תמרור "תן זכות קדימה" בדרך עפר בפניי תביעת שיבוב בגין נזק שנגרם למכוניתה של גב' אמינוב סבטלנה (להלן: "הנהגת") מסוג סוזוקי המבוטחת ע"י התובעת בתאונה מיום 2.6.97 עם טנדר נהוג בידי הנתבע בעת עבודתו אצל הנתבעת. לטענת התובעת נסעה המבוטחת בכביש כשלפתע הגיח הטנדר מדרך לא סלולה מצד ימין של המכונית, ופגע בחלק הימני של המכונית. לטענת הנתבעים הגשת התביעה זמן רב לאחר האירוע מקשה עליהם לאתר עדים ומסמכים שיתמכו בטענתם. לטענתם בידיהם פוליסות ביטוח תקפה שהוצאה על ידי התובעת לכיסוי נזקיהם, ושבוטלה על ידה שלא כדין על אף שהתובעת קיבלה עבורה תשלום. לטענתם נסע הטנדר בדרך אספלט סלולה בחלקה היוצאת מאתר בנייה של בית ספר בו עבדו הנתבע 1, ודודו, בעליה של הנתבעת 2. דרך זו הסתיימה בכביש שחצה אותה. בהצטלבות גדלה צמחיה עבותה שהגבילה מאוד את הראות הן מכיוון הטנדר והן מכיוון המכונית ולהגבלת הראות תרמה העובדה שבאותו מקום מתעקל הרחוב ימינה. בשל מגבלת הראות הוצב בהצטלבות של הכביש עם הרחוב החוצה ועם דרך האספלט, לבאים מכיוון נסיעתה של הנהגת תמרור ב' 36, תן זכות קדימה. נהגת הסוזוקי חצתה את הצומת בלי להאט ובלי לבחון את הצומת. הטנדר עצר עצירה מוחלטת לפני שירד מדרך האספלט אל הכביש ורק אז החל להתקדם לאט תוך שהוא מסתכל לצדדים לוודא שאין כל יציאה בכביש ובעודו בעצירה כשרק חלק מזערי מחלקו הקדמי בולט לכביש, הגיחה המכונית משמאל כשהיא נוסעת במהירות, פגעה עם פינתה הקדמית ימנית בפגוש הטנדר, המשיכה והתחככה בטנדר לכל אורכה. לטענת התובעת בכתב תשובה היא הנפיקה את הפוליסה לרכב הנתבעים לתקופה שבין 1.7.96 ועד 30.6.97, אולם פוליסה זו בוטלה כדין היות ולא שולמה פרמיית הביטוח, כך שבמועד אירוע התאונה לא היתה הפוליסה בתוקף. ביום 3.11.96 שלחה התובעת לנתבעת 2 הודעה על קיום החוב ועל כך שאם לא ישולם, תבוטל הפוליסה. לטענתה החוב לא שולם והפוליסה בוטלה לפני קרות האירוע. עפ"י עדותה של הנהגת היא נסעה בכביש, האטה בשל תמרור האט שהיה מכוון בשל רחוב חוצה, וידאה שהצומת פנוי והמשיכה בנסיעה. הטנדר יצא מדרך עפר מצד ימין שהשתלבה לכביש שבו היא נסעה לאחר הצומת. בעדותה במשטרה מסרה שדרך העפר היתה כ-50 מ' לאחר הצומת. בחקירתה הנגדית לא נקבה במרחק אך נותרה בגירסתה לפיה דרך העפר נכנסת לכביש לאחר הצומת. דבר זה עולה גם מיתר העדויות. לפיכך, אין מקום לטענת הנתבעים לפיה תמרור ה"תן זכות קדימה" מיועד לדרך העפר. בנוסף, מחומר הראיות שבפניי עולה כי מדובר בדרך עפר לא סלולה. גם עפ"י גירסתו של עה/2 מר אשרף חג'לה אשר נסע בדרך באותה תקופה לצורך ביצוע העבודות שהיו בקירבת מקום, דרך העפר במפגש עם הכביש היתה מכוסה כורכר ורק כמה מטרים מאוחר יותר היא הפכה לדרך אספלט. לפיכך אין למעשה מחלוקת כי בקטע המפגש עם הכביש נסע הטנדר על דרך כורכר. גם בשל סיבה זו ברור כי התמרור לא היה מיועד לנוסעים בכביש הכורכר אלא בכביש שחצה את הכביש בו נסעה הנהג. אינני מקבלת את גירסת הנתבעים לפיה היה הטנדר בעצירה בעת התאונה. כמו כן אינני מקבלת את גירסתם כי לטנדר כמעט ולא נגרם כל נזק, כי גם למכונית נגרם נזק קל ביותר, ולכן לא תיעדו את הנזק. התאונה היתה ביום 2.6.97. מכוניתה של הנהגת נבדקה על ידי שמאי ביום 4.6.97 ולפיכך ולאור עדותה של הנהגת מקובל עליי כי הנזקים המפורטים בדו"ח השמאי הם תוצאה של התאונה נשוא התובענה. תאונה בסדר גודל כזה היתה חייבת להשאיר סימנים ממשיים וברורים על גבי הטנדר והעובדה שהנתבעים לא טרחו לתעד אותה מעידה הן על תחושת אשמתם לתאונה והן שהבאת הראייה לנזקים שנגרמו להם היתה פועלת לחובתם. לפיכך, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים. עם זאת, לנהגת רשלנות תורמת בשיעור של 20%. חלקה השני של המחלוקת נוגע לכיסוי הביטוחי שעל התובעת לתת לנתבעים כתוצאה מפוליסת ביטוח שהתובעת הוציאה לטנדר. אין חולק כי הפוליסה הוצאה ותקופת הפוליסה כיסתה גם את מועד אירוע התאונה אלא שלטענת התובעת היא ביטלה את הפוליסה כדין. לנוכח גדרי המחלוקת בין הצדדים שבפניי לאור כתבי הטענות, טענת התובעת בדבר אי תשלום הפרמייה על ידי המבוטח איננה רלוונטית. אין חולק כאמור, שהוצאה פוליסה. התובעת הגישה מכתב אחד מיום 3.11.96 שהיא הוציאה לנתבעת 2 ובו הודיעה לה כי יתרת החוב מסתכמת ב-4,179 ₪ וכי אם תוך 15 יום לא יסולק החוב תבוטל הפוליסה עקב פיגור בתשלום בהתאם לסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח. יש לציין כי גם מכתב זה לא היה בידי התובעת מלכתחילה אלא ניתן לה על ידי הנתבעים אשר העידו כי אין בידם מסמכים נוספים ובמיוחד לא מכתב ביטול נוסף מאת התובעת. מטעם התובעת העיד מר אליעזר מזרחי כי לגבי דידו שני מכתבי הביטול הנדרשים על ידי חוק חוזה הביטוח נכללו במכתב זה וכי ממנו ניתן ללמוד שהנתבעים ידעו על ביטול הפוליסה. אין בידי לקבל טענה זו. חוק חוזה הביטוח קובע דרך אחת ויחידה לביטול חוזה ביטוח וזאת ע"י הוצאת שני מכתבים: האחד מכתב התראה המאפשר פרק זמן מינימאלי לתשלום הפרמיה והמתרה כי אם היא לא תשולם תבוטל הפוליסה, והשני המודיע על ביטול הפוליסה. חב' הביטוח המבקשת להשתחרר מחבותה על פי פוליסה שהוציאה, נושאת בנטל להוכיח משלוח שני המכתבים האמורים וקבלתם על ידי המבוטח. לא יכול להיות ספק כי בענייננו לא עמדה התובעת בנטל זה ולפיכך עליה לתת כיסוי ביטוחי לנתבעים. התובעת לא הגישה בפניי תביעה לתשלום הפרמייה ו/או כל חובות אחרים של הנתבעים ואלו לא היו נושאי הדיון. לפיכך, פסק הדין אינו עוסק בעניין זה וכל זכויות הצדדים נשמרות. עם זאת, באשר להשתתפות העצמית, נשאל מר מזרחי בחקירתו הנגדית והשיב כי ההשתתפות העצמית לתביעות צד ד' היא בסך 1,031 ₪. דומה כי על כך לא חלקו הנתבעים, ותשלום זה הינו חלקם של הנתבעים בחיוב לצד חיובה של התובעת - המבטחת לנוכח קבלת טענתם בדבר כיסוי ביטוחי שהתובעת חייבת להם. אשר על כן, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעת סך של 1,031 ₪ בצירוף הפרשים על פי הפוליסה. בנסיבות אלו לא ממצאתי לנכון לעשות צו להוצאות. משפט תעבורהזכות קדימהתמרורים