ביטול קניית רכב עקב תרמית - זיוף מד אוץ (קילומטראז')

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול קניית רכב עקב זיוף מד אוץ: תביעה לביטול עסקה לרכישת רכב בשל זיוף מד האוץ, להשבת התמורה ששולמה בגין הרכב ולפיצויים, בסך כולל של 108,166 ש"ח. רקע עובדתי וטענות הצדדים התובע רכש רכב משומש מהנתבע 1, בעל עסק למכירת מכוניות משומשות בשם א.א. עסקי רכבים (להלן: "הנתבע". העסק אינו אישיות משפטית נפרדת. ראו ס' 1 לכתב ההגנה). הרכב היה בבעלות חברה מקבוצת "שלמה סיקסט" (הנתבעת 2. להלן: "שלמה סיקסט"). הבעלות ברכב עברה ישירות מ"שלמה סיקסט" אל התובע. מספר חודשים לאחר הרכישה קיבל התובע את ספר הרכב לידיו ומתוך הרישומים בו גילה, כי כשישה חודשים לפני הרכישה, עמד מד האוץ על 75,200 ק"מ בעוד שבעת הרכישה עמד מד האוץ על 49,500 ק"מ. התובע עותר לביטול העסקה ולהשבת התמורה ששילם בעד הרכב, בסך של 75,000 ₪, מחמת תרמית, מצג שווא או אי-התאמה. זאת, בצירוף פיצויים כדלקמן: פיצוי בסך של 650 ₪ עלויות הרכישה והעברת בעלות, פיצוי בסך של 2,516 ₪ בגין התוספות שהתקין ברכב, פיצוי בגין אובדן ימי עבודה בסך של 5,000 ₪ ופיצוי בסך של 25,000 ₪ בגין עוגמת נפש וביטול זמן. בסך הכל תובע התובע סך של 108,166 ₪. לטענת הנתבע, התובע בדק את הרכב במכון בדיקה והרכב נמצא תקין. בנוסף, בהסכם הרכישה נכתב במפורש, כי אין אחריות על מד האוץ. אם בכלל, זכאי התובע לפיצוי בגין ההפרש שבין מספר הקילומטרים לפי מד האוץ, כפי שנרשם בספר הרכב טרם הרכישה, לבין זה שנרשם בעת הרכישה. ההפרש הוא 26,000 קילומטרים ושוויו 7,500 ₪ לפי המחירון של יצחק לוי. הנזקים שנתבעו מוכחשים ולא הוכחו. התובע מבקש להתעשר שלא כדין, לאחר שהוא נוסע ברכב ועושה בו שימוש מאז רכישתו. לטענת "שלמה סיקסט", אין לתובע כל עילת תביעה כנגדה ואין בין הצדדים יריבות. הסכם המכר הוא בין התובע לבין הנתבע. הרכב נמכר על ידה לא.א. עסקי רכב שבבעלות הנתבע. על אף המצב הרישומי, הבעלות והחזקה ברכב עברו לנתבע ואין הבעלות הפורמאלית מטילה עליה אחריות לזיוף מד האוץ. "שלמה סיסקט" מכרה את הרכב כאשר מד האוץ מעיד על מספר הקילומטרים האמיתי שנסע הרכב, הזיוף נעשה לאחר מכן ואין לה יד ורגל בזיוף הנטען. מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהיר אביו, שליווה אותו בביצוע העסקה ובביטולה, ושניהם נחקרו על תצהיריהם. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו, אך לא התייצב לחקירה על תצהירו. משכך, תצהירו כאילו לא הוגש מלכתחילה. התייצב לדיון ההוכחות בא כוחו בלבד. הנתבע אף לא הגיש סיכומים מטעמו (למרות התראה שניתנה לפנים משורת הדין). העד מטעם "שלמה סיקסט" התייצב לחקירה והוגשו סיכומים מטעמה. דיון והכרעה דין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל בעיקרה. התביעה כנגד הנתבעת 2, נדחית. הכל כמפורט להלן. אחריות הנתבע 1 הראיות שהוצגו להוכחת זיוף מד האוץ, משכנעות ביותר. הזיוף נלמד ועולה בבירור מתוך המסמכים הבאים: התובע רכש את הרכב ביום 6/11/08 (העברת הבעלות לתובע בפועל נעשתה ביום 14/12/08).הרכב נמכר לנתבע ע"י "שלמה סיקסט" ביום 30/10/08 (התמורה שולמה ביום 26/11/08. נספח 1 לתצהיר "שלמה סיקסט"). לפי דו"ח טיפולים של "שלמה סיקסט", ביום 20/5/08, כחמישה חודשים טרם מכירת הרכב לנתבע, עמד מד האוץ על 75,200 ק"מ (נספח ו' לתצהיר התובע). לפי מסמכי העסקה בין "שלמה סיקסט" לא.א. עסקי רכב (נספח 1 לתצהיר "שלמה סיקסט") ולפי הצהרת קבלת רכב מיום 5/11/08 (נספח 2 שם) שחתומה על ידה - הראה מד האוץ במועד העברת הרכב לידי הנתבע, 80,465 ק"מ. אף על פי כן, בדו"ח בדיקת הרכב ב"שירותי רכב אהרון כחלון (1999) בע"מ" מיום 6/11/08 נרשם כי מד האוץ מורה על 49,500 ק"מ (הדו"ח המקורי הוגש וסומן ת/3). כאמור, תצהיר הנתבע כאילו לא הוגש. נציין כי גם מעיון בתצהירו, אין כל הסבר (ובוודאי שלא הסבר משכנע) לעולה מהעובדות הנ"ל. לצורך העניין שלפניי, אין חשיבות ממשית לשאלה מי "טיפל" בפועל במד האוץ ובהנחייתו של מי. הרכב נמכר כרכב בעל 49,500 ק"מ בעוד שהרכב גמא לפחות 80,000 ק"מ במועד שנמכר לתובע. גם אם נניח שהנתבע 1 בעצמו לא ידע או לא צריך היה לדעת על הזיוף וגם אם לא הוכחו יסודות עילת התרמית או מצג השווא, ברי שהוכחה אי-התאמה אשר מקנה לתובע זכות לבטל את העסקה, כפי שעשה (ראו גם הודעות הביטול במכתבים ממרץ וממאי 2009, ת/2). התובע העיד, ועדותו לא נסתרה, כי מספר הקילומטרים שנסע הרכב היה חשוב לו, כי רכש את הרכב בשל מספר הקילומטרים הנמוך יחסית של הרכב כפי שנראה במד האוץ, וכי לא היה רוכש את הרכב לו ידע את מספר הקילומטרים האמיתי שעבר. מחיר העסקה משקף את מספר הקילומטרים המוטעה שהראה מד האוץ (כפי שעולה גם מטיעוני הנתבע). יש לציין כי ספר הרכב לא הומצא לתובע עם הרכישה. אף שלטענת התובע, נציג הנתבע הבטיח כי העברת הבעלות ומסירת ספר הטיפולים ייעשו בתוך פרק זמן של 10 ימים. הבעלות הועברה רק ביום 14/12/08 וספר הטיפולים בושש מלהגיע. התובע פנה לנתבע, דרש את הספר, אך נדחה בלך ושוב. בנסיבות אלה, פנו התובע ואביו למכרים על מנת שיסייעו בידם לקבל את הספר ישירות מ"שלמה סיקסט". הספר התקבל בידיהם ביום 21/1/09 ואז התברר כי הרכב עבר טיפול 75,000 ק"מ במאי 2008, כשישה חודשים טרם הרכישה. טרם הגשת התביעה, לאחר שנודעו לתובע הפרטים הנ"ל, פנו התובע ואביו לנתבע בדרישה לביטול העסקה (ת/2). הדרישה לא נענתה והתביעה הוגשה ביום 26/8/09 כעשרה חודשים לאחר עריכת הסכם המכר. אני דוחה מכל וכל את הטענה שלפי הסכם המכר, הנתבע פטור מכל אחריות שקשורה במד האוץ, לרבות מקרה כבענייננו, שבו זוייף מד האוץ ואין הוא משקף את מספר הקילומטרים שעבר הרכב במועד הרכישה. ס' 4 להסכם המכר קובע כי "המוכר אינו אחראי לגבי מד האוץ ..ברכב, ולא תהיה לקונה כל טענה ו/או תביעה כנגד המוכר. כמו כן בדיקת מד האוץ חלה על אחריות הקונה בלבד". סעיף מסוג זה אינו נותן פטור מאחריות במקרה של זיוף מד האוץ. מכל מקום, אני מקבלת את פרשנות התובע, לפיה התניה מתייחסת לשאלה אם מד האוץ פועל בצורה תקינה ולא לשאלה אם הוא משקף נכונה את מספר הקילומטרים של הרכב. במקרה שלפנינו, מד האוץ היה תקין (לכל הפחות, אין טענה שאיננו תקין ולא הוכח שכך), אלא ש"טופל" ומספר הקילומטרים הופחת במכוון. החוזה נוסח ע"י הנתבע וחל כלל הפרשנות נגד הנסח. יתר על כן, מדובר בחוזה אחיד. הפרשנות המוצעת ע"י הנתבע מקפחת, ואם כוונת התניה בחוזה היא לפטור רחב כנטען ע"י הנתבע, יש לפסול אותה בהיותה תניה מקפחת בחוזה אחיד. התובע זכאי, אפוא, לאור כל האמור לעיל, לבטל את העסקה, ואני מורה ומאשרת את ביטולה.הפועל היוצא של ביטול העסקה הוא שהנתבע 1 ישיב לתובע את כספו והרכב יושב לנתבע 1. משך כל הזמן מעם רכישת הרכב ועד עצם היום הזה, הרכב מצוי בידיו של התובע, שהודה בחקירתו כי עשה בו שימוש, אם כי לדבריו, צמצם את השימוש בו ככל האפשר ואף השתמש בתחבורה ציבורית. לא הובאו ראיות ביחס לשווי השימוש שעשה התובע ברכב או באשר לדמי שימוש ראויים. הנתבע העלה טענה זו, מבלי להביא ראיות לדבר. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על השבה נומינאלית של התמורה ששולמה בעד הרכב, דהיינו: 75,000 ₪ בלבד, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית. בהעדר ראיות אחרות, אני מניחה כי הפרשי ההצמדה והריבית שנצמחו על התמורה ששולמה ע"י התובע כבר ביום 6/11/08, משקפים את דמי השימוש הראויים ברכב בתקופה הנדונה. עתה לנזקים האחרים: התוספות לרכב - התובע צירף לתצהירו קבלות שונות לגבי תוספות לרכב. רוב הקבלות אינן קריאות. במהלך ההוכחות הוגשו שתי קבלות מקוריות, בסך כולל של 120 ₪ (ת/4). הקבלות שהוצגו כוללות מוצר מתכלה (פיוזים) ואביזרים קישוטיים. בנסיבות כאמור, לא הוכח הנזק שנתבע בראש נזק זה, שלגבי רובו אין פירוט מינימאלי. לא נטען כי התוספות מתאימות רק לרכב הספציפי והתובע רשאי להסיר את התוספות ולהותירן ברשותו. התביעה בראש נזק זה נדחית.אובדן ימי עבודה - הנזק לא הוכח. לא הוכח הפסד ימי העבודה בגין האירועים נשוא התביעה ולא הוכח שווי יום עבודה. התביעה בראש נזק זה נדחית. עוגמת נפש - אני סבורה כי אכן נגרמה לתובע עוגמת נפש בשל המאורעות נשוא התביעה. עוגמת הנפש התעצמה גם בשל השימוש המצומצם שנעשה ברכב מתוך כך שעננת ההתדיינות המשפטית רובצת מעליו, תוך שהתובע יודע כי בקבלת התביעה יידרש להחזיר את הרכב לנתבע. אני דוחה את הטענה שהתובע חשש לנסוע ברכב משיקולי בטיחות, לנוכח זיוף מד-האוץ. לא הוכחה כל בעיה בטיחותית. בנסיבות העניין, אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, על סך של 5,000 ₪. אחריות הנתבעת 2 - "שלמה סיקסט" אין חולק שהתובע לא פנה ל"שלמה סיקסט" טרם הגשת התביעה. לטענתו, בשים לב לכך שהבעלות ברכב לא עברה לנתבע למעשה, הוא רכש את הרכב מ"שלמה סיקסט", באמצעות הנתבע. "שלמה סיקסט" היא הנהנית העיקרית מהשימוש במגרש למכירת מכוניותיה ללא מאמצי מכירה ובמחירים מצויינים והנתבע הוא שלוח שלה לצורך העניין. עולה ממסמכיה כי אף שהרכב נמכר לנתבע ביום 30/10/08, הרי שלפי הקבלה, התמורה בגינו שולמה לה ביום 26/11/08, דהיינו: לאחר שהרכב נמכר לתובע והתובע שילם את תמורתו לנתבע. אני דוחה טענות אלה. עסקת המכר נעשתה בין התובע לבין הנתבע, כשהתובע יודע שהרכב אינו בבעלות הנתבע אלא בבעלות "שלמה סיקסט". לא הוכחה כל מעורבות של "שלמה סיקסט" בזיוף (ואף לא נטען שכך). גם הקונסטרוקציה המשפטית של מכירת הרכב באמצעות שלוח איננה הולמת את נסיבות העניין ומכל מקום, לא הוכחה. מדובר בשתי עסקאות. תחילה מכרה "שלמה סיקסט" את הרכב לנתבע, מבלי שהבעלות הפורמאלית עברה לקונה ולאחר מכן, נעשתה עסקה בין התובע לבין הנתבע. יחד עם זאת, התובע ואביו העידו, ותצהיריהם לא נסתרו, ואף מתחזקים מהמסמכים שהציגה "שלמה סיקסט" (מהם עולה מכירה של רכבים רבים לעסקו של הנתבע), כי נציג הנתבע אמר שבמגרש מוכרים מכוניות מליסינג של "שלמה סיקסט". עולה מעדויות התובע ואביו כי פרטים אלה נסכו בהם בטחון, משום שמה של "שלמה סיקסט", "שנחשבת כחברה מכובדת" (עמ' 23 ש' 1-3). עדותם הייתה אמינה ולא נסתרה. "שלמה סיקסט" טענה בסיכומיה כי הנתבע הינו סוחר רכב מורשה בעל "תו סוחר" והיה עליו להעביר את בעלות ברכב על שמו תוך תשלום אגרה מופחתת ומבלי להירשם כ"יד" נוספת במרשם הבעלים. לטענתה, הנתבע התרשל בכך שנמנע מלעשות כן ורשלנותו מקבלת משנה תוקף לאור תקנה 284 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961, שלפיה: רכב שנרשם ע"ש סוחר רכב יראוהו כרכב שהשימוש בו הופסק, כך שאין ברישומו הזמני כדי להביא לירידת ערך הרכב (ס' 15-16 לסיכומים). התובע טען בסיכומיו כי לנתבע אין "תו סוחר", אולם צודקת "שלמה סיקסט" בטענתה שמדובר בהרחבת חזית (ס' 18 שם). אינני סבורה, כטענת "שלמה סיקסט", כי עניין זה של העברת הבעלות הוא עניינו של הנתבע בלבד. אני סבורה כי ל"שלמה סיקסט", כבעלים הרשום של הרכבים וכמי שמוכרת רכבים רבים לנתבע (או לסוחרים אחרים), אינטרס לעקוב ולוודא בעצמה אחר העברת הבעלות. זהו האינטרס שלה לא פחות, ואולי יותר, מאשר האינטרס של סוחר הרכב. רישומה כבעלים עלול לחשוף אותה לחבות בגין נזקים הנובעים מהתממשות סיכונים שניתן היה למנוע באמצעות העברת הבעלות, שהוא אמצעי זמין, יעיל ועלותו שולית ביחס לסיכון. יתר על כן, ניתן לצפות מ"שלמה סיקסט" שמכרה מספר לא-מועט של רכביה לנתבע, ומבלי שהבעלות ברכבים תעבור לסוחר, כי תהיה ערנית יותר לנעשה במגרש ובעיקר לשימוש שנעשה בשמה, ואף תחייב את הסוחר במתן הבהרות מפורשות לקונים בדבר העדר אחריות מצדה לעסקת המכר. יחד עם זאת, בראיות שהובאו, לא עולים הדברים כדי חובה משפטית שהופרה מצדה של "שלמה סיקסט" כלפי התובע, ולא הוכח קשר סיבתי בין נזקו של התובע לבין אי-העברת הבעלות או מחדל אחר של "שלמה סיקסט". לא הוכח ש"שלמה סיקסט" ידעה אודות השימוש שנעשה בשמה במו"מ למכירת הרכב ואף לא הוכח שצריכה הייתה לדעת על כך. אבי התובע העיד שאיננו זוכר אם יש שלטים של "שלמה סיקסט" במגרש. ממילא בכתב התביעה ובתצהירים אין טענה לאחריות של "שלמה סיקסט" מכוח מצג זה או אחר, אלא מכוח הבעלות הפורמאלית על הרכב בלבד, שלא הועברה על שם הסוחר. מחקירתו של התובע עולה כי ברור היה לו שרכש את הרכב מהנתבע ולא מ"שלמה סיקסט". הדבר עולה גם מהתנהלותו של התובע טרם הגשת התביעה, בכך שפנה בדרישה לביטול העסקה רק לנתבע. עוד יש לציין, כי מעיון במסמכים הנוגעים ל"שלמה סיקסט" עולה כי השימוש בחברות שונות של הקבוצה, נעשה ללא אבחנה סדורה. לפי רישיון הרכב, הבעלות ברכב רשומה על שם "השכרת רכב שלמה (1987) בע"מ". החשבונית לנתבע בגין התמורה ששילם עבור הרכב הוצאה ע"י "ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ". התובע תבע את "ש. שלמה החזקות בע"מ", שהיא חברת האחזקות של הקבוצה, המכונה "שלמה סיקסט", וזו טענה בכתב ההגנה, כי מי שמכרה את הרכב לנתבע היא "שלמה תחבורה (2007) בע"מ". טוב, אפוא, עשתה הנתבעת 2 שנמנעה מלטעון בסיכומיה שאין היא הנתבעת המתאימה. סוף דבר התביעה כנגד נתבע 1 מתקבלת בעיקרה, כדלקמן: אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך כולל של 80,000 ₪, בצירוף החזר הוצאות אגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה ועד למועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. הסכומים שנפסקו כאמור, ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהמסירה של פסק הדין לב"כ הנתבע 1. החזקה ברכב תועבר לידי הנתבע 1 והרכב יועבר ע"ש הנתבע 1, בתוך 7 ימים ממועד ביצוע מלוא התשלום לפי פסק הדין. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות כנגד התובע. קניית רכבביטול עסקה (רכב)תרמיתזיוףקילומטראז' רכברכב