קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קצבת פרישה משרד החוץ: 1. התובע פרש לגמלאות לאחר ששירת בשירות החוץ של מדינת ישראל במשך כ-40 שנה. בעת פרישתו היה התובע בדרג שגריר ב'. למרות זאת, במשך 13 שנה שולמה קצבתו של התובע על פי דרג שגריר א'. משנתגלה הדבר, לאחר שהתובע הגיש תביעה לבית דין זה, ולאחר הליכים שונים אשר יפורטו להלן, הסכימה המדינה לשלם לתובע את הפרשי הגמלה תחילה למשך שנתיים ואחר כך למשך 7 שנים לאחור. השאלה שעלינו להכריע בה בהליך זה שלפנינו הינה האם זכאי התובע להפרשי גמלה ממועד פרישתו. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו: א. התובע, יליד 30.10.30, עבד במשרד החוץ מ-29.5.56 ועד לפרישתו ביום 31.10.95. במהלך שירותו במשרד החוץ מילוא התובע, בין היתר, תפקידים של שגריר ישראל בשוודיה, שגריר ישראל בצ'כיה ועוד. ב. התובע הינו בעל תואר שלישי. ג. ביום 31.7.95 הודע לתובע במברק תשובה שנשלח אליו על ידי מר יוסי רגב, מנהל מחלקת עובדים חו"ל, כי הוא זכאי לקבל את שכרו בארץ או את חישוב שכרו בעת פרישתו לגמלאות בהתאם לדרגת השכר של שגריר ב' (סעיף 6 לתצהיר התובע). ד. לקראת פרישתו הגיש התובע, כמקובל, תביעה לגמלה. לתביעתו צורף מכתבה של הגב' נטע שביט מיום 24.10.1995, שזו לשונו: "מר משה יגר יליד 30.10.30, יפרוש לגמלאות ביום 31.10.95. במצ"ב הננו מעבירים אליכם המסמכים הבאים: טופס תביעה לגימלה. יועבר בנפרד. טופס הבנק. יועבר בנפרד. טופס אישור גמלאות ובצירוף עותק תלוש משכורת. טופס הודעה על זכויות. סיכום תקופת עבודה. מכתב פרישה לקצבה מטעמי גיל. למר יגר דרג שגריר ב' מיום 1.1.95. נבקשכם לערוך תשלום משכורתו בהתאם. (לפי סולם השכר הישן היה זכאי לתשלום עבור 7 כוננויות ודרגתו הייתה 44+ מח"ר)" (נספח א' לכתב ההגנה המתוקן, ההדגשות במקור ד.פ.). ה. על אף האמור במכתבה של הגב' שביט שולמה קצבתו של התובע במשך 13 שנה על פי דרג שגריר א. ו. התובע הגיש את תביעתו זו לבית הדין ביום 29.2.08. ז. לאחר הגשת כתב הגנה שבו הכחישה המדינה מכל וכל את זכאותו של התובע לקבל דרג שגריר ב', הודיע ביום 20.8.08 ב"כ המדינה כי: "לתובע הוענק דרג פרישה שגריר ב'. בהתאם לסעיפים 44 ו- 48 בחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], התש"ל-1970, זכאי התובע לתשלום הפרשי קצבה בגין תקופה שאינה עולה על שנתיים מיום הגשת התביעה לממונה על תשלום הגמלאות. קביעת משך התקופה האמורה הינו בשיקול דעתו של הממונה ואולם הוא אינו רשאי להאריכה לתקופה שעולה כאמור על שנתיים" (ההדגשות במקור ד.פ.). בסופו של דבר הסכימה המדינה לשלם לתובע הפרשי גמלה 7 שנים לאחור. 3. לפני שנפנה לדון בטענות הצדדים ובתביעה לגופה נציין כי יחד עם תביעתו של התובע הוגשו לבית דין זה עוד 7 תביעות של גמלאי משרד החוץ, אשר פרשו בדרג שגריר א', ואשר לטענתם הם זכאים לדרג שגריר ב'. תביעות אלה מתבררות לפני מותב זה, ואולם תביעתו של ד"ר יגר הופרדה מן התביעות האחרות בשל השוני ביניהן. בניגוד לתביעות האחרות, בתביעה זו לא מתעוררת שאלת זכאותו של התובע לדרג שגריר ב'. כאמור אין מחלוקת כי התובע קיבל דרג זה לפני פרישתו. 4. התובע טוען כי הטעות שטעתה הנתבעת בתשלום גמלתו נובעת מרשלנותה, כי התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת כי גמלתו חושבה ושולמה על בסיס דרג שגריר א', וכי הוכח כי הוא זכאי לחישוב גמלתו על בסיס דרג שגריר ב' מיום 1.10.95. התובע טוען כי התובע הופלה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים, וכי היה על המדינה לפעול בהתאם להוראות סעיף 4.33 להוראות החשב הכללי, ולהביא את עניינו של התובע לפני ועדה בינמשרדית מיוחדת לאישור תשלום הפרשים לתקופה העולה על 7 שנים. 5. מנגד טוענת הנתבעת כי לא ברור מה מקור הטעות בחישוב גמלתו של התובע, וכי מדובר בטעות כנה. הנתבעת מתנגדת בכל תוקף לתשלום הפרשי גמלה לתובע מעבר לתקופת ההתיישנות. לטענתה יש לדחות את תביעת התובע משום שמדובר למעשה בערעור על החלטת הממונה על תשלום גמלאות, ומשנקט התובע בהליך שאינו נכון, יש לדחות את תביעתו. אף אם נראה את התביעה כערעור על החלטת הממונה כאמור, הרי המועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף זה מכבר. מוסיפה הנתבעת עוד כי תביעתו של התובע התיישנה זה מכבר גם מכוח הדין הכללי. הוכח כי התובע ידע שפרש בדרג שגריר ב', כי קיבל בכל חודש תלוש שכר, וכי לא עיין בתלוש אלא בסכום הסופי. חרף הטעות שנפלה בתלוש השכר, לא טרח התובע לברר את זכויותיו בזמן אמת, למרות שהנתונים היו גלויים לפניו. התובע לא הגיש תביעה לבירור זכויותיו, משכך תביעתו התיישנה, ואין לו להלין אלא על עצמו. אין להחיל על התובע את החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שכן היה על התובע לדעת כי גמלתו משולמת על פי דרג שגריר א' ולא ב'. 6. נאמר כבר בראשית דברינו כי דין התביעה להתקבל במלואה. זאת הן משום שהתובע עונה על דרישות החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, והן משום שהעלאת טענת התיישנות על ידי המדינה בענייננו, וכאשר המדינה היא זו ששגתה בחישוב גמלתו של התובע, הינה בגדר העלאת טענת התיישנות בחוסר תום לב. 7. האם חל על התובע החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות? ראשית נציין כי בניגוד לאמור בסיכומי הנתבעת (סעיף 47), התובע העלה טענה זו בסיכומיו (סעיף 51). סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי: "התיישנות שלא מדעת נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה". הסעיף מכיל 4 תנאים: קיומן של עובדות שנעלמו מן התובע; העובדות מהותיות ויורדות לשורשה של עילת התביעה; העובדות נעלמו מעיני התובע מסיבות שאינן תלויות בו; והתובע לא יכול היה למנוע אותן סיבות אף בנוקטו זהירות סבירה (ע"א 2919/07 מ"י - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל, ניתן ביום 19.9.10) על פי חומר הראיות שהוצג לפנינו התובע עומד בכל תנאיו של סעיף זה. התובע אכן ידע כי פרש בדרג שגריר ב', אולם לא ידע במשך תקופה ארוכה מאד כי גמלתו מחושבת על פי דרג שגריר א' ולא ב'. בעדותו אמר עד התובע מר גוברין בעניין זה את הדברים הבאים: "ש. מתי נודע לך לראשונה שהפנסיה שלו משולמת לפי שגריר א'. ת. לפני כשנתיים, משהו כזה. לא זוכר בדיוק. שמעתי מפיו של התובע שהוא גילה שהוא מקבל שגריר א' אז אמרתי זה לא יתכן כי קיבלנו שנינו באותה עת. אני רוצה להוסיף, שאנחנו פחות או יותר היינו באותו מעמד במשרד החוץ, היינו סמנכ"לים, היינו חברי הנהלת משרד החוץ יחד, וקיבלנו גם את התואר האקדמאי בתקופת עבודתנו במשרד. יש רק דבר אחד שאצלו הוא קיבל שגריר א' כמה שנים לפני" (ע' 4 ש' 4-9). בתצהירו הצהיר התובע כי גילה שגמלתו משולמת על פי דרג שגריר א' ולא ב' רק ביום 21.12.2007 או בסמוך למועד זה (סעיף 38 לתצהירו). ואכן, עוד בשנת 2002, כאשר 94 גמלאים של משרד החוץ הגישו תביעה לקבלת דרג שגריר ב', לא הצטרף התובע לתביעה, ושמו הוזכר בתביעה כמי שפרש לגמלאות בדרג שגריר ב'. בעדותו הבהיר התובע כי לא רצה להצטרף לתביעותיהם של הגימלאים של משרד החוץ לקבלת דרג שגריר ב' משום שסבר כי גמלתו משולמת על פי דרג זה (ע' 34 ש' 31-33, ע' 35 ש' 1-6). יש לדחות אף את טענת הנתבעת כי היה על התובע לדעת כי גמלתו מחושבת על פי דרג שגריר א' ולא ב' על פי תלושי השכר. בעניין זה אמרה עדת הנתבעת הגב' נטע שביט את הדברים הבאים: "ש. אם התובע קיבל דרג שגריר ב עוד ב- 1/1/95, את מסכימה שהדבר היה צריך לקבל ביטוי בתלושי המשכורת שלו כבר בשנת 95, לפני שפרש. ת. כן, להבדיל מדבר אחד, במשרד החוץ במחלקת השכר יש שתי מערכות, מערכת אחת לעובדים בארץ והשניה לעובדים בחו"ל. איני זוכרת בדיוק באיזה מערכת בדיוק היו מציינים את הדרג ומשלמים אותו ובאיזה מערכת משלמים על פי הדרגה. לכן, אני לא יודעת אם בתלוש המשכורת שהוא היה בחו"ל הוא יכול היה לראות את זה דרג או דרגה. כי אם מצוין דרגה איני יודעת אם זה מצויין כי היו שתי מערכות שכר נפרדות. ש. האם את זוכרת מה המספר של דרג שגריר. ת. לפי המסמכים שיש לי פה אני רואה שזה היה 44, נדמה לי ואני משתדלת להיות דייקנית, אני חושבת שזה היה בין 42-44 לדירוג המח"ר. ש. אני אומר לך שיש להבחין בין הדרג לבין הדרגה לבין הדירוג. 44 זה דרגה, האם את זוכרת מה היה הסמל המספרי של הדרג, הכוונה לציר ושגריר. ת. לא זוכרת" (ע' 27 ש' 29-33, ע' 28 ש' 1-8) (ההדגשה הוספה ד.פ.). עינינו הרואות התמצאות בתלושי השכר שקיבל התובע אינו עניין פשוט כלל ועיקר, וגם העדה, שאמורה להיות בקיאה בנושא זה, תועה בנבכי התלוש, הן בזה שקיבל התובע בחו"ל והן בזה שקיבל בארץ. נוסיף כי בתלושי השכר שקיבל התובע לא מופיעות המילים שגריר א', אופן תשלום השכר מפורט בקודים. טענת הנתבעת כי היה על התובע לראות שמופיע בתלוש השכר "דרגה 160" בלא שינוי מתקופה קודמת, ולא דרגה 161, מוטב היה לולא נטענה. יתר על כן, לא ברור מדוע סבורה המדינה כי היה על התובע לעמוד על טעות שהיא עצמה לא גילתה, אף במשך חודשים לאחר הגשת התביעה. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת ביום 28.4.08 נטען כי יש לדחות את תביעת התובע הן מחמת התיישנות ושיהוי, והן לגופה. הנתבעת טענה כי: "מבלי לפגוע בטענות המקדמיות לעיל, ובכפוף לאמור לעיל, תטען הנתבעת , כי התובע לא הראה בתביעתו, מכוח מה הוא זכאי לדרג פרישה ב', ולכן דין התביעה לסילוק לגופה" (סעיף 20 לכתב ההגנה, ההדגשה במקור ד.פ.). בהמשך טענה הנתבעת פעמים אחדות כי התובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו על פי דין (ראו למשל סעיפים 24, 26 ועוד), ובדיון המוקדם שהתקיים ביום 4.6.08 שב ב"כ המדינה וטען כי התובע קיבל את דרג הפרישה המגיע לו. עובדה זו מעידה כאלף עדים על כך שגילוי הטעות לא היה עניין של מה בכך, וחייב מומחיות מיוחדת. אם המדינה עצמה, ועובדיה הבקיאים היטב בנושאים מסוג זה, לא עמדו על הטעות, מדוע סבורה המדינה כי יש לצפות שהתובע יגלה זו, כאשר מדובר בעניין שאינו כלל וכלל בתחום מומחיותו המקצועית. הוכח, אם כן, כי התובע סבר כי במשך 13 שנה הוא מקבל גמלה על פי דרג שגריר ב', וכפי שהובהר לעיל הוכח כי נתונים בעניין זה לא היו גלויים לפניו. שוכנענו כי התובע סבר כל העת כי גמלתו משתלמת על פי דרג שגריר ב', ולפיכך לא ראה כל הצדקה להגיש תביעה בעניין זה. מכאן שחל על התובע החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ותביעתו לא התיישנה כפי שטענה הנתבעת. נבהיר כי אמנם שולמו לתובע הפרשי גמלה כאילו לא התיישנה תביעתו. אף על פי כן מצאנו לנכון לדון בחלות החריג לחוק ההתיישנות על התובע לנוכח טענות המדינה. 8. האם היה על המדינה להעלות טענת התיישנות בענייננו ? אנו סבורים כי העלאת טענת ההתיישנות על ידי המדינה, לאחר שהוברר כי התובע קיבל דרג שגריר ב' עוד לפני שפרש לגמלאות, נעשתה בחוסר תום לב. בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש באיחור רב ולאחר שהתבררה זכאות התובע לדרג שגריר ב', שבה המדינה על טענותיה הקודמות, כי התביעה התיישנה, הן לפי חוק הגמלאות והן לפי חוק ההתיישנות, כי חל שיהוי, כי היה על התובע לנקוט בהליך אחר, וכי משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. בעניין הטעות שנעשתה על ידי המדינה עצמה בתשלום גמלתו של התובע הסתפקה המדינה בהסבר קצר שזו לשונו: "הנתבעת תטען כי לא ברור אם נפלה טעות כלשהי בעניין דרג הפרישה וחישוב הגמלה, מכל מקום גם אם נפלה טעות כאמור, הרי מדובר בטעות כנה ובתום לב מוחלט שלא ידוע מה מקורה, ייתכן שהטעות קרתה נוכח סמיכות הזמנים בין מועד סיום שירותו של התובע בחו"ל ונתוני שכר חו"ל, לבין מועד פרישתו לגמלאות" (סעיף 4 לכתב ההגנה המתוקן). המדינה שבה והדגישה כי: "התובע זכאי לתשלום הפרשי גמלה בגין תקופה שאינה עולה על שנתיים מיום הגשת התביעה לממונה על הגמלאות (סעיף 2 לכתב ההגנה המתוקן, ההדגשה במקור ד.פ.). אין כל ספק כי המדינה רשאית להעלות טענת התיישנות כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. בע"ע (ארצי) 17/03 מריו ויינגרט - מבטחים (ניתן ביום 9.5.2005) פסק נשיא בית הדין הארצי השופט אדלר (כתוארו אז) כי: העלאת טענת התיישנות על ידי קרן פנסיה, בנק קופת גמל ואף מוסד ממשלתי, אינה כשלעצמה, פעולה בחוסר תום לב" (וראו גם ע"ע (ארצי) 1443/04 פלוני - מ"י, ניתן ביום 27.8.07). זאת, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת. ואולם לא כך הדבר בענייננו. באחרונה דן בית הדין הארצי לעבודה בהרחבה בשאלה מתי תיחשב העלאת טענת התיישנות כהתנהגות חסרת תום לב. בע"ע (ארצי) 533/09 עפרה אילן ואח' - קופת חולים כליית (ניתן ביום 15.6.11) נדונה שאלה זו בהרחבה. שם נפסק, מפי השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, כי כעקרון יסוד החולש על כל תחומי המשפט, מתפרס עיקרון תום הלב גם על עצם הפעלתן ודרך הפעלתן של זכויות משפטיות דיוניות, וכי יש להחיל עקרון זה ביתר שאת כאשר מדובר במערכת של יחסי עבודה, מטעמים אלה: "ראשית, בבתי הדין לעבודה ניתנת העדפה ברורה להכרעה במחלוקת לגופה מבחינה מהותית, תוך שימת דגש מופחת על כללי פרוצדורה נוקשים. שנית, הצדדים להתדיינות המשפטית בבתי הדין לעבודה הם בדרך כלל עובד ומעסיק או צדדים למערכת יחסים קיבוצית, שממילא מחויבים זה כלפי זה בחובות תום לב והגינות מוגברות. חובות אלה ממשיכות לחול, גם אם בהיקף מופחת, לאחר סיום יחסי עבודה - ולכן ממשיכות לחייב את הצדדים, בהתאמה הנדרשת, גם כאשר הם עומדים זה מול זה במסגרת ההתדיינות המשפטית. ודוק: אין משמעות הדבר כי הצדדים להתדיינות המשפטית מנועים מלעמוד על זכויותיהם הדיוניות, לעשות שימוש בכללי הפרוצדורה או להגן על האינטרסים שלהם במסגרת כללי הדיון. אף אין להבין את האמור לעיל כפגיעה במעמדם של כללי הפרוצדורה וערכי היעילות, הוודאות והיציבות אשר הם באים לקדם. כל שנאמר הוא כי על הצדדים להפעיל את זכויותיהם הדיוניות במסגרת ההגינות הדיונית המצופה מבעלי דין יריבים, כפי שנקבעה על ידי בית המשפט העליון החל מעניין שילה, תוך לקיחה בחשבון של ההיבטים המיוחדים לדיני העבודה והביטחון הסוציאלי כמפורט לעיל". כיוון שטענת ההתיישנות הינה במהותה טענה דיונית, הוחל עקרון תום הלב הדיוני, בנסיבות המתאימות, גם על דיני ההתיישנות, אולם זאת בזהירות המירבית ובמקרים החריגים בלבד. אנו סבורים כי המקרה שלפנינו הינו בגדר מקרה חריג המצדיק זאת. התובע שירת את המדינה בנאמנות ובמסירות במשך כ-40. במשך כ-13 שנה טעתה המדינה בחישוב גמלתו. סיבת הטעות לא הובהרה עד היום, וגם לאחר שהתובע הגיש את תביעתו לא עשתה הנתבעת מאמץ ראוי כדי לברר את זכויותיו של התובע לאשורן. בכך פגעה המדינה במשך שנים ארוכות בתנאי המחיה הבסיסיים של התובע. באחרונה נפסק בעניין זה כי: "צרכיו של האדם המבוגר משתקפים בתחומי חיים שונים, אולם הבסיסי ביותר מביניהם הוא זה הנוגע לאמצעי המחיה הנותרים בידיו, שנועדו להבטיח את קיומו בכבוד לעת זקנה. הזכות לקיום בכבוד אנושי קשורה ואחוזה בזכות לקיום בכבוד כלכלי. אדם שזכותו הבסיסית לקיום כלכלי נפגעת בהגיעו לגיל מבוגר, זכותו החוקתית לכבוד אנושי עלולה להיפגע גם היא (בג"צ 5578/02 מנור נ' שר האוצר, פ"ד נט(1) 729, 736 (2004); רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 375-376 (2001); בג"צ 161/94 אטרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.3.1994)" (בג"צ 1181/03 אוניברסיטת בר אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', ניתן ביום 28.4.11). בנסיבות אלה, וכאשר המדינה פגעה בזכויותיו של התובע אף מבלי שניתן לכך הסבר, ובמשך שנים ארוכות, היה על המדינה לוותר על טענת ההתיישנות, ולהעניק לתובע את מלוא זכויותיו. חובת צד להפעיל את זכויותיו הדיוניות בהגינות ובתום לב הינה חובה מוגברת לא רק בעת קיום יחסי עבודה בין הצדדים, אלא אף לאחר סיומם, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגמלאים, כפי שהובהר לעיל. על המדינה לנהוג בגמלאיה בכבוד, ולעשות כל מאמץ לאפשר להם חיים בכבוד לאחר ששירתו את המדינה במשך שנים רבות. יש להצטער כי דבר זה לא נעשה בענייננו. על כן, אנו סבורים כי העלאת טענת התיישנות בענייננו נעשתה בחוסר תום לב, ויש לדחותה. סוף דבר ניתן בזה פסק דין הצהרתי הקובע כי על הנתבעת לשלם את גמלתו של התובע על פי דרג שגריר ב' מ-1.10.95. על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי גמלה בתוספת כל הזכויות הנובעות מדרג זה מיום 1.10.95. מן הטעמים המנויים לעיל, ובשל התנהלותה של הנתבעת אנו סבורים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין עגמת נפש. מודעים אנו לכך שפיצוי זה נפסק רק במקרים חריגים, אולם סבורים אנו כי זה המקרה המתאים לתשלום מעין זה, בשל כל הטעמים שפורטו לעיל. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 8,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. משרד החוץפרישה