קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לביטול שחרור אסיר: השופט שלמה פרידלנדר: מבוא וטענות הצדדים לפנינו עתירת היועץ המשפטי לממשלה ('היועמ"ש') נגד החלטתה מיום 13.6.11 של המשיבה 1, וועדת השחרורים שליד כלא 'אשל' ('וועדת השחרורים'), שלא לבטל את שחרורו על-תנאי של המשיב 2 ('המשיב') ממאסר, חרף ביצוע עבירות פליליות בתקופת התנאי, הפרות נוספות של תנאי השחרור והיעדר שיתוף פעולה שיקומי עם הרשות לשיקום האסיר ('רש"א'). המשיב שוחרר על-תנאי ממאסרו השני. מאסר זה, לתקופה של 14 שנים ו-7 חודשים, נגזר עליו בגין קשירת קשר לביצוע פשע, החזקה והובלת נשק שלא כדין והריגה [ת"פ (מח' ב"ש) 952/98]. בגזר-הדין מיום 2.7.00 נאמר [שם, פסקה 3]: "חרף גילו הצעיר של נאשם זה - עברו הפלילי מכביד ביותר, והוא נדון מאז שנת 1996, בגין 17 עבירות קודמות במסגרת 3 רישומים פליליים. הרשעותיו הקודמות של הנאשם מס' 1 (המשיב - ש"פ) הינן מתחום האלימות, כולל עבירות אלימות חמורות כגון חבלה כשהעבריין מזויין, החזקת נשק שלא כדין, עבירות בתחום התעבורה, הסמים והרכוש ואף עבירות של חטיפות תיקים והתפרצויות. כאמור, בעברו כבר הורשע, ואף נדון למאסר בפועל של שנה, כאשר כתב האישום בתיק הנוכחי הוגש במהלך מאסרו של הנאשם, וכשהסתיים מאסרו - הוא נשאר בכלא כעצור עד תום ההליכים". במהלך מאסרו האחרון נידון ל-8 חודשי מאסר מצטברים נוספים, בגין איום, היזק בזדון והעלבת עובד-ציבור כלפי סוהרים [ת"פ (כפ"ס) 3020/00]. עינינו הרואות, אפוא, כי מדובר בעבריין מועד, שהגיע עד כדי נטילת חיים. חרף זאת, ניאותה וועדת השחרורים לשחררו על-תנאי ממאסרו [ט/1085542 מיום 20.11.07]. הוועדה הניחה כי מדובר במאסרו הראשון; כי התנהגותו בכלא בשנים האחרונות הייתה תקינה; כי השתתף בתכנית שיקום; וכי לא נאסף בעניינו מידע מודיעיני שלילי. כמו כן, ניתנה בעניינו חוות-דעת סוציאלית חיובית; והוא נישא והפך לאב. לפיכך התרשמה וועדת השחרורים כי הפרוגנוזה להשתלבותו בחיים נורמטיביים הנה חיובית. בהחלטתה ציינה הוועדה כי השחרור מותנה, בין השאר, בכך שהמשיב לא יעבור כל עבירה ולא יתרועע עם עבריינים. המדינה, בבקשתה לביטול השחרור על-תנאי, טענה כי הצטברו בעניינו של המשיב ידיעות מודיעיניות שלפיהן הוא לא חדל לעבור עבירות ולקיים אורח-חיים עברייני; וכי הפר, וחזר והפר, את תנאי השחרור. לדעת המדינה עולה מן האמור כי המשיב לא השכיל לעלות על דרך-הישר, ומעל באמון שניתן בו. בהחלטתה מיום 13.6.11 קבעה וועדת השחרורים כלהלן: כי ההפרות של האיזוק האלקטרוני לא היו מהותיות, באשר היה מדובר "בהפרות של דקות ולא של שעות, למעט במקרה אחד. מרבית ההפרות הן של אי חזרה מחלון וחלק אחר הוא תקלות טכניות של המערכת, אף כי ישנו חלק שקשור לאסיר עצמו, ניתוק הקו, עקב אי תשלום חוב, אך עניין זה בא על פתרונו תוך זמן קצר"; כי 3 תיקים פליליים שנפתחו נגד המשיב בשנים 2008, 2009 ו-2010 לא הניבו כתבי-אישום; כי במידעים הרבים שהוצגו בעניינו של המשיב, לרבות מידעים מעודכנים משנת 2011, לא מצוינת רמת המהימנות של המקורות, ולפיכך לא ניתן להתרשם ממהימנות המידע; מה גם שאותם מידעים לא הניבו תיקי חקירה; כי רש"א אמנם מציינת שהמשיב לא התייצב למפגשים טיפוליים גם בין המעצרים, אולם לא צוין כמה מפגשים החסיר, וטענות רש"א בעניין זה לא הועלו במשך כ-3.5 שנים, עד החודשים האחרונים; ולבסוף - כי הוגשה בעניינו של המשיב תכנית פיקוח פרטית, אשר אמנם "איננה הולמת את העבירות בגינן נדון האסיר למאסר" - אולם בתור תכנית-המשך לתכנית רש"א ניתן להסכין עמה. לאור קביעותיה אלה החליטה וועדת השחרורים לדחות את בקשת המדינה לבטל את השחרור על-תנאי; להורות על הסרת האיזוק האלקטרוני, אשר תקופתו פגה מבלי שתוגש בקשה להאריכו; ולאמץ את תכנית הפיקוח הפרטית. בדיון לפנינו הציג ב"כ היועמ"ש אסופת מידע מודיעיני סודי בעניינו של המשיב, לרבות מידע חדש שלא הוצג לוועדת השחרורים. ב"כ היועמ"ש טען כי הגם שבתקופה האחרונה לא הייתה אסמכתא חוקית לאיזוק האלקטרוני - מכל-מקום הפרתו הנשנית, גם באותה תקופה, מלמדת על יחסו של המשיב לתנאי השחרור. עוד ציין כי המשיב נתון כיום במעצר לצרכי חקירה בחשד לסחר בסמים. לבסוף ציין ב"כ היועמ"ש כי לא סביר שלאחר שהמשיב לא עמד בתכנית רש"א, ורש"א ביקשה לבטלה - היא תומר בתכנית פרטית, מרוככת יותר, אשר וועדת השחרורים בעצמה ציינה את אי-הלימותה. ב"כ המשיב טענה כי לא ניתן לזקוף לחובת המשיב את ההפרות של תנאי השחרור, ואת אי-התייצבותו לטיפולים במסגרת רש"א, אשר נבעו ממעצריו; וככאלה - לא היו באשמו. עוד טענה כי המעצרים שבוצעו על יסוד המידע המודיעיני לא הניבו כתבי-אישום; וכי דבר זה מפריך-למעשה את המידע המודיעיני השלילי בעניינו של המשיב. לא הייתה מחלוקת בין הפרקליטים המלומדים, שטענו לפנינו בכישרון רב, כי לצורך הפקעתו של שחרור על-תנאי - די בראיות מינהליות לביצוען של עבירות בתקופת השחרור; ובלבד שאותן ראיות מינהליות תהיינה ברמה גבוהה, כנדרש לפגיעה בזכות החוקתית לחירות, ובציפייה הסבירה של אסיר שכבר שוחרר על-תנאי להמשכיותו של השחרור, בהיעדר הפרות של התנאי. ביטול שחרור על-תנאי - כללי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 ('חוק השחרור'), בסעיף 20(א), קובע כי "אסיר ששוחרר על-תנאי ועבר עבירה נוספת בתקופת התנאי, תבטל הועדה את שחרורו ותחייבו לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי" (ההדגשה הוספה). ודוק: החוק לא נקט, לעניין ביצוע עבירה נוספת בתקופת התנאי, לשון כזו שבה נקט לעניין הפרת תנאי אחר; לאמור: "רשאית הועדה לבטל את השחרור" [חוק השחרור, סעיף 21(א); ההדגשה הוספה]. אמור מעתה: היה ויוברר כי האסיר המשוחרר על-תנאי עבר עבירה נוספת - יבוטל שחרורו; למעט "בנסיבות מיוחדות... מנימוקים שיירשמו", וזאת באופן חד-פעמי, ובכפוף להארכת תקופת התנאי [שם, סעיף 20(ב)]. כאמור, לא הייתה מחלוקת כי יכול שביצועה של עבירה נוספת על ידי האסיר המשוחרר על-תנאי יעלה מתוך מידע מודיעיני סודי, ובלבד שיש בו משום "רמת הוכחה גבוהה"; כפי שנקבע בעניין רע"ב 10031/04 היועמ"ש נ' ועדת השחרורים ואיסמעיל סמהדן מיום 6.1.05. חוק השחרור קובע, בסעיף 3, כי תנאי לשחרור על-תנאי הוא "כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". לעניין ביטולו של שחרור על-תנאי קובע חוק השחרור, בסעיף 21(ג), כי הוועדה תשקול, "כשיקול עיקרי, את אינטרס הציבור בקיומם של תנאי שחרור על-תנאי". לאור עקרונות אלו אבחן להלן את רכיבי החלטתה של וועדת השחרורים הנכבדה. ההפרות של תנאי השחרור עיון בדוחות ההפרה מאת אגף הפיקוח האלקטרוני מגלה מקרים רבים של איחור בחזרתו של המשיב מן ה'חלונות' שנפתחו לו באיזוק האלקטרוני; וזאת מלבד המקרים שבהם נעצר. אין מדובר במקרים בודדים של איחור בן דקות ספורות, אלא במקרים רבים של איחור בסדר-גודל של כמחצית-השעה. משיקולי מדיניות, איני סבור כי נכון לפטור אי-הקפדה כזו על תנאי השחרור כזניחה. חרף זאת, לו בכך בלבד היה מדובר, לא הייתי ממליץ לחבריי להתערב בהחלטתה של וועדת השחרורים, אשר לא מצאה בהפרות אלה משום צידוק לביטול השחרור על-תנאי והחזרת המשיב למאסר בן כ-5 שנים. אוסיף ואציין, בהקשר זה, כי מחמת הזהירות איני זוקף לחובת המשיב את ההפרות הנוספות של תנאי השחרור, שלגביהן נטען כי נבעו ממעצריו, ואת "השיטוט הלילי" שיוחס לו [כגון במכתב רש"א מיום 7.10.10]. משב"כ המשיב טענה כי בדיקתה העלתה שכל ההפרות הללו חפפו את המעצרים; וכי מעולם לא הוצג הדו"ח אודות "השיטוט הלילי" [פרוטוקול מיום 2.5.11, עמ' 2] - היה על המדינה לבדוק זאת. נציגת המדינה התחייבה לעשות כן [שם, עמ' 4]. מהחלטת וועדת השחרורים מיום 13.6.11 עולה כי תוצאותיה של בדיקה זו מעולם לא הומצאו לוועדה. נציגת המדינה מסרה כי בדיקה כאמור נעשתה על ידי רש"א, ותוצאותיה בוטאו באמור במכתב רש"א מיום 19.5.11, לאמור: "גם בין המעצרים לא היה מגיע באופן קבוע לשיחות טיפוליות". אולם וועדת השחרורים הורתה על המצאת הנתונים הראייתיים שמהם מתבררת טענה זו. תנועות של המשיב, שלא בהתאם לתנאי השחרור, לרבות "שיטוטים ליליים" - היו אמורות למצוא ביטוי קונקרטי, בציון יום ושעה, בדוחות ההפרה של הפיקוח האלקטרוני. כמו כן, מועדי הפגישות עם רש"א, שאליהן לא התייצב המשיב, היו אמורות למצוא ביטוי בתיעוד גולמי של רש"א, שנערך 'בזמן אמיתי'. הייתי מצפה, אפוא, כי יונח לפנינו אותו תיעוד, יחד עם רשימת מועדיהם של מעצרי המשיב, כדי שניתן יהיה לבחון כהלכה את טענות הצדדים בעניין זה. בחזרה על הטענה, ללא הצגת האסמכתאות הראייתיות לה, ואף ללא תיאור כלשהו של הבדיקה שנעשתה לצורך בחינתה וביסוסה - לא יצאה המדינה ידי חובתה בעניין זה, ולא הרימה את הנטל להוכיח את ההפרות הנטענות ברמה הקונקרטית האפשרית, ועל-כן - המצופה. דא-עקא, שלחובתו של המשיב נזקף יותר מאשר הפרות כאלה או אחרות של תנאי השחרור, המצדיקים כי וועדת השחרורים תשקול את ביטול שחרורו על-תנאי, לפי סעיף 21 בחוק השחרור. לחובתו של המשיב נזקפות עבירות נוספות שביצע בתקופת התנאי, כמשתקף מן המידע המודיעיני בעניינו, אשר מחייבות את ביטול שחרורו על-תנאי. לעניין זה אעבור עתה. המידע המודיעיני עיינו במידע המודיעיני הסודי, בהסכמת ב"כ המשיב. המידע שהונח לפני וועדת השחרורים הוא אסופה נכבדת של ידיעות מודיעיניות, מן השנתיים האחרונות, ממקורות שונים ומוצלבים, חלקם מסווגים בדרגת אמינות גבוהה. מן המידע האמור עולה מעורבותו של המשיב בפעילות עבריינית חמורה ושוטפת, לרבות בתחומים של אלימות, אמל"ח, סמים, רכוש, השתייכות לארגון פשיעה וסכסוכים בין עבריינים. הונח לפנינו גם מידע מודיעיני נוסף, עדכני יותר, שלא עמד לנגד עיני וועדת השחרורים. ממידע זה עולה כי התמונה העבריינית האמורה עודנה בתוקף. הידיעות המודיעיניות האמורות מלוות בחוות-דעת של מחלקת מודיעין במטה הארצי של משטרת ישראל, אשר חוזרות ומתריעות על פעילותו העבריינית של המשיב. למעלה מן הצורך יצוין כי בחוות-הדעת המודיעיניות אוזכרו גם הפרות חוזרות-ונשנות של תנאי השחרור העולות מן המידע; כגון לעניין מעצר-הבית הלילי שהוטל על המשיב. כאמור לעיל, מטעמי זהירות, משלא מצאתי תיעוד להפרות אלה בדוחות ההפרה של הפיקוח האלקטרוני, ומשבדיקתן מול מועדי המעצרים לא נפרשה לפני וועדת השחרורים - לא אתן משקל לרכיב זה במידע המודיעיני. להמחשת העולה מן המידע המודיעיני אצטט את האמור בחוות-דעת מודיעינית מיום 20.9.11, לאמור: "האסיר הנו 'פצצה מתקתקת' מחוץ לכותלי הכלא, מכיוון שהינו מעורב בסכסוכים קשים עם עבריינים אחרים". אמנם, תיקי חקירה אשר נפתחו נגד המשיב לא הניבו, עד כה, כתבי אישום. שכיחותו של פער גדול בין מידע מודיעיני אודות פעילות עבריינית לבין ראיות קבילות אודותיה, שרק הן נשקלות לצורך הגשת כתבי אישום, הוא מן המפורסמות. העובדה כי המשטרה טרם הצליחה למצוא ראיות קבילות אודות הפעילות העבריינית של המשיב, כפי שהיא משתקפת במידע המודיעיני, אינה מפריכה את המידע ואינה מדברת בזכותו של המשיב. אדרבא: משהראיות המינהליות האמורות מעידות על פעילותו העבריינית של המשיב - היעדרן של ראיות קבילות לאותה פעילות מעלה חשד כי המשיב אינו בוחל גם בשיבוש הליכי משפט. סיכומו של עניין זה הוא כי גם על רקע המידע שעמד לפני וועדת השחרורים הנכבדה בלבד - אני סבור כי יש לראות במידע רב, מגוון, מוצלב, אמין ועדכני זה משום תשתית מספקת של ראיות מינהליות, שלפיה המשיב עבר עבירות בתקופת התנאי, ועל-כן יש לבטל את שחרורו על-תנאי. כשלון השיקום מהוראות חוק השחרור עולה כי בקשה לביטול שחרור על-תנאי אינה גוררת בחינה מחדש ('דה-נובו') של הצידוק לעצם השחרור על-תנאי, כגון לאור מידת מסוכנותו האקטואלית של האסיר המשוחרר על-תנאי. ההנחה היא כי עניין זה כבר נבחן עובר להחלטה על השחרור על-תנאי. בשלב הדיון בבקשה לביטול השחרור על-תנאי נבחנים רק הצידוקים לשינוי המצב הקיים; קרי: שאלת ביצוען של עבירות נוספות והפרות של תנאי השחרור בתקופת התנאי. אולם, למעלה מן הצורך, לא למותר להזכיר כי בענייננו כשל שיקומו של המשיב, שהיווה את תכלית שחרורו על-תנאי. לפני וועדת השחרורים הונחה המלצת רש"א מיום 22.5.11, מפי המפקח הארצי, עו"ס מומחה אבי דיאמנט, להפסיק את פיקוח רש"א, "בשל מעצרים רבים ולאור העובדה שבין המעצרים לא הגיע באופן קבוע לשיחות טיפוליות... היות ולהערכתי טיפול ושיקום באמצעות רש"א אינו אפקטיבי..." (ההדגשה הוספה). גם בהנחתי הזהירה, לזכותו של המשיב, כי כל היעדרויותיו מן המפגשים, וכל המקרים של חוסר זמינותו הטלפונית, נבעו מן המעצרים - אין כדי לבטל את משמעותו של אי-השיקום. האינטרס הציבורי, שכאמור מהווה את השיקול העיקרי בבחינת תאמותו של שחרור על-תנאי, מחייב שיקום בפועל. אין בצע לחברה באי-שיקום שנבע מסיבות שלא היו בשליטת האסיר המשוחרר על-תנאי. בהיעדר שיקום, תהא הסיבה לכך אשר תהא - קיימת מסוכנות; ובהינתן מסוכנות - אין צידוק לשחרור על-תנאי. כפי שצוין, וועדת השחרורים הנכבדה בעצמה עמדה על כך שתכנית השיקום הפרטית, שהוצעה על ידי המשיב, אינה מתאימה ל'פרופיל העברייני' שלו. מכל-מקום, לא סביר בעיניי לייחס לתכנית הפרטית תוחלת-הצלחה רבה יותר מזו שהייתה מנת-חלקה של תכנית רש"א. על סיכויי השיקום של אסירים, ככלל, נאמר כלהלן: "אנו עדים לתופעה מדאיגה ועצובה כאחת, שעולה ממחקרים שממצאיהם זכו לחיזוק מכיוונים שונים. שיטות הטיפול הקיימות לא הניבו, אם להתבטא בזהירות, תוצאות משביעות רצון. מרבית המחקרים אשר הובאו בספרנו זה מראים שלמאמצי הטיפול אין כמעט השפעה על שיקומו של העבריין" [שלמה גיורא שוהם, גבריאל שביט, גבריאל קאבאליון, תומר עינת, עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה, מהדורה שלישית, 2009, עמ' 20]. לתוחלת השיקום אין תמיכה מחקרית אפילו לגבי עבריינים צעירים [שם, עמ' 19]. דו"ח מרטינסון, שפורסם בארה"ב בשנת 1975, סקר יריעה רחבה של מחקרים וניסיון קליני, והגיע למסקנה העגומה, אך הנחרצת, כי "אף שיטת טיפול בעבריינים לא מצליחה להשיג את מטרתה ולהוציא מקרים בודדים, 'דבר אינו עובד' (nothing works)". הדו"ח גרם זעזוע, שבעקבותיו הועמד לבחינה מחקרית חוזרת ומדוקדקת. למרבה האכזבה והתסכול, מסקנותיו אושרו [שם, עמ' 138]. קיימת גם גישה אופטימית יותר. במאמרו של עו"ס מומחה אבי דיאמנט, מפקח ארצי ברש"א, "אתגרים בשיקום אסירים" [מתוך: חיים מהל, מאיר חובב, מרים גולן (עורכים), התמכרויות, אלימות ועבירות מין - טיפול לאור החוק (כרמל ירושלים, 2008), עמ' 402] עומד המחבר על שיעורי הרצידיביזם הגבוהים ועל הקשיים בשיקום אסירים; אך מצביע על הצלחה שיקומית משמעותית המושגת בהינתן "רצף טיפולי מהכלא לקהילה בתכניות שיקום בפיקוח, וכן כאשר דואגים לטיפול אינטנסיבי באסיר ומשפחתו בשילוב עם סיוע בהשמה וליווי תעסוקתי באמצעות יועץ תעסוקה של הרשות לשיקום האסיר ומעסיקים ידידים" [שם, עמ' 415-416]. יש למצות כל סיכוי ממשי לשיקום. אולם, למרבה הצער, בעניינו של המשיב נכזבה "הפרוגנוזה החיובית" שחזתה וועדת השחרורים מלכתחילה. מן המידע המודיעיני עולה כי לא נטש את דרך החיים העבריינית. בעקבות כך, חשף עצמו למעצרים חוזרים על ידי המשטרה, אשר נבעו, מן הסתם, מאותו מידע מודיעיני. התנהלותו של המשיב, כפי שהיא עולה מכלל הנתונים שנסקרו לעיל, אינה מגלה בענייננו סיכוי ממשי לשיקום, אשר תוחלתו מצדיקה את הסיכון הכרוך באי-מיצויה של ענישה מניעתית. לא בכדי חתם אפילו בעל הגישה השיקומית האופטימית הנזכרת, עו"ס מומחה אבי דיאמנט, מפקח ארצי ברש"א, על הבקשה להפסיק את הטיפול במשיב דנן [לעיל בפסקה ‏33]. סיכום ראיות מינהליות בעלות "רמת הוכחה גבוהה", בדמותו של מידע מודיעיני רב, מוצלב ואמין על-פניו - מראות כי המשיב לא נטש את דרך החיים העבריינית, וכי המשיך לעבור עבירות בתקופת התנאי. לפיכך, בהתאם לסעיף 20 בחוק השחרור, יש לבטל את שחרורו על-תנאי. הן מן המיוחס למשיב במידע המודיעיני, המגלה כי הענישה שהוטלה עליו בגין עבירותיו הקודמות אינה מרתיעה אותו; הן לנוכח שיקומו הנכזב; ובמיוחד מחמת הצירוף של אלה - עולה כי המשיב מסוכן לציבור. המשיב אינו רשאי לצפות כי החברה תשוב ותיטול סיכונים בגללו, לאחר שעשתה כן למען שיקומו והוא הכזיב את האמון שניתן בו. לפיכך אין אלא להתמקד, כלפי המשיב, בענישה מניעתית; אשר לפחות תגן על הציבור, לתקופה מוגבלת, מפני המשך פעילותו העבריינית המסוכנת של המשיב. לפיכך, אם תישמע דעתי, תתקבל בקשת המדינה; ושחרורו על-תנאי של המשיב - יבוטל. ש' פרידלדר, שופט הנשיא יוסף אֵלון: מצטרף אני לעמדת חברי השופט ש. פרידלנדר כי דין העתירה להתקבל. זאת מתוך ההצטברות המשמעותית והניכרת של הפרותיו השיטתיות של המשיב את תנאי השחרור לעניין האזוק האלקטרוני, אי התייצבות למפגשי רש"א והפרותיו החוזרות ונשנות את תנאי מעצר הבית הלילי. זאת גם מתוך המידע המודיעיני הרב והמוצלב שהוצג בפני הוועדה ובפנינו, העולה כדי "ראיות מנהליות" משמעותיות לעיסוק, כמעט בלתי פוסק, של המשיב בעבירות אלימות ועבירות משמעותיות נוספות. שלא כחברי, השופט ש. פרידלנדר - מוצא אני כי המסה המצטברת של ההפרות השיטתיות, הן בעניין "חלונות האיזוק", הן בעניין אי התייצבות למפגשים והן לעניין ההפרות של תנאי מעצר הבית הלילי, עולות כדי הפרה משמעותית מצטברת של תנאי השחרור. לענין זה, מוצא אני משקל ראייתי משמעותי ביותר במידע המודיעיני לגבי הפרות תנאי מעצר הבית הלילי - נתונים המשתקפים גם מתוך המפורט בהליכי המעצר השונים שנוהלו נגד המשיב במהלך תקופת השחרור על תנאי - כעולה מפרוטוקולי הדיון באותם ההליכים שהוצגו בפנינו ע"י ב"כ המשיב במהלך הדיון. מספר פרקים ממכלול המידע המודיעיני החסוי מקבלים ביטוי בפרוטוקולים שונים של דיוני בתי משפט בבקשות למעצר והארכת מעצר של המשיב (במהלך תקופת השחרור על תנאי). אכן, כטענת ב"כ המשיב, באותם הפרקים לא הגיעו הדברים כדי הגשת כתב אישום. ברם, מסכים אני לעמדת חברי השופט ש. פרידלנדר כי נוכח ריבוי המידע, הצלבתו ממקורות שונים, והתקופה הממושכת לגביה מתייחסים אותם המידעים - לא ניתן היה לפטור הדברים ומשמעותם כפי שהחליטה הוועדה. המבחן לאורו החליטה הועדה בעניין המידע המודיעיני היה, כלשון ההחלטה: "...למרות ריבוי המידעים הרי שאף אחד מהם לא הגיע לכלל תיק חקירה המחכה לבירור דינו או תיק חקירה כלשהו". אני מניח כי כוונת הדברים הינה שבסופו של דבר לא הוגשו כתבי אישום נגד המשיב בעניין אותם פרקים מהמידע המודיעיני. דא עקא, רף הראיות שנקבע בפסיקה לבחינת הוכחת "עבירות נוספות" בתקופת השחרור על תנאי איננו בהכרת מבחן הגשת כתב אישום בגין אותן העבירות - אלא המשקל הכולל בראי כללי הראיות המנהליות ברמה הנדרשת לעניין זה. יש להוסיף ולציין כי המידע המודיעיני הרב שהוצג בפני הוועדה, ובפנינו, כולל גם "פרקים" ונתונים המתייחסים לעבירות נוספות ושונות - מעבר לאותם שלושה תיקי חקירה אליהם התייחסה הועדה בהחלטתה. ולעניין הפרות תנאי השחרור הנוספים. רש"א עצמה פנתה פעמיים לוועדה בבקשה להפקיע את הרישיון ובין לבין בבקשה והודעה נוספת לשחררה מהמשך הטיפול והמעקב אחרי המשיב בתקופת השחרור על תנאי נוכח הריבוי השיטתי של הפרותיו את תנאי השחרור, חוסר שיתוף פעולה מתמשך מצד המשיב וחוסר התוחלת שבתוכנית רש"א עליה התבססה מלכתחילה החלטת השחרור על תנאי (משנת 2007). הועדה בהחלטתה נשוא עתירה זו תולה את אותן ההפרות במעצרים הרבים בהם היה המשיב ובכך שמעצרים אלה הם שמנעו ממנו - אובייקטיבית - את שיתוף הפעולה והעמידה בתנאי תוכנית רש"א. דא עקא, בפניית רש"א ממאי 2011 מצוין כי במהלך תקופת השחרור על תנאי היה המשיב במספר מעצרים תקופה מצטברת של 65 ימים (בתקופות שונות). והנה, התמדתו בהפרות תנאי השחרור - נשוא פניותיה של רש"א - משתרעת על פני תקופה ממושכת בהרבה במהלך התקופה שמיום שחרורו על תנאי (נובמבר 2007) ועד לאותה פניית רש"א במאי 2011. בעניין זה אוסיף כי גם במידע המודיעיני החסוי שהוצג בפנינו כלולים נתונים לא מעטים בדבר הפרות המשיב את תנאי השחרור של מעצר הבית הלילי שהיה חלק משמעותי מתנאי שחרורו. לאור כל זאת, בהינתן ההצטברות של הפרות תנאי השחרור, הודעות רש"א בדבר הפסקתה את הפיקוח על תוכנית השחרור, נוכח אותן ההפרות, בקשותיה החוזרות של רש"א להפקעת הרישיון עקב כך, ובנוסף לכך המידע המודיעיני הרב והמשמעותי בדבר ביצוע עבירות רבות וחמורות כמפורט לעיל - יש מקום להפעלת הביקורת השיפוטית של ערכאתנו לקבלת העתירה לביטול החלטת הוועדה ולביטול שחרורו על תנאי של המשיב. זאת בעיקר נוכח המסה המצטברת של הפרות מתמידות של תנאי השחרור כשהיא מצטרפת למידע המודיעיני הרב בעניין אורחותיו העברייניות של המשיב במהלך תקופת השחרור על תנאי והעבירות השונות שעבר על פי אותו המידע. י' אֵלון, נשיא - אב"ד השופט יורם צלקובניק: מקובלת עלי עמדת חבריי כי יש מקום לקבלת העתירה. זאת נוכח ההפרות של תנאי השחרור כמפורט בפסק דינו של כב' הנשיא י. אֵלון והמידע המודיעיני המצטבר על מעורבותו הנמשכת של המשיב בפעילות עבריינית, כמפורט בפסקי דינם של הנשיא ושל חברי השופט ש. פרידלנדר. י' צלקובניק, שופט אשר על-כן הוחלט, פה-אחד, לקבל את העתירה. החלטתה של וועדת השחרורים מיום 13.6.11 מבוטלת. עתירת היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את שחרורו על-תנאי של המשיב ממאסרו, מתקבלת. בית סוהר / כלאאסיריםשחרור מוקדם מהכלא