קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על צירוף צד לתביעה: השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו בקשת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בירושלים מיום 25.5.2011 (השופט דניאל גולדברג; עב 2605/08), לעניין בקשת המבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן. לאחר שהצדדים פירטו את עמדותיהם במסגרת הבקשה והתגובה שניתנה לה, ובהתאם לסמכות הנתונה לנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. התשתית העובדתית הרלוונטית 2. ביום 31.12.2008 הגישה המבקשת את תביעתה לבית הדין האזורי כנגד המשיבה (להלן: הקופה), להחזרת הוצאות ניתוח להסרת גידול מראשה, שעברה בבית חולים בהנובר, גרמניה. בתביעתה, נסמכה המבקשת על תקנות חוק ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), תשנ"ה-1995, על תקנות 'מאוחדת עדיף' וכן טענה לזכאות לסעד מן הצדק. הקופה הגישה בקשתה לבית הדין האזורי לדחיית התובענה או מחיקתה על הסף. בהחלטה מיום 6.5.2009 דחה בית האזורי את בקשת הקופה בקובעו, כי סעד זה הינו סעד קיצוני הניתן במשורה, ואין די בטענה כי יש למצות את ההליכים לפני יציאה לניתוח בחו"ל, כדי לפגוע בזכות היסוד של אדם מלפנות לערכאות. הקופה הגישה בקשה נוספת בעניין זה, וזו נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 13.4.2010, מן הטעם שאין לאפשר לקופה להשיג על החלטות בית הדין שלא על דרך ערעור. על כך הגישה הקופה בקשת רשות ערעור (ע"ע 34585-04-10). 3. בדיון שנערך בפני בית דין זה ביום 20.9.2010, התקבלה הצעת בית הדין לפיה: "המערערת תחזור בה מן הערעור. המשיבה תפנה לועדת ערר מבלי לגרוע מאיזה מטענותיה בכתב התביעה שיישאר על כנו. כמו כן תהא רשאית המשיבה לתקן את כתב התביעה כתוצאה מהחלטת ועדת הערר." להסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין (להלן: פסק דין הארצי). 4. בעקבות זאת, פנתה המבקשת לוועדת הערר במשרד הבריאות (להלן: וועדת הערר) ועתרה לקבל החזר הוצאותיה הרפואיות בגין הניתוח שעברה בחו"ל. בהחלטה מיום 1.12.2010 דחתה וועדת הערר את בקשת המבקשת, בקובעה כי אינה זכאית לשירות רפואי במדינת חוץ, מאחר שהשירות הרפואי לו הייתה זקוקה יכול היה להינתן בישראל. המבקשת עדכנה את בית הדין האזורי בהחלטת וועדת הערר, והתיק נקבע בפניו לדיון הוכחות ביום 4.7.2011. ביום 14.3.2011 הגישה הקופה בקשתה לבית הדין האזורי, להורות על צירוף משרד הבריאות להליך, ולהורות למבקשת לתקן את כתב תביעתה. בתגובתה לבקשה, ביקשה המבקשת לנהל תביעתה על בסיס כתב התביעה המקורי, שכן לא קיימת פרוצדורה המחייבת צד לתקן את כתב תביעתו. 5. בהחלטתו מיום 26.4.2011, קיבל בית הדין האזורי את עמדת הקופה, וקבע כי "ניתנת בזה רשות לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 ימים ולפרט בו פגמים שהיא טוענת שנפלו בהחלטת ועדת הערר. ככל שיוגש כתב תביעה מתוקן על פי הרשות שניתנת בזה, על התובעת לצרף לכתב התביעה את ועדת הערר.. ככל שלא יוגש כתב תביעה מתוקן תוך 30 ימים, תימחק התביעה." עוד קבע בית הדין האזורי, כי הוא ער לאמור בפסק דין הארצי, על פיו תהא המבקשת רשאית לתקן את כתב התביעה לאור החלטת וועדת הערר, אלא שלפי קביעתו "אין משמעות הדבר כי אם התובעת לא תתקן את כתב התביעה כי ניתן לדון בתביעה במתכונתה הנוכחית, שכן בינתיים ניתנה החלטה של אינסטנציה שמבקרת את החלטות הנתבעת, וההחלטה נשוא התביעה אינה עוד רק החלטת הנתבעת". בעקבות החלטה זו, ביקשה המבקשת מבית הדין האזורי להבהיר, האם משמעות החלטתו היא כי עליה להתרכז בתקיפת החלטות וועדת הערר בלבד, ולזנוח את יתר טענותיה. החלטת בית הדין האזורי בקשר לבקשתה האחרונה של המבקשת, היא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו. החלטתו של בית הדין האזורי 6. בהחלטתו, קבע בית הדין האזורי כי "התובעת אינה מוגבלת בכל טיעון מהותי כנגד החלטת ועדת הערר, וככל שטיעונים שהתובעת העלתה בכתב התביעה המקורי נגד החלטת הקופה, רלוונטיים גם נגד החלטת ועדת הערר, אין כל מניעה להעלאתן. בית הדין בדרך כלל אינו נוהג להסביר את החלטותיו, אך עמדת בית הדין כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה מיום 26.4.2011 היא שלא ניתן להתעלם מקיומה של החלטת רשות מוסמכת של הקופה (ועדת הערר) ולכן לא ניתן לקיים את הדיון כאילו אינה קיימת ולדון רק בהחלטה המקורית שכנגדה הוגשה התביעה. כל החלטה קודמת של הקופה נבלעת לתוך החלטת ועדת הערר והיא זו שניתנת לתקיפה בשלב זה." בקשת רשות הערעור 7. בבקשתה, חוזרת המבקשת על טענתה כי לא קיימת פרוצדורה המחייבת צד לתקן את כתב תביעתו. לטענת המבקשת, יש לאפשר לה להותיר על כנן חלק מן הטענות שהעלתה בכתב התביעה המקורי. לגישתה, כך גם אפשר לה בית הדין הארצי בפסק דינו. משמעותו של פסק דין זה היא, כי המבקשת תהא רשאית לתקן את כתב התביעה לאור החלטת ועדת הערר. לטענתה, החלטת בית הדין האזורי מהווה פגיעה באוטונומיה של ניהול ההליך על ידי המבקשת לפי שיטת המשפט האדוורסארית, שכן למבקשת עומדת זכות יסוד לניהול הליך הוגן ולדיון נאות, "כראות עיניה". לאור זאת, שגה בית הדין האזורי עת שחייב אותה לתקן את כתב התביעה, שאם לא כן תימחק התביעה כולה; בכך שצמצם את טענות המבקשת לתקיפה מנהלית של וועדת הערר בלבד, והלכה למעשה מנע ממנה להוכיח את יתר טענותיה שבכתב התביעה; בכך שקבע כי החלטת הקופה נבלעת בהחלטת וועדת הערר. 8. בתגובתה, טוענת הקופה כי צירופו של משרד הבריאות כצד להליך מתחייב במקרה שלפנינו, בין היתר, מאחר שאין מחלוקת כי ניתנה החלטת וועדת הערר אשר דחתה את בקשת המבקשת. בהתאם להלכה הנוהגת, משניתנה החלטת וועדת הערר הדוחה את בקשת המבקשת, לא יכול שיעשה דיון בתביעה מבלי שוועדת הערר מצורפת כצד לתביעה. לגישת הקופה, לאחר שניתנה החלטת וועדת הערר מוגבלת תביעת המבקשת לתקיפה בעילות מנהליות בלבד. המבקשת לא העלתה כל טעם לסטייה מהלכה זו, ועל כן דין בקשתה להידחות. 9. לאחר עיון בהחלטה מושא הבקשה, כמו גם בכלל החומר שבתיק, ולמניעת חוסר בהירות ואי הבנות הוצע לצדדים בהחלטה מיום 12.6.2011 הסדר כמפורט להלן: "המבקשת תגיש לבית הדין האזורי בקשה לתיקון כתב התביעה, אליה תצרף, כמקובל נוסח של כתב תביעה מתוקן. המבקשת תנמק בקשתה. לבקשת המבקשת אליה יצורף כאמור נוסח של כתב תביעה מתוקן תוכל המשיבה להגיב בתוך זמן שבית הדין האזורי יקבע. בית הדין ייתן החלטתו המנומקת בקשר לבקשה, שעה שנוסח כתב התביעה המתוקן יהיה לפניו." הצעת בית הדין לא התקבלה, ומכאן נדרשת החלטתנו לגופו של עניין. הכרעה 10. בהחלטת בית הדין האזורי שהורה למבקשת לצרף כצד לתביעתה את משרד הבריאות לא מצאנו טעות. זאת, נוכח ההליך שבו נקטה המערערת, על פי פסק דין הארצי שניתן בהסכמה, בהגישה ערר לוועדת הערר במשרד הבריאות. על פני הדברים, בנסיבות העניין, משרד הבריאות הינו צד נחוץ לבירור המחלוקת בדבר זכאות המערערת למימון הוצאותיה הרפואיות בחו"ל. משכך, דין טענות המבקשת לעניין צירוף משרד הבריאות כצד להליך, ובדבר עצם הצורך בהגשת כתב תביעה מתוקן , להידחות. 11. המבקשת פנתה לבית הדין האזורי בבקשה לברר את החלטתו לעניין תיקון כתב התביעה שהגישה, בהיותה סבורה כי היא רשאית להותיר על כנן בתביעתה טענות שאינן נוגעות ישירות להחלטת וועדת הערר. אלא שהמבקשת לא צירפה לבקשת ההבהרה שהגישה נוסח של כתב תביעה מתוקן שלדעתה הולם את הוראות הדין, ועולה בקנה אחד עם פסק דין הארצי שניתן בעניינה. על פני הדברים, העדרו של נוסח כתב תביעה מתוקן גורם לאי בהירות ולקושי בהבנת גדר המחלוקת בקשר לתיקון כתב התביעה, ולהחלטת בית הדין האזורי בנוגע לתיקון. בהעדר נוסח של כתב תביעה מתוקן, יש בשלב זה קושי לעמוד על כוונת בית הדין האזורי בהחלטתו, כמו גם על היות ההחלטה עולה בקנה אחד עם פסק דין הארצי על קביעותיו השונות. 12. בשים לב לאמור, ולאחר ששבנו ועיינו בהחלטות בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל החלטה כי אין מנוס מלהורות למבקשת להגיש לאישור בית הדין האזורי נוסח מתוקן של כתב תביעה, שבו משרד הבריאות יהיה צד להליך כפי שהורה לה בית הדין האזורי. ככל שהמבקשת סבורה כי נפלו פגמים בהחלטת וועדת הערר היא תפרטם בנוסח המתוקן. כמו כן, ככל שהיא מעוניינת להותיר על כנן טענות מכתב התביעה המקורי, תעשה כן. המבקשת תנמק בקשתה לנוסח כפי שיוגש לאישור בית הדין. נוסח כתב התביעה המתוקן ישלח לתגובת המשיבה. לאחר כל אלה ישוב בית הדין האזורי ויידרש לשאלה בדבר תיקון כתב התביעה, וזאת, לרבות בשים לב להנחיות כפי שניתנו בפסק דין הארצי. לטעמנו, יש צורך בהליך כמתואר, והכל לצורך יתר בהירות באשר לאפשרות הנתונה או שאינה נתונה למבקשת לתקן את תביעתה. סוף דבר 13. הערעור מתקבל. התיק יוחזר לבית הדין האזורי. הצדדים יפעלו בהתאם למפורט בסעיף 12 לעיל. בית הדין האזורי יקבע את סדרי הדיון בפניו. אין צו להוצאות. צירוף / החלפת בעלי דיןערעור