קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אפילפסיה בצבא: זהו ערעור על החלטת קצין תגמולים מיום 16.3.06 ולפיה המערער סובל ממחלת JME (Juvenile Myoclonic Epilepsy), שהיא סוג של אפילפסיה (להלן: "המחלה"), וכי מחלתו אינה קשורה לתנאי שירותו הצבאי. המערער נולד ביום 22.3.83 והתגייס לשרות חובה באוקטובר 2001 בפרופיל 45, ללא קשר למחלה ממנה הוא סובל. המערער השתחרר מן השרות בפרופיל 24 ביום 30.6.02. המערער שירת כמפיק מולטימדיה בבסיס בג'וליס, כאשר כל יום חזר לביתו בתל אביב. ביום 23.4.02 עבר לראשונה בדיקת EEG (להלן: "הבדיקה") שהצביעה על פעילות אפילפטית ונקבעה אבחנה של המחלה. תנאי השרות המערער כתב בתצהירו כי באוקטובר 2001 לאחר שהתגייס, עשה טירונות במחנה 80 ולאחר מכן קורס מפיקי מולטימדיה, שערך כחודש ימים. לאחר הקורס נשלח למתקן חד יומי בבסיס ג'וליס בתור מפיק מולטימדיה ונתן מענה לבעיות הדרכתיות בשטח. המערער שב כל יום לביתו. במסגרת התורנות בבסיס, המערער ביצע שמירות בבסיס ושמר אחת לשבוע. על פי תצהירו ישן באותם לילות של השמירה בחדר המשמר ושם חשש להירדם בשל ההתנהגות הביריונית של השומרים הקבועים, שהיו עושים רעש, מדברים בקול רם וצוחקים. לפיכך, לטענתו, איבד שעות שינה אחת לשבוע ולא הייתה לו אפשרות להשלים את השינה למחרת היום כיוון שהיה ממשיך בעבודתו בצבא עד השעה 16:00 שרק אז היה משוחרר לביתו. על פי עדותו בפברואר 2002 במהלך שמירה לילית בין השעות 2:00 ל - 06:00 בבוקר, לאחר שהיה ער כל הלילה, הלך לאורך הגדר החיצונית וקרס פעמיים. על פי עדותו, התופעה חזרה על עצמה במהלך שמירות נוספות עד אשר באחד הבקרים עשה שכיבות שמיכה ולפתע נפל על הסנטר. בשלב זה החליט לפנות לרופאים, כאשר כאמור ב 23.4.02 אובחן כחולה באפילפסיה מסוג JME. חוות דעת מומחה מטעם המשיב פרופסור שדה, מומחה לנוירולוגיה ומחלות שרירים מטעם המשיב, בדק את המערער וציין כי מחלתו של המערער היא מחלה של אפילפסיה כללית מרכזית עם התכווצויות מיוקלוניות והתכווצויות כלליות טוניות - קלוניות. סיבתה אינה ידועה אך הבסיס שלה גנטי. על פי חוות דעתו התהליך הכרוני הבסיסי הפגום במוח המהווה את היסוד למחלה אינו מושפע מגורמים חיצוניים. האתר הגנטי האחראי למחלה ברוב החולים נמצא בכרומוזום 6, אך הגן עצמו עדיין לא מופה ולא ידועה המוטציה הגורמת למחלה. פרופסור שדה כותב בחוות דעתו כך: "המחלה מתאפיינת בכך שבנוסף להתקף הכללי של איבוד הכרה והתכווצויות, מופיעות התכווצויות מיוקלוניות ("קפיצות" של קבוצות שרירים) בשעות הבוקר לאחר ההתעוררות. מיעוט שינה ועייפות מחריפות את תדירות ההתקפים וזהו אחד המאפיינים של מחלה ייחודית זו. כלומר, התקפים מיוקלוניים או אחרים בחסך שינה הם סימפטום של המחלה ולא הגורם למחלה. מיעוט השינה בעת שרותו עלול היה להעלות את תדירות ההתקפים הקצרים בבוקר לאחר התעוררותו ויתכן שאף תרם להתקפים עם איבוד טונוס השרירים בעת השרות. אולם JME הינה מחלה עם בסיס גנטי מובהק, המתאפיינת בכך שאצל הנושאים אותה יופיעו התקפים, במוקדם או במאוחר, גם ללא קשר לחסך שינה." (ההדגשות הוספו- הוועדה). פרופסור שדה מסכם את חוות דעתו בכך שאין קשר בין המחלה או בין התקפים נוספים עם יקרו ובין תנאי השרות. חוות הדעת המומחה מטעם המערער מטעם המערער ניתנה חוות דעתו של ד"ר אריה קוריצקי, מומחה לנוירולוגיה. ד"ר קורצקי כתב בחוות דעתו: "אני מסכים עם פרופסור שדה בחוות דעתו מיום 20.2.06 שמציין נטייה גנטית במחלה זו המתבטאת בהפרעה בכרומוזום מס' 6, כאשר טיב המוטציה עדיין לא ברור. אמנם, כאמור, קיימת נטייה גנטית, אולם, הוצאתה מן הכח אל הפועל במקרה שלפנינו היתה כרוכה בחוסר השינה המתמשך ונראה כי המעבר להתקפים הכלליים מסוג GRAND MAL שהופיעו במקרה זה היו על רקע העייפות וחוסר השינה המצטברים". ד"ר קוריצקי כותב עוד בחוות דעתו כך: "עקרונית, ידוע כי התקפים אפילפטיים עלולים בעצם הופעתם לגרור עמם התקפים נוספים בעתיד ועל כן להופעתם ישנה השלכה על העתיד, שכן מדובר על מצב שילווה את המערער לאורך חייו והוא יהיה, ככל הנראה, זקוק לטיפול תרופתי מתמיד. ללא הטיפול יהיה צפוי להתקפים חוזרים. יתכן מאוד כי אילמלא תנאי השרות שכללו חסך כה ברור בשינה ועייפות מצטברת, לא היו ההתקפים פורצים על אף הנטיה הגנטית... אמנם מאז האיזון בטיפול התרופתי לא חזרו התקפים, אולם, מדובר על מחלה כרונית עם פוטנציאל לחזור". חוות דעת מגיבה של פרופסור שדה בחוות דעתו המגיבה פרופסור שדה חוזר ומציין כי מיעוט השנה בעת השרות עלול היה להעלות את תדירות ההתקפים המיוקלונים בבוקר לאחר ההתעוררות אולם מדובר במחלה עם בסיס גנטי המתאפיינת בכך שאצל הנושאים אותה יופיעו התקפים, במוקדם או במאוחר גם ללא קשר לחסך שינה, אם יהיו ללא טיפול תרופתי. פרופסור שדה כותב כך: "איני מסכים עם ד"ר קוריצקי שידוע כי התקפים אפילפטיים עלולים בעצם הופעתם לגרור עמם התקפים נוספים ועל כן להופעתם יש השלכה לגבי העתיד. ההפך הוא הנכון. הדעה המקובלת היא שהתקפים אפילפטיים אינם מאיצים או מחישים התקפים נוספים בעתיד. אצל המערער נכון הדבר שבעתיים, מאחר שתחת הטיפול התרופתי אין לו התקפים והדבר מנתק את הקשר בין התקפים נוספים, עם יהיו ובין התקפים בעת השרות". אפילפסיה בפסיקה הלכת קריספיל (רע"א 8077/96 קריספיל נ' קצין התגמולים, פ"ד נא(2) 817 (1997)), שדנה בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת האפילפסיה לבין תנאי השירות הצבאי קבעה, כי כאשר המחלה פורצת לראשונה בעת השירות והתובע הראה נסיבות מיוחדות המעידות על קשר סיבתי בין השירות לבין התפרצות המחלה, קמה חזקה לטובתו שהמחלה נגרמה עקב השירות, ובכך עבר הנטל אל קצין תגמולים לסתור אותה. בפסק דין קריספיל נקבע קשר סיבתי של גרימה בין פרוץ מחלת האפילפסיה שפרצה לראשונה בזמן השירות לבין חוסר שינה מוכח בזמן השירות ועקב השירות. בפסק הדין בעניין שביט סהר (ע"א (ת"א) 2892/04 שביט סהר נ' קצין תגמולים, לא פורסם, , 1.2.09) קבע בית המשפט המחוזי : "יצויין כי התרשמנו, כפי שהתרשמה גם הועדה, כי טענתו של פרופ' שדה, לפיה ההתקפים הנוספים שאירועו למשיב אינם קשורים להתקף הראשון, אינה עומדת במבחן הקשר הסיבתי המשפטי. במקרה דנן, מדובר באדם צעיר, אשר לא סבל ממחלת האפילפסיה טרם שירותו הצבאי, כשאין חולק כי ההתקף הראשון שאירע לו, אירע במהלך שירותו הצבאי. אף לפי גישתו של פרופ' שדה - ייתכן וההתקף הראשון פרץ בעקבות תנאי שירותו של המשיב, הגם שלשיטתו של פרופ' שדה, אין לראות קשר בין התקף זה לבין ההתקפים שלאחר מכן ולמחלתו של המשיב, כאמור. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהנתונים העובדתיים שהוצגו בפני הועדה, ובין היתר, העובדה כי מאז אותו התקף ראשון, חווה המשיב התקפים נוספים, כפי שגם לא ניתן להתעלם מדברי פרופ' שדה, כי "...חולים מוגדים כלוקים באפילפסיה רק לאחרת קרות 2 התקפים..." - כך גם במקרה שלפנינו" (סעיף 14 לפסק הדין). ובהמשך: "לפיכך, ובמיוחד על רקע אשר נקבע בפרשת קריספיל, בצדק קבעה הועדה כי המשיב הוכיח את הקשר הסיבתי בין מחלתו לבין שירותו הצבאי. נוסיף ונציין, כי די בכך שהמשיב הראה קשר סיבתי בין ההתקף הראשון לבין שירותו הצבאי - שאף לפי גישתו של פרופ' שדה יכול וקיים - על מנת שניתן יהיה לראות בשירותו הצבאי, כגורם אשר הביא לפריצתה של המחלה. נחזור ונדגיש, כי בהתאם לפסיקה, די בכך שהמחלה פרצה במהלך שירותו הצבאי של המשיב, ועקב תנאי השירות הצבאי - במקרה זה חוסר שינה ועבודה מאומצת - על מנת שניתן יהיה לראות בקיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה. " יחד עם זאת שאלת חסך השינה כגורם לאפילפסיה צריכה להיות מוכחת ואין די בעייפות כזו או אחרת אלא בחסך שינה משמעותי של מספר ימים (ראו ע"א (ת"א) 1865/03 קצין התגמולים נ' לויה אליהו, פורסם במאגרים, , 27.11.06 (להלן: "פסק הדין לויה") וכן ערעור על אותה החלטה רע"א 288/07 פלוני נ' קצין תגמולים, פורסם במאגרים, , 13.3.07- להלן: "פסק הדין בעליון"). דיון והכרעה לאחר שבחנו את העובדות במקרה זה בהתחשב בסוג האפילפסיה המיוחד של המערער JME, שבו מיעוט שינה ועייפות מחריפים את תדירות ההתקפים, הרי שלא מצאנו שנדרש במקרה זה חסך שינה מוחלט של מעל 24 שעות, כפי שנדרש בפסק הדין לויה. בסוג האפילפסיה הספציפי ממנו סובל המערער מסכים גם המומחה מטעם המשיב, כי די ב"מיעוט שינה ועייפות" כדי להביא להתקף. במקרה זה הוועדה נתנה אמון בעדות המערער כי סבל מן ההתקף הראשון בזמן ששמר בבסיס, במשמרת האחרונה, כאשר סבל מעייפות ומיעוט שינה בעקבות כך שקם באותו יום מוקדם (ב- 5:00 לערך) כדי להגיע לבסיס, עבד כל היום בבסיס וכאשר הגיע לחדר המשמר המתין עד למשמרת האחרונה, שלה היה משובץ, בין 2:00 ל- 6:00, כאשר בזמן ההמתנה בחדר משמר לא יכול היה לישון בחדר המשמר בשל רעש והתנהלות השומרים האחרים. עדותו של המערער בעניין זה גובתה בעדות חברו, מיכאל כץ (עמוד 3 לפרוטוקול). לא הוכח לנו כי המערער סבל מכל התקף קודם לשירותו הצבאי. גם טענתה של ב"כ המשיב כי המערער חי שנים רבות באנגליה ולא ניתן כל התיעוד הרפואי בעניינו מאותן שנים אינו משכנע, כי המערער סכל מהמחלה לפני שירותו הצבאי. יש להניח כי לו אכן היה סובל מן המחלה היה מציין זאת בוועדה הרפואית קודם לגיוסו, כפי שציין בעיות רפואיות נוספות שהיו לו ובגינן קיבל ממילא פרופיל נמוך - 45. מכאן שאין להניח כי המערער היה מסתיר מחלה זו לו היה חולה בה. בנסיבות אלה, על פי ההלכה המשפטית שאנו מחוייבים לה, די בכך שהמחלה פרצה לראשונה במהלך שירותו הצבאי של המשיב, ועקב תנאי השירות הצבאי - במקרה זה מיעוט שינה ועייפות - על מנת שניתן יהיה לראות בקיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין המחלה. בתיק זה הוגשה חוות דעת בעניין אפילפסיה שערך פאנל מטעם המשיב (פרופ' שדה, ד"ר א. בלט, פרופ' א. מלמד, ד"ר י. שילר וד"ר פ. וייס) מיום 10.8.2006. בפסק הדין סהר שביט לא נדונה חוות דעת הפאנל בעניין אפילפסיה (סעיף 7 לפסק הדין). בחנו את חוות דעת הפאנל ולא השתכנענו כי היא יכולה לשנות את החלטתנו במקרה זה. ראשית, לא מדובר במקרה זה בחסך שינה כבאפילפסיה רגילה אלא במחלה, שמוחמרת כתוצאה ממיעוט שינה ועייפות ולכן הדיון בפאנל בעניין חסך השינה אינו רלוונטי. אשר לטענה בפאנל, כי אין השפעה להתקף הראשון הקורה בזמן השירות על ההתקפים האפילפטיים הבאים, הרי שכאמור טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה המשפטית וכאמור בבית המשפט המחוזי בפרשת סהר שביט: "אינה עומדת במבחן הקשר הסיבתי המשפטי". במקרה דנן, כמו במקרה סהר שביט, מדובר באדם צעיר, אשר לא סבל ממחלת האפילפסיה טרם שירותו הצבאי, כשאין חולק כי ההתקף הראשון שאירע לו, אירע במהלך שירותו הצבאי, לפיכך על פי ההלכה המשפטית שאנו מחויבים לה, כאשר מדובר בסוגיה שמערבת רפואה ומשפט, יש לקבוע כי מחלת המערער פרצה תוך כדי ועקב השירות הצבאי. סוף דבר הערעור מתקבל והוועדה קובעת קשר של גרימה בין מחלת האפילפסיה מסוג JME ממנה סובל המערער לבין שירותו הצבאי. המשיב ישלם למערער שכר טרחת עורך דין בסך של 2,500 ₪ וכן את הוצאות חוות הדעת (עד לסכום של 3,000 ₪) כנגד קבלה מקורית וזאת בתוך 30 יום מיום שתוגש למשיב הקבלה המקורית. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. צבאאפילפסיהשירות צבאי