קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הטלת הוצאות על עורך דין: בעניין: בקשה לביטול פסק דין שניתן שבמעמד צד אחד. המבקש הינו עורך דין במקצועו והוא זה אשר ייצג את התובע, מר דוד עמור (סבו של המבקש), בתביעתו הנזיקית אשר הוגשה לשערי בית המשפט והעומדת בבסיס התביעה בתיק זה. מספר דיונים נקבעו בעניין נשוא תביעה זו; אולם, הדיון נדחה פעם אחר פעם עד שלבסוף נקבעה ישיבת הוכחות ליום 31/03/11 . בבוקר יום הדיון, נסרקה לתיק בית המשפט הודעה בדבר הפסקת ייצוג בגין החלפת עורך דין ו/או סילוקו מייצוג. לאותה הודעה צורף מכתבו של התובע עצמו המורה על פיטוריו של עורך דינו, הוא המבקש כאן. לישיבת בית המשפט אשר הייתה קבועה ליום 31/03/11, התייצבו כל הצדדים המעורבים בתיק מלבד ב"כ התובע. יש לציין, כי גם התובע עצמו הופיע לישיבה אולם, ניכר כי אין ביכולתו לנהל את הדיון לבדו, זאת לאור גילו המופלג, מצבו הבריאותי וקשיי דיבור ושמיעה. אי לכך, בהחלטתי בפרוטוקול הדיון מאותו יום, הוריתי, בין היתר, על מחיקת התביעה תוך חיוב המבקש בהוצאות אישיות, הן לטובת הנתבעות והן לטובת הצד השלישי. משקיבל המבקש את החלטתי הנ"ל, הגיש הוא לתיק בית המשפט בקשה דחופה לביטול אותו פסק הדין שניתן במעמד צד אחד; בקשה המשתרעת על פני 11 עמודים אליה צורפו למעלה מ- 50 נספחים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו. במסגרת הבקשה, עתר המבקש לביטול פסק הדין ו/או ביטול חלקי של פסק הדין ולביטול חיובו בהוצאות אישיות ו/או ביטול הפניית הפרוטוקול לגורמים הרלוונטים בלשכת עורכי-הדין. את בקשתו סמך הוא על הרבה טיעונים. עיקר טיעוניו התמקדו בשניים אלה; תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 המסדירה את הסוגיה של הפסקת ייצוג ולפיה - כאשר בעל הדין מבקש להפסיק את ייצוג עורך הדין, אין צורך לבקש את רשות בית המשפט לכך ודי בהגשת הודעה לתיק בהתאם וכן, שורה ארוכה של פסקי דין לפיהם, קיימת חובה ליתן בידי האדם העלול להיפגע כתוצאה מחיובו בהוצאות אישיות להשמיע את טיעוניו (ראה לדוגמה את ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נ' מדינת ישראל ואח') . הבקשה הועברה ליתר הצדדים ואלה בתורם הגישו תגובה מטעמם. בהמשך, הבקשה נקבעה לדיון בנוכחות הצדדים. בדיון בפניי, חזר כל צד על טיעוניו הוא. יש להדגיש כי במהלך הדיון, ולאחר שהצדדים טענו נגד עצם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין המוחק את התביעה (זאת מאחר והוא אינו מייצג עוד את התובע), ציין המבקש כי אין הוא עותר לביטול פסק הדין כי אם לביטול ההחלטה ככל שזו נוגעת אליו ביחס לחיובו בהוצאות ולהפניית התיק ללשכת עורכי הדין (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון שורות 32-33). אם כן, אין בפניי בקשה לביטול פסק הדין המורה על מחיקת התביעה. החלטתי זו תתמקד בשאלת חיובו של המבקש בהוצאות אישיות כמו גם הפניית העניין להליך משמעתי. לא אחת נפסק כי, לבתי המשפט סמכות טבועה לחייב עורך דין המכהן לפניו כבא כוחו של צד מסוים בחיוב אישי בהוצאות. פסיקת הוצאות נגד עורך דין באופן אישי היא דבר נדיר, ויש צורך בטעם מיוחד לכך. כך למשל כאשר אותו עורך דין גרם להכשלת מהלכיו של ההליך השיפוטי, או שהסב נזק מהותי וממשי לעבודת בית המשפט. (ראה ע"א 4845/95 שמחה ניר נגד מדינת ישראל פד"י מט(2) 639, 646). עוד נקבע כי, על בית המשפט ליתן לאותו אדם הזדמנות הוגנת ונאותה להשמיע דבריו ולהעלות את טענותיו על שום מה ולמה אין זה ראוי ונכון לפגוע בו ולחייבו בהוצאות אישיות; ראה לעניין זה ע"א 6185/00 עו"ד מאהר חנא נגד מדינת ישראל פד"י נו(1) 366, 374. שומה על בית המשפט להתרות בעורך הדין מבעוד מועד כי עשוי הוא לחוב אישית בתשלום הוצאות וליתן בידיו הזדמנות להשמיע את טיעוניו ולהסביר כי נהג כהלכה. לא למיותר לציין כי, כל עורך דין, לצד חובתו כלפי מרשהו, חב הוא כלפי בית המשפט. "עורך הדין הוא החוליה המקשרת בין הלקוח לבין בית המשפט, ובמעמד ביניים זה שקנה נושא הוא בחובות גם כלפי לקוחו גם כלפי בית המשפט; כלפי בית המשפט, קרא כלפי מערכת המשפט. עורך הדין מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת המשפט והצדק - "קצין בית המשפט" הוא - והצורך המובנה לסינכרוניזציה בין אבריה השונים של המערכת מטיל עליו חובות כלפי מערכת המשפט." ראה פסק דין מאהר חנא הנ"ל בעמ' 380 . ולענייננו; לאורך ניהול התובענה אך ברור הוא כי המבקש לא נתן יד לקידום ההליכים בתיק אף שזה אמור היה לשרת רק האינטרסים של הלקוח שלו (בל נשכח כי התובע הוא לא אחר אלא סבו של המבקש); הוא לא סייע בידי בית המשפט ולא בידי הצדדים האחרים. כך בתחילת התיק במסגרת הליכי הביניים ובהמשך, ביחס לחוות הדעת וכן באי-הופעה לדיונים בבית משפט; אני מפנה במיוחד לדיון אשר היה קבוע ליום 15/12/10 אליו לא הופיע המבקש והוא נתבקש לנמק את הסיבה לאי הופעתו. כך גם לדיון אשר היה קבוע ליום 31/03/11 ; ערב יום הדיון, טרח המבקש לשלוח בפקס ליתר הצדדים הודעה בדבר הפסקת ייצוגו על ידי התובע כאשר הוא ידע שהדיון קבוע לישיבת הוכחות, אליה זומנו הרבה עדים ואך ברור הוא שאין ביכולתו של התובע בעצמו לנהל את ענייניו! לא זו אף זו; עוד בתחילת הטיפול בתיק הפגין המבקש זלזול בהליכי המשפט; בהקשר זה, מפנה אני לפרוטוקול הדיון מיום 29/06/09. לאותו דיון לא טרח המבקש להופיע. עוד באותה החלטה ראיתי לנכון לציין בזו הלשון: "סחבת מיותרת נגרמה במסגרת תיק זה שלא לצורך וזאת עקב התנהלותו של ב"כ התובע אשר לא טרח, גם היום, להופיע לדיון בשעה היעודה" (עמ' 2 שורות 6-7). באותה ישיבה הדגשתי כי מדובר בתובע מבוגר אשר לדבריו עורך הדין שלו (קרי; המבקש כאן) ניתק איתו כל קשר. בהמשך התבקשה תגובתו של ב"כ התובע: "ב"כ התובע ימציא פירוט תוך יומיים מהיום המסביר את סיבת אי הופעתו לדיון וזאת בטרם יחליט בית המשפט בנוגע לעניין ההוצאות". (שורות 18-19) רואה אני לנכון לשוב ולהדגיש כי עסקינן במערכת יחסים סבוכה; הנכד ייצג את סבו ורק ערב ישיבת ההוכחות הודיע זה על הפסקת הייצוג! עובדה זו אומרת דרשני ונודף ממנה ריח רע. המבקש הגדיל לעשות כאשר בחר בבוקר יום הדיון לא להופיע לאותה ישיבה ותחת זאת ביקש לחסות תחת כנפיה של הוראות תקנה 473 של תקנות סדר הדין האזרחי לפיה, במקרה בו בעל הדין ביקש את הפסקת הייצוג, לא נוצר הצורך לבקש את רשות בית המשפט לכך ואך מספיקה הודעה מתאימה. חבל שהמבקש לא שם לנגד עיניו גם את החובה לנהוג בתום לב החולשת על כל ענפי המשפט. יתר על כן, אין מחלוקת בדבר זכותו של עורך דין להפסיק ייצוג של לקוח כל אימת שהדבר ייראה לו ויודיע הוא על כך לבית המשפט. אולם, את זאת יש לעשות בדרך ובמתווה שלא יסבו נזק והוצאות מיותרות הן לבית המשפט והן למי מהצדדים. הזכות להשתחרר מייצוג אין משמעה כי עורך דין יכול הוא ללוש את ההליך המשפטי ולעשות בו כבשלו ללא כל מחויבות לנהוג בתום לב ובאופן ראוי והוגן. המבקש סמך את ידיו גם בעובדה כי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טיעוניו. בהתחשב בכך, בקשתו לביטול החלטה נקבעה לדיון במסגרתו ניתנה לעורך הדין הזדמנות נאותה לפרוס את כנפי טיעוניו ולהשמיע את דברו. במקום לנצל את ההזדמנות ולהצדיק את המהלך המשפטי בו נקט ולשטוח את הסיבות אשר עמדו מאחורי התנהלותו, ניצל הוא את הבמה שניתנה לו בהטחת אשמה אל כל עבר ואף לא פסח הוא מלהפנות אצבע מאשימה-מעליבה-דורסנית אל עבר הצדדים ואף אל עבר המותב היושב בדין. התנהגותו של המבקש אינה יאה לעורך דין הבא בשערי בית המשפט. בחרתי להשתמש במלים לא-יאה היא מאחר ואינני מוצא לנכון להשתמש במלים קשות יותר שאולי יכלו לתאר את התנהגותו שלוחת הרסן של המבקש אף במעמד הדיון בבקשה נשוא החלטתי זו. לאור המובא לעיל, לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לאורכם ולרוחבם, ונתתי את דעתי לפסיקה הקיימת בעניין, דעתי היא כי ההחלטה בדבר החיוב בהוצאות אישיות בדין יסודה. יחד עם זאת, אני מעמיד את סכום ההוצאות לטובת כל אחד מהצדדים ומעמידו על סך של 2,000 ש"ח. יתר מרכיבי ההחלטה לגבי תשלום ההוצאות יעמדו בעינם. באשר להפניית הפרוטוקול ללשכת עורכי הדין, נעתר אני לבקשה ברכיב זה ומורה על ביטול הפניה, כמבוקש; זאת במגמה לא לפגוע בפרנסתו של המבקש אשר החל הוא פוסע בעולמו הסבוך של המשפט ועודנו בתחילת דרכו המקצועית. על אף כי הבקשה נדחית אינני מוצא לנכון לחייב את המבקש בהוצאות נוספות בנוגע לבקשה זו. עורך דין