הגשת חוות דעת משלימה 1. בפני בקשה מטעם הנתבעים, להוצאת חוות דעת רפואית נוספת אשר צורפה לתחשיב הנזק מטעם התובעת. 2. רקע עובדתי ענייננו בתביעה בגין רשלנות רפואית. כנטען בכתב התביעה, התובעת, ילידת 1950, אושפזה בבית חולים "קפלן" (הנתבע 1) ביום 11.1.2004, לצורך ניתוח לתיקון דליפה בשלפוחית השתן, אשר בוצע ביום 15.1.04, על ידי רופאי בית החולים, הם הנתבעים 2 ו-3. לטענת התובעת, הניתוח בוצע ברשלנות ובגינו נאלצה לעבור שלושה ניתוחים נוספים, בגינם היא סובלת מכאבים עזים ונזקקת לשימוש בתרופות שאינן כלולות בסל התרופות, ועלותן החודשית גבוהה. התובעת הגישה, בצירוף לכתב תביעתה, את חוות דעתו של פרופ' ורדי, כמומחה רפואי מטעמה בתחום האורולוגיה. ביום 7.6.07 הגישו הנתבעים חוות דעת נגדית מטעמם, אשר נערכה על ידי ד"ר אלקלעי, בתחום האורוגניקולוגיה. לתחשיב הנזק שהוגש במסגרת הליכי ק.מ. צרפה התובעת את חוות דעתו של ד"ר שינפלד, מנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים "שערי צדק", על הצורך להיזקק לתרופת ה"אלמירין" לצמיתות, שאינה כלולה בסל התרופות. בבקשה זו עותרים הנתבעים להוצאת חוות הדעת של ד"ר שינפלד, מתחשיב הנזק של התובעת. 3. טענות הצדדים הנתבעים מתנגדים להגשת חוות הדעת שכן לטענתם, הדין אינו מתיר הליך בו מומחה מטעם התובעת, לאחר הגשת חוות דעתו, מתייחס לחוות דעת נגדית במסגרת הגשת חוות דעת משלימה. לטענתם, התקנות אינן מתירות הליך מסוג זה שאם לא כן, נוצר היה מעגל שוטים, בו הצדדים מגישים היו חוות דעת נגדיות בלי די, דבר שהיה מביא לסרבול ההליך המשפטי. זאת ועוד, חוות הדעת הנוספת הוגשה כשהיא ערוכה על ידי מומחה נוסף, שאינו המומחה אשר חוות הדעת מטעם התובעת אשר צורפה לכתב התביעה. מנגד, טוענת התובעת כי הטענות אשר הופיעו בחוות דעתו של ד"ר שינפלד הופיעו בכתב התביעה, ומקצת הטענות שלא נטענו בכתב התביעה הן תשובה לנאמר בחוות הדעת אשר נערכה על ידי ד"ר אלקלעי, ובכך לא קופחה כל זכות של הנתבעים. לטענתה, חוות דעתו של ד"ר שינפלד אינה עוסקת בתחום רפואי חדש, אלא מטרתה לסתור האמור בחוות דעת המומחה מטעם הנתבעים. עוד טוענת התובעת, כי אין המדובר בחוות דעת משלימה, אלא עסקינן בחוות דעת ראשונה מטעמו של ד"ר שינפלד אשר צורפה לאור עמדת הנתבעים בכתב ההגנה ובחוות הדעת מאת ד"ר אלקלעי. כן טוענת היא, כי בניגוד לטענת הנתבעים כי התקנות אינן מתירות הליך מסוג זה של צירוף חוות דעת נגדית מטעם תובע, קבעה כב' הש' שטרסברג כהן ברע"א 7431/96 כי: "הזכות להביא מומחים כמו הזכות להביא ראיות בכלל, היא זכות יסוד ואין לשללה אלא בצורה מפורשת בחוק". 4. דיון ומסקנות כבר נפסק ונקבע כי בית המשפט לא יתיר לבעל דין, כדבר שבשגרה, להביא ראיה נוספת בשלב מאוחר של הדיון, "שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט, ולא ייעשה צדק" (ראה: זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 510). על המבקש לסטות מהסדר האמור לשכנע את בית המשפט בשלושה טעמים: א. אופי הראיה - האם המדובר בראיה טכנית ופשוטה. ב. השלב אליו הגיע הדיון. ג. האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ואם כן הסברו למחדלו זה. (ראה: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' צפורה בן נון, פד"י מו (3) 738. ע"א (באר-שבע) 169/98 בש"א 5083/99 בנק למסחר בע"מ נ' פתחי ריגה תעשיות פח בע"מ, תקדין שלום, כרך 99 (2) ). כמו כן, בית המשפט שוקל את משמעות התרומה של הראיה לגילוי האמת ולעשיית הצדק (ראה: ע"א 188/89 פואד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פד"י מז(1) 661). הלכות אלו יפות ונכונות, אך אינן רלבנטיות לענייננו. בתיק התקיימה ישיבה מקדמית אחת בלבד. התיק נקבע לדיון בתחשיבי נזק, וטרם ניתנה הוראה להגשת ראיות הצדדים. כך, שנמצאים אנו בעיצומם של ההליכים המקדמיים, שטרם הסתיימו, וזכותם של הנתבעים לא תקופח בשום צורה ואופן, באם יותר לתובעת להסתמך על חוות דעת נוספת מטעמה. אמנם, הדרך הנכונה והראויה היתה להגיש בקשה להארכת המועד לצרוף חוות דעת נוספת מטעם התובעת, אך הואיל והמטרה העיקרית שלשמה צורפה חוות דעתו של ד"ר שינפלד, היא לעניין הטענה להיזקקות לטיפול תרופתי - אני מוצאת לנכון להתיר הגשתה, במועד שהוגשה. הנתבעים כבר ניצלו זכותם והגישו חוות דעת משלימה מטעמם - כך שתהליך הגשת חוות הדעת מטעם הצדדים, לכאורה, הושלם. סוף דבר הבקשה להוצאת חוות דעתו של ד"ר שינפלד - נדחית. הוצאות הבקשה בסך 1,000 ₪ + מע"מ יחולו על הנתבעים. חוות דעת