קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת רישיון נהיגה שפג תוקפו: 1. ביום 22/06/08 נדון המערער בהעדרו, בבית המשפט לתעבורה בנצרת, (תת"ע 7432-07) ונגזרו עליו, בין היתר, 3 חודשי פסילה בפועל. 2. ביום 12/11/08 שלח המערער לבית המשפט הודעה על הפקדת רישיון הנהיגה שלו, אליה צירף רישיון נהיגה שהיה בתוקף עד ליום 15/01/08. בעקבות כך ניתנה החלטה המחייבת את המערער להפקיד רישיון נהיגה תקף או תצהיר, שלפיו אין ברשותו רישיון נהיגה תקף, כולל הסיבה לכך וכן אישור משרד הרישוי והעתק דף הפסילות. 3. המערער לא פעל על פי החלטה זו וביום 22/08/11 הגיש בקשה לחישוב תקופת הפסילה, בה ביקש כי מנין הפסילה יחושב החל מיום 12/11/08 או לחלופין, החל מיום 17/05/09. לנימוקי הבקשה אתייחס בהמשך. 4. ביום 29/08/11 נדחתה בקשת המערער. בהחלטתו הפנה בית המשפט קמא לכך שהמערער כבר הגיש בקשה לחישוב הפסילה וניתנה החלטה מפורטת המורה לו כיצד לנהוג, הואיל ורק בבקשתו הנוכחית מילא אחר ההנחיות, הורה בית המשפט קמא על חישוב הפסילה מיום הגשת אותה בקשה, קרי, 22/08/11 ובמצטבר לכל פסילה אחרת, אם קיימת. 5. בקשה נוספת באותו עניין נדחתה ביום 02/10/11. 6. בפני ערעור על החלטותיו של בית המשפט קמא, במסגרתו חוזר המערער ומבקש לחשב את תקופת הפסילה בהתאם למפורט בבקשתו. 7. אפתח במועד הגשת הערעור, שכן נטען על ידי ב"כ המשיבה, כי הערעור לא הוגש במועד. המועד הרלבנטי ממנו יש למנות את תקופת הערעור הוא מתן ההחלטה ביום 22/08/11, שכן בית המשפט קמא לא היה מוסמך לדון בבקשה שהוגשה לאחריו על דרך עיון חוזר, ואין בה כדי להאריך את התקופה. 8. בשים לב לפגרת הסוכות, שחלה בין התאריכים י"ד בתשרי ועד כא' בתשרי, הרי לו ניתנה ההחלטה במעמד הצדדים, הרי היה ב"כ המשיבה צודק בטענתו, כי הערעור הוגש באיחור, גם אם באיחור קל. יחד עם זאת, ההחלטה ניתנה שלא במעמד הצדדים, ונשלחה לב"כ המערער רק ביום 01/09/11, כך שלא חלף המועד להגשת הערעור בעת שהוגש בפועל, וזאת גם מבלי להתייחס לטענת ב"כ המערער, כי ההחלטה לא הומצאה לו, אלא לאחר שדרש וקיבלה. 9. לגופו של עניין, נימוקי הערעור הם כדלקמן: א. למערער לא היה רישיון נהיגה בתוקף ביום 12/11/08. רישיונו הקבוע פקע ביום 15/01/08 ורישיון זמני שניתן לו פקע ביום 22/07/08. המערער הפקיד את רישיונו הקבוע האחרון שהיה בידו, שכאמור, לא היה בתוקף. הרישיון הזמני אבד לו קודם לכן ומכל מקום, גם הוא לא היה בתוקף באותו מועד. ב. במסגרת תיק אחר, תיק תעבורה בצפת 3876/07, נגזרו על המערער 88 ימי פסילה בפועל. ביום 18/02/09 ביצע הפקדת רישיון בצפת על ידי הפקדת תצהיר ואישור משרד הרישוי. על פי הנטען, נוכח הוראת סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה, היה על בית המשפט לחשב את הפסילה במצטבר לעונש הפסילה שהוטל עליו בצפת. עוד טוען המערער, כי גם בהנחה ולצורך חישוב הפסילה בתיקו הנוכחי היה עליו להפקיד גם תצהיר ואישור משרד הרישוי, הרי כאשר הופקד התצהיר בבית המשפט לתעבורה בצפת, אין מניעה לחשב את פסילתו מיום סיום ריצוי פסילה זו, כלומר, מיום 17/05/09. 10. ב"כ המשיבה בתגובתו, הפנה להחלטתה של כב' השופטת אריאלי מחודש נובמבר 2008 וביקש לקבוע, כי הואיל ועל החלטה זו לא הוגש ערעור, הרי היה על המערער לפעול על פיה, ולכן צדק בית המשפט קמא כאשר דחה את בקשתו לחישוב הפסילה מאותו מועד. דיון והכרעה: 11. לצורך בירור המסגרת הנורמטיבית, נפנה להוראות החוק הרלבנטיות: א. סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: "(א)  פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. (ב)   הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמת ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; (2)  תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור". ב. תקנה 557(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת, כי: "(א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר- תוקף אותה שעה." 12. כפי שניתן לראות, תקנה 557(א) מחייבת הפקדת הרישיון, המצוי בידי הנפסל, גם אם רישיונו פג תוקף. חובת הגשת התצהיר, על פי תקנה 557(ב) לתקנות, הינה מקום שאין בידי הנפסל להפקיד רישיון בתוקף או שלא בתוקף, מחמת אובדנו. 13. בית המשפט קמא, לא הסתפק בהפקדת הרישיון שפג תוקפו, וקבע כי על המערער להגיש תצהיר, בצירוף אישור משרד הרישוי, וזאת ככל הנראה, מתוך מטרה לוודא, כי אכן לא הוצא רישיון חדש לאחר פקיעת תוקפו של הרישיון שהופקד. בכך פעל בית המשפט על פי סמכותו, בכדי לוודא כי מנין תקופת הפסילה אכן יחושב כראוי. 14. המערער לא פעל על פי אותה החלטה מטעמים שלא הובהרו. 15. השאלה היא, האם כיום, כאשר המציא המערער אסמכתאות לכך שרישיונו הקבוע האחרון פקע ביום 15/01/08, לפני מתן גזר הדין ולפני שפעל להפקדתו, יש מניעה לקבוע בדיעבד, כי רישיונו הופקד אז כדין. 16. עמדתי היא, כי אין מניעה לכך. המערער פעל על פי הנדרש בתקנות, כאשר הפקיד את הרישיון אף שתוקפו פקע. מוטב היה לו נהג על פי החלטת בית המשפט והמציא את האישורים הנדרשים כבר אז. יחד עם זאת, ברי כי לו המציא את האישורים באותו מועד, היה קובע בית המשפט קמא, כי הפקדת הרישיון ביום 12/11/08 הינה כדין. 17. ברע"פ 4446/04 ביטון נ. מדינת ישראל, עמד כב' השופט א.א. לוי, על חשיבות "אקט ההפקדה" בקובעו: "הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה. ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא לראשונה בעבירה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למורא החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא שהוא מוסיף לנהוג ללא רישיון חרף ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת פסילה". החלטתי דלעיל עולה בקנה אחד עם עמדה זו, שכן, המערער ביצע את ההפקדה כדין, ורק נמנע מלהוכיח באותה עת לבית המשפט קמא, כי פעל כנדרש על פי התקנות. 18. לאור המפורט, אין צורך לדון בטענתו החלופית של המערער. 19. הערעור מתקבל במובן זה, שתקופת הפסילה בתיק תעבורה נצרת 7432/07 תחושב ממועד הפקדת הרישיון פג התוקף, קרי, 12/11/08. 20. עקב מסקנתי דלעיל, לא נזקקתי לטענת ב"כ המערער, כי שומה היה על בית המשפט קמא לקיים דיון פרונטלי בבקשתו לחישוב תקופת הפסילה. אומר רק כי על פניו, הסתמכותו של ב"כ המערער על פסק הדין שניתן בע"פ 9142/04 אקריש נ. מדינת ישראל, איננה במקום, שכן שם דובר על דיון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין. בנוסף, נפסק כי ההסדר הקבוע בתקנה 557 לתקנות התעבורה הינו מנהלי באופיו (ראה סעיף 7 לפסק הדין ברע"פ 4446/04 ביטון נ. מדינת ישראל), כך שדומה שאין בסיס לטיעון זה. משפט תעבורההפקדת רישיוןנהיגה ללא רישיון בתוקףרישיון נהיגה