רקע: א. בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על סך, 248,978 ₪, בגין נזקי פריצה מיום 02/08/05. הפריצה התרחשה בדירת התובעים ברחוב יהודה הנשיא 43, ברמת אביב, ובמהלכה נגנבו מיטלטלין וכסף מזומן. הנתבעת ביטחה את הדירה בפוליסה מספר 206800052504 לתקופה שבין 01/01/05 ועד 31/12/05. התובעים פנו אל הנתבעת - חברת הביטוח הראל (להלן: "חברת הביטוח" או "הראל") בדרישה לתשלום תגמולי הביטוח, להם הם זכאים, מכח חוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים. טענות התובעים: ב. בסמוך לאחר הארוע, הגישו התובעים תלונה במשטרה, הודיעו לנתבעת על הפריצה, וזו שלחה שמאי מטעמה, אשר בדק וערך רישום אודות הפריטים שנגנבו. במקביל שוחחו התובעים עם סוכן הביטוח, מר שלמה נחמה (להלן: "סוכן הביטוח"), אשר מסר להם כי אין כל בעיה וכי התביעה אושרה, אולם יתכן וחברת הביטוח תבקש מהם לעבור בדיקת פוליגרף שיהיו חייבים להסכים לבצע, שאם לא כן תסרב חברת הביטוח לטפל בתביעה. ג. לאחר מספר ימים, הגיעו חוקרים מטעם הראל אל דירת התובעים ומסרו להם כי יהיו חייבים לעבור בדיקת פוליגרף ובמידה ויסרבו לבדיקה יחשבו על ידי חברת הביטוח כאילו אינם דוברי אמת והראל לא תפצה אותם בגין נזקי הפריצה. אחד החוקרים מסר לתובעים כי כדאי להם להסכים לעבוד את הבדיקה ובמצב דברים זה הוא מתחייב בשם הראל כי הבדיקה תבוצע מיידית. תוך 48 שעות לאחר הבדיקה, ייסגר התיק והראל תשלם את הפיצוי על פי הפוליסה ועל פי בדיקת השמאי מטעמה ללא כל בדיקות נוספות. ברם, אם לא יסכימו לעבור את הבדיקה, הבהירו החוקרים, יחל הליך "לא נעים" של ביצוע חקירות מרובות ובדיקות אודות הארוע. לאחר הבהרת החוקרים אודות שתי האפשרויות העומדות בפניהם, והואיל ולא היתה לתובעים כל סיבה לחשוש מביצוע הבדיקה, הסכימו התובעים לעבור את בדיקת הפוליגרף, והתובע חתם על הסכם ביום 23/08/05. ד. לאחר החתימה על מסמך ההסכמה לבדיקת הפוליגרף, המתינו התובעים לביצוע הבדיקה וחרף זאת, נודע להם כי חברת הביטוח החלה בביצוע חקירות רבות בעניין, מול שכני התובעים, בני משפחתם ורואה החשבון שלהם, תוך העלאת ספק ביושרם, ופגיעה בשמם הטוב. חקירת הראל נמשכה מספר חודשים, תוך הפרה ברורה של המוסכם בין התובעים וחוקרי חברת הביטוח. ה. התובע פנה לחוקרי הראל במספר הזדמנויות בדרישה כי תקוים בדיקת הפוליגרף ולא יבוצעו בדיקות אחרות, אולם חברת הביטוח בחרה שלא לעשות כן ולהמשיך בחקירותיה, חוקרי הראל הוסיפו כי החקירה בפני סיום ועל כן אין עוד צורך בבדיקת הפוליגרף, ועל התובעים לפנות להראל לשם קבלת הפיצוי המגיע להם. ו. על אף האמור, לאחר חלוף הזמן, הודיע חוקר הראל לתובע, כי עליו לעבור את בדיקת הפוליגרף. התובע סרב לכך בטענה כי הדבר סותר את המוסכם ביניהם והחוקר הבהיר כי על אף שלא נמצאה על ידם כל בעיה בתביעת התובעים, עומדת הראל על ביצוע בדיקת הפוליגרף, ואכן לאחר כארבעה חודשים מקרות הארוע, פנתה הראל אל התובעים ביום 29/11/05 בדרישה כי התובע יעבור את הבדיקה. ז. התובעים הודיעו לנתבעת, כי הסכם הפוליגרף בטל לאור התנהלותה והפרת המוסכם עם החוקרים מטעמה. כן פנו באמצעות סוכן הביטוח והודיעו כי אינם מתכוונים לעבור את בדיקת הפוליגרף ודרשו כי הראל תפצה אותם מיידית בגין כל נזקיהם מהארוע ועל פי המוסכם בפוליסה, בסך של 186,155 ₪ . חוקרי חברת הביטוח פעלו כשלוחיה, הטעו אותם והציגו בפניהם מצגי שווא. התובע חתם על המסמך היות והטעה על ידי החוקרים ו/או בשל טעות, ועל כן התובעים זכאים לבטל את המסמך. ח. בנוסף מבקשים התובעים כי חברת הביטוח תשלם להם ריבית מיוחדת לפי הוראות סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), בשיעור של 12% ובסך של 17,823 ₪, היות ותשלום תגמולי הביטוח לא היו שנויים במחלוקת. ט. התובע הינו איש עסקים בעל חברה גדולה בתחום מיזוג האוויר, על כן טוענים התובעים כי פעולות הנתבעת גרמו גם לפגיעה בשמם הטוב ופגיעה במוניטין, ובגין ראש נזק זה דורשים פיצוי בסך 45,000 ₪. טענות הנתבעת: י. הנתבעת טוענת כי פעלה בתום לב וכפי שכל מבטחת סבירה היתה נוהגת בנסיבות העניין. יא. לאחר הארוע, ובמסגרת בדיקת התביעה שהעלתה סתירות ואי בהירות אודות גובה דרישת הפיצוי, שלחה הראל אל התובעים שמאי וחוקר פרטי, אשר ערכו את הבדיקות על פי שיקול דעתם כמקובל בעסקי הביטוח. יב. מבדיקת נסיבות הארוע, עלה חשד למעורבותם של התובעים ו/או מי מטעמם בארוע ובנסיבות אלה פוליסת הביטוח חסרת תוקף לארוע. על כן, הובהר לתובע 1 כי עליו לחתום על הסכם לבדיקת פוליגרף אשר תחייבו ובמידה וימנע מביצוע הבדיקה לאחר החתימה על ההסכם, יהווה הדבר ויתור על כל תביעותיו בגין הארוע נשוא התביעה. יג. התובע 1, חתם על הסכם הפוליגרף מרצונו החופשי לאחר שקרא את ההסכם על סעיפיו (חמישה במספר) ואת האמור בו. התובע חתם מתוך ידיעה אודות תנאיו והשלכותיו, על כן, אל לו לתובע לטעון למצג שווא אודות הסכם הפוליגרף. על אף האמור, סרב התובע 1 לעבור את הבדיקה, לא שיתף פעולה עם הנתבעת ונהג עימה בחוסר תום לב, ובכך סיכל את השלמת בדיקת הנתבעת אודות מצב הכיסוי הביטוחי והנזק הנדרש. סירובו של התובע לבצע את הבדיקה מדבר בעד עצמו. יד. לא הופר כל הסכם עם התובעים, אלא להפך, היה זה התובע שהפר את ההסכם לבדיקת פוליגרף ובכך מנע את בירור תביעתם. התובעים הפרו את התחייבויותיהם בהתאם להוראות הפוליסה והדין, לא שיתפו פעולה עימה ונהגו בחוסר תום לב. טו. טענת התובעים בעניין פגיעה בשמם הטוב, הינה טענה קנטרנית ואין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. בנסיבות העניין, טוענת חברת הביטוח, כי אינה חבה כל חובת פיצוי בגין הארוע נשוא התביעה, ואין מקום לפסיקת ריבית עונשית. כמו כן, התובעים הפרו את חובתם להקטנת נזק ולאור סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, דין תביעתם להדחות. דיון: טז. הפוליסה הרלוונטית למועד הארוע נשוא התביעה, הופקה כחידוש של פוליסה קודמת שהיתה בתוקף בשנת 2004. הנתבעת הנפיקה את הפוליסה לאחר שביצעה באמצעות סוקר גמודן בדיקת מיגון בדירה וכן בדיקת שווי למיטלטלין של התובעים (תצהיר התובע , סעיף 3). יז. הנתבעת טוענת כי התעורר חשד למעורבות התובעים בארוע נשוא התביעה. לא מצאתי כל בסיס לקיומו של חשד זה ואין די בהעלאת הטענות לביסוסן. בניגוד, לטענות הנתבעת לעניין החשדות שעלו בעניין מעורבות התובעים או מי מטעמם בארוע נשוא התביעה, שמאי הנתבעת ציין בחוות דעתו (עמוד 7 לחוות הדעת), כי על פי התרשמותו וממצאי החקירה שבוצעה בעניין, הארוע התרחש. דו"ח החקירה מטעם הנתבעת מעלה גם הוא כי אין חולק לעניין קרות הארוע, והחשדות התעוררו אך בשל התנהגות הפורצים שאינה סבירה בעיני החוקר. יח. בדיקת הפוליגרף - הסכם הביטוח שבין הצדדים אינו כולל סעיף המתנה את תשלום תגמולי הביטוח בבדיקת פוליגרף, ולו היה כולל סעיף כאמור, ספק רב אם היה לו תוקף, או שהיה נדון כתנאי מקפח בחוזה אחיד. הלכה פסוקה היא כי בדיקת פוליגרף יכולה לשמש כראיה בהליך אזרחי בכפוף להסכם בין הצדדים, ועל פי שיקול דעת בית המשפט בהתחשב במכלול הנסיבות. (עא 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446). יט. מה משמעות הסרוב לבצע את הבדיקה? "אכן לעיתים תהיינה לסירובו של מבוטח להיבדק בפוליגרף השלכות על הערכת מהימנותו.. אך אין מקום להפריז, אף בהליך אזרחי, בחשיבות הסירוב, ואין לנתקו מיתר הנסיבות, כשממילא אין תוצאות הבדיקה מוכרת כאמצעי בטוח ואמין לגילוי האמת..." (עא 551/89 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב סדובניק, פ"מ מו(3) 158, 163). כ. מה היו נסיבות החתימה על ההסכם בענין בדיקת פוליגרף? - ביום 23/08/05, ביקרו חוקרים מטעם הנתבעת, אשר שלח השמאי מטעמה לבית התובעים, והחתימו את התובע על הסכם הפוליגרף. התובע טען בעדותו: "יושבים אצלי בבית אנשים שאני מחשיב אותם למהימנים, והם אומרים שזה התנאי לתשלום תוך 48 שעות, ולכן חתמתי" (פרוטוקול, עמוד 12, שורות 24-25). הנתבעת טענה כי התובע הינו אדם שיש בידו להבין תוכנו של הסכם, ומשחתם על הסכם הפוליגרף וודאי שהבין את תוכנו והשלכותיו. כא. אני מעדיף את גרסת התובע באשר לנסיבות החתימה על הסכם הפוליגרף, ובהתאם לכך אני קובע כי בדין חזר בו התובע מהסכמתו לקיום הבדיקה. התובע הוטעה לחשוב על ידי החוקרים כי אם יסכים לביצוע הבדיקה אזי תבוצע הבדיקה באופן מיידי (48 שעות) ונוסף על כך, הנתבעת לא תבצע כל חקירה ובדיקה נוספת. עוד נאמר לו כי בכפוף לתוצאות הבדיקה ישולמו תגמולי הביטוח תוך 48 שעות מביצוע הבדיקה. עוד הובהר לו סירוב לחתום על ההסכם ולבצע את הבדיקה יגרור את דחיית התביעה על ידי חברת הביטוח. מבוטח הדורש ממבטחתו לשפותו בגין מקרה ביטוח, אינו נמצא בעמדת מיקוח שווה, ויחסי הכוחות עומדים לטובתה של חברת הביטוח. במיוחד נכון הדבר, כשלא נאמר לו שהוא רשאי לסרב לחתום, ואדרבה, נאמר לו במפורש, כי חתימתו על ההסכם מהווה תנאי לקבלת תגמולי הביטוח. לחברת הביטוח קמה חובת גילוי מיוחדת, הן מכוח סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, והן מכוח חובת תום הלב לפי סעיף 39 לחוק הנ"ל, לפיהן עליה "להסביר למבוטח, הסבר היטב, על מה הוא חותם" (עא 551/89, שם, עמוד 165). כב. לעומת עדות התובע, לא הציגה הנתבעת ראיה כלשהי באשר לנסיבות החתימה על הסכם הפוליגרף, ולא התייחסה כלל במסכת ראיותיה לנושא זה, למרות שהוא נדבך מרכזי בהגנתה. הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעם החוקר מטעמה (משה יחיאל - אשר החתים את התובע על הסכם הפוליגרף) ולטענתה לא צלחו ניסיונותיה להביאו לעדות (פרוטוקול, עמוד 14, שורה 21). בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 06/06/07, כי על הנתבעת לדאוג להתייצבות העד (החוקר), הגישה הנתבעת ביום 29/06/07, תצהיר מאת החוקר המתאמן (שהתלווה לחוקר מטעמה) בלבד. ביום 06/03/08, מסר ב"כ הנתבעת לביהמ"ש, כי לא עלה בידו לזמן את החוקר (משה יחיאל) שערך את החקירה, הואיל ועזב את המשרד והקשר עימו נותק (פרוטוקול, עמוד 24, שורות 5-11). כג. התובע 1 העיד כי חוקרי הנתבעת הגיעו לדירתו עם מכשיר הקלטה. הנתבעת יכלה להציג את השיחה האמורה בבית המשפט (פרוטוקול, עמוד 12, שורה 34), אך נמנעה מעשות זאת, והדבר מחזק את עדות התובע בענין זה. על יסוד כל אלה אני קובע כי הנתבעת פעלה שלא כדין בהחתימה את התובע, באמצעות חוקריה, על הסכם לביצוע בדיקת פוליגרף, מבלי לגלות את אזנו באשר לזכויותיו בענין זה, ותוך הטעית התובע בדבר ביצוע הבדיקה באופן מיידי, שלאחריה ישולמו לו תגמולי הביטוח. הסכם הפוליגרף נכרת תוך הטעיית התובע, ולאחר מכן הופר ברגל גסה על ידי הנתבעת. בדין ביטל התובע את הסכם הפוליגרף וסרב לביצוע הבדיקה. סירוב זה אינו מעלה ואינו מוריד לענין זכותו של התובע לתגמולי ביטוח. אדרבה, בגין הפרת הסכם הפוליגרף על ידי הנתבעת, ועוגמת הנפש שנגרמה לתובעים כתוצאה מהפרת הסכם זה והחקירה שנערכה בעקבותיו, ובגין הפרת חוזה הביטוח וסירוב הנתבעת לשלם לתובעים תגמולי ביטוח בשל חשדות מופרכים שאין בהם ממש, זכאים התובעים לפיצויים בסך 20,000 ₪, וכן לריבית מיוחדת שתושת על הנתבעת בהתייחס לתגמולי הביטוח בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, בשיעור של כפל הריבית הקבועה בחוק פסיקת ריבית והצמדה. כד. מקרה הביטוח - כאמור, מקרה הפריצה לא נסתר על יד חוקרי הנתבעת וכל שנטען הוא כי עלו תמיהות לגבי נסיבות הפריצה. התובעים הוכיחו את מקרה הפריצה באמצעות עדויות התובעים עצמם ועדויות נוספות של שכן שהגיע למקום לאחר הפריצה. עד זה מעיד על מראה הדירה לאחר הפריצה ועדותו תואמת את עדויות התובעים. הנתבעת ביקשה להיבנות מן הטענה שכביכול נמסר לחוקרים שדלת הדירה היתה נעולה בעת שהתובעים חזרו לדירתם ומצאו כי נפרצה. שמאי הנתבעת קבע בחוות דעתו (עמוד 2 לחוות הדעת), ואף הדגיש את האותיות, כי התובע עלה עם בני משפחתו לדירה "ובהגיעם מצאו כי הדלת סגורה ונעולה". עם זאת, בבית המשפט העיד השמאי כי במסגרת ביקורו בדירה ערך גביית עדות, אשר לא צרף לחוות דעתו וכי אינו יודע לומר היכן ציין התובע כי הדלת הייתה נעולה. בנוסף הוסיף השמאי, כי כתב בחוות הדעת שהדלת הייתה טרוקה (ולא נעולה) וכי הסתמך גם על עדות החוקר (פרוטוקול, עמוד 16, שורות 19-33). דו"ח החקירה אינו חלק מחומר הראיות, הואיל ולא הוגש כדין. אני מאמין לגרסת התובעים. לא מצאתי כי מסרו למאן דהוא שהדירה היתה נעולה. שוכנעתי כי מדובר באינטרפטציות שהוענקו לדברי התובעים על ידי החוקרים, אשר אפשר ששמעו מהרהורי ליבם. התובעים העידו כי הדלת היתה סגורה (טרוקה), וכי כבר בהגיעם חששו כי משהו לא בסדר, הואיל וראו את האורות דולקים מלמטה. התובעת הקדימה לעלות ופתחה את הדלת, והתובע הגיע למקום מיד אחריה. בהגיעם ראו כי הדירה נפרצה, ותכולתה נגנבה בחלקה. לאחר מכן הגיע למקום השכן אשר ראה את שראו התובעים. על יסוד כל אלה, ובהיעדר ראיות לסתור אני קובע כי התובעים הוכיחו את מקרה הביטוח, ולא נותר לדון אלא בהיקף הנזק וסכום תגמולי הביטוח להם הם זכאים. כה. הפוליסה הרלוונטית למועד התביעה, קובעת כי ביטוח התכולה הינו לפי ערך כינון (פוליסת הביטוח, דף 2). התובעים דורשים פיצוי בגין מספר ראשי נזק, שיידונו כסדרם, לקמן. כו. כסף מזומן - התובעים טענו כי נגנב מביתם סכום כסף גבוה אותו אחסנו בסמוך לארוע, מדו"ח חוקר הנתבעת (סעיף 11 לדו"ח) עולה כי מדובר בסכום של 300,000 ₪, כן העיד רו"ח ציון יהב, כי היה ידוע לו על סכום כסף גבוה שמקורו בכספי ירושה (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 1-3). הכסף היה מאוכסן במעטפה, בבוידם, בחדר הילדים בתעלה השרשורית של המזגן (פרוטוקול, עמוד 12, שורה 39). התביעה בגין ראש נזק זה עומדת על 1% מסכום ביטוח התכולה (כמוסכם בפוליסה), על סך 5,450 ₪. אני מקבל את התביעה בגין ראש נזק זה, בסך 5,450 ₪. כז. פרטי ציוד ומיטלטלין - התובעים טענו כי נזקם בגין ראש נזק זה עומד על 180,705 ₪. את הרשימה המפרטת את הפריטים החסרים ערכו התובעים (נספח ו' לתצהיר התובעים), בהתייחס לדו"ח סוקר שנערך מטעם הנתבעת. לטענת התובע, אמנם חלק מהפריטים החסרים לא נכללו בדו"ח הסוקר, הרלוונטי לארוע נשוא התביעה, אולם הפריטים היו כלולים בדו"ח הקודם (פרוטו', עמוד 10, שורות 14-17). התובעת העידה, כי לאחר הגיעם הביתה, ראו את הנזקים "בגדול", גילו כי המעטפה עם הכסף ריקה, כי הכספת נעקרה ממקומה וכי בבית שררה מהפכה והאורות דלקו בכל הבית. הארונות במטבח ובסלון היו פתוחים, חדר השינה היה הפוך והבגדים מושלכים מחוץ לארונות (פרוטוקול, עמוד 9, שורות 8-28). התובע הוסיף, כי התמונות הוזזו ממקומן, הטלוויזיה (פלאזמה) ומערכת הסטריאו מנותקות בצד והכבלים מגולגלים (פרוטוקול, עמוד 10, שורות 31-33). התובע העיד כי בהיותו איש צבא לשעבר, מסר לשוטר שהגיע לאחר הארוע, כי בתוך הכספת שנעקרה ממקומה היה אקדח שנגנב וזאת לאחר שנשאל אם יש "משהו קריטי שאני צריך לדווח עליו" (פרוטוקול, עמוד 10, שורות 13-14). אני מקבל את עדות התובעים באשר לרשימת הפריטים שנגנבו, וכל שנותר לדון הוא בגובה תגמולי הביטוח המגיעים לתובעים בגין פריטים אלה. שמאי הנתבעת העיד כי ערך שיפוי הוא בדרך כלל עד 35% מערך הכינון וכי במקרה כשאינו מאמין למבוטחים הוא מפחית בלאי גבוה יותר. במקרה זה הפחית השמאי במקרים מסוימים עד כדי 40% מערך הכינון. שמאי הנתבעת לא סיפק הסברים מניחים את הדעת באשר לפערים שבין הערכים הקבועים בדו"ח הסוקר כערכי כינון לאלה שנקבעו על ידו. הואיל ושוכנעתי כי התובעים זכאים לתגמולי ביטוח בערכי שיפוי בגין הפריטים שנגנבו, והואיל והתברר כי היחס בין ערכי כינון לערכי שיפוי נקבע על דרך האומדן, אני רואה להעמיד את תגמולי הביטוח על ערכי הכינון שנקבעו בדו"ח הסוקר, בהפחתה של עד 15%, ולא פחות מערכים שאושרו על ידי שמאי הנתבעת. הערכים כולם - נכונים למועד הפריצה. להלן פירוט תגמולי הביטו המגיעים לתובעים בגין פריטי הציוד השונים: בגין 5 דרכונים שנגנבו מהכספת - 665 ₪. בגין האקדח שנגנב - 3,600 ₪ (דו"ח סוקר בניכוי 10%); על פי דו"ח הסוקר גמודן משנת 2004 (נספח א' לתצהירה של הגברת דורית ברנר מטעם הנתבעת, וכן צורך לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים), הרלוונטי גם למועד הארוע נשוא התביעה, ובהשוואה לרשימת התובעים בדבר הפריטים החסרים, נראה כי שישה מתוך שבעת התכשיטים המפורטים בסקר נגנבו. להלן פירוט התכשיטים המופיעים ברשימת התובעים, בדו"ח הסוקר, ובחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת: פריט דרישת התובעים ד"ח סוקר הערכת שמאי - כינון הערכת שמאי - שיפוי שעון רולקס 26,000 19,600 19,600 17,600 טבעת יהלום 23,000 23,000 23,000 23,000 עגילים 9,000 9,000 9,000 9,000 שעון טיסו 3,000 3,000 3,000 3,000 עגילים חישוק 500 500 500 500 שעון סאב 1,900 1,300 1,300 1,000 בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 54,205 ₪. 4. בנוסף דורשים התובעים פיצוי בגין 7 תכשיטים נוספים שנגנבו ולא דווחו בסקר, בערך כולל של 29,440 ₪. שמאי הנתבעת העריך את סכום הכינון 20,010 ₪ וערך השיפוי בסכום זהה. בענין זה, בהיעדר ביסוס לסכום התביעה אני מעדיף את הערכים שקבע שמאי הנתבעת. בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 20,010 ₪. 5. תמונה של קדישמן הוערכה בדו"ח סוקר בסך של 24,000 ₪. שמאי הנתבעת קבע לה ערך כינון של 18,000 ₪ וערך שיפוי של 10,000 ₪. לא שוכנעתי כי יש בסיס לקביעות אלה. בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 20,400 ₪. (ד"ח סוקר בניכוי 15%). 6. מצלמות - בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 10,625 ₪. (דו"ח סוקר ודו"ח שמאי הנתבעת בניכוי 15%). 7. פריטי לבוש - רכיב ביגוד מופיע בדו"ח הסוקר בסכום כולל של 50,000 ₪. מחד גיסא, אין בסיס לסטיה מערכי הכינון שקבע שמאי הנתבעת, ומאידך גיסא זכאים התובעים בענין זה לערכי כינון באשר מדובר בפריטי ציוד שרכישתם מחדש חיונית. בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 8,470 ₪. (ערך כינון לפי דו"ח שמאי הנתבעת) 8. תמרוקים ובשמים - בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 16,550 ₪. (ערך כינון לפי דו"ח שמאי הנתבעת, מן הטעמים דלעיל) 9. שונות - בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 3,655 ₪. (ערכי תביעה בניכוי 15%) 10. תיקון מסך פלזמה, והחלפת מנעולים - בגין רכיב תביעה זה זכאים התובעים לתגמולי ביטוח בסך 1,200 ₪. (ערכי תביעה כנגד קבלות). סוף דבר: כח. על יסוד כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים: (1) פיצויים בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום; (2) תגמולי ביטוח בסך 144,830 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2/8/05. הפרשי הצמדה וריבית על רכיב זה יחושבו על פי כפל הריבית הקבועה על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה; (3) אגרות משפט כפי ששולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום כל תשלום; (4) שכ"ט עורך דין בשיעור 15% ומע"מ מהסכום הפסוק (צירוף פריטים 1 ו-2 לעיל), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום; (5) שכר בטלת התובעים במסגרת הליכים אלה בסך 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום. התשלום ישולם תוך 30 יום. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום. ניתן היום, 26 במאי, 2008 (כ"א באייר תשס"ח). המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. ישי קורן, שופט בימ"ש השלום ת"א - יפופוליסהפריצהתביעת ביטוח