (ישר או חילופין), עוצמתו ותצורת לולאת מעגלי הזרם" (ראה: עמוד 3 לחוו"ד - נ/4). קביעה זו מחזקת את דברי המומחית מטעם ביהמ"ש כי כשמדובר בילדים רכים ותינוק זוחל "גם החשיפה ברמת הרצפה בעלת משמעות" (ראה: עמוד 6 לחוו"ד המומחית). ודוק: בהחלטה בעניין גלרנטר, עליו מבקשת הנתבעת לסמוך, נמדדו הרמות גם בסמוך לרצפה בחדר הילדים (ראה: סעיף 6 להחלטה - הוצגה כחלק מ-נ/5; (ת.א. (חיפה) 13592/04, גלרנטר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (2004)). הדברים נאמרים למעלה מהדרוש מאחר ולצורך הקביעה האם הנתבעת עמדה בחובתה לגלות את המידע שבידה כמפורט לעיל - אין אני נדרשת לקבוע האם הקרינה הבלתי מייננת בבית התובעים עומדת בערך הסף (עד 1,000 מיליגאוס) או בערך המחמיר של עד 3-4 מיליגאוס, על פי עיקרון הזהירות המונעת, אותו מממליצה מומחית ביהמ"ש לאמץ בעקבות המלצת הגופים המקצועיים. משכך, גם אין אני נדרשת כלל לשאלת קבילות מדידת משרד איכות הסביבה (נספח ד' לתצהיר התובע - ת/1) ואישור הממונה מיום 1.1.06 את נוהל "הנחיות למדידת שדות חשמליים ומגנטיים בתחום תדר רשת החשמל ELF" (סומן ש/1 נוכח התנגדות התובעים להגשתו). כפועל יוצא, אף אין אני נדרשת לבחינה האם מדידת נצר הינה שגויה (וראה לעניין זה גם לפס"ד בעניין הר-זהב - הוצג כחלק מ-נ/5). 11.2 חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (להלן: "חוק האחריות למוצרים") - בסיכומיהם שבו התובעים וטענו להפרת חוק האחריות למוצרים. ברם, חוק זה, כאמור בסעיף 2 מפורשות, דן בפיצוי בגין נזק גוף בעוד גדר המחלוקת שלפנינו צומצמה לעילה החוזית. ודוק: לא הועלתה טענה בדבר התיישנות (סעיף 6 לחוק האחריות למוצרים). סוגית הנזק 12. במסגרת תיקון כתב התביעה צומצמה התביעה אך ורק לראש הנזק "החזר עלויות התקנת המערכת" (סעיף 42ד. לתביעה; ראה: ישיבה מיום 11.1.10). 12.1 עלות המערכת - הוכח לפני כי התובעים שילמו את התמורה הנקובה בחוזה בסך קרן של 21,613.06 ₪ וסך קרן נוסף של 422.08 ₪ בהתאם לתוספת לחוזה מיום 5.1.01 (וראה גם הודאת דוד בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 28-31). כך גם אין חולק כי בשלב זה לא ניתן להשתמש במערכת או לתקנה (ראה: הודאת הנתבעת בסיכומיה בעמוד 23 לפרוטוקול שורות 5-7). על כן רכיב זה מאושר. 12.2 פעולות הכרוכות בהתקנת המערכת (חומרי גלם להתקנת המערכת והתאמת מערכת החשמל בבית התובעים) - על התובעים רובץ נטל ההוכחה של כל רכיבי התביעה ובכלל זה גובה הנזק (ראה: ע"א 355/80, אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800). התובעים כשלו מלהביא חשבוניות מס ו/או קבלות ואף בתצהירו כשל התובע מלפרט עלויות נטענות אלה והוא הסתפק בטענה כללית בדבר "עלות והוצאות התקנת המערכת המסתכמות בסך של כ-30,000 ₪". סתם ולא פירט. יחד עם זאת, הוכח לפני כי בהתאם למסמכי ההצעה והחוזה (הוצג כחלק מנספח א' לתצהיר נציג הנתבעת - נ/1) התובעים נדרשו לבצע עבודות שונות לשם התקנת המערכת. כפי שהודה מר דוד (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 1-12). "ש. מעבר לעלות הישירה, האם נכון שבבית צריכים לבצע שינויים והכנות לצורך התקנת המערכת, לרבות רשת החשמל והתשתית? ת. בהחלט כן. גם בהסכם ובנספח להסכם מוסבר מה אחריות הלקוח, צריך לבצע ההכנות הנדרשות עד שאני בא להתקין את המערכת. ש. פרט לי את העבודות שהמזמין צריך לבצע? ת. למעשה הדרישה שלנו מהלקוח שצריך להכין הבית מבחינת החשמל בהתאם למרשם החשמל שאנו נותרים לו, נקודות החשמל והזנה, הוא צריך להכין רצפת בטון נקייה, כוונתי לפני שלב, המערכת שלנו מותקנת לפני שלב הריצוף. הבית נמצא בשלבי בנייה, יש לנו רצפת בטון מעל לזה אנו מתקינים המערכת שלנו ואחרי זה מגיע שלב הריצוף. אני דורש רצפה נקייה על מנת שאני אוכל לבצע העבודה ולבצע גם שכבת בידוד. אני מפנה אותך להנחיות ללקוח המהוות חלק מההסכם (צורף כנספח א' לתצהירי). גם חול ובטון הלקוח צריך להביא. הכל רשום בהנחיות.". מר דוד, הודה עוד, ברוב הגינותו, כי (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 15-28): "ש. האם ידוע לך מה העלות של התאמת מערכת החשמל? ת. לא. אני כבר לא עוסק בזה מספר שנים. ש. הלקוח טוען ל-3,500 ₪ הכנות חשמל, זה נשמע לך סביר? ת. זה מותנה בכמה נקודות חשמל יש. ..... ש. האם סכום של 3,500 ₪ סביר להתקנת 10 נקודות חשמל ולוח פיקוד כפי שאני אומר לך שהתובע עשה? ת. נראה לי שהסכום קצת גבוה והוא צריך לעשות זאת עם בעלי מקצוע מטעמו ולכן איני רוצה להעריך.". משכך, ובשים לב כי במקרה דא הוכח כי התובעים סבלו נזק של ממש ו"הפער בין הערכה בדרך של אומדן ובין הערכה על פי ראיות מוצקות אינו פער גדול במיוחד" - מצאתי כי ראוי לשום את נזקו של התובע על דרך האומדנא (והשווה: ע"א 8588/06, דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (2010); ע"א (מרכז) 9598-11-10, איזנברג מלך ובניו בע"מ נ' חכמון אהרון בע"מ (2011); דנ"א 4693/05, בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול, פסקה 16 לפסק דינו של השופט גרוניס (2010)). לפיכך, אני מעמידה את ראש נזק זה, על דרך האומדנא, כולל חומרי גלם, על סך קרן של 3,500 ₪. 12.3 עגמת נפש - משצומצמה גדר המחלוקת לעילה החוזית בלבד ולראש הנזק "החזר עלויות התקנת המערכת" (סעיף 42ד לכתב התביעה - ראה: ישיבה מיום 11.1.10) - דין רכיב זה להידחות. ודוק: אמנם בתביעה המקורית קיים ראש נזק לא ממוני אלא שעסקינן בטענה לנזקי גוף (נזק כללי - כאב וסבל) - טענה שכאמור נמחקה מכתב התביעה. לפיכך, הנזק עומד על סך קרן של 25,535.14 ₪ וב'מעוגל' סך קרן של 25,535 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה (27/3/07) ועד התשלום בפועל, בשים לב לאמור לעיל בסעיף 10 לפסק הדין כמו גם לחובת תום הלב בה מצווים גם התובעים בעת הפעלת זכויותיהם המשפטיות. 13. סוף דבר - 13.1 דין התביעה להתקבל בחלקה. 13.2 אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 25,535 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה (27/3/07) ועד למועד התשלום המלא בפועל. 13.3 לאחר ששקללתי את התנהלות הצדדים במהלך ההתדיינות כמו גם התביעה המקורית לעומת כתב התביעה המתוקן, הטעם לתיקונה ותוצאות ההליך - אני מעמידה את שכ"ט עו"ד על סך של 2,500 ₪ ואת הוצאות המשפט על סך של 2,000 ₪. לצדדים נתונה זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי. ריצוף / פרקט / חימום תת רצפתי (תביעות)