מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות תיקון ליקויים. לפני בקשה לדחיית תובענה על הסף מחמת התיישנות ולחלופין מכוח השתק הנובע משיהוי. המשיב הוא חלק מקבוצת רוכשים, אשר רכשו מגרש ברחוב הפרחים 10 ברעננה לטענתו, קיבל את החזקה בדירתו שנבנתה על מגרש זה בספטמבר 1997. המבקשים הינם הנתבעים 2, 3, 6, ו-7 בתביעה דנן. המבקשת 1 (הנתבעת 2) היא חברה, שעסקה במועד הרלבנטי בתחום הבניה והאינסטלציה, ועמה התקשרה קבוצת הרוכשים בחוזה לרכישת שירותי בניה. המבקש 2 (הנתבע 3) הוא בעל מניות, בעל שליטה ומנהל אצל המבקשת 1, אשר חתם על ערבות אישית לביצוע התחייבויותיה של המבקשת 1. המבקש 3 (הנתבע 6) היה הבעלים והמחזיק של דירת קרקע מס' 2, בבנין אשר נבנה על המקרקעין, במועד הרלבנטי. המבקש 4 (הנתבע 7) היה הבעלים והמחזיק של דירת קרקע מס' 1, בבנין אשר נבנה על המקרקעין. בכתב התביעה נטען, כי היה גם קבלן "השלד" בעסקה ואחד הצדדים לה. 4. התביעה הוגשה ביום 17.7.2005, ועניינה הוא פיצוי כספי בגין ליקויי בניה בדירת המשיב וברכוש המשותף, ובגין אי קבלת חלקו היחסי של המשיב בנכס, בניגוד למוסכם ובניגוד לדין. טענות הצדדים 5. לטענת המבקשים התגבשה העילה הנוגעת לשינויים התכנוניים ביום סיום הבניה, ואילו העילה הנוגעת לקיפוח חלקו של המשיב בדירות הנוספות, בשטח הגינות, ברכוש המשותף ובשכר הדירה, התגבשה לכל המאוחר, ביום מסירת הדירות, אז נודע למשיב על דרך החלוקה. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי גם ליקויים אחרים התיישנו זה מכבר, על פי חוק המכר (דירות) למעט ליקויים מסוג סדקים וקילופים ניכרים בחיפויים החיצוניים. 6. לחלופין, טוענים המבקשים, כי המשיב מושתק מלטעון טענותיו בשל הזמן הרב שחלף מיום מסירת הדירה, ובמיוחד מההתכתבות האחרונה בין הצדדים, אשר במסגרתה דחתה המבקשת 1 את טענותיו של המשיב, ככל שהדבר נוגע לה. 7. המשיב טוען, כי תביעתו, על כל ראשיה, לא התיישנה, אם משום הודאת המבקשת 2 בקיום זכותו, אם משום אי ידיעה בדבר קיום הליקויים ומעשי התרמית, אם משום עמידה במועדי ההתיישנות מכוח חוק המכר (דירות), ואם משום העלאת הטענה בשיהוי ניכר. 8. לטענת המשיב, לא הוכיחו המבקשים את היסודות הנדרשים לביסוס טענת השיהוי שכן התנהגותו לאורך השנים מאז גילוי עילת התביעה ועד להגשתה מצביעה על דרישת התיקון והפיצוי ולא על מחילה עליהם. דיון 9. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, קובע, כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא, בשאינו מקרקעין - שבע שנים. לפי סעיף 6 לחוק, תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. 10. בתחום דיני החוזים, מקובל העיקרון, כי המועד לגיבושה של עילת תביעה לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות בקשר להפרת חוזה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת (ע"א 508/64 עבדאללה נ' אפוטרופוס על נכסי נפקדים, פ"ד יט(4) 427, ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228). אולם, מועד גיבוש העילה עשוי להתרחש במועד מאוחר יותר מן ההפרה, וזאת כאשר הנפגע יכול היה להגיש את תביעתו לפיצויי נזק, תוך הצגת מכלול העובדות המהותיות לתביעה ובכלל זה גם לנזק שנגרם לו. כאשר עסקינן בנזק מתמשך במשך תקופה ניכרת לאחר ההפרה, כי אז תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, ואשר נעלמו מעיניו מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול למנוע אותן (סעיף 8 לחוק ההתיישנות) (ראה בענין זה: ת"א (י-ם) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802, 803, ע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עזבון בליבאום, פ"ד מט(5) 485, 508). 11. טענתו (המוכחשת) של המשיב היא, כי בחודש ספטמבר 1997 או בסמוך לכך, נמסרה הדירה לידיו. גם אם נלך לפי שיטתו של המשיב, הרי שחלפו למעלה מ-7 שנים ממועד מסירת החזקה בדירה ועד ליום הגשת התביעה (17.7.2005), ומכאן שתביעתו החוזית, ככל שהיא נוגעת לליקויי הבניה, התיישנה, לכאורה. 12. המשיב טוען, כי העובדות הרלבנטיות לתביעה לא היו גלויות ולא נמצאו במלואן בידיעתו בטרם מסירת החזקה בדירה וכי מרבית הליקויים התגלו במהלך הזמן לאחר קבלת החזקה בדירה. על כן, יש לדחות את תחילת מירוץ ההתיישנות, אם מכוח הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות ואם מכוח הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). 13. סעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו מסתפק באי ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה. על המשיב להראות, כי העובדות המקימות את העילה נעלמו ממנו מסיבות שאינן תלויות בו וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה לגלותן לפני מועד גילויין בפועל. 14. אני סבורה, כי המשיב לא עמד בנטל זה. 15. בכתב התביעה טוען המשיב, כי לאחר כניסתו לדירה גילה מספר ליקויי בניה בדירה, ולפיכך, פנה לקבלת חוות דעת מומחה. במקביל, התגלו ליקויי בניה גם ברכוש המשותף ועל כן התבקש המומחה ליתן חוות דעת גם לענין ליקויי בניה ברכוש המשותף. חוות הדעת לגבי הליקויים בדירה הינה מיום 24.6.2002 וחוות הדעת לגבי הליקויים ברכוש המשותף הינה מיום 22.10.2002. 16. מרבית ליקויי הבניה והתכנון המנויים בחוות דעת המומחה מטעם המשיב, הינם ליקויים אשר נתגלו או יכולים היו להתגלות, בבדיקה סבירה, בעת מסירת החזקה בדירה ואכלוס הבניין. זאת ועוד, לפי טענתו של המשיב, פנה למבקשים, באמצעות אביו, עוד בשנת 1998, בדרישה לתיקון הליקויים. משמע, שכבר באותה עת, ידע על קיומם של ליקויים בדירה. בנסיבות אלו, אין כל צידוק להחיל על הליקויים הנטענים את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות. 17. לא זו אף זו - גם אם הליקויים נתגלו, לשיטתו של המשיב, בשלב מאוחר יותר, הרי שעדיין היה צורך לבדוק האם גילוי מאוחר זה נובע מסיבות שאינן תלויות במשיב ושאף לו נקט זהירות סבירה, לא היה ביכולתו לגלות את הנזק קודם לכן. אלא, שטיעוני עובדה בשאלות אחרונות אלה (תוך פירוט והבחנה בין הליקויים השונים) נפקד מכתב התביעה. 18. על-מנת להעלות על שולחן הדיונים את הטענה, כי גילוי רכיב הנזק היה מאוחר למועד מסירת הדירה, שומה על המשיב להניח את המסד העובדתי והמשפטי לדחייתה של תחילת תקופת ההתיישנות. זאת לא נעשה, ודי בכך על-מנת לדחות את טענת המשיב להחלתו של סעיף 8 לחוק ההתיישנות. משסברתי, כי הנזקים הנטענים נתגלו ו/או עשויים היו להתגלות בעת מסירת החזקה, הרי שיש למנות גם לגבי העוולות הנזיקיות, תקופת התיישנות בת שבע שנים. 19. יוצאים מן הכלל הם ליקויי הסדקים והקילופים בחיפויים החיצוניים, המתגלים בדרך כלל לאחר מועד מסירת החזקה ומתגבשים לכדי נזק סופי לאחר תקופת זמן ממושכת. ליקויים אלו, לפיכך, לא התיישנו. 20. המשיב טוען, כי נעשה ניסיון על-ידי המבקשת 2 לתקן את הליקויים (ניסיון שלא צלח). לטענתו, עצם ביצוע התיקונים במהלך השנים מהווה למעשה הודאה בקיום זכותו של המשיב, ועל כן תקופת ההתיישנות החלה רק ביום שבו בוצע התיקון האחרון בביתו, בהתאם לקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, כאשר המועד הזכור לו הוא בסוף שנת 2000. 21. על-פי סעיף 9 לחוק, אם הודה נתבע בכתב או בפני בית משפט בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. ו"מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה". בסעיף זה - "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות". 22. סעיף 9 לחוק ההתיישנות דורש "שהודאת הנתבע תכיר 'בקיום זכות התובע', כלומר בקיום 'הזכות' אותה הוא תובע בבית המשפט. לכל הפחות צריך שהנתבע יודה בקיום כל העובדות הנדרשות כדי לבסס באופן ברור זכות זאת, כך שניתן וצריך יהיה להסיק כי הנתבעת מודה, לא רק בעובדות, אלא גם בקיום הזכות" (ע"א 1017/91 משה ואח' נ' הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ ואח', דינים עליון, כרך מג 400). 23. תיקון ליקויים על-ידי המוכר יכול להיחשב כ"מעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות". במקרה כזה, תחל תקופת ההתיישנות ממועד ביצוע התיקונים על-ידי המבקשת ואילך (ראה: זמיר, עמ' 529, ת"א (ירושלים) 164/93 כהן פרי ו-3 אח' נ' רמט בע"מ, תק-מח 97(4), 802 ,עמ' 805). 24. חרף טענתו של המשיב, כי עשה ניסיונות רבים במהלך השנים לפנות למבקשת 2 לתיקון הליקויים, בכתב ובעל-פה, לא הציג המשיב כל מסמך או אסמכתא שיוכלו להיחשב כ"הודאה בזכות". מחילופי המכתבים אשר צורפו לכתב ההגנה - הראשון שבהם מיום 12.8.2002 והאחרון שבהם מיום 27.4.2003, עולה, כי המבקשת 2 הסכימה לבצע תיקונים אשר באחריותה על-פי חוק המכר (דירות), בכפוף לקבלת דרישה רצינית מצד המשיב (דרישה מעין זו לא הוצגה בפני). טענתו של המשיב, כי בוצעו תיקונים בדירה במהלך השנים, הינה טענה כוללנית הנעדרת פירוט מדויק באשר למועדי הפניות לתיקון הליקויים וסוגיהם, אלו תיקונים בוצעו בפועל ומתי. 25. בנסיבות אלו, ומשעסקינן, כאמור, בליקויים שברובם ניתנים לגילוי בבדיקה סבירה במועד מסירת החזקה בדירה, אינני סבורה, כי המשיב יכול להתבסס על הוראותיו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות או על הוראותיו של חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973. 26. שונה דעתי לגבי טענותיו של המשיב באשר לקיפוח חלקו של המשיב בדירות הנוספות, בשטח הגינות, ברכוש המשותף ובשכר הדירה. 27. בהקשר זה, טוען המשיב, כי גילה את דבר התרמית רק בחודש דצמבר שנת 1999, לאחר ביצוע הרישום בטאבו. לטענתו, במועד סיום הבניה או ביום קבלת החזקה בדירה, כלל לא היה מודע לאי הסדרים באופן החלוקה ולנישולו מרכושו. 28. בשלב זה, לא ניתן לקבוע בוודאות, האם אופן חלוקת הנכס ואופן ביצוע ההצמדות לדירות, ניתן היה לגילוי בבדיקה יזומה של המשיב אם לאו, עוד במועד סיום הבניה או במועד קבלת החזקה בדירה. גם הסוגיה האם פעולות המבקשים מהוות משום מעשי תרמית והונאה, אשר לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות דוחים את תחילת מירוץ ההתיישנות ליום שבו נודעה לתובע התרמית או ההונאה, תלוית נסיבות היא, ומשכך דורשת דיון לגופו של עניין והוכחת התשתית ליסודותיה של עוולה זו. 29. הואיל וכך, תיוותר עילת התביעה בעניין קיפוח זכויותיו של המשיב בנכס לדיון, ותישמר זכותם של המבקשים להעלות טענת ההתיישנות אם יתברר, בתום ההליך, כי העובדות המקימות עילה זו אירעו לפני תחילת מרוץ ההתיישנות. 30. אשר לטענת השיהוי, הרי שידוע, כי לא על נקלה ישלול בית המשפט סעד מבעל דין בטענה זו. מעיון בכתבי הטענות המונחים בפני, לא הראו המבקשים ולא שוכנעתי, כי בנסיבות הענין, נתמלאו התנאים הנדרשים לצורך קבלת טענה זו, ומשכך זו נדחית (ראה לענין זה: ע"א 554/84 החברה לשיכון עממי בע"מ נ' מימון ואח', פ"ד מ(2) 802, 810, ע"א 656/79 גרינפלד נ' קירשן, פ"ד לו(2) 309). 31. לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה. הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ- לפי תוצאות ההליך.ליקויי בניה