קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפקדת ערובה בתביעה של מפרק: בפניי שתי בקשות. הבקשה הראשונה היא בקשתו של התובע לבטל את החלטתי מיום 30.3.2011, בה נעתרתי לבקשת הנתבעים 1 ו- 4 וחייבתי את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם בסך של 50,000 ₪. הבקשה השניה היא בקשתם של הנתבעים 2, 3 ו- 6 לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם. עסקינן בתביעת מפרקה של הוצאת תמר חברה להפצה בע"מ (להלן: "החברה"), למתן חשבונות ולהשבת כספים על פי החשבונות שיינתנו. המפרק טוען בכתב התביעה כי החברה עסקה בהוצאה לאור ובשיווק של ספרי משפט, עד אשר הפסיקה את פעולתה בחודש ספטמבר 1996, כאשר נותרה חייבת כספים לנושים רבים. ביום 11.2.2007 הוגשה בקשה לפירוקה של החברה וביום 2.7.2007 ניתן צו לפירוקה. על פי הנטען בכתב התביעה, ממצאי החקירה שערך המפרק העלו כי נכסיה של החברה הוברחו אל שלוש חברות אחרות, הן הנתבעות 1- 3, אשר הוקמו בשנים 1996- 1997, והבעלות בהן נתונה לנתבעים 4- 6, ילדיו של פנחס נרקיס. יצויין כי פנחס נרקיס נמנה על בעליה של החברה, והוא מצוי כיום בהליכי פש"ר. פנחס נרקיס הורשע בפלילים בשנת 2003 ובשנת 2004, בגין שורה של עבירות, בהן גניבה, מירמה והפרת אמונים, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ועוד. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעים 4 - 6 ניצלו את החברות שהקימו, הן הנתבעות 1- 3, על מנת להפיץ ספרים שבעבר הוצאו לאור על ידי החברה, והכל במטרה להבריח כספים שהיו אמורים להגיע לקופתה של החברה. לשם כך, זכויות ההפצה של הספרים, שהיו נתונות לחברה, הועברו ללא תמורה אל הנתבעות 1- 3. בכתב התביעה נטען כי מדובר בכשלושים ספרים שכתב פנחס נרקיס ובכ- 123 ספרים של מחברים אחרים. יצויין כי לאחרונה נמחקה בהסכמה התביעה נגד הנתבעת 5. הנתבעים כולם ביקשו לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם, בשים לב לכך שאין ביכולתה של החברה לשלם את הוצאות המשפט, היה ויושתו עליה במקרה של דחיית התביעה. עוד נטען כי סיכויי ההצלחה של התביעה קלושים, שכן לנתבעים טענות הגנה רבות וטובות, לרבות טענות שמצדיקות את סילוק התובענה על הסף. התובע לא השיב על בקשתם של הנתבעים 1 ו- 4 בחלוף המועד שנקצב להגשת תשובתו, ולכן, לבקשת נתבעים אלה, הוא חוייב בהפקדת ערובה להוצאותיהם. בעקבות כך ביקש התובע לבטל את ההחלטה האמורה, וציין כי תשובתו לא הוגשה מחמת טעות במשרד באת כוחו. אגב כך, הוא טען לגופו של ענין מדוע יש לדחות את הבקשה. במקביל הוגשה בקשה של הנתבעים 2, 3 ו- 6 שאף הם מבקשים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את החלטתי מיום 30.3.2011, וכי לגופו של ענין, יש לדחות את בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם, מן הטעמים שיפורטו להלן. על פי ס' 353א' לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") ישנה חזקה לפיה ראוי לחייב חברה שהיא תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין." קל וחומר שישנה חזקה כזו מקום שמדובר בחברה בפירוק, כמו בעניננו. ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם באתר משפטי) נקבע המתווה לפיו יש לבחון בקשה לחיוב חברה בערובה להוצאות. בקצירת האומר, נקבע כי יש לקיים בדיקה בת שלושה שלבים: תחילה נבדק מצבה הכלכלי של החברה; לאחר מכן נבדקת השאלה האם נסיבות הענין מצדיקות חיוב בערובה להוצאות, כאשר לענין זה מביאים בחשבון את זכות הגישה לערכאות, את ההנחה שחיוב בערובה הוא הכלל ופטור מערובה הוא החריג, וכן את סיכויי ההליך; לבסוף, יש לקבוע את גובה הערובה באופן מידתי. ראה גם רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם באתר משפטי) . מאידך, החיוב בערובה להוצאות לעולם אינו נעשה בלא להפעיל שיקול דעת של כלל נסיבות הענין, וישנן נסיבות חריגות אשר בעטיין ראוי שלא לחייב חברה בערובה להוצאות, גם כאשר ברור כי החברה לא תוכל בסופו של יום לשלם את הוצאות המשפט, היה ותביעתה תידחה. המקרה הקלאסי בו יימנע בית המשפט מחיוב כזה הוא כאשר נטענת בכתב התביעה טענה בעלת משקל, לפיה הנתבעים הם שגרמו לחברה להגיע למצב של העדר יכולת כלכלית. דומה כי זהו המקרה הנוכחי: על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים במו ידיהם הם שתרמו למצב חדלות הפרעון של החברה בכך שהבריחו את נכסיה ומנעו ממנה את ההכנסות המגיעות לה בגין הוצאה לאור של ספרי משפט. בשלב זה מוקדם לקבוע האם יעלה בידי התובע להוכיח טענותיו אלה, אך ברור גם כי אם יושת על התובע חיוב בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים, המשמעות המעשית תהיה דחייתה של התביעה, שכן החברה לא תוכל להפקיד ערובה של ממש, בלא לרוקן כליל את קופת הפירוק ובלא להותיר אפילו כספים לתשלום המחצית השניה של אגרת התביעה. עסקינן בחברה בפירוק, שבקופתה מצוי כיום סכום זעום של 51,037 ₪, לאחר שהחברה שילמה את המחצית הראשונה של אגרת התביעה. המחצית השניה שטרם שולמה מסתכמת בסכום של כ- 31,250 ₪, כך שעל פני הדברים, אם לא יעלה בידי המפרק לגייס מימון נוסף מנושיה של החברה, יותיר הדבר בקופתה של החברה לאחר תשלום המחצית השניה, סכום זעום עוד יותר של כ- 20,000 ₪. בנסיבות אלה, מתקבל הרושם כי יותר משהנתבעים חוששים להוצאותיהם היה ותידחה התביעה, יש להם אינטרס לחסום את התביעה בעודה באיבה באמצעות הטלת ערובה להוצאות, שהחברה לא תעמוד בה. אכן, בצדק טוענים הנתבעים כי תשובתו של המפרק לבקשה אינה נתמכת בתצהיר, אך מאידך, לא ניתן להתעלם מן הדו"ח המפורט בן 14 העמודים שהגיש המפרק לבית המשפט של הפירוק, כמו גם מתצהיר שהגיש בתשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף. לא ניתן להתעלם גם מכך שהמפרק קיבל אישור להגשת התביעה מאת בית המשפט של הפירוק, מה שמלמד כי לפחות בית המשפט של הפירוק סבר שמדובר בתביעה שראוי לבררה. על כן, לא יהא זה ראוי להשית על החברה ערובה להוצאות רק משום שעמדת המפרק בסוגייה ספציפית זו לא נתמכה בתצהיר. ראה גם ת.א. (חי') 36071-04-10 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' שפע זול רכסים בע"מ (2011) (פורסם באתר משפטי) : "בנוסף, אם אמנם לא יוכחו טענות המבקשת, הרי שיהיה, לפחות לכאורה, בסיס לטענת המשיבה, לפיה סירובה של המבקשת לשלם את תגמולי הביטוח הביא את המשיבה למצב של חדלות פרעון וכפועל יוצא מכך - לחוסר יכולת לשלם את הוצאות ההליך (ככל שייפסקו נגדה). בשלב זה לא ניתן לומר שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, או כי חוסר היכולת הכלכלית נגרם באשמת המשיבה. בנסיבות אלה, בהן מחזיקה המשיבה בפוליסת ביטוח שהינה, לכאורה, בת תוקף מן הראוי לאפשר לה בירור התביעה. מאחר שברי כי לאור מצבה, לא תוכל המבקשת להפקיד כל ערובה להוצאות, ברי כי קביעת ערובה תחסום אותה מבירור התביעה ובנסיבות הענין יהא הדבר בלתי מוצדק. ... סבורתני כי הנסיבות האמורות לעיל מצדיקות שלא לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה, מה גם שהתביעה הוגשה באישור ביהמ"ש של הפירוק." נתתי דעתי על כך שהנתבעים העלו להגנתם טענות רבות לגופו של ענין, לרבות טענות שאם תתקבלנה, יביאו לסילוק התובענה על הסף, אלא שמה שמכריע את הכף במקרה דנן היא העובדה שמדובר בתביעתו של מפרק, שהוגשה בתום לב, לאחר קבלת אישורו של בית משפט של הפירוק, ואשר יש בה טענות כבדות משקל בענין הברחת נכסים של החברה על ידי הנתבעים, שאם תתקבלנה, ניתן יהיה לקבוע כי הנתבעים עצמם הביאו את החברה למצב שבו אין היא מסוגלת לשלם את הוצאות המשפט. כמו כן, יש להביא בחשבון, בענין טענת ההתיישנות והשיהוי, שצו הפירוק ניתן רק בשנת 2007 ואילו התביעה הוגשה בשנת 2009. עוד יש ליתן משקל לכך שמטבע הדברים, לפנחס נרקיס לא היה כל אינטרס לתבוע בשמה של החברה את השבת הנכסים (אם אכן הוברחו על ידו), מה שמשליך על מועד לידתה של עילת התביעה. אשר על כן, החלטתי לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים 1 ו- 4, מבוטלת. בקשת הנתבעים כולם לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאות- נדחית. הוצאות ההליך תובאנה בחשבון בסיומו של ההליך העיקרי. ערובהמפרק (חברה)