1. התביעה דנן, תביעת התובע לשיבוב מהנתבעת על סכומי גמלאות סיעוד ששילם, נסמכת על הסכם שנחתם בין בעלי-הדין, שלפיו התחייבה הנתבעת לשפות את התובע על גמלאות שישלם על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) לנפגע בתאונות דרכים, זאת באותם המקרים שבהם אחראית הנתבעת לפצות את הנפגע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה עקב היותה המבטחת של הרכב הפוגע (אם הנפגע היה הולך רגל) או של הרכב בו נהג או נסע הנפגע (להלן - הסכם השיפוי). המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לסוגיית הקשר הסיבתי בין הזכאות לגמלה לבין הפגיעות שנגרמו בתאונה. 2. לא התקיים הליך של הוכחות והצדדים הסכימו על מתן פסק דין על בסיס החומר שבתיק וסיכומים. 3. הנפגעת נפגעה בתאונת דרכים, שארעה ביום 28/10/98 בהיותה בת 81, שעה שפגע בה רכב, שהשימוש בו בוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת (להלן - התאונה). 4. ביום 30/12/98 הגישה הנפגעת לתובע תביעה לגמלת סיעוד, תביעה שנענתה בחיוב ביום 18/01/99 לאחר הערכת תלות, שנערכה לנפגעת ביום 12/01/99 על ידי אחות מטעם התובע (להלן - הערכת התלות). 5. בתביעה דנן תובע התובע סך 58,828 ש"ח מהנתבעת (80% מגמלאות הסיעוד, בהתאם לשיעור ההשתתפות המוסכם לפי הסכם השיפוי) וכן ריבית לפי סעיף 6 להסכם השיפוי לתקופה שמיום 08/06/04 (מועד דרישת התשלום) ועד למועד תשלום הסכום בפועל (סכום הריבית הסתכם בסך 3,071 ₪ עד למועד הגשת התביעה). טענות הצדדים 6. לטענת התובע, כלל אין צורך בהוכחת קשר סיבתי, וחבותה של הנתבעת לשפות את התובע בהתאם להוראות הסכם השיפוי קמה על בסיס עצם תשלום גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי לנפגע, שהנתבעת אחראית לפצותו על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים. לחילופין, טען התובע כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין תשלום גמלת הסיעוד, תוך שציין כי הדבר עולה מהערכת התלות, כמו גם מחוות הדעת של המומחה הרפואי, האורטופד ד"ר גורדין, שמונה בתביעת הנפגעת נגד הנתבעת. חוות דעתו הוגשה בהליך דנן על ידי הנתבעת, יחד עם חקירתו הנגדית במסגרת תביעת הנזיקין של הנפגעת וחוות דעתה של המומחית הרפואית, הנוירולוגית ד"ר הרינג, שגם כן מונתה כמומחית רפואית בתביעת הנזיקין של הנפגעת נגד הנתבעת. כן טען התובע, כי הקשר הסיבתי עולה מהעובדה כי הנפגעת לא קיבלת גמלת סיעוד לפני התאונה. 7. הנתבעת טענה, כי על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לתשלום גמלת הסיעוד לנפגעת, וכי במקרה דנן לא קיים קשר סיבתי כאמור. היא הוסיפה וציינה, כי ד"ר הרינג ייחסה לתאונה רק 3% מתוך 5% נכות צמיתה שקבעה לנפגעת בתחום הנוירולוגי. אף שד"ר גורדין ייחס בחוות דעתו את מלוא 15% הנכות הצמיתה, שקבע לנפגעת עקב פגיעה בכתף שמאל, לתאונה, לטענת הנתבעת נשללה קביעה זו בחקירתו הנגדית. דיון והכרעה 8. אין ממש בטענת התובע, שלפיה לא נדרשת הוכחת קשר סיבתי בין התאונה לתשלום גמלה על ידי התובע לשם התקיימות חובת שיפוי של הנתבעת כלפי התובע על פי הסכם השיפוי. בענין זה די להפנות לרע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם בפ"ד - פס"ד מיום 29/03/09), שבו נאמר: "... אין להניח או לפרש כי המל"ל זכאי לשיפוי מכח ההסכם גם בגין נכויות שכלל אינן תוצאה של התאונה שבגינה קמה חבות לחברת הביטוח ... והדברים ברורים: ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם ביישום סעיף 328 לחוק, הביטוח לאומי. אך, הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח - למעין 'מוסד לביטוח לאומי', קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת-הדרכים (למשל, נכות קודמת מלידה או מחמת מחלה). לשון ההסכם והגיונו מחייבים להותיר על כנה את דרישת הקשר הסיבתי בין תשלום הגמלה לבין תאונת הדרכים, ואין כל מקום לפרש את ההסכם אחרת. 9. לענין הקשר הסיבתי בתביעת שיפוי (על פי הסכם השיפוי) בגין גמלת סיעוד, שהזכאות לה קמה על פי הערכת תלות הנערכת על ידי אחות או עובד סוציאלי, קיימת מחלוקת פוסקים בשאלה האם דרושה חוות דעת רפואית לקביעת קשר סיבתי, או שניתן לקבוע אותו על פי הנאמר בהערכת התלות, הנערכת, כאמור, על ידי אחות או עובד סוציאלי, ללא כל חוות דעת רפואית. דעתי היא כי יש צורך בחוות דעת רפואית. אני מפנה לפסקי הדין שניתנו בענין על ידי בת.א. 13681/04 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פס"ד מיום 10/01/08) ובת.א. 10634/04 המוסד לביטוח לאומי נ' אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פס"ד מיום 08/11/09) ואין צורך לחזור על הדברים כאן. 10. לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות המקרה דנן, אני מוצא כי חוות דעתה של ד"ר הרינג מבססת קיומו של קשר סיבתי חלקי בין התאונה לבין תשלום גמלת הסיעוד, כפי שיפורט בהמשך. אולם, אתייחס תחילה לחוות דעתו של ד"ר גורדין, נוכח טענת התובע כי יש בה כדי להוכיח קיומו של קשר סיבתי. 11. כאמור, קבע ד"ר גורדין לנפגעת 15% נכות צמיתה, הקשורה סיבתית לתאונה, בגין פגיעה בכתף שמאל, תוך שציין: "אמנם אין כל אבחון בקבלתה לגבי הכתף ובצילומים אין כל ממצא בצילום הכתף, אך ברי לי, שבחבלה זו כפי שנחבלה, דהיינו חבלה בכל גופה בתאונת דרכים כהולכת רגל, שסביר שנחבלה גם בכתף" אולם, בחקירתו הנגדית התברר, כי בעת מתן חוות דעתו, לא היה ד"ר גורדין מודע למצבה הנוירולוגי של הנפגעת כמתואר בחוות דעתה של ד"ר הרינג ולעובדה כי סובלת ממצב של נפילות חוזרות ונשנות כפעמיים בשבוע (כמתואר בהערכת התלות, שנערכה למעלה משנה לפני בדיקת הנפגעת על ידי ד"ר גורדין); כי הפגיעה בכתף שמאל יכלה להיגרם על ידי נפילה; כי לו ידע "על פגיעות אחרות שסביר שהכתף עלולה היתה להיפגע - בוודאי זה היה משנה" את חוות דעתו (ראו חקירתו הנגדית בתביעת הנפגעת - ת.א. 1281/99 בבית משפט השלום בהרצליה - עמ' 2 לפרוטוקול שם, שורה 25, עד עמ' 4 שורה 10). בשים לב לאמור, לא הוכח כי הפגיעה בכתף שמאל קשורה לתאונה ולא ניתן לקבוע כך. 12. כאמור, ד"ר הרינג קבעה לנפגעת 5% בגין post traumatic syndrome, מהם 3% הקשורים סיבתית לתאונה. בחוות דעתה תיארה את תלונות הנפגעת כך: "1. הפרעה בשיווי משקל, אי יציבות, מתקשה בהליכה עקב תחושת סחרחורת, 'מסתובב הראש'; 2. הפרעה בזיכרון: שוכחת דברים, שורפת סירים". היא מצאה כי: "עובר לתאונה היתה לנבדקת פגיעה קלה במערכת העצבים המרכזית על רקע יתר לחץ דם וסוכרת, מהם היא סובלת מזה שנים רבות. הפגיעה מצאה ביטוייה בסחרחורת ובירידה קוגניטיבית קלה. הפרעות אלה החמירו בעקבות חבלת הראש והקונטוזיה הפרונטאלית שהודגמה בבדיקת CT מוח, אשר נגרמו לבנדקת בעקבות התאונה שבנדון". 13. על בסיס האמור בחוות דעתה של ד"ר הרינג וניתוח הערכת התלות, כפי שיפורט בהמשך, אני מוצא כי יש לייחס לנכותה הנוירולוגית של הנפגעת חצי נקודה מתוך נקודות הזכאות, שהקנו לנפגעת זכאות לגמלת סיעוד. 14. זכאותה של הנפגעת לגמלת הסיעוד נקבעה על בסיס 2.5 נקודות זכאות כמפורט להלן: · חצי נקודת זכאות בסעיף ניידות, נוכח היזקקות לעזרת אדם בהליכה; · נקודת זכאות אחת בסעיף הלבשה; · חצי נקודת זכאות בסעיף רחצה, שבו צוין כי הנפגעת לא הצליחה להדגים רחיצת כפות רגליה עקב סחרחורת, כי לא ניתן להכניס כסא למקלחת מפאת צרות המקום , וכי הזכאות נקבעה נוכח הצורך בעזרה ברחיצת כפות רגליה ובנוכחות אחר בזמן רחיצה עקב הסחרחורות והנפילות; · חצי נקודת זכאות בסעיף אכילה ושתיה, שבו צוין כי הנפגעת שוכחת "גז דלוק" (האחות ראתה שלושה סירים שרופים) וכי היא זקוקה לעזרה בחימום אוכל. נוכח האמור לעיל ביחס לסעיף הרחצה ולסעיף האכילה והשתיה, יש לייחס את הזכאות בסעיפים אלה לנכותה הנוירולוגית של הנפגעת. מהמפורט בסעיף ההלבשה בהערכת התלות, עולה כי התלות בזולת בענין זה נובעת מהנכות האורטופדית בכתף שמאל, שלא הוכח קשר סיבתי בינה לבין התאונה. באשר לסעיף הניידות - קשייה של הנפגעת בענין זה נובעים הן מהנכות הנוירולוגית (בעיית הסחרחורת - ראו בחוות דעתה של ד"ר הרינג) והן מכאבים ברגל שמאל (ראו בפרק התלונות בחוות דעתו של ד"ר גורדין, ודבריו בפרק "דיון ומסקנות", כי אין כל ממצא בפרקי הברכיים ופרקי הירכיים "פרט לממצאים ארטרוטיים בברכיים, שאינם קשורים לתאונה ולא נגרמו על ידה"). נוכח האמור, יש מקום לייחס מחצית מהזכאות בסעיף הניידות לנכות הנוירולוגית של הנפגעת. יוצא כי מחצית מנקודות הזכאות שנקבעו לנפגעת (1.25 מתוך 2.5) נובעת מהנכות הנוירולוגית. 15. מאחר ו-60% מהנכות הנוירולוגית קשורה לתאונה, על פי האמור בחוות דעתה של ד"ר הרינג, יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין 30% (60% מתוך 50%) מגמלת הסיעוד לתאונה, ויש מקום לחייב את הנתבעת לשפות את התובע בגין 30% מהגמלה (כשהיא מוקטנת בהתאם לאחוז ההשתתפות המופחת שבהסכם השיפוי). 16. הערה לפני סיום: התובע ייחד חלק ניכר מסיכומיו לטענות בענין הריבית. אולם, הנתבעת לא העלתה כל טענה בענין, לא בכתב טענותיה ולא בסיכומיה, כן שאין כל פלוגתא בענין. אוסיף, למעלה מהצורך, כי אף שבעבר היתה מחלוקת בין התובע לחברות הביטוח בענין הריבית, מחלוקת זו הוכרעה לטובת התובע, דהיינו כי שיעור הריבית לפי סעיף 6 להסכם, מאז הונהגה ריבית פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 (להלן - חוק פסיקת ריבית והצמדה) 120% משיעור ריבית הפיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה (ראו ע"א (מחוזי י-ם) 6007/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם בפ"מ - פס"ד מיום 05/09/06) ורע"א 8429/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסמה בפ"ד - החלטה מיום 01/07/07) שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על ע"א 6007/06 הנ"ל). 17. לאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 17,648 ₪ בתוספת ריבית לפי סעיף 6 להסכם השיפוי (ריבית בשיעור 120% מריבית הפיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, כפי שיעורו מעת לעת) לתקופה שמיום 08/06/04 ועד למועד תשלום מלא הסכום בפועל. נוכח התוצאה, שלפיה נתקבל רק 30% מהתביעה, כל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום, כ' אלול תש"ע (30 באוגוסט 2010), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. תאונת דרכיםתביעת שיבובקשר סיבתיסיעוד