מבוא התובע, יליד 1962, נפגע בתאונת דרכים ביום 27.4.05 בעת שנהג ברכב שהשימוש בו היה מבוטח אצל הנתבעת. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי והמחלוקת נסבה בשאלת גובה הנזק בלבד. התובע הינו קצין במשטרה ועובד במחלקה לזיהוי פלילי. הפגיעה והנכות הרפואית התובע נפגע בעיקר בגבו אך בשלב ראשון לא פנה לקבלת טיפול רפואי. למחרת ולאחר שהכאבים החמירו פנה לקבלת טיפול במיון של בית חולים איכילוב. התובע טופל ושוחרר לביתו. בבדיקת הרופאים המטפלים נמצאו ממצאים המתאימים לחבלה מסוג "צליפת שוט" ובהמשך עבר בירור הדמיתי לרבות צילומי CT ו - MRI שהראו פריצת דיסק בגובה 1S - 5L מרכזית ולצד ימין עם לחץ על אלמנטים עצביים ובלט קל בגובה 5L - 4L עם לחץ קל על השק הדורלי. ד"ר טנצמן שמונה כמומחה בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט ראה לקבוע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 20% לפי סעיף 37 (7) (ב) למבחני המל"ל בשל הגבלת תנועות בצורה בינונית בעמ"ש מותני. ד"ר טנצמן מציין בחוות דעתו כי התובע סובל מחולשה קלה של השרירים הפרונאליים מימין עם קושי בעמידה על קצות האצבעות ברגל ימין וכי רפלקס אכילס מוחלש מימין באזור דרמטום 1S קיימת תחושת זרם. הוא מציין כי הנכות שקבע כוללת בחובה גם את הממצאים הנוירולוגים. ד"ר טנצמן נדרש לחקירה על חוות דעתו על ידי ב"כ הנתבעת. עיקר החקירה נסב סביב הקביעה כי בתלונותיו של התובע בעבר אין כדי להשליך על מצבו הנוכחי ואין מקום לשייך חלקה של הנכות למצב קודם. המומחה הבהיר מדוע לא ראה לנכות חלקה של הנכות בשל אותם רישומים בעבר. לשיטתו אירועים בודדים משנת 1995 ו - 1997 של כאבי גב שלא טופלו בצורה משמעותית אינם יכולים להגיע כדי "מצב קודם". האירוע הנוסף בשנת 2003 הינו אירוע שבו התובע קיבל מכות ולאו דווקא בגב ולכן גם הוא אינו מצביע על נכות קודמת בגב שיש להפחיתה מסך הנכות שנמצאה בבדיקה הקלינית ובדיקות ההדמיה. הוא מוסיף ומציין שעובר לתאונה לא ראה כל רישום המתעד תחושת הקרנה של כאב לגפיים או איזה ממצא שורשי אחר והוא סבור שכאבים אלו נובעים מפריצת הדיסק החריפה שארעה בתאונה בה עסקינן. מאחר ולאחר התאונה נשוא התביעה לא נראה כל תיעוד על חבלה נוספת והתובע פנה לטיפול רפואי עם תלונותיו מספר ימים לאחר התאונה, יש קשר ברור לתאונה גם אם בחדר המיון התלונן על כאבי צוואר ולא על כאב בגב תחתון. לאור העובדה שלא נמצאו הסתיידויות בבדיקות ה - CT וה - MRI יש תמיכה לעמדתו כי לא היו ממצאים של ממש בגב תחתון עד לתאונה נשוא התביעה שהביאה לאותה פריצת דיסק חריפה. המומחה נשאל על ידי ב"כ התובע האם לא היה נכון להקנות לתובע אחוזי נכות נוספים בשל הממצאים הנוירולוגיים לבד מהנכות בגין הגבלת תנועה, והוא השיב בשלילה. לטעמו קיימת חפיפה מוחלטת משום שאותו דיסק שפרץ החוצה הוא זה שגורם לכאבי הגב, להגבלה בתנועות ולסימנים השורשיים. אם היה צריך לקבוע את הנכות בגין הסימנים הנוירולוגים בלבד היה מעמיד את הנכות על 5% - 10% נכות. ראה עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול. ב"כ התובע טוען כי יש להוסיף על אחוזי הנכות שקבע המומחה בשל הגבלת תנועה בגב תחתון גם נכות נוירולוגית מכוח סעיף 38 (10) למבחני המל"ל בשיעור שבין 5% ל - 10% נכות (צ.ל. ס' 37 (10) ח.ו.ו.) לאחר שעברתי על סעיף 37 (7) למבחני המל"ל ועל סעיף 37 (10) למבחנים, אני סבורה כי יש צדק בדברי ב"כ התובע. סעיף 37(7) מתייחס רק להגבלת תנועות. גם אילולא סעיף 37(10) יש להביא בחשבון את התוספת למצבו של התובע בגין החולשה ברפלקס אכילס והירידה בתחושה בגפה. יחד עם זאת ראיתי לקבל את דעתו של המומחה כי אין מדובר בפגיעה של ממש וכי חל שיפור בכאב השורשי ומכאן שיש להוסיף לכל היותר 5% נכות רפואית. מכאן שסה"כ נכותו הרפואית של התובע תולדת התאונה עומדת על - 24% נכות. הנכות התפקודית התובע מוסיף לעבוד כחוקר במחלקה לזיהוי פלילי במשטרה. לטענתו בשל הפגיעה הוא מתקשה בסחיבת הציוד הנדרש לעבודתו ועל כן ממעט לצאת לחקירות שטח מחוץ למעבדה. כאשר הוא נדרש ליציאה לשטח הוא מסתייע בחבריו למעבדה שעוזרים לו בסחיבת הציוד. גם בעבודתו בתוך המעבדה הוא מתקשה לשבת במשך זמן ממושך מול צג המחשב ונדרש לקום ולהסתובב מידי פעם. התובע מציין כי משכורתו לא נפגעה לעת עתה אך הוא חושש שיפסיקו להעסיקו ואזי לפגיעתו תהיה השפעה משמעותית על יכולתו להשתכר בשוק האזרחי. התובע טוען עוד כי הוא נדרש לעזרה בשכר בהיותו רווק שמנהל את משב ביתו בעצמו ולאור הפגיעה בתאונה. ב"כ התובע מבקש להביא בחשבון נכות תפקודית בשיעור של 25% נכות. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי לנכותו של התובע אין כל השפעה על תפקודו שכן שכרו לא נפגע כתוצאה מן התאונה ואין כל מקום לחשש שהוא יאלץ לעזוב את עבודתו שכן יש לו קביעות במשטרה. כך גם העובדה שהתובע לא קודם נובעת מן הפירמידה המשטרתית במחלקה בה הוא עובד שעל פיה אין לו לאן להתקדם. בסיכומיו מציע ב"כ הנתבעת לחשב את הפסדיו של התובע על בסיס נכות תפקודית של 3% נכות. לאחר שעברתי על עדותו של התובע ראיתי לקבוע כי אכן שיעור ההשפעה של פגיעתו על תפקודו נמוך משיעור הנכות הרפואית. התובע מצליח מזה שנים מאז התאונה להוסיף ולעבוד באותה מחלקה ובאותו תפקיד. הוא עצמו הודה כי הסיבה שאינו יכול להתקדם נובעת מן העובדה שמעליו ישנו רק סגן ניצב במחלקה ויש תקן אחד כזה והוא מאויש. משמע גם אילולא התאונה לא יכול היה התובע להתקדם מעבר לתפקידו הנוכחי במחלקה. שכרו של התובע לא נפגע בעקבות התאונה ובעצם ההשלכה היחידה שיש לתאונה על פי עדותו באה לידי ביטוי בצורך שלו בעזרה מחבריו ליחידה בעת יציאה לשטח. התובע עשה רושם אמין בעדותו ועל כן אני מאמינה לו שיש לו קושי בנשיאת ציוד כבד ככל שהוא נדרש לחקירה מחוץ למעבדה. אלא שהעובדה שלתובע קביעות בעבודתו והוא נותר בתפקידו חרף הפגיעה מזה 4.5 שנים, מלמדת כי השלכות הפגיעה בתאונה לא היו משמעותיות בכל הנוגע לשיעור השתכרותו. יחד עם זאת יש להביא בחשבון שכיום מוסיפים אנשים בעלי השכלה דוגמת התובע להוסיף ולעבוד לאחר גיל פרישה. כן יש להביא בחשבון כי יתכן, אם כי בהסתברות נמוכה, שבסיטואציות מסוימות יתבקש התובע לעזוב את עבודתו ואזי לפגיעה תהיה השפעה על כושר השתכרותו. בנסיבות אלו אני סבורה כי אין מקום לכימות הנכות התפקודית באחוז מדויק בכל הנוגע להשפעה על כושר ההשתכרות. בכל הנוגע להשפעת הפגיעה על תפקוד התובע במשק ביתו, חזקה שהתובע נזקק היום לעזרה של צד ג' בעבודות משק הבית הקשות. דיון בראשי הנזק הפסד השתכרות בעבר התובע לא סבל הפסדי השתכרות עד עתה ועל כן לא נתבע דבר בראש נזק זה. הפסד השתכרות בעתיד כאמור, מבקש ב"כ התובע להביא בחשבון הפסד של 25% משילוש השכר הממוצע במשק. לחילופין מבקש ב"כ התובע לערוך חישוב גלובלי שלא יפחת מ- 50% מחישוב אריתמטי. התובע השתכר בארבעת החודשים שעובר לתאונה סך של 90,453 ₪ ובניכוי מס הכנסה בשיעור המקסימאלי על פי החוק (שכן על פי תלושי השכר נוכה יותר), סך של 16,960 ₪ לחודש נומינאלית. בשנת 2006 השתכר התובע, בהתאם לתלושי השכר שהוצגו, סך של 18,750 ₪ לחודש לאחר ניכוי מס הכנסה מקסימאלי. משמע הייתה עליה בשכרו של התובע אף לאחר התאונה וחרף הקשיים אותם תיאר בעדותו. איני סבורה כי פסקי הדין בהם ביקש ב"כ התובע לתמוך טענתו יפים לענייננו. במקרה שבפניי מדובר בתובע שיש לו קביעות בעבודתו והעובדה שלא קודם בתפקידו לא נובעת מפגיעתו בתאונה אלא מפירמידת התפקידים במשטרה. זאת להבדיל ממצבו של התובע בעניין ע"א 998/91 עמי יפרח נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, מצוי במאגרים המשפטיים. שם התקבל התובע לעבודה זמן קצר עובר לפגיעתו בתאונה והמשך העסקתו באותו מקום כלל לא היה מובטח. כך גם בעניין ע"א 5148/05 ליאור קוגלמס נ' אביתר לוי ואח', מצוי במאגרים המשפטיים.שם דובר בתובעת קטינה שלגביה קיימת עמימות ראייתית באשר להערכת שיעור השתכרותה אילולא התאונה וכן שיעור השפעת הפגיעה על כושרה זה. במצב דברים זה קובע כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, כי יש לתת את הדעת לשתי החזקות שמשמשות ברגיל בעת פסיקת פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות אצל קטינים. היינו החזקה של הנכות הרפואית כבסיס לנכות התפקודית והחזקה של שיעור השכר הממוצע במשק. הוא מציין כי נתונים אלו צריכים להיות כעין מצפן שיסייע לבית המשפט לצורך הערכת סדרי הגודל של הפיצוי הראוי גם אם נערך על דרך החישוב הגלובלי (ראה שם בסעיף 9 לפסק הדין). כאמור במקרה שבפניי שיעור השתכרותו של התובע ידוע מזה שנים עובר לתאונה והוא ידוע גם שנים לאחר התאונה. כך גם ברי כי לתובע קביעות במשטרה ומכאן שהסיכוי לפיטוריו קטן. זאת במיוחד כאשר היום כבר חלפו 4.5 שנים מהתאונה ולא היה כל שינוי בתנאי העסקתו של התובע. נהפוך הוא, התובע עצמו העיד כי הערכות הממונים עליו טובות. באשר לשיעור העזרה שאותה מקבל התובע מחבריו לעבודה ואת שיעור הקושי בביצוע אותן עבודות שדורשות מאמץ פיזי, לא באה כל תמיכה בראיות זולת עדות התובע. אותה טענה בדבר הקושי בביצוע עבודות פיזיות שהן חלק מתפקידו של חוקר מז"פ, היא שמולידה את זכאותו לפיצוי בכלל. על בית המשפט להעריך את שיעור הקושי ככל שהתובע יידרש לעזוב את עבודתו הנוכחית ואת הסיכון שדבר כאמור יתרחש גם אם ראיתי ליתן אמון בעדותו של התובע לעצם הצורך. איני סבורה שנכותו בגין החולשה ברפלקס אכילס והירידה בתחושה בגפה בעלת השפעה תפקודית כלשהי. גם הנכות בגבו של התובע אינה כולה תפקודית לאור אופי עיסוקו בדרך כלל. יש להביא בחשבון שלתובע נותרו 19 שנים עד הגיעו לגיל פרישה. בשוקלי כל אלה ראיתי להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על - 300,000 ₪. נוכח החישוב הגלובלי לא ראיתי להביא בחשבון הפסדים בגין זכויות סוציאליות באופן נפרד. מכאן שלא ראיתי לקיים דיון בשאלה האם ראש נזק זה מהווה הרחבת חזית לאור העדרו מכתב התביעה כאשר התביעה הוגשה עובר לחקיקה המסדירה חובת המעבידים להפרשות פנסיוניות. עזרת הזולת התובע רווק המתגורר בגפו. נכותו בגין הפגיעה בגבו משפיעה על יכולתו לבצע את כל מטלות משק הבית. התובע העיד כי העסיק עזרה בשכר לאחר התאונה באופן קבוע. בכל הנוגע לשיעור ההשפעה של נכותו על יכולתו לבצע עבודות משק בית אני סבורה כי בנכות אכן יש כדי להגבילו בביצוע העבודות הקשות. מכאן הצורך בעזרה בשכר. בשוקלי את שיעור הנכות ואת השנים שעברו מאז התאונה, את תוחלת חייו של התובע ואת העובדה שהוא מתגורר בגפו, ראיתי לפסוק סך של - 80,000 ₪ לעבר ולעתיד בגין הצורך בעזרת צד ג'. הוצאות רפואיות ונסיעות התובע טוען כי בשל כאביו הוא נדרש לקנות כדורים ומשחות לשיכוך כאבים. לטענתו עלות ההשתתפות העצמית שלו ברכישת התרופות בקופת חולים עומדת על 50 ₪ לחודש. כן נדרש בשעתו לחגורה תומכת לגב ולהתייעצות אצל ד"ר גיבשטיין כאשר עלתה על הפרק השאלה אם ראוי ל ו לעבור ניתוח בגבו. ב"כ הנתבעת טוענת מנגד כי התובע צירף רק 3 חשבוניות לכל אותן שנים שמהתאונה ועד מועד הגשת תצהיר עדותו הראשית. מכאן מבקשת היא ללמוד כי התובע לא הוסיף לרכוש תרופות נוגדות כאבים. אני מקבלת את עדותו של התובע ולפיה הוא סובל מכאבים שמצריכים אותו להשתמש בנוגדי כאבים. אמנם נזק מיוחד לעבר יש להוכיח אך כאשר מדובר בקבלות על סכומים נמוכים מרבית האנשים אינם מקפידים לשמור אותן ולא ראיתי בשל כך שלא ליתן אמון בדברי התובע. ראיתי לפסוק בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד וכן בגין נסיעות מוגברות בעבר לצורך הטיפולים, סך של - 6,000 ₪. כאב וסבל ראיתי לקבוע את נכותו הרפואית של התובע על - 24% נכות. התובע לא היה מאושפז ומכאן שהפיצוי המגיע לו בראש נזק זה עומד על - 39,783 ₪. סה"כ הנזק עומד על - 425,783 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של - 425,783 ₪ בגין נזקיו תולדת הפגיעה בתאונה מיום 27.4.05. כן תשא הנתבעת בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ כחוק וכן בהוצאות משפט על פי קבלות. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים. ניתן היום, י"ט כסלו תש"ע, 06 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים. נכותתאונת דרכים