קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ארנונה גג מרפסת: 1. בפני ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית תל אביב - יפו מיום 4/8/11 ולפיה נדחה עררו של המערער. המערער מחזיק בדירת "דופלקס" אשר נמצאת בקומות החמישית והשישית בבניין ברחוב וינשל 15 תל אביב (להלן: "הדירה"). הדירה סווגה למגורים בשטח של 251 מ"ר. 2. המערער טען, כי אין לדירה ולו מרפסת אחת העונה להגדרה הלשונית "מרפסת", אלא כל השטחים הבלתי מקורים, הצמודים לדירה, הם גגות של שטחים בנויים, בין של הדירה המצויה בקומה הרביעית ובין של השטח המקורה של המפלס התחתון של הדירה. 3. המחלוקת היתה בדבר הפרשנות שיש ליתן לאותו שטח בלתי מקורה הצמוד לקומה החמישית. המערער טען, כי אין מדובר במרפסת אלא ב"גג". המשיב טען, כי מדובר ב"מרפסת" לצורך סיווג הארנונה. על פי סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה של עיריית תל אביב: "שטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד) למעט מרפסות (ההדגשה אינה במקור: א-כ). סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה קובע: "בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה". (ההדגשה אינה במקור - א.כ.). המערער טען, כי יש לסווג את השטח שבמחלוקת. כלומר, השטח הבלתי מקורה הצמוד לקומה חמישית לדירתו על פי סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה (כלומר - כ"גג") ועל כן חל אותו חיוב של 30% ולא כפי שנעשה בפועל. המערער טען בפני ועדת הערר, כי הוא מבקש לחשב את שטח הנכס בהתבסס על סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה ולצרף את שטח המרפסות הן בקומה החמישית והן בקומה השישית ולחשב אותן ביחס לשטח הדירה בקומה רביעית, כך ששטח הנכס יעמוד על 189.2 מ"ר או לחלופין 174.20 מ"ר אם מחשבים את שטח המרפסות ביחס לדירת המגורים בקומה חמישית ושישית יחד. לא היתה מחלוקת עובדתית מצד המשיבה על כך, ש"המרפסת" הצמודה לדירה בקומה השישית מהווה מרפסת גג אשר חל עליה סעיף 1.3.1 ו' לצו, אלא שבפועל, לא הוחלו על אותו שטח הוראות הצו כיוון ששטח הגג קטן יותר מהשטח שהיה יוצא מחישוב של 30% משטח דירת המגורים הצמודה לגג או במפלס הקומה החמישית, ועל כן המחלוקת התייחסה רק לשטח המרפסת הצמודה לקומה החמישית. 4. החלטת ועדת הערר: בצו הארנונה אין הגדרה של המונחים "גג" ו"מרפסת". ועדת הערר פירשה את משמעות המונחים הללו, על פי המשמעות הרגילה שמייחסים להם בני אדם. (והסתמכה בעניין זה על: עמ"נ 280/06 עיריית תל אביב נ' מספרת אמיר אליה) . כך פירשה, כי "גג" משקף שטח המצוי בשיא גובהו של הבניין ונסמכה גם על מילון אבן שושן, שם הוגדר "גג" כ"מכסה עליון בבניין". ועדת הערר לא קיבלה את דרך פרשנותו של העורר למונח "גג" ולפיה כל מרפסת שאינה מקורה בכל קומה של בניין, שמתחתיה יש חלק בנוי של הבניין, היא בבחינת גג. על פי גישת המערער, כל מרפסת מדורגת בכל קומה שהיא, יהיה צורך להחיל לגביה את צו הארנונה שחל לגבי "גג" ולא "מרפסת". ועדת הערר אף לא קיבלה את הטענה לפיה, יש להתייחס לדירה כאילו היא בנויה כמפלס אחד, כך שיש לערוך סיכום של כלל שטחי המגורים - מחד, וכלל שטחי המרפסת בשני המפלסים כגג - מאידך,שכן, סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה דן בחישוב שטח גג מרוצף הצמוד לדירה בקומה האחרונה בבניין תוך שהוא מחשב את סוג הדירה (30% משטח דירת המגורים הצמודה לגג כשמדובר בדירת גג בת מפלס אחד - פנטהאוז, או 30% משטח המפלס שמתחת לדירה - כאשר מדובר בדופלקס או טריפלקס) אך גג יש רק אחד בכל בניין. ועדת הערר גם בחנה את הראיות שבפניה והגיעה למסקנה ולפיה שטח המחלוקת משמש את העורר ואת בני משפחתו למגורים. הוצבו בו סלון, טלוויזיה, בריכת ילדים, חלקו מכוסה בפרגולה, ולמעשה מדובר במרפסת אשר יש לחייבה בארנונה על פי סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה. 5. תמצית טענות הצדדים: המערער טוען, כי נפלה טעות משפטית בדרך הפרשנות של הועדה וכי יש לקבל את עמדתו ולפיה שטח המחלוקת הוא "גג" ולא "מרפסת" ועל כן יש להחיל על השטח את סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה. המשיבה טוענת מאידך, כי עסקינן במרפסת ולא ניתן לקבל את טענת המערער ולפיה, כל שטח צמוד לדירה שאינו מקורה בכל קומה שהוא,יחול עליו דין "גג". ועל כן יש להחיל את סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה. עוד נטען, כי בית משפט זה בוחן את החלטת ועדת הערר באופן שבו נבדקת ההחלטה, האם היא מצויה בתחום הסבירות, ובמקרה דנן, ההחלטה מצויה בוודאי במתחם סבירות. 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי טיעוניהם בעל פה, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) ביהמ"ש לעניינים מנהליים מתערב בהחלטת ועדת הערר לענייני ארנונה רק כאשר היא חורגת מגדר הסבירות, כלל הוא שאין מקום להשיג על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר בפני ערכאת הערעור. ראה לעניין זה למשל: עמ"נ 252/06 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב ועמ"נ 347/06 שטראוס שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה. . בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בממצאים העובדתיים ולפיהם ב"שטח המחלוקת". כלומר - בשטח הצמוד לקומה החמישית הוצב סלון, טלוויזיה ועוד. ב) בימ"ש זה נדרש רק לבחון, אם קביעת ועדת הערר ולפיה יש להחיל על השטח הצמוד לקומה החמישית דין "מרפסת" (שאז חל סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה) ולא דין "גג" (שאז חל סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה) היא סבירה, אם לאו. עסקינן למעשה בשאלה משפטית ולא עובדתית. ג) אני סבורה, כי ועדת הערר צדקה לגופו של עניין, כפי שאבהיר בהמשך, כאשר קבעה, כי שטח המחלוקת הוא בגדר "מרפסת", וממילא החלטתה נמצאת במתחם הסבירות ולא מצדיקה התערבות של בימ"ש זה. 7. ההלכה הפסוקה תומכת באופן עקבי ורציף בדרך הפרשנות של המשיב. א) כאשר בוחנים, כיצד לסווג שטח מסוים לצרכי ארנונה, יש להביא בחשבון גם את יעוד השטח והשימוש בו. אין מדובר רק במשמעות המילולית שמבקש המערער ליתן למונח "גג" - כל שטח בבנין שאינו מקורה, והוא נמצא מעל הקומה שמתחתיו. ב) לעניין זה יפים דברי כב' השופטת שרה ברוש בעת"מ 258/07 חירון מסחר והשקעות בע"מ נ' מנהל ארנונה - עיריית ת"א - יפו (להלן: "פס"ד חירון"), בסעיף 17 לפסה"ד: "גישת המערערת, כי יש להבחין באופן ברור ומוחלט בין שאלת החיוב של שטח לפי ההגדרות בסעיף 1.3.1 ובין שאלת השימוש לצורך סיווג השטח, אינה מקובלת עלי. יעוד השטח והשימוש בו, הם גורמים שיש להביאם בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג" (והיפנתה לעניין זה לפסק דינה של כב' השופטת קובו בעמ"נ 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א [להלן: "פס"ד חיימסון]). ג) בפס"ד חיימסון, ציינה כב' השופטת קובו בסעיף 9: "... על מנת לקבוע, האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה אחרת וכיוצא בזה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה, אם לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחסים לשטח הגג". ועוד הוסיפה בסעיף 10 לפסה"ד: "מה הופך שטח ל"מרפסת" במובחן מ"גג"? וציינה כי יש לבחון בין היתר את "אופי השימוש בשטח הגג לצורך סיווגו". כלומר, הסיווג נקבע גם לפי אופי השימוש בשטח, ותוך בחינת הנתונים העובדתיים בכל מקרה ומקרה. ד) בפס"ד שניתן ע"י כב' השופטת ברוש ביום 3/8/11 בעמ"נ 106/09 יהודה טוניק ושות' - משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב, טען המערער, כי אין לחייבו בשטח מסוים הנמצא בקומה האחרונה של הבניין כיוון שלדעתו זהו "גג פתוח" שאינו בר חיוב לפי צו הארנונה (לטענתו). המשיב טען, כי שטח זה הוא "מרפסת גג" ועל כן יש לחייב אותו כ"מרפסת". ועדת הערר קיבלה את עמדת המשיב. בפס"ד זה חזרה כב' השופטת על ההלכה בפס"ד חירון ופס"ד חיימסון בנוגע לצורך להביא בחשבון לצורך סיווג הנכס גם את יעוד השטח והשימוש בו וכן אוזכר פסק דינו של כב' השופט ישעיה, בעת"מ 2810/05 שמואל כהן, עו"ד נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א. . שם נכתב בסעיף 3 לפסק הדין: "מלשון התקנה הנ"ל עולה כי ברי חיוב בארנונה בעיר תל-אביב הם אף שטחים מקורים בתוך "יחידת הבנין" "וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה". לאמור: מתקין התקנות, או הצו, הבהיר במפורש את כוונתו, לפיה כל השטחים המשמשים כמרפסת, בין שהיא מקורה ובין אם לאו, ברי חיוב בארנונה המה, ולא רק מרפסות מקורות. אם לא זו היתה כוונתו וקביעתו, לא היה מציין את המרפסת בנפרד, יחד עם סוגי שטחים אחרים כמו סככות ובריכות שחיה, בהחריגו אותה, במפורש, מכלל השטחים המקורים האחרים בבנין, עליהם הטיל את החיוב. מלשון התקנה עולה, באופן ברור, כי המשיבה קבעה חיובי ארנונה לכל שטח מקורה בתחום הבנין, אך גם לכל שטח של מרפסת (וכן לשטחי סככות ובריכות), אף אם הוא לא מקורה. לעובדה כי במרפסת זו לא נעשה כל שימוש, אין כל רלוונטיות, לצורך קביעת החיוב, וכך עולה מלשון הצו, ועל כן אין אי השימוש פוטר את המחזיקים בה, מתשלום ארנונה, כל עוד המרפסת היא חלק מיחידת הבנין, עובדה שאף העותרים אינם חולקים עליה". בפס"ד טוניק קיבלה כב' השופטת את מסקנת ועדת הערר לפיו השטח במחלוקת, אשר המערער רצה לסווגו כ"גג" הוא אכן "מרפסת". ערעור שהוגש לביהמ"ש על פסה"ד טוניק (בר"ם 7095/11 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב -) נדחה, . כב' השופט פוגלמן ציין בסעיף 13 להחלטתו: "... קביעותיה של הועדה בנוגע לסיווג הגג נשענו על הנתונים העובדתיים שהונחו בפניה, שהיו מפורטים דיים כדי לעמוד על טיב ייעוד הגג והשימוש שניתן לעשות בו...". כלומר - אין חולק על כך שהמבחן, האם הנכס הוא בגדר "גג", אם לאו - איננו מבחן מילולי, כפי שמבקש המערער לייחס למונח "גג", אלא פונקציונאלי ונגזר גם משאלת השימוש בו. גם פסק דינו של כב' השופט ישעיה, אושר בבימ"ש העליון בעע"ם 5914/06 שמואל כהן, עו"ד נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א , שם נקבעף "דעתנו היא, כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המרפסת הפתוחה שאינה מקורה נתונה לחיוב בארנונה. כמשרד אליו היא צמודה". ה) ב"כ המשיב הביאה בתגובתה דוגמאות להחלטות נוספות שניתנו ע"י ועדות ערר, אשר תומכות בהחלטתה של ועדת הערר שנתנה את ההחלטה בענייננו. המערער צירף לעתירתו פס"ד שניתן בבימ"ש לעניינים מקומיים בכפר סבא (עמק 5217/06 הועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית רעננה נ' אריה גדעון ואח') שם התעוררה השאלה - האם מתקנים - קופסאות ובהן אנטנות סלולריות זעירות, שהוצבו על בניינים שונים, ורובם על מרפסות גג, טעונים היתר בניה. באותו מקרה היו חלוקים הצדדים מה ייחשב כ"גג בניין" לצורך תחולת פטור. למעשה, לא היתה מחלוקת, כי יש לפרש את החקיקה בדרך של פרשנות תכליתית, ושם נקבע בסעיף 151 לפסה"ד, כי הגדרות מילוניות הן אמצעי מקובל להתחקות אחר משמעות רגילה של ביטוי אך באותו מקרה לא התקבלה ההגדרה המילונית ולפיה "גג" הוא רק מפלס העליון של הבניין. הפרשנות של המונח "גג בניין" היתה יפה לסעיפי החוק שהיו רלוונטיים באותו מקרה ולתכלית החקיקתית הרלוונטית. (מעבר לעובדה שאותו פס"ד זה אינו מחייב את בימ"ש זה). פסיקת בתי המשפט המנהליים ופסיקת ביהמ"ש העליון קובעת חד משמעית, כי לצורך סיווג ארנונה, השאלה - אם נכס הוא " גג" או "מרפסת", היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בין היתר על סמך ייעוד השטח הרלוונטי והשימוש בו. אין מקום להכיר בטענה ולפיה, כל שטח הצמוד לדירה ואינו מקורה בכל קומה שהיא של בניין, והוא מעל שטח של דירה בקומה שמתחתיו, ייחשב כ"גג" לצורך סיווג ארנונה וזאת תוך התעלמות מהשימוש שנעשה בפועל בשטח. 8. לסיכום: א) לאור האמור לעיל, אין מקום לקבל את טענת המערער. צדקה ועדת הערר בהחלטתה ודין הערעור להידחות. ב) המערער ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,0000 ₪. גג (ארנונה)מרפסת (ארנונה)מרפסתגגארנונה