לפי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, פדיון החופשה הוא סכום השווה "לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד". לפי סעיף 10 (א) לחוק חופשה שנתית שווי 'דמי החופשה' הוא כשווי 'השכר הרגיל' שהיה משתכר העובד בתקופת החופשה. לפי ס' 10 (ב) לחוק, 'השכר הרגיל' של עובד דוגמת המערער ('עובד בשכר') הוא "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה". על מספר ימי החופשה היתה מוסכמה. נותר לחשב את 'שכר העבודה היומי הממוצע'. לפי הסעיף הנ"ל, 'שכר העבודה היומי הממוצע' הוא "הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד". לפי סעיף 10 (ג) 'שכר העבודה' שמובא בחשבון הוא התמורה בגין שעות העבודה הרגילות, "זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על ידי שר העבודה". במקרה זה לא נטען כי נקבע אחרת בהסכם קיבוצי. זאת ועוד, עיון בהסכם הענפי מעלה שגם בו יש הפניה ל'שכר הרגיל'. דמי חופשה שנתית