מהלך הדיון וטענות הצדדים 1. בפני בקשתה של המבקשת כי תינתן לה רשות להתגונן בפני התביעה אשר הגישו כנגדה המשיבים בסדר דין מקוצר, במסגרת ת.א. (אשדוד) 507/08. 2. תחילתם של ההליכים בין הצדדים ביום 31/1/2008 עת הגישו המשיבים את כתב התביעה לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א. 14714/08). 3. ביום 17/3/2008 הורה כב' הש' חיים טובי, לאור טענת המבקשת בדבר חוסר סמכות מקומית, על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט השלום באשדוד. 4. בכתב התביעה נטען ע"י המשיבים כי ביום 29/3/2007 נחתם הסכם שכירות בינם לבין המבקשת ולפיו התחייבה לקיים את הוראות ההסכם, כולל תשלום דמי שכירות ותשלום לרשויות השונות. 5. למרות התחייבויותיה אלה, טענו המשיבים בכתב התביעה, חדלה המבקשת ולא שילמה את התשלומים לעיריית אשדוד וכתוצאה מכך עוקל חשבון הבנק של המשיב מס' 1. 6. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשת הפרה הוראות נוספות של הסכם השכירות בכך שהתירה לבנה להתגורר עימה במושכר באופן קבוע ואף הכניסה למושכר מספר חתולי רחוב, ללא הסכמת המשיבים. 7. עוד נטען בכתב התביעה כי המבקשת מתחזקת את המושכר בצורה רשלנית ולא ראויה, בכוונת תחילה, וגורמת לנזקים רבים ולהטרדות שווא למשיבים. 8. המשיבים טענו כי הסכם השכירות בוטל על ידם ביום 14/1/2008 ולפיכך המבקשת היא בבחינת משיגת גבול במושכר ולפיכך ביקשו מבית המשפט להורות על פינוייה מהדירה. 9. ביום 10/4/2008 הגישה המבקשת את בקשתה למתן רשות להתגונן בפני התביעה. 10. ביום 14/5/2008 הגישה המבקשת בקשה לתיקון בקשתה למתן רשות להתגונן ובהחלטתי מיום 12/6/2008 הרשתי למבקשת לתקן את בקשתה. 11. בבקשת הרשות המתוקנת טוענת המבקשת כי המשיבים גרמו לה לחתום במרמה על חוזה שכירות חדש, בו קיצרו את תקופת השכירות בשנה תמימה ואף העלימו את החוזה ה"מתוקן" . 12. לראייה הציגה המבקשת, במצורף לבקשתה, חוזה שכירות חתום על-ידי הצדדים אשר בסע' 6 בו נאמר (לאחר תיקונים בכתב יד) כי: "השוכר נותן אופציה למשכיר על המשך ההשכרה לשנתיים נוספות, תהייה אופציה לחידוש החוזה". כלומר, לפי הסכם זה, תקופת השכירות המקסימלית אשר הוסכמה בין הצדדים היא עד ליום 15/4/2010. 13. לעומת זאת, בהסכם אשר צורף לכתב התביעה וצורף אף הוא לבקשה המתוקנת למתן רשות להתגונן, נרשם בסע' 6 כי: "השוכר נותן אופציה למשכיר על המשך השכרה לשנה נוספת בתום החוזה הנוכחי (אופציה לחידוש חוזה).". 14. עוד טענה המבקשת כי המשיבים עושים כל שלאל ידם לפנותה מהדירה וכי טענתם כי חשבונו של המשיב מס' 1 עוקל בשל חובותיה לעירייה אינה נכונה שכן החשבון עוקל, לטענתה, בשל אי-סדרים בתשלומים בתקופה שלפני תקופת השכירות. 15. עוד טענה המבקשת כי היא משלמת את כל תשלומי הדירה כמו חשמל וועד הבית וכי אף בעל חיים אינו מתגורר עימה בדירה. 16. לבסוף טענה המבקשת כי גם בנה אינו מתגורר עימה באורח קבע בדירה וכי ילדיה ונכדיה מגיעים לבקרה בשבתות וחגים. 17. המבקשת צירפה לבקשתה מכתב הנחזה להיות חתום ע"י עיריית אשדוד ולפיו עיקול הבנק שהוטל על חשבונו של המשיב מס' 1 הוטל בשל חובות בגין שנת 2005 ובגין חובות בגין שנת 2007 (עד ליום 14/4/2007). 18. עוד צירפה המבקשת את אישורו של יו"ר ועד הבית לפיו שילמה את חובות הבניין והועד כנדרש. 19. ביום 15/6/2008 התקיים דיון בבקשה בפני והמבקשת נחקרה על תצהירה. בחקירתה טענה המבקשת כי היא זכאית בתור תושבת ותיקה להנחה של 40 אחוז בארנונה ולכן ניגשה למשרדי העירייה ונאמר לה כי הפקיד המטפל בעניין יימצא רק בשבוע הבא. המבקשת חזרה על טענתה בתצהירה כי העיקול על חשבונו של המשיב מס' 1 נובע מחובות הקודמים לתקופת השכירות. 20. המבקשת טענה בחקירתה כי לפני כ-9 חודשים העבירה את החשבונות בעירייה על שמה. 21. המבקשת טענה כי היא מתקשה להגיע למשרדי העירייה בתחילת השנה משום שילדיה עוזרים לה בנושאים אלה והמדובר, בין היתר, בבת שהיא אם חד-הורית. 22. המבקשת טענה כי למיטב הבנתה המשיבים צריכים לפנות אליה ולבקש את תשלום דמי השכירות משום שהם חייבים לה כספים מדמי השכירות של השנה שעברה שכן שער הדולר ירד. המבקשת אישרה שלא שלחה שיקים למשיבים ולטענתה לא ידעה לאיזה מען לשלוח את השיקים וכי על הצדדים לערוך התחשבנות בנוגע להפרשי שער הדולר. במהלך החקירה הציגה ב"כ המשיבים למבקשת מכתב של עו"ד ירון אטיאס שטיפל בזמנו מטעם העירייה בעיקולים שהוטלו על חשבונם של המשיבים וממנו עולה מפורשות, כדברי ב"כ המשיבים, שהעיקולים נוצרו כתוצאה מכך שהמבקשת לא שילמה את דמי השכירות. בתשובתה כפרה המבקשת בעובדה כי העיקול הוטל בשל חובות שנובעים מתקופת השכירות אך אישרה כי קיבלה אורכות מעו"ד אטיאס לתשלום דמי הארנונה. 23. המבקשת העידה כי בסופו של דבר שילמה את דמי הארנונה וממילא החיוב על שמה ולא על שמו של המשיב מס' 1. המבקשת לא ידעה לומר מתי בדיוק העבירה את החיוב על שמה, אם כי טענה כי היה לפני מספר חודשים ולא בתקופה האחרונה. 24. המבקשת טענה כי הסכסוך בינה ובין המשיבים החל לאחר שהמשיבה מס' 2 התקשרה אליה והודיעה כי ברצונם של המשיבים למכור את הבית. המשיבה מס' 2 הציעה למבקשת פיצוי אם תעזוב את הדירה והמבקשת, לדבריה בחקירה נגדית, סירבה להצעה משום שרצתה לגור בדירה לתקופה ארוכה. 25. המבקשת אישרה בחקירתה כי סוכם בין הצדדים שלאחר שנתיים יעלו דמי השכירות ב- 10%. אלא שלטענת המבקשת הייתה לה אופצייה לשכור את הדירה לשנתיים נוספות. 26. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. 27. ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי חוזה השכירות בין הצדדים נחתם לטווח ארוך ובו ניתנה אופציה למבקשת להאריך את חוזה השכירות לשנתיים נוספות. 28. עוד טען ב"כ המבקשת בסיכומיו כי המשיבה מס' 2 החתימה את המבקשת, בתואנות שווא, על חוזה "מתוקן" ובו שונתה תקופת האופצייה מתקופה של שנתיים לתקופה של שנה אחת בלבד. המבקשת הסכימה להעלאה של דמי השכירות לשנה השלישית אך לא הסכימה לקיצורה של תקופת האופציה. 29. ב"כ המבקשת הוסיף כי הטענה כי עיקול חשבונות הבנק של המשיבים נבע מחובות של המבקשת לעירייה היא חסרת בסיס לחלוטין וכי מכתבו של מר ירון אטיאס, שאינו עובד עוד בעיריית אשדוד וניתן לפי מיטב זכרונו אינו מהווה ראייה של ממש בעניין זה. 30. ב"כ המבקשת טען כי החובה האקטיבית להודיע על חילופי המחזיקים בנכס מוטל על המשיבים ולא על המבקשת. 31. עוד טוען ב"כ המבקשת כי המבקשת אינה מתנגדת לתשלום דמי השכירות אלא שעל פי סע' 1 להסכם בין הצדדים יש לקזז את הפרשי השערים בגין ירידת ערכו של הדולר והמשיבים מתחמקים מעריכת חשבון זה משום שהם מעוניינים שהמבקשת תפר את הסכם השכירות ותפונה מן המושכר. 32. לבסוף טען ב"כ המבקשת כי תצהירה של המבקשת לא נסתר וכי טענותיהם של המשיבים בדבר מגורי בעלי-חיים בדירה ו/או (להבדיל) מגורי בנה באורח קבע בדירה הינן חסרות בסיס לחלוטין. 33. ב"כ המשיבים סיכמה טענותיה בכתב וטענה כי גרסתה של המבקשת קרסה וכל כזביה נחשפו אחד לאחד, כלשונה. ב"כ המשיבים טענה כי המבקשת טענה בדיון שאינה יודעת לקרוא וטענה זו הובררה כטענה שקרית. 34. ב"כ המשיבים טענה כי המבקשת נותרה בנכס מבלי לשלם דמי שכירות וטענותיה כי אינה יודעת למי עליה לשלוח את השיקים היא טענה שאין לקבלה. 35. ב"כ המשיבים טענה בסיכומיה כי המבקשת הפרה וממשיכה להפר את הסכם השכירות. לטענתה לא שילמה המבקשת את דמי השכירות מיום 15/4/2008 ועד ליום הדיון. לטענתה המבקשת אינה משלמת את תשלומי הארנונה וגרמה בכך לנזקים כבדים למשיבים. 36. עוד טענה ב"כ המשיבים כי המבקשת הודתה בכך שלא איפשרה למשיבים להיכנס לדירה כמוסכם בסע' 2(ו) להסכם בין הצדדים. 37. לטענת ב"כ המשיבים תקופת ההסכם נסתיימה ביום 15/4/2008 ובשל ההפרות היסודיות שציינה אין המבקשת זכאית לתקופת האופציה הנקובה בחוזה. 38. ב"כ המשיבים טענה כי אין למבקשת טענות ממשיות מלבד תירוצים מדוע לא שילמה את דמי השכירות ושאר התשלומים בהתאם להסכם. 39. עוד טענה ב"כ המשיבים כי לאור הודאתה של המבקשת כי לא שילמה ארנונה מתחילת שנת 2008 הרי שאין להניח לה להמשיך ולהתגורר בנכס נשוא ההסכם. דיון והכרעה 40. דין הבקשה להתקבל. 41. ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי: "מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי - י.ב.). 42. לא ניתן לומר כי הגנתה של המבקשת "קרסה" במבחן החקירה הנגדית וכי התבררה כהגנת בדים בלבד. 43. העילות העיקריות שנטענו בכתב התביעה כעילות לפינוייה של הנתבעת היו: א. אי-תשלום מיסי העירייה - דבר אשר גרם להטלת עיקול על חשבונם של המשיבים - המבקשת הכחישה בחקירתה עובדה זו והציגה מסמך התומך בגירסתה. גם אם הציגו המשיבים מסמך אחר, הרי שבשלב זה של הדיון אין בידי בית המשפט הכלים העובדתיים להכריע בין המסמכים המנוגדים - דבר המצריך בירור עובדתי וקביעות מהימנות החורגות ממסגרתה של בקשת רשות להתגונן. ב. הכנסת בעלי חיים לדירה בניגוד להסכם - המבקשת הכחישה נחרצות דבר זה בתצהירה ולא נחקרה על כך בחקירתה הנגדית. ג. התרת מגורי קבע לבנה של המבקשת בדירה בניגוד להסכם - גם טענה זו הוכחשה נמרצות ע"י המבקשת בתצהירה והיא לא נחקרה על כך חקירה של ממש בחקירתה הנגדית. ד. מניעת כניסת המשיבים לדירה לשם הצגתה לרוכש פוטנציאלי - גם בנקודה זו לא נחקרה המבקשת חקירה נקודתית והודאתה בעניין זה כי סירבה להצעת המשיבים נגעה יותר לעניין יציאתה המוקדמת מן הדירה בהסכמה מאשר לעצם הצגתה לרוכש פוטנציאלי, כפי שניתן להתרשם מדבריה בפרוטוקול: "לא. אחרי 4 חודשים שאני גרה שם, אני נכנסתי ב-15/4 ובאוגוסט התקשרה אלי X שהיא רוצה למכור את הבית, ושהיא רוצה להביא מישהו לראות את הבית והיא תפצה אותי לחודשיים אם אני אעזוב את הבית. לא הסכמתי. אמרתי לה שאני חיפשתי כל החיים שלי בית ואני מבוגרת ואין לי כוח כל שנתיים וכל שנה לעבור דירה וזה העניין שאני הסכמתי להשכיר את הדירה, שזה לטווח ארוך, כשדיברתי איתה היא אמרה לי שזה לטווח ארוך.". לטעמי ברור כי הביטוי "לא הסכמתי" נסב על העזיבה המוקדמת של הדירה ולא על עצם הצגתה לרוכש פוטנציאלי ומכל מקום ב"כ המשיבים לא מצאה לנכון לדוק פורתא בעניין זה עם המבקשת בחקירתה הנגדית. 44. כמו כן, לא יהא זה מדויק לומר כי למבקשת יש רק טענות בעל-פה כנגד המסמך בכתב (חוזה השכירות בין הצדדים אשר הסתיים לטענת ב"כ המשיבים) וזאת לאור כפל החוזים החתומים על-ידי הצדדים. עצם קיומם של חוזים כפולים תומך, ולו לכאורה בשלב זה, בטענותיה של המבקשת בדבר אופן החתמתה על החוזה השני בזמן. בחוזה המאוחר בזמן הופכת האופצייה של שנתיים נוספות לאופצייה של שנה אחת בלבד כאשר סע' 8 קובע כהאי לישנא: "אחרי סיום 2 שנות חוזה במידה ושני הצדדים יסכימו על המשך חוזה לשנה השלישית מחיר שכירות הדירה יעלה ב-10%"(ההדגשה שלי - י.ב.). 45. המבקשת לא נחקרה בנקודה זו על תצהירה ולא הוברר בחקירתה מדוע, אם בכלל, תסכים לשינוי תקופת האופציה ואיזו תמורה, אם בכלל, הוצעה לה תמורת הסכמה זו. גירסתה של המבקשת כי הוחתמה על חלק זה של החוזה המאוחר תוך הטעייתה לא נסתרה בחקירתה הנגדית וגירסתה בעניין זה לא "התמוטטה". זאת, כמובן, מבלי לקבוע כל ממצא באשר לנכונותה של גירסה זו או מהימנותה. 46. לפיכך, לא ניתן לקבוע, בשלב זה של הדיון, בלא קביעת ממצאי מהימנות, כי גירסתה של המבקשת בדבר אופן החתמתה על החוזה המאוחר בזמן, מהווה הגנת בדים. 47. לפיכך, מכל המקובץ, סבור אני כי יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה. 48. אם כי, לאור העובדה כי המבקשת הודתה כי לא שילמה את דמי השכירות מזה כשלושה חודשים (לאחר הגשת התביעה), אני רואה מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצידה של המבקשת. 49. המבקשת תפקיד, בידי ב"כ המשיבים, בתוך 20 מיום קבלת החלטתי זו, סך של 3,740 ₪, בגין שלושה חודשי שכירות עבורם לא שילמה (בניכוי הפרשי שער הדולר לשנת השכירות הראשונה) וזאת כתנאי למתן רשות להתגונן בפני תביעה זו. 50. ב"כ המשיבים תודיע בתוך 30 יום מיום קבלת החלטתי זו האם הופקדו הכספים ובהתאם לאמור בהודעה ייקבע המשך הדיון בתביעה זו. ניתנה היום כ"ח בסיון, תשס"ח (1 ביולי 2008) בלשכתי בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים יניב בוקר - רשם בקשת רשות להתגונן