קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלה בעונש על שימוש ברכב ללא רשות: רקע וטענות הצדדים 1. הנאשם הודה בביצוע עבירות של שימוש ברכב ללא רשות, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון ונהיגת רכב ללא תעודת ביטוח. כך לאחר שהודה כי ביום 22.06.07, או במועד סמוך לכך, נטל, ללא רשות מבעליו, קטנוע, והעבירו ממקומו, ביחד עם שניים אחרים (קטינים). כך גם לאחר שהודה כי בהמשך למתואר וביום 25.06.07 נהג בקטנוע, כשאין ברשותו רישיון נהיגה תקף או פוליסת ביטוח בת תוקף וכי לאחר האמור, גם נמצא ביחד עם הקטינים, כשהם מפרקים חלקים מהרכב ומתכוונים לצבוע אותו. הנאשם הודה כי באותן נסיבות נמצא גם כי החזיק בקסדה שיש עליה חשד שהיא גנובה. 2. הצדדים הסכימו ביניהם כי קודם לגזירת דינו של הנאשם יתקבל בעניינו תסקיר קצין מבחן, אשר יתייחס גם לשאלת הרשעתו בדין, אך זאת מבלי שהאמור בו יחייב למעשה מי מהצדדים בהמלצותיו. המאשימה מצידה הבהירה, כבר במעמד הסדר הטיעון כי תעמוד על הרשעה. 3. תסקיר שירות מבחן שהתקבל בעניינו של הנאשם, העלה כי הינו בן 22, יליד אוקראינה, בן יחיד להוריו שהתגרשו, אשר התגורר וגדל שנים לא מעטות בבית סבתו. בן 13 עלה ארצה לבדו במסגרת פרויקט "גשר" של משרד העבודה והרווחה, והתגורר במספר מסגרות פנימייתיות. הנאשם תיאר תהליך הסתגלות מהיר וקליטה טובה בארץ, בצד קשר רציף ששומר עם משפחתו באוקראינה. בארץ סיים 12 שנות לימוד, השיג תעודת בגרות חלקית, לאחר שהתקשה מעט במקצועות שדרשו ידיעת השפה העברית ברמה טובה, ובהמשך השלים שירות צבאי מלא כלוחם ביחידה קרבית. לא פעם הצטיין בתפקודו וככלל התרשמות שירות המבחן הייתה כי במסגרת השירות הצבאי התבגר ועבר שינוי משמעותי. בעניין זה נמסר גם כי בעוד שבשנות התבגרותו, היה חסר ביטחון ועסוק בשאלת שייכותו לארץ ישראל ו/או למולדתו, אוקראינה, הרי שמאז גיוסו לצה"ל כלוחם, קיבל ביטחון עצמי, מצא את מקומו מבחינת זהות לאומית, וכיום יודע לעמוד על שלו, לא נגרר אחר חברים ויוצר קשרים בין אישיים טובים עם בני גילו וגורמים אחרים. שירות המבחן עומד בתסקירו על מכלול נסיבותיו המורכבות של הנאשם. עם זאת ההתרשמות הינה מבחור בעל יכולות וכוחות, המחובר לחלקים מכשילים ופוגעניים בהתנהגותו ובעל יכולת לחוש אמפתיה כלפי הפגיעה שגרם. נוכח האמור, לרבות התרשמות מהעדר מאפיינים עברייניים, המליץ השירות על ענישה שיקומית בדמות צו של"צ בהיקף 80 שעות, בצד הימנעות מהרשעתו, על מנת לאפשר התפתחות חיים תקינה, לרבות במישור התעסוקתי. 4. לאחר המתואר ביקש ב"כ המאשימה, בטיעונים שבעל פה ובכתב, להרשיע הנאשם בעבירות נשוא הודאתו, ולהשית עליו בגינן עונש מאסר מותנה ארוך ומרתיע, קנס ופיצוי למתלונן וכן לפסול אותו מקבלת רישיון נהיגה, בפועל ועל תנאי לתקופה משמעותית. לתימוכין עמד על חומרת העבירות, שפגיעתן בלתי נסבלת, הדגיש הצורך בהרתעת הרבים מביצוען, והוסיף כי אין בנסיבות דבר שיצדיק אי הרשעה המהווה את החריג אל הכלל. 5. מנגד ביקשה הסנגורית להימנע מהרשעתו של הנאשם; עמדה על חלוף הזמן מעת ביצוע העבירות (פרק זמן של 4 שנים); על העובדה כי הנאשם הודה במעשיו מיד בהזדמנות הראשונה; ובעיקר על נסיבות חייו המורכבות ותפקודו המיטיבי אף על פי כן. משכך ביקשה לקבל המלצת שירות המבחן, במלואה. דיון 6. אכן בידוע כי ככלל, משקבע בית המשפט כי נאשם ביצע את העבירה שיוחסה לו - בין משום שהודה במיוחס לו ובין משום שאשמתו הוכחה כנדרש - ירשיעו בדין, ויגזור את עונשו. (ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869 (להלן: "עניין פלוני"); ע"פ 8315/07 מזרחי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 1201). זאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי, שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, בה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית. 7. למעשה ההרשעה הינה חוליה מרכזית בין  החוליות השונות המרכיבות את ההליך הפלילי, המבטיחה את האפקטיביות וכוח ההרתעה של הנורמה הפלילית, וזאת בצד שמירה על ערך השוויון בפני החוק (וראו: ע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31/12/07, בסעיף 20 לפסק הדין). ההרשעה הינה אף חלק ממידת העונש (וראו: ע"פ 8927/06 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 14/10/07, בסעיף ב(5) שבו). משכך וכאמור משנמצא שאדם עבר עבירה מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו. עיקרון זה (ושוב, כפי האמור) הוא שעומד ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. (וראו ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689). 8. לכלל זה ישנו חריג, המאפשר לבית המשפט להימנע מהרשעתו של נאשם, במקרים נדירים ומיוחדים, בהם הוא מוצא כי "אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה" (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תק-על 85(3), 737), וכדברי כב' השופטת (כתוארה דאז) ד' בייניש בעניין פלוני הנזכר (בעמ' 875): "ככלל, יימנע בית-המשפט מהרשעתו של נאשם בגיר רק במקרים נדירים בהם ההרשעה צפויה להסב לנאשם נזק רב תוך פגיעה חמורה בסיכויי שיקומו, וכאשר טיב העבירה וחומרתה מאפשרים לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים... ודוק, בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין ובסיכויי שיקומו במסגרת מכלול השיקולים הרלוונטיים לגזירת עונשו..." 9. הכללים להימנעות מהרשעה (או לביטולה) נקבעו זה מכבר על ידי כב' השופטת ד' דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (להלן: "עניין כתב"), שם נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטברם של שני גורמים: "ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו לאחרונה מפי כב' השופט א' א' לוי בע"פ 9150/08 מדינת ישראל נ' ביטון: "נקבע, כי להימנעות מהרשעה זיקה הדוקה לשיקומו של נאשם, ברם, עניין זה מבלי להפחית מערכו, הוא רק אחד מבין אדניה של השתת האחריות בפלילים, על הסנקציות הנלוות לה. מרכיבים אחרים, שענינם בִּפְרט בטיב המעשים שבוצעו ובמידת החומרה הטבועה בהם, עשויים להטות את הכף לחובת הנאשם ולהוביל למסקנה כי מן הדין להרשיעו. כאמור, הכלל הוא כי משהוכחה האשמה יש להשית אחריות בפלילים, ונסיבות מקלות שלזכות הנאשם יוכלו, לכל היותר, להצדיק הקלה בעונש הנלווה להרשעה. הימנעות מהרשעה שמורה למקרים מיוחדים בלבד, בהם שוכנע בית-המשפט כי הפגיעה הקשה שתיגרם לנאשם בעטיה של הרשעה, אינה שקולה כלל ועיקר לתועלת הציבורית המעטה שזו תניב. תועלת ציבורית זו אין כוונתה, אך מובן הוא, לנטייה אחר דעת הקהל או המיית לבו. היא נוגעת לתכליות של הרתעת היחיד והרבים, להעברתו של מסר המוקיע את דבר העבירה ואת מבצעו, ולהקפדה על מדיניות ענישה אחידה המקדמת את יסודות השוויון והוודאות." וראו גם דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3), 685, 689: "משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במישנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים. כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה." (ההדגשות אינן במקור.) (ראו עוד ברע"פ 6904/09 בלוך נ' מדינת ישראל; רע"פ 6137/06 זיס נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 1366; רע"פ 6915/03 גומייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(4), 971). 10. עוד פורטו בעניין כתב מספר קווים מנחים, במענה לשאלה אם להימנע מהרשעתו של נאשם לצורך הבטחת שיקומו. כך נקבע כי בין היתר יובאו בחשבון השאלה אם לחובת הנאשם עבר מכביד ואם קיים סיכון כי יחזור ויחטא בפלילים; הנסיבות בהן ביצע את מעשה העבירה; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; יחסו של הנאשם לעבירה ומידת נכונותו להכיר בפסול שבמעשיו; והשפעותיה של ההרשעה על הנאשם (שם, בעמ' 344). 11. ביישום האמור לענייננו, נדמה לי כי חרף החומרה הרבה הטמונה בעבירות נשוא הודאתו של הנאשם, בא עניינו במסגרת החריגים הבודדים לכלל המחייב הרשעה. כך באשר התנהלותו, בתוך נסיבות חייו המורכבות ביותר, הינה מיטיבית; לאחר שברי כי התנהלותו זו מהווה חריג בודד בדפוסי התנהגותו; ולאחר שחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות - 4 שנים תמימות - יכול ללמדנו כי מדובר באירוע שיש להבין אותו בעיקר על רקע התנסות נעורים (גם אם בהתנהגות חוצת גבולות) ומכל מקום נתן בידינו את האינדיקציה כי מדובר במי שהתנהלותו נורמטיבית ואף למעלה מכך. בנסיבות אלה הינני סבורה כי יש ליתן לנאשם ההזדמנות האחת ולהימנע מלהכתים עתידו בהרשעה כבר עתה. לשיטתי, במכלול נסיבותיו, האמור מתיישב עם אינטרס הציבור. 12. נוכח האמור יסתיים תיק זה ללא הרשעה. 13. במקביל ובאיזון מכלול השיקולים לעניין עונשו של הנאשם הינני מוצאת גם לקבל המלצת שירות המבחן במלואה. משכך הינני מחייבת את הנאשם בצו של"צ בהיקף 80 שעות אותן ישלים בתוך שנה מיום אישור תוכנית השל"צ על ידי. כמו כן הינני מחייבת את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 3,000 ₪ לפיה ימנע מביצוע עבירה מן העבירות נשוא הודאתו בפני בתוך פרק זמן של שנה מהיום. היה והנאשם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר לפרק זמן של 5 ימים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 45 יום מהיום. שימוש ברכברכבשימוש ברכב ללא רשות (שבל"ר)