קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב זכויות חכירהה כהכנסה לצורך הבטחת הכנסה: השופטת עפרה ורבנר 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור מר ממיליה נוריאל ומר אהוד חביב ב"ל 10618/08), שניתן בהתייחס לתביעת המערערים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. פסק הדין קבע כי יש לקחת בחשבון כהכנסה של המערערים, נכס שלמערערים יש לגביו זכויות חכירה, ושהמערערים אינם מתגוררים בו, המצוי בעזריה, בתחום שטח B, שהינו בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינאית, וזאת על בסיס זכויות חכירה עד לשנת 2077. קביעת שווי הנכס רלוונטית לעניין גובה גמלת הבטחת ההכנסה אותם מבקשים המערערים, כאמור בתביעה שהגישו למל"ל בתאריך 17.9.07. 2. המחלוקת בין המערערים ובין המשיב בביה"ד האזורי, הייתה בעיקרה האם יש לקחת בחשבון את זכויות החכירה של הנכס עד תום תקופת ההרשאה הראשונה, האמורה להסתיים ב-2028, או שמא יש לקחת בחשבון את זכויות החכירה של הנכס עד לתום תקופת ההרשאה הנוספת האפשרית, בהתאם לחוזה ההרשאה שהיה בין המערערים לבין הממונה על הרכוש הממשלתי באזור יהודה ושומרון, וזאת עד 2077. 3. פסק דינו של ביה"ד האזורי א. ביה"ד האזורי קבע כי המערערים שהינם תושבי ירושלים אך אינם אזרחי מדינת ישראל, מתגוררים בוואדי ג'וז אשר במזרח ירושלים. ביה"ד אף קבע כי למערערים זכויות חכירה בנכס הממוקם בעזריה אשר בתחום שטח B, שהינו בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינאית, וכי לגבי נכס זה יש למערערים חוזה הרשאה אשר נחתם ב-11.5.83 ואשר הקנה למערערים זכויות חכירה ל-49 שנים מ-1.4.79, עם אופציה להארכה ל-49 שנים נוספות. ב. ביה"ד פירט את שווי הנכס הממוקם בעזריה בהתאם לשומה שהוגשה מטעם הנתבע וציין כי המערערים לא הגישו חוות דעת נגדית של מומחה מטעמם, וכן פירט מה שווי ההכנסה הרעיונית מהנכס על יסוד השומה שהוגשה. הערכת שווי הנכס לתקופת חכירה עד שנת 2077 עמדה על סך של 85,000 ש"ח. נציין כי השומה הוגשה בתחילה בהתייחס לתקופת חכירה עד שנת 2077 דהיינו תוך התייחסות למימוש האופציה להארכת תקופת ההרשאה, אולם בהמשך ובשים לב לטענות המערערים, השלים השמאי חוות דעתו גם בהתייחס לשווי הנכס מתוך נקודת מוצא כי חכירת הנכס תסתיים בתום 49 השנים הראשונות. הערכת שווי הנכס לתקופת הרשאה ראשונה בלבד עמדה על סך של 84,000 ש"ח, דהיינו ההבדל לא היה משמעותי מבחינת שווי הנכס. השמאי אף ענה על שאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם המערערים בקשר לחוות דעתו המשלימה. ג. ביה"ד האזורי בפסק דינו הגיע למסקנה כי יש לקחת בחשבון את זכויות החכירה בנכס עד שנת 2077 וזאת לאחר שניתח את הוראות הסכם הביניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינאית וקבע כי יש לקחת בחשבון את שומת השמאי בהתייחס לתקופה זו, שכן השומה לא נסתרה על ידי המערערים והיא מבוססת וסבירה. 4. המערערים בנימוקי הערעור, טענו כי ביה"ד האזורי טעה בכך שלקח בחשבון את שווי הנכס עד שנת 2077. המערערים הסבירו טענתם בכך שהסכם הביניים יצר מצב משפטי בלתי ברור באשר למדיניות העתידית הצפויה של המועצה הפלסטינאית, בקשר להארכת חוזי חכירה, ועל כן אין וודאות משפטית שלמערערים תעמוד הזכות להאריך את החכירה עד שנת 2077, ואף לא ברור מה יהיו דמי החכירה, גם אם זו תוארך. מסיבה זו טענו המערערים בנימוקי הערעור, כי ביה"ד טעה בכך שאימץ את חוות דעת השמאי על יסוד הנחה שזכות החכירה תימשך עד שנת 2077. בסיכום נימוקי הערעור ביקשו המערערים: "לקבל את הערעור ולקבוע כי יש להעריך את ההכנסה הרעיונית מהנכס בהנחה שזכות החכירה של המערערים לא תוארך..." (עיין סע' 21-22 לנימוקי הערעור שהוגשו ב-16.8.10). 5. המשיב בעיקרי הטיעון מטעמו, אשר הוגשו לביה"ד ב-5.12.10, תמך בפסק דינו של ביה"ד האזורי, והדגיש כי ערעור המערערים מתמקד אך ורק בשאלה האם אופציית הארכת תקופת החכירה תמומש, אם לאו. המשיב בעיקרי הטיעון הבהיר כי במסגרת נימוקי הערעור, המערערים לא חולקים על חוו"ד השמאי השונות ועל הסכומים הנקובים בהם. 6. במעמד הדיון שהתקיים בפנינו ב-5.1.11, הציע ביה"ד כי תהיה הסכמה להתבסס על שווי הנכס לתקופת החכירה הנוכחית, העומדת להסתיים בעוד כ-20 שנה ולא לתקופת החכירה המוארכת, עד שנת 2077, מאחר וממילא הפער הכספי אינו משמעותי, כעולה מחוות דעת השמאי. המשיב הביע הסכמתו להצעת ביה"ד. ב"כ המערערים העלתה בתגובה להצעת ביה"ד, טענות החורגות מנימוקי הערעור. הטענה הנוספת עניינה בשווי הנכס כפי שנקבע על ידי השמאי, גם בהתייחס לתקופת החכירה הראשונה, המסתיימת בעוד כ-20 שנה, ובבקשה להחזיר את עניינם של המערערים לביה"ד האזורי על מנת לדון בשווי הנכס בהתייחס לתקופת החכירה הראשונה בלבד. ב"כ המשיב טענה כי המדובר בהרחבת חזית וטיעונים שלא עלו בנימוקי הערעור. 7. דיון והכרעה א. תקנה 93(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 קובעת כי "כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים" ותקנה 94 לתקנות אלה קובעת כי: "המערער לא יטען נימוק התנגדות שלא פורש בכתב הערעור, אלא ברשות ביה"ד". משלא ניתנה למערערים רשות להעלות טענה שלא פורטה בנימוקי הערעור, אין מקום להידרש לטענות נוספות אלה. כפי שנפרט בהמשך, גם לו היינו בוחנים את הטענה הנוספת לגופה, לא היה מקום להתערב בחוות דעת השמאי. ב. ככלל, המסגרת הדיונית הינה נימוקי הערעור, אשר התמקדו אך ורק במשך תקופת החכירה, ואף בעיקרי הטיעון הסעד אותו ביקשו המערערים הינו קביעה כי יש לקחת בחשבון את זכויות החכירה עד שנת 2028 בלבד (עיין סע' 33-35 לעיקרי הטיעון). אין בנימוקי הערעור מילה וחצי מילה, על כך שהמערערים חולקים על שומת השמאי מטעם הנתבע בנקודות אחרות, מעבר לשאלה האם יש לקחת בחשבון את תקופת החכירה עד 2028 או עד 2077. מכל מקום, דינה של הטענה הנוספת להידחות גם לגופו של עניין. גם אם הבליעו המערערים בעיקרי הטיעון (אשר הוגשו לאחר הגשת עיקרי הטיעון מטעם המשיב ואשר בהם הדגיש המשיב כי המערערים לא חלקו כלל על חוות דעת השמאי ועל הסכומים המפורטים בה אלא רק על אורך תקופת החכירה האמורה להילקח בחשבון), טענה החורגת מהודעת הערעור ומנימוקי הערעור, ואשר עניינה שווי הנכס לפי תשובות השמאי בהתייחס לתקופה עד 2028, הרי אין המדובר בטענה מנומקת, והמערערים לא הציגו כלל חוו"ד שמאי נגדית מטעמם, כאשר חוו"ד השמאי מטעם הנתבע צורפה עוד לכתב ההגנה. נציין כי במהלך הדיון בפני ביה"ד האזורי, נתבקש השמאי להשלים את השומה וליתן חוות דעתו גם בהתייחס לכך שיתרת תקופת החכירה הינה 20 שנה, ונתן חוו"ד מנומקת ב-31.12.08 ממנה עולה כי ערך מרכיב הקרקע לעוד 20 שנה, נמוך ביחס לערך הכולל (הערך הכולל הינו הן ערך מ"ר על זכויות בקרקע והן ערך עלות בניה), ועל כן הפחתת השנים אין בה הפחתה משמעותית משווי הנכס. השמאי אף הסביר בתשובותיו, כי ערך עלות הבניה מתחשב בעלויות שהושקעו אל מול הפחת שנצבר, ואינו מושפע מיתרת תקופת החכירה, שכן גם אם הקרקע תוחזר בתום תקופת החכירה הראשונית, הפיצוי יתקבל לפי עלות המחוברים, בהתאם להסכם ההרשאה. השמאי פירט בתשובותיו כיצד חישב במדויק את ערך מ"ר של זכויות בקרקע, לתקופה של 20 שנה. אין כל שומה נגדית מטעם המערערים, ואין הצדקה לקחת את ערך הקרקע תוך התעלמות מעלויות ההשקעה שהשקיעו במחוברים על הקרקע, אשר אמורים לקבל לגביהם פיצוי, גם אם הקרקע מוחזרת לבעליה. 8. לאור האמור לעיל, ערעור המערערים מתקבל כך ששווי זכויות החכירה של הנכס בעזריה יילקחו בחשבון רק עד לשנת 2028, וזאת בהסכמת המשיב. אנו דוחים את טענות המערערים בעניין שווי הנכס, טענות שלא היו חלק מנימוקי הערעור ולא נכללו בסעד שנתבקש על ידי המערערים בסיכום נימוקי הערעור. 9. מאחר והמערערים מיוצגים באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. הבטחת הכנסהחכירה