בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת להורות על ביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש, מר _________ ת.ז. _________, או לכל הפחות, לקצר באופן משמעותי את תקופת הפסילה, ולהחזיר לו את רישיון הנהיגה לאלתר. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש, מר _________ ת.ז. _________, תושב _________, _________, נהג אוטובוס במקצועו, אשר רישיונו נפסל מנהלית לתקופה של 90 יום. 2. המשיבה, מדינת ישראל, באמצעות משטרת ישראל, אשר הטילה את הפסילה המנהלית על המבקש. ## ב. מסכת העובדות ## 3. ביום 17.6.11, בסביבות השעה 8:30 בבוקר, נהג המבקש באוטובוס של חברת "דרך בטוחה" מ.ר. _________, בכביש 4, מצפון לדרום, בסמוך לקיבוץ "שדות הגליל". 4. באותה עת, רכב על אופניים בשולי הדרך מר _________ (ז"ל), בן 74, אשר נפגע בתאונת דרכים קטלנית. 5. על פי דו"ח ממצאי הביניים, המבקש פגע עם רכבו במנוח ובאופניו, וכתוצאה מכך איבד המנוח שליטה, נפל על הכביש, נפגע קשה ונפטר כעבור מספר שעות מפצעיו. 6. לאחר התאונה, המשיך המבקש בנסיעה ושב לזירת התאונה רק לאחר שנהגים חולפים הסבו את תשומת ליבו לאירוע. 7. המבקש כופר מכל וכל במעורבותו בתאונה וטוען כי שב לזירה מתוך רצון לסייע כחובש, לאחר שרכב צד ג' הודיע לו על רוכב אופניים מוטל בצד הדרך. 8. קצין המשטרה המוסמך, בהתבסס על סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה, פסל את רישיון הנהיגה של המבקש לתקופה של 90 יום, בטענה כי קיים יסוד להניח שיוגש נגדו כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## היעדר יסוד סביר להגשת כתב אישום ## 9. קצין המשטרה לא עמד בנטל הנדרש להוכחת קיומו של יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום נגד המבקש, שכן הראיות שהוצגו בפניו אינן בעוצמה מספקת כדי לבסס חשד סביר לעבירה. 10. עדותו של עד הראייה, מר _________, מחזקת דווקא את גרסת המבקש לפיה לא הייתה לו כל אפשרות להבחין ברוכב האופניים, שכן המנוח נכנס לנתיב הנסיעה כאשר חלקו האחורי של האוטובוס כבר היה לידו. 11. טענת המשיבה בדבר התאמת נזקים בין האופניים לרכב עדיין מצויה תחת חקירה ובדיקה, ואינה מהווה בשלב זה ראיה חותכת הקושרת את המבקש באופן ישיר ובלעדי לגרימת התאונה. 12. העובדה כי החקירה טרם הושלמה, כפי שאף צוין על ידי ב"כ המשיבה, מלמדת כי טרם גובשה תשתית ראייתית מספקת להגשת כתב אישום, ועל כן הפסילה המנהלית הוטלה בטרם עת. 13. לא ניתן לשלול את גרסת המבקש כי לא חש בפגיעה במנוח, לאור עדות עד הראייה לפיה המנוח פגע עם ראשו בחלקו האחורי של הרכב, מה שמסביר את המשך נסיעתו של המבקש ולא מצביע בהכרח על חוסר זהירות או בריחה. ## פרשנות סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה ## 14. סעיף 47(ה)(1) לפקודת התעבורה, המאפשר פסילה מנהלית, נועד להגן על ביטחון הציבור ולמנוע סיכון ממשי, אך אין לפרשו באופן גורף המטיל אחריות אוטומטית על כל נהג המעורב בתאונה קטלנית ללא בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה. 15. הפסיקה קבעה כי סמכות הפסילה המנהלית אינה מיועדת להוות עונש או הרתעה, אלא אמצעי מניעתי, ועל כן יש לבחון האם קיים חשש ממשי להמשך סיכון הציבור מנהיגתו של המבקש. 16. במקרה דנן, נסיבות התאונה, כפי שעולות מעדות עד הראייה, אינן מצביעות על רשלנות חמורה או על דפוס נהיגה מסוכן מצד המבקש, אשר יצדיק את המשך הפסילה המנהלית. 17. יש לזכור כי הפסילה המנהלית אינה מהווה מקדמה על חשבון העונש, ועל כן אין להחמיר בה מעבר לנדרש לצורך הגנה על ביטחון הציבור, במיוחד כאשר קיימים ספקות מהותיים באשר לאשמתו של המבקש. 18. תכלית "תקופת הצינון" שביסוד הפסילה המנהלית, נועדה למנוע מנהג שקיפח חיי אדם להמשיך לנהוג מיד לאחר מכן, אך תכלית זו צריכה להתאזן עם זכויותיו של הנהג ועם בחינה עניינית של נסיבות המקרה. ## היעדר מסוכנות מצד המבקש ## 19. נסיבות התאונה, על אף תוצאותיה הטרגיות, אינן מצביעות על מידה של מסוכנות בנהיגתו של המבקש, שכן מדובר באירוע נקודתי שבו נסיבות חיצוניות תרמו באופן משמעותי לתוצאה הקטלנית. 20. המבקש נוהג משנת 2001, ולחובתו שתי הרשעות קודמות בלבד, עבר תעבורתי שאינו מכביד כלל, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בנהג אוטובוס הנוהג קילומטרים רבים מדי יום. 21. אין כל אינדיקציה לכך שהמבקש נוהג באופן פרוע, רשלני או מסוכן באופן שיטתי, ועל כן אין חשש ממשי כי המשך נהיגתו יסכן את ביטחון הציבור. 22. הפסיקה קבעה כי יש לבחון כל מקרה לגופו ולברר אם נסיבות העבירה לכאורה ועברו התעבורתי של הנהג מלמדים על מידה של מסוכנות בנהיגתו, ובמקרה זה, המסקנה היא שאין מסוכנות כזו. 23. קיצור תקופת הפסילה או ביטולה לא יפגע בביטחון הציבור, שכן המבקש אינו מהווה סיכון תעבורתי, והמשך הפסילה המנהלית אינו משרת את תכלית ההגנה על הציבור. ## חשיבות רישיון הנהיגה לפרנסת המבקש ## 24. המבקש הינו נהג אוטובוס במקצועו, ורישיון הנהיגה חיוני לו לצורך פרנסתו ופרנסת משפחתו, ועל כן הפסילה המנהלית פוגעת בו פגיעה כלכלית קשה ובלתי מידתית. 25. הפסיקה הכירה בחשיבות רישיון הנהיגה כמקור פרנסה, וקבעה כי יש להתחשב בכך בעת בחינת בקשות לביטול או קיצור פסילה מנהלית, במיוחד כאשר אין חשש ממשי למסוכנות. 26. המשך הפסילה המנהלית עלול להביא לאובדן מקום עבודתו של המבקש, דבר שיגרום לו ולמשפחתו נזק בלתי הפיך, וזאת ללא הצדקה מספקת בנסיבות העניין. 27. יש לאזן בין האינטרס הציבורי בהגנה על ביטחון הדרכים לבין זכותו של המבקש לפרנסה ולכבוד, ובמקרה זה, האיזון נוטה לטובת קיצור הפסילה או ביטולה. 28. הפסילה המנהלית אינה מהווה עונש, ועל כן אין להשתמש בה ככלי ענישה הפוגע בפרנסתו של אדם, במיוחד כאשר אשמתו טרם הוכחה. ## ספקות בגרסת המשיבה ## 29. גרסת המשיבה, לפיה המבקש המשיך בנסיעה ולא הבחין בפגיעה, אינה עולה בקנה אחד עם עדות עד הראייה, אשר ציין כי המנוח נכנס לנתיב הנסיעה באופן פתאומי ובמרחק קצר מהאוטובוס. 30. טענת המשיבה כי המבקש היה צריך לצפות את התאונה ולהגיב בהתאם, אינה סבירה בנסיבות העניין, שכן מדובר באירוע בלתי צפוי ומהיר, שבו זמן התגובה היה קצר ביותר. 31. העובדה כי המבקש שב לזירת התאונה וסייע בטיפול במנוח, מחזקת את גרסתו כי לא היה מודע לפגיעה בזמן אמת, וכי פעל מתוך רצון טוב לסייע. 32. המשיבה לא הציגה ראיות חותכות המפריכות את גרסת המבקש, ועל כן קיימים ספקות מהותיים באשר לאחריותו הבלעדית לגרימת התאונה. 33. בתי המשפט קבעו כי במקרים בהם קיימים ספקות מהותיים באשר לאשמתו של הנהג, יש לנקוט בגישה מקלה יותר בעניין הפסילה המנהלית. ## עדות עד הראייה כחיזוק לגרסת המבקש ## 34. עדותו של עד הראייה, מר _________, אשר נסע אחרי רכב המבקש, מהווה חיזוק משמעותי לגרסת המבקש לפיה לא הייתה לו כל אפשרות למנוע את התאונה. 35. העד ציין במפורש כי לדעתו "נהג האוטובוס לא אשם בכלום, לא היתה לו שום אפשרות לדעתי להבחין ברוכב אופניים שניסה להיכנס בינו לבין המדרכה". 36. תיאור האירוע על ידי העד, לפיו המנוח נכנס לנתיב הנסיעה כאשר חלקו האחורי של האוטובוס כבר היה לידו, מצביע על כך שהפגיעה הייתה בלתי נמנעת מבחינת המבקש. 37. עדותו של עד הראייה, שהינו עד אובייקטיבי ובלתי תלוי, צריכה לקבל משקל רב בבחינת נסיבות התאונה ובקביעת מידת אחריותו של המבקש. 38. התעלמות מעדותו המפורשת של עד הראייה, אשר תומכת באופן מובהק בגרסת המבקש, תהווה פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות. ## חוסר מידתיות בפסילה המנהלית ## 39. הפסילה המנהלית לתקופה של 90 יום, בנסיבות המקרה דנן, הינה חסרת מידתיות ואינה עומדת במבחני הסבירות והמידתיות הנדרשים. 40. בהתחשב בעברו התעבורתי הנקי יחסית של המבקש, בחשיבות רישיון הנהיגה לפרנסתו ובספקות הקיימים באשר לאשמתו, יש לקצר באופן משמעותי את תקופת הפסילה. 41. הפסיקה קבעה כי גם במקרים בהם לא נפל פגם בהחלטת הקצין הפוסל, נתון לבית המשפט שיקול דעת לקצר את תקופת הפסילה, וזאת בהתאם לסעיף 48 לפקודת התעבורה. 42. קיצור תקופת הפסילה יאפשר למבקש לשוב לעבודתו ולפרנס את משפחתו, מבלי לפגוע באופן בלתי מידתי בזכויותיו, וזאת מבלי לסכן את ביטחון הציבור. 43. יש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט, ובמקרה זה, האיזון הנכון הוא קיצור משך הפסילה, שכן אין הצדקה להמשך הפגיעה במבקש. ## היעדר רשלנות תורמת למנוח ## 44. טענת המשיבה כי לא ניתן לייחס למנוח רשלנות תורמת, אינה עולה בקנה אחד עם עדות עד הראייה, לפיה המנוח נכנס לנתיב הנסיעה באופן פתאומי ומסוכן. 45. כניסתו של רוכב אופניים לנתיב נסיעה של אוטובוס, במרחק קצר ובאופן פתאומי, מהווה התנהגות רשלנית התורמת באופן משמעותי לגרימת התאונה. 46. יש לבחון את התנהגותו של המנוח כחלק ממכלול נסיבות התאונה, ואין להתעלם מחלקו בגרימת האירוע הטרגי. 47. ייחוס רשלנות תורמת למנוח, או לכל הפחות בחינת התנהגותו, עשויה להפחית באופן משמעותי את מידת אחריותו של המבקש, ולחזק את הטענה כי לא הייתה לו אפשרות למנוע את התאונה. 48. התעלמות מוחלטת מרשלנות תורמת אפשרית של המנוח, עלולה להוביל להטלת אחריות בלתי הוגנת על המבקש. ## תקופת צינון מספקת ## 49. המבקש כבר נפסל מנהלית לתקופה מסוימת, ועל כן תכלית "תקופת הצינון" כבר הושגה במידה רבה, ואין צורך להמשיך בפסילה המנהלית מעבר לנדרש. 50. תקופת הפסילה המנהלית, גם אם קוצרה, כבר גרמה למבקש אי נוחות ופגיעה, ועל כן המשך הפסילה אינו משרת עוד את תכליתה המקורית. 51. יש לאפשר למבקש לשוב לנהוג לאחר תקופת צינון סבירה, במיוחד כאשר אין חשש ממשי למסוכנות מצידו. 52. הפסיקה קבעה כי ישנם מקרים בהם יש לקצר את משך הפסילה, וזאת בהתחשב בנסיבות המקרה ובמטרות הפסילה. 53. המשך הפסילה המנהלית מעבר לנדרש, עלול להיתפס כעונש ולא כאמצעי מניעתי, וזאת בניגוד לתכלית החוק. ## עקרונות צדק והגינות ## 54. עקרונות הצדק וההגינות מחייבים בחינה מעמיקה של נסיבות המקרה, ואינם מאפשרים הטלת פסילה מנהלית גורפת ללא התחשבות בפרטי האירוע ובזכויותיו של המבקש. 55. יש לאפשר למבקש להציג את גרסתו באופן מלא ולזכות להליך הוגן, ואין להחמיר עמו יתר על המידה בטרם הוכחה אשמתו. 56. הפסילה המנהלית, במיוחד כאשר היא פוגעת בפרנסתו של אדם, צריכה להיות מוצדקת באופן מלא וברור, וזאת אינו המצב במקרה דנן. 57. בתי המשפט הם המבצר האחרון להגנה על זכויות הפרט, ועל כן יש להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי באופן שיגן על המבקש מפני פגיעה בלתי מידתית. 58. לאור הספקות הקיימים באשר לאשמתו של המבקש, ולאור נסיבות המקרה, יש להעדיף את עקרונות הצדק וההגינות ולהורות על ביטול הפסילה או קיצורה. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על ביטול הפסילה המנהלית שהוטלה על המבקש, מר _________ ת.ז. _________, או לכל הפחות, לקצר באופן משמעותי את תקופת הפסילה ולהעמידה עד ליום ב', 22.8.11, שעה 12:00, ולהורות על החזרת רישיון הנהיגה של המבקש לאלתר. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.שלילת רישיון נהיגהמשטרהמשפט תעבורהקצינים