קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אחריות הבנק על טעות בכתב ערבות: התובעת, חב' בנימין כהן תאורה בע"מ ביקשה להשתתף במכרז פומבי שפרסמה עירית נתניה במאי 2008 לצורך ביצוע עבודות אחזקה בעיר. על כן הגישה הצעתה למכרז ביום 19.1.09. בהתאם לתנאי הסף נדרשה הפקדת ערבות בנקאית אוטונומית על סך 50,000 ₪. התובעת פנתה לבנק הפועלים בע"מ - הנתבע וביקשה הוצאת הערבות. תוקף הערבות בהתאם לתנאי המכרז היה אמור להיות מיום מסירתה לתובעת - 13.1.09 הבנק אכן הוציא הערבות. נציג התובעת קיבל הערבות והגישה יחד עם הצעת התובעת במכרז. הצעת התובעת נפסלה שכן בטעות התאריך שצוין בראשו של כתב הערבות כתאריך הפקתה צוין 13.2.09 (חודש לאחר מכן). התובעת הגישה עתירה מנהלית לנסות למצות זכויותיה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב במסגרת עת"מ 1408/09 . בסופו של יום הגיעו הצדדים במסגרת העתירה המנהלית להסכם פשרה לפיו התובעת והזוכה במכרז חברת א.א.כ.י יוכרזו כזוכות משותפות במכרז. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי ביום 8.3.09. (העתק הפרוטוקול ופסק הדין צורפו כנספח ז' לתביעה). בתביעה זו תובעת התובעת ההוצאות שנגרמו לה עקב הטעות שנפלה בהוצאת הערבות - סך של 45,000 ₪ וכן מע"מ על פי הסכם שכ"ט. עוד תובעת סך של 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש וביטול הזמן שנגרם לה. הנתבע בכתב הגנתו הודה שהתאריך שנרשם על כתב הערבות נרשם בטעות אולם טען שמי מהתובעת אישר את כתב הערבות טרם הוצאתו. עוד טען שהתובעת ויתרה על הוצאותיה במסגרת העתירה המנהלית ועל כן אינה יכולה לתבעם כעת. טענה נוספת היא שלא היה כל מקום לפסול הערבות שכן היתה זו טעות קולמוס שנפלה בשגגה. על כן הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד העיריה. העיריה בכתב הגנתה טענה שפסילת התובעת היתה כדין שכן הערבות בנקאית היתה פגומה ולא היתה בידיה ערבות בנקאית תקפה למקרה שהיתה נזקקת לחילוטה. מאחר והמחלוקת בין הצדדים בעיקרה הינה מחלוקת משפטית. הסכימו הצדדים לסכם טענותיהם מבלי לקיים הליך הוכחות בתיק. דיון משפטי: אין מחלוקת שהתאריך בכתב הערבות הינו שגוי. טוען הנתבע לטעות בתום לב. האם אכן כך הדבר או שהנתבע התרשל בפעולותיו? לאחר שקראתי סיכומי הצדדים סבורני שהנתבע כמי שאמון על הוצאת ערבות בנקאית התרשל ופעל שלא כנדרש ולא כפי שמצפים אנו מבנקאי סביר. שומא היה עליו לבדוק היטב טרם הוצאת הערבות, האם הערבות תואמת המבוקש. ככלל ביחסי בנק-לקוח ובפרט בעריכת כתב הערבות אשר מהווה חוזה בין הצדדים, חלה על הבנק הן אחריות מקצועית והן אחריות החוזית כלפי הלקוח: "בעשותו עסקות בשביל לקוחותיו, חייב הבנק, ככל בעל מקצוע, לנהוג במיומנות, במקצועיות ובזהירות. אם אינו עושה כן ועקב כך נגרם נזק ללקוח- תעמוד נגדו עילת תביעה הן על פי עוולת הרשלנות והן בשל הפרת חובתו החוזית, המפורשת או נלמדת מכללא, לנהוג במיומנות , מקצועיות ובזהירות." לאור אופיים המיוחד של יחסים אלו ולאור הפערים אשר מאפיינים את הבנק, תהיה זו אחריות מוגברת. "... בנקים ממלאים תפקידים ציבוריים רבים, כך הם משמשים לעיתים שלוחים לביצוע מדיניות ממשלתית ו'צינור' להעברת הלוואות ממשלתיות לציבור. גם מאפיין זה, מצדיק, במקרים מסוימים, את הרחבת אחריותם הנזיקית כלפי לקוחות ושאינם לקוחות, תוך לימוד אנלוגיה מן ההלכות המשפטיות המגדירות אחריותן של רשויות ציבוריות". (ראה מאמרו של ד"ר פורת "אחריותם של בנקים בגין רשלנות: התפתחויות אחרונות", ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב. כן ראה ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573: "מודע אני לגישה הרווחת באנגליה ואשר מאפיינת את המשפט המקובל. מערכת היחסים הרגילה שבין הבנק ללקוח אינה מוגדרת שם כמערכת שבה הבנק חב כלפי הלקוח בחובות אמון, אלא שחובות אלה יכולות להיווצר במצבים מסוימים לאור פעולותיו של הבנק במקרה הספציפי. ... לגישתי, כיום, לאור ההתפתחות הכלכלית והתעשייתית והמקום החשוב אותו תופסים הבנקים בפעילות זו, יהיה זה מוטעה לגרוס כי מערכת היחסים שבין בנק ללקוחו ואף בין בנק לאדם המבקש ללוות כספים היא מערכת יחסים שמאופיינת כמערכת יחסים רגילה של מלווה-לווה. הבנק משמש כמעט בכל המקרים כיועץ פיננסי בענייני השקעות ומייעץ אף בעניין סוג ההלוואות אותן כדאי לקחת, מידת פריסתם של ההחזרים בגין הלוואות אלו, הריבית המשתנה בגין החזרים אלו וכו'. זאת ועוד, פקיד הבנק נתפש בעיני הלקוח כגורם אמין עליו ניתן לסמוך ולהסתמך, ופעמים רבות הלקוח מכלכל את צעדיו על-פי עצתו של האחרון " אין חולק שעל הנתבע חובה לספק לתובעת ערבות אשר יש בה התאמה בין האמור בה לבין הנדרש על פי תנאי המכרז. על הבנק היה לצפות את התרחשות הנזק, במקרה בו תסופק ערבות בנקאית בתאריך שגוי. הבנק הכיר או היה אמור להכיר את הצורך בחובת התאמתו המדויקת של כתב הערבות לדרישות המכרז בהיותו מוסד בנקאי שחלק מהשירותים הניתנים על ידו הינו הוצאת כתב ערבות במסגרת הגשת הצעות למכרזים (ר': בג"ץ 368/76, גוזלן נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לא(1) 505). על רקע ההקפדה על עקרון השוויון במכרזים והמגמה לשמור על אחדות פורמלית בין ההצעות השונות, התוצאה הנה כי הנתבע ידע או היה עליו לדעת ולצפות, כי פגם בכתב הערבות, כל פגם שהוא, עלול להביא לפסילת ההצעה. נכונה טענת הנתבע שנציג התובעת קיבל לידיו את הערבות. כן הוצג בפני נ' 1 . מסמך זה הינו מכתב נציג התובעת המפרט שהתובעת יודעת שנוסח הערבות שהבנק התבקש להוציא אינו נוסח ערבות מקובל ואינו שולל את האפשרות של דרישת הערבות בפקס. איני למדה ממסמך זה שנציג התובעת מתייחס לתאריך הרשום על גבי הערבות ועל כן איני סבורה שבמכתב זה יוצא הבנק ידי חובתו כפי שטוען הוא בסיכומיו. עם זאת משקיבל לידיו נציג התובעת את כתב הערבות יכול היה להבחין על נקלה שהתאריך המצוין בראשו הינו שגוי. כאשר לא הבחין בכך רואה אני רשלנות, אולם רשלנות זו אינה מגיע לכדי רשלנות הנתבע בהוצאת כתב הערבות, כאשר מעמידה אני אותה בגובה 30%. ויתור על ההוצאות במסגרת העתירה המנהלית - עובדה היא שהתובעת ויתרה על הוצאותיה במסגרת העתירה אולם אין בכך כל השתק פלוגתא ו/או השתק עילה ביחסים שבינה לבין הנתבע. הנתבע לא היה כלל צד להסכם הפשרה. התובעת משיקוליה בחרה להגיש תביעה זו כנגד מי שגרם לנזקיה, הנתבע, אשר כפי שקבעתי לעיל התרשל כאשר הוציא ערבות בנקאית בתאריך שגוי. משנגרמו לתובעת נזקים שהינם הוצאות משפטיות שנאלצה להוציא, יכולה היא לתבעם ממי שגרם לה הנזק. כן העובדה שטענה התובעת במסגרת העתירה המנהלית שהפגם הינו טכני, בולט לעין ואינו מחייב פסילת ההצעה אף היא אינה משנה המסקנה, שכן אין כל קביעה חד משמעית של בית המשפט בעתירה המנהלית שעסקינן בפגם טכני שאינו מחייב פסילת ההצעה. מהו הנזק שנגרם לתובעת - כפי שפורט בתביעה התובעת הוציאה הוצאות משפטיות רבות לצורך זכייתה בעתירה אשר הגיעו לסך של 45,000 ₪ וכן מע"מ , סה"כ 51,975 ₪ בהתאם לתשלומי שכר טרחה שצירפה לתביעתה (ראה נספח ט' לכתב התביעה). כן צירפה תשלום האגרה שילמה בעתירה המנהלית 1757 ₪ (נספח י'). לאור המסמכים שהוצגו מקבלת אני סכומים אלה כנזק שנגרם לתובעת. לענין עוגמת הנפש ובזבוז זמן. התובעת טוענת להפסד ימי עבודה, והעדר יכולת מנהלה לטפל בענינים אחרים באותה עת. עדיין העובדה שחברה אינה זוכה במכרז אינה מחייבת שמנהלה יפסיק כל פעולותיו האחרות ויתמקד רק בנושא זה. משכך סבורני שלא הוצגו כל ראיות על ידי התובעת לנזק זה שנגרם לתובעת. בסיכומי התובעת נטען אף לשכרה של סמנכ"ל התובעת הגב' נחמה לוי. שם זה כלל לא הוזכר קודם לכן, ואיני סבורה שהוצגו כל ראיות לכך שאף היא נאלצה להפנות כל זמנה ומרצה לנושא תיקון הערבות. עוד אוסיף שמכתב העיריה התקבל ביום 22.2.09 אצל התובעת, העתירה הוגשה ביום 2.3.09 ונסגרה ביום 8.3.09 כך שמדובר בענין של מספר ימים מועט. עם זאת אין ספק שהעובדה שהתובעת לא זכתה במכרז בשל טעות בהוצאת הערבות גרמה לה לעוגמת נפש ואף למאמצים על מנת לשנות תוצאה זו, אשר הנני מעריכה אותם בסך של 5,000 ₪. מערכת היחסים שבין הנתבע לצד ג' - האם לא היה מקום לפסילת התובעת? איני סבורה כך. הערבות הבנקאית שהוצאה לא היתה תקפה למועד הגשת ההצעה. משכך אם היתה העיריה נזקקת לחילוט הערבות, לא היתה בידיה ערבות תקפה. לא הוכח בפני שמי מהצדדים הודיע לעיריה שקיימת טעות סופר בערבות הבנקאית שהוצאה, ומשכך החלטת העיריה לפסילת הצעת התובעת היתה סבירה. בתי המשפט הביעו לא אחת את עמדתם לפיה על ועדת מכרזים לבחון נוסח ערבות בנקאית. . ראה לענין זה עע"מ 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' אבראהים, עמ' 512 ( שם נקבע שכל פגם בכתב הערבות הינו פגם מהותי למעט מקרים נדירים ויוצאי דופן בהם מדובר בפליטות קולמוס, והטעות עולה מן הערבות עצמה בלא נזקקים לעניין זה לראיות חיצוניות. הרציונל כפי שפורט בפסק הדין הינו שמירה על , עיקרון השוויון, העדפת אינטרס הציבורי על אינטרס העסקי, טוהר מידות של וועדת המכרזים, חינוך הציבור. בפסק הדין ע"מ 6090/05 מ.ג.ע.ר. - מרכז גבייה ממוחשבת בע"מ נ' מי נתניה (2003) בע"מ (, 27.2.2006) (להלן: עניין מ.ג.ע.ר.), נקבע אומנם כי השאלה אינה מהו פגם "מהותי" ומהו פגם "טכני", אלא השאלה האם הפגם שנפל הינו מסוג הפגמים המצדיקים ביטול ההצעה אם לאו. עוד הוסיף בית המשפט וקבע שהבדל שולי בנוסח הערבות, שלא היה מכוון להשגת יתרון שלא כדין, אין בו כדי לפגוע בשוויון בין המציעים במכרז ובין המציעים הפוטנציאלים, ואין הוא מקנה למערערות יתרון כזה או אחר ביחס לשאר ההצעות במכרז. בפרט אמורים הדברים בכך שאין בשוני זה כדי להקשות בכל צורה שהיא על מימוש הערבות במידת הצורך. כפי שנקבע בעניין מ.ג.ע.ר, אין עוד השאלה האם פגם הוא "מהותי" או "טכני", אלא יש לשאול את עצמנו האם הפגם שנפל הינו מסוג הפגמים המצדיקים ביטול ההצעה אם לאו. מכאן שאף לפי גישת בית המשפט שם יש לבחון האם הפגם שנפל בערבות הבנקאית הינו מסוג הפגמים המצדיקים ביטול ההצעה. בעת"מ 153/09 פיתגל חברה בנין ועבודות פיתוח בע"מ נ' מועצה איזורים מרום הגליל, שם הערבות הבנקאית שצורפה היתה תקפה ל-90 יום במקום 120 יום כפי שנדרש בתנאי המכרז. בית המשפט קבע שפגם זה הינו פגם מהותי המצדיק פסילת ההצעה. גם העובדה שזה נעשה בתום לב אינה מכשירה הפגם. במקרה אחר נדחתה העתירה בה נתבקשה להיפסל החלטתה של וועדת המכרזים לפסול את ההצעה אשר נפלה בה טעות. (תחילת תוקף הערבות מ- 29/1/06 ועד 20/5/05). כך ראה עת"מ 1436/06 אסף 2001 עבודות עפר וכבישיפ בע"מ נ' עיריית אור יהודה. שם נקבע: "מדובר בשקו"ד סביר של ועדת המכרזים של המשיבה 1 שלא נפל פגם או חוסר סבירות בהחלטתה. על המציעים במכרז ועל הבנקים להקפיד ולדקדק ב"קלה כחמורה" וב"קוצו של יוד" בזמן שהם מוצאים ומצרפים ערבות בנקאית למכרז, תוך ידיעה שאם לא יעשו כן, ויתגלה פגם, הם ישאו בתוצאות הנובעות מכך באופן רגיל, של פסילת הערבות וההצעה, כשעמידה והקפדה על הנ"ל יתרמו לוודאות, ליציבות ו"לכללי משחק" ברורים במכרזים שיתרמו לרווחת הציבור, המשתתפים והמשתתפים הפוטנציאלים במכרזים." מהפסיקה שפורטה לעיל אין ספק שהטעות אשר נפלה בתאריך תחילת הערבות פוגעת בתוקף ובאופן מימושו של הערבות, שכן במקרה בו לא תתקבל הצעת התובעת אולם מסיבה כלשהיא לא תקיים התחייבותיה, לא תוכל העיריה לחזור אל הבנק בדרישה לפיצוי לאור תקופת הערבות המפורטת בכתב הערבות , ומשכך עסיקנן בפגם המצדיק פסילת ההצעה. הנתבע לא טרח לשלוח הודעת הבהרה אל ועדת המכרזים ולהתחייב שלמרות שהתאריך על גבי הערבות הבנקאית נרשם בטעות כתאריך שטרם הגיע, הערבות תהא תקפה למשך המועד שנדרש במכרז. מסקנתי מכל האמור לעיל הינה שהעיריה פעלה כדין כאשר דחתה הצעת התובעת בשל הפגם שנפל בערבות הבנקאית. משכך דין ההודעה לצד ג' להדחות. לאור כל האמור לעיל על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 41,112 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כן תשלם אגרת בית המשפט כפי ששולמה על ידי התובעת, ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. עוד תשלם הנתבעת לצד ג' שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. בנקערבות