1. בפנינו 2 הליכים בהם נקטה המערערת, באמצעות ב"כ, ונמנה אותם לפי סדרם: האחד - ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית לעררים מ- 29.11.07 ולפיה למערערת 81% רפואיים מ- 11.6.06 (להלן: "הועדה"; בל 1573/08). והשני - ערעור על החלטתה של ועדת הנכות לעררים מ- 28.2.08 שקבעה למערערת דרגת אי כושר בשיעור 60% מ- 21.9.04 (להלן: "ועדת הנכות"; בל 2853/08). יצויין כי עפ"י החלטת כבוד הנשיאה, השופטת ע. פוגל, מ- 28.5.08 אוחד הדיון ב-2 ההליכים ונקבע לשמיעת הטיעונים בפני כבוד הרשמת (להלן: "הרשמת") ר. צדיק (כתוארה דאז). 2. בערעורה על הועדה טענה המערערת כי הועדה הוסיפה נכות, אך התעלמה מיתר הוראות פסק הדין שניתן בהסכמת הצדדים, מה גם שקבעה תוקף מ- 11.6.06 ולא מראשית ההליך, 2004. מנמקת המערערת ערעורה כדלקמן: הועדה לא פעלה עפ"י פסק הדין שהורה על עריכה מחדש של הנכות בנושא כאבי רגליים וא.א.ג. (לגביהם נקבעה בדרג ראשון נכות בשעור 10% ו- 20% בהתאמה), בהפחיתה 10% בגין רינטיס אלרגית הגם שלא התבקשה לכך בפסק הדין. עוד טענה כי זכאית היא ל- 40% נכות בגין סכרת עפ"י תקנה 4(5)א, שכן נימוקיה מעלים חשש כי התקבלו בנגוד לתקנת הציבור (המערערת מונה בהקשר זה טענות רפואיות ולא מנינו אותן לצורך פסק הדין). הועדה לא נימקה החלטתה ולא נימקה הַסתירה בין קביעתה לתקנות או לממצאים שמצאה הועדה. בנגוד לפסק הדין לא ניתנה זכות שימוע לבא כוחה. משכך, רשאי בית הדין להכנס בנעלי הועדה ולקבוע ממצאיו. מועד תחולת הנכות שנקבע, תחת קביעת 1.9.04 (מועד הגשת הבקשה ומועד קביעת הועדה הרפואית) - ובנגוד לערעור ולקביעת ועדות, כדוגמת ועדה לענין מ"ה, הינו מועד שנקבע שרירותי ובניגוד לתקנות. הועדה התעלמה מחוות דעת רפואיות שהוגשו וללא נימוק. באשר לסכרת, כמות הניטור ומידת יחידות האינסולין המוזרק, ככל שמתקיימים, חובה להעניק את מלוא שיעור הנכות שבסעיף. כך גם בפסק הדין נקבע כי ליקויים שנקבעו ע"י הועדה השנייה יוותרו על כנם. 3. בערעורה על ועדת הנכות טענה כי יש לקבוע אי כושר מלא, משהוכרה ע"י ועדה של המשיב כנכה בשיעור 90.73% לפי פקודת מס הכנסה ומ- 1.1.94. עצם חיבור מחלות קשות נוספות למחלת האסטמה הקשה שלה יוצר חוסר איזון וקושי לחזור לחיים רגילים וועדת הנכות התעלמה מכך. מקשייה, אותם תיארה בפני ועדת הנכות, עולה התמונה כי אין סיכוי שתשתלב בעבודה קבועה, כמדריכה בתחום המחשבים. לא הומצאה חוות דעת הרופא המוסמך או חוות דעת פקידת השיקום. ועדת הנכות התעלמה לחלוטין ממצבה הרפואי, לא נימקה החלטותיה, תוך מתן נימוקים הסותרים החלטותיו הקודמות של המשיב. משולה היא לנכה בכסא גלגלים. גם כיום יום אינו דומה לאחר ובוקר אינו דומה לערב. ועדת הנכות לא החשיבה כלל מחלותיה ואי יכולתה לתפקד. הועדה לא נימקה/התייחסה לחוות דעת ד"ר ורסנו, רופאה הצמוד. ועדת הנכות פגעה בכללי הצדק הטבעי, משאינה מנמקת מה השתנה ביחס להחלטתה הקודמת, תוך שלא התייחסה לכתב הערעור המפורט שהגישה. אף שקבעה החמרת מצב הקצרת לא העניקה נכות מלאה וללא הנמקה, תוך התעלמות מיתר הליקויים, ודאי המשמעותיים. לא הוסבר מה גרם להתרשמות עובדת השיקום ומהי התרשמותה. לוּ נימקה - תוך כדי נימוקיה הייתה ועדת הנכות מגלה טעותה ומתקנת אותה. המערערת עתרה לקבוע לה 100% אי כושר עבודה ולחלופין, לקבוע דיון נוסף בעניינה. 4. ביום 17.6.08 טענו באי כוח הצדדים טענותיהם בפני כבוד הרשמת: המערערת חזרה על נימוקיה ועתרה לקבוע 10% בגין כאבי רגליים ו- 20% ב-א.א.ג. - כפי שקבעה ועדה בדרג ראשון, בנוסף ל- 20% בגין רינטיס אלרגית (במקום 10%) שניתן בטעות בדרג הנוסף. באשר לאי כושר הציעה כי הענין יבחן לאחר קבלת פסק הדין. כן עתרה להוצאות. המשיב טען כי הענין בא בפני הועדה עפ"י פסק הדין ומשכך, היה עליה לפעול על פיו. באשר לכאבי רגליים - הועדה אכן לא התייחסה לליקוי זה ולכן הסכים להחזיר לועדה להשלמת התייחסותה. באשר ליתר הנושאים - הועדה פעלה עפ"י פסק הדין, דנה מחדש בנכות בתחום א.א.ג. קבעה הנכות המתאימה כהחלטה רפואית, התייעצה עם רופא עור ונימקה החלטתה, הבהירה עמדתה בנושא הבקע הטבורי ודנה פעם נוספת בענין הסכרת והתייחסה במפורט, נימקה מסקנתה וקבעה 20%. בהעדר טעות משפטית (למעט הסכמתו) עתר המשיב לדחיית הערעור בהותירו ענין ההוצאות לשיקול דעת בית הדין. 5. בהתאם להחלטתי מ- 17.6.08 (ותזכורות מספר אח"כ), הגיש המשיב טיעוניו ביום 5.12.08 ותוך התנצלות על האיחור בתגובתו לענין הועדה כדלקמן: הועדה פעלה כמתחייב עפ"י פסה"ד ואינה רשאית לעשות דבר אחר. הסכמת המשיב בדיון התייחסה אך לכאבי רגליים. לא ניתנה הסכמה כי ביה"ד יקבע את אחוזי הליקוי, סמכות הנתונה לביה"ד רק במקרים חריגים ביותר, שאינם במקרה כאן. את נושא ההוצאות השאיר המשיב לשיקול דעת ביה"ד, הגם שאין מקום לקביעה כי מדובר ב"עינוי דין", כטענת המערערת. באשר לוועדת הנכות - זה יתברר בהליך נפרד שנפתח בעניין. בהתאם להחלטתי מ-10.12.08 הגיש המשיב תגובתו ביום 18.12.08 בהתייחס לוועדת הנכות, בה טען כדלקמן: ככל הנראה נפלה טעות תחת ידי המערערת, שכן ועדת הנכות היא ועדה מדרג ראשון, ומשכך, אין סמכות לביה"ד. המערערת בתגובתה מ-9.12.08 ומ-23.12.08 טענה כדלקמן: הוועדה לא התבקשה לבחון/ לשקול מחדש את הנכות אלא לערוך אותה מחדש וגם כאן השאיר המשיב העניין לשיקול דעת ביה"ד, שכן הוועדה התעלמה מאחוזי נכות בליקויים שקבע דרג ראשון, ובלא שהתבקשה לכך ולא שיכללה (צ"ל "שיקללה") אותם. משכך, מלאכתו של ביה"ד קלה וכל שנדרש הוא לצרף אחוזי הנכות שנקבעו בדרג ראשון (10% בגין כאבי רגליים; 20% א.א.ג. ו-20% בגין רינטיס אלרגית). העניין השני לו נדרש ביה"ד הוא עניין הניטור הגבוה (קרי: קביעת 40% במקום 20%). באשר לועדת הנכות - אין מקום לטענת המשיב כי עסקינן בועדה מדרג ראשון אלא משהגישה ערעור לועדה וערעור לביה"ד ולאחר החלטת ביה"ד פעל המשיב/ היה צריך לפעול - לא יכול המשיב להעלות טענה זו ואין קשר איזו ועדה מטעמו קיבלה את ההחלטה, וזוהי הרחבת חזית. משכך, יש לאשר אחוזי הנכויות כאמור בדיון ובפסה"ד בתיק 2174/07 (קרי: קביעת האחוזים שנזכרו לעיל). עוד עתרה לקבוע האחוזים מ-2004 (עת הוגשה התביעה למל"ל) ולא מ-2006 (מועד שאינו קשור לשום אירוע). לאור כל האמור עתרה לקבוע אי כושר מלא, לחילופין 75%, שכ"ט והוצאות. 6. ולהכרעתי - א. עניינה של המערערת בא בפני הועדה עפ"י פסה"ד שניתן עפ"י הסכמת בכ"י הצדדים ע"י כב' הרשמת ד. ויסמן, שקבע כהאי לישנא: "עניינה של המערערת יוחזר אל הועדה על מנת שתפעל כדלקמן: א) הועדה תערוך מחדש נכותה של המערערת בנושא כאבי הרגליים ובתחום א.א.ג., בשים לב לכך כי המערערת לא ערערה על סעיפים אלה, ובהתאם לקביעותיה של הועדה בדרג הראשון. ב) בנושא העור - הועדה תתיעץ עם רופא עור, כאמור בפרו' הועדה מיום 11.6.06 ותשקול עמדתה בענין זה, לאחר קבלת חוות הדעת. ג) בנושא הבקע הטבורי - הועדה תבהיר האם הממצאים אותם מצאה לענין בקע טבורי, יש בהם להעניק נכות למערערת. ד) הועדה תדון שוב גם בנושא הסכרת, לאור טענת המערערת בדבר צורך מוגבר של ניטור עצמי ותשקול בהתאם לממצאיה ולחומר הרפואי שבפניה, קביעת נכות לפי ס' 4(5)(א). ה) בא כח המערערת יהא רשאי לטעון בפני הועדה, טרם מתן החלטתה". (לעיל ולהלן: "פסק הדין"). משכך, נדרש לבחון אם פעלה הוועדה עפ"י פסה"ד. ב. עולה מדו"ח הועדה (א' לערעור) כי ניתנה למערערת זכות הטיעון ודברי בא כוחה אף נרשמו. משכך - דין טענת המערערת בעניין זה - להדחות. ג. המערערת נבדקה בתחום כירורגיה (הן גפיים תחתונות והן בקע טבורי), פנימי (נשימה, ריאות, פנימי) ואורטופדיה (גפיים תחתונות). הועדה ביקשה חוות דעת עור מטעמה. הוועדה עיינה בחוו"ד א.א.ג ועור ולא קיבלה אותן (ונימקה עמדתה). הוועדה קובעת הממצאים בתחומים שנתבקשה להם בפסה"ד ואף ביקשה חוו"ד עור (נוספת). משנתקבלה חוו"ד רופא עור מ-5.11.07 סיכמה הוועדה ממצאיה והאחוזים הרפואיים בכל הליקויים אליהם נדרשה. משכך - פעלה הוועדה כמתחייב בפסה"ד. ד. טוענת המערערת כי משנקבע בפסה"ד כי "הוועדה תערוך מחדש נכותה..." משמע, לא הייתה רשאית לבדוק אותה, או להעריך מחדש את האחוזים, אלא היה עליה רק "לערוך" אותם, קרי: לקבוע האחוזים עפ"י דרג ראשון - ולא היא! לוּ כך, כפרשנות המערערת, הסכים המשיב בדיון בטרם פסה"ד - היה ניתן פס"ד הקובע האחוזים הרפואיים ולא נדרש להחזיר לוועדה. לוּ כך כיוון פסה"ד לא נדרשה הוועדה "לערוך מחדש" - שהרי את השקלול (לאחר אימוץ האחוזים שנקבעו בדרג ראשון) ניתן לערוך בנקל, הן בכ"י הצדדים הן כב' הרשמת. כך גם, אין לקבל הטענה בעניין העדר ערעור בתחומים הנזכרים (סע' א' לפסה"ד) שהרי משהובאו הליקויים בפני הוועדה (מושא ההליך שבפנינו), הייתה המערערת מודעת לכך כי נתון הדבר לסמכותה, שהרי הדבר נתון לסמכותה של הוועדה מכוח החוק ואינה חייבת באמוץ החלטתו של הדרג הראשון! משכך - אף טענה זו דינה דחייה. ה. באשר לתוקף הקביעה (מ-6.06 ולא 2004) - הוועדה לא נדרשה לעניין זה עפ"י פסה"ד ומשכך, לא נדרש לו אף ביה"ד. חרף כך, משהוועדה מושא פסה"ד דנה בעניין המערערת ב-11.6.06 ומשהוועדה לא נימקה מדוע נקבעה תחולת הקביעה הרפואית מתאריך זה דווקא ולא מהיום בו נקבעו האחוזים הרפואיים בוועדה מושא פסה"ד, משכך, יוחזר העניין לוועדה על מנת שתנמק מדוע נקבעה התחולה מ-11.6.06. למען הסר ספק מובהר כי רשאית הוועדה לקבוע מועד תחולה מוקדם מזה, כמתחייב/ כמתבקש גם מהעובדה שמדובר בדיון חוזר בועדה! כן תתייחס הוועדה לתלונות המערערת לעניין כאבי רגליים וככל שתמצא - תקבע האחוזים הרפואיים בגין ליקוי זה. ו. באשר לועדת הנכות - כעולה מעותק ההחלטה שצרפה המערערת - עסקינן אכן בהחלטת דרג ראשון, שקבע למערערת נכות בשיעור 60% מ-21.9.04, בהתבסס על הקביעה הרפואית שבוועדה. בנסיבות אלה - אין לקבל טענות המערערת כמתואר לעיל, שהרי הסמכות עפ"י דין היא ולביה"ד אין הסכמות לדון ולקבוע דרגת נכות (כעתירתה), תחת ההליך שבדין, קרי: ערעור לועדת הנכות לעררים. ממילא, גם ב"הסכמת" המשיב, לא היה כדי להועיל ואין מקום לטענת "שינוי חזית". בהקשר זה ראוי לציין עוד כי המערערת טוענת רבות בערעורה לביה"ד טענות רפואיות (כאלה שנטענו בערעור על הוועדה). דא עקא, ועדת הנכות בוחנת את דרגת אי הכושר של המערערת ואת השפעת הלקות הרפואית על הנכות - אך לא בוחנת את הקביעה הרפואית לכשעצמה! משכך - ירָאה הערעור שהוגש לביה"ד (בל 2853/08) כאילו הוגש לועדת הנכות לעררים, ובמועד. משנקבע לעיל כי העניין יחזור לוועדה, יובא הערעור האמור בפני ועדת הנכות לעררים, לאחר שתנתן החלטת הועדה כאמור בסעיף ה' לעיל לפסה"ד. ברי כי המערערת תהא רשאית להוסיף לערעורה הנ"ל לועדת הנכות, ככל שכך תמצא. ז. לאור תוצאת ההליך - ישא כל צד בהוצאותיו. ניתנה היום כג' בטבת, תשס"ט (19 בינואר 2009) בהעדר הצדדים. שרה מאירי, שופטת אי כושר עבודהסוכרתערעורנכות