לפני בקשה להכריז כי צו העיקול שניתן במסגרת ההליך בתיק הנדון פקע, בהתאם לתקנה 370 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), (הבנק - מבקש העיקול ייקרא להלן "המבקשת" ואלה שנגדם ניתן הצו ייקראו "המשיבים" - זאת לאור הבלבול בכינוי הצדדים בבקשות השונות), ומן הטעם כי המבקשת לא מסרה למשיבים את צו העיקול וצירופיו בתוך 3 ימים, כנדרש בתקנות. הרקע להליך מן הבקשות נשוא המרצת הפתיחה שנושאה אכיפת פסק חוץ עולה התמונה הבאה: 1. ביום 18.2.03 נתן בית המשפט המחוזי בוירג'יניה פסק דין לטובת המבקשת כנגד המשיב 1, המחייב אותו לשלם למבקשת סכום של 6,619,005,83 דולר ארה"ב (להלן: "פסק החוץ") . ערעור שהגיש המשיב 1 לבית המשפט העליון בוירג'יניה נדחה, ואשר על כן הפך פסק החוץ לפסק סופי שאינו ניתן עוד לערעור. המשיב 1 אף הגיש בקשה לדיון נוסף בפני בית המשפט העליון בוירג'יניה, אולם בקשתו נדחתה. משיב 1 טרם שילם המשיב 1 את הסך של 6,619,005,86 דולר ארה"ב (או כל חלק הימנו), אשר נפסק לחובתו. 2. ביום 16.2.05 הגישה המבקשת בקשה על דרך של המרצת פתיחה לאשר את פסק החוץ, בהתאם לחוק אכיפת פסק חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק"). בקשה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט נכבד זה, וטרם ניתנה החלטה בעניינה. המבקשת טוענת כי למשיב 1 חשבון בנק עסקי להפעלת הפרוייקט, כאשר בעלת זכויות החתימה בחשבון הנה המשיבה 2, והיא זו אשר חותמת על כל שיק בגין הוצאת כספים מהחשבון. לפי ממצאיה של המבקשת נראה כי חשבון זה משמש בערבוביה כחשבון עסקי וכחשבונם הפרטי של המשיב 1 ורעייתו. ביום 28.4.05 הגישה המבקשת בקשה לעיקול זמני, בין היתר, על נכסים וחשבונות בנקים שונים של המשיבים, וכן לסעדים זמניים נוספים כנגד המשיבים. 3. ביום 4.5.05 ניתנה החלטה, לפיה צו עיקול יינתן כמבוקש בבקשת המבקשת, עם הפקדת ערבות על סך 120,000 ₪. ביום 20.6.05 אכן הפקידה המבקשת ערבות זו בתיק בית המשפט. בעקבות הפקדת הערובה על ידי המבקשת, ניתנה החלטה המורה כי "צו פורמלי יוכן על ידי המבקשת". ביום 22.6.05 נחתם צו עיקול זמני, בין היתר על נכסים וחשבונות בנק שונים של המשיבים, וזאת במסגרת בש"א 1576/05. לאחר מכן נחתמו צווים מתוקנים לאור שינויים שביקשה המבקשת, כפי שיבואר להלן. המשיבים הגישו שתי בקשות, האחת, דנן, להורות על פקיעת צו העיקול והשניה בקשה לביטול צו העיקול. טענות המשיבים 4. משניתן צו עיקול וזה לא הומצא לבעל הדין על צרופותיו, כמצוות תקנה 367 לתקנות, הרי שהתוצאה הינה פקיעת הסעד הזמני, כפי שנקבע בתקנה 370 לתקנות. לטענת עו"ד שיפטן, תקנה זו הינה מנדטורית, ואינה מותירה שיקול דעת לבית המשפט משעה שהוכח כי ההמצאה לא נעשתה במועד, דהיינו בתוך שלושה ימים. ב"כ המבקשים מתבסס על הפסיקה המתייחסת לסוגיה (רע"א 5935/97 רוני סיני נ' גלנץ, פ"ד נב(1), 193 (להלן: 'פרשת סיני'); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן, פ"ד נא(3), 789 (להלן: 'פרשת מרגליות'); בש"א (מחוזי י-ם) 3341/03 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' ארגמן (לא פורסם) (להלן: 'פרשת כדורי'); בש"א (מחוזי ת"א 8034/02 Tas נ' ניאגו (לא פורסם) (להלן: 'פרשת Tas')). טענות המבקשת 5. השתלשלות העניינים סבוכה במקרה הנדון בשל מספר עובדות מצטברות, בטעות סופר בצו העיקול הראשון, הפקדת הערבון לאחר מספר ימים, הערפול בייצוגם המשפטי של המשיבים. ביום 3.7.05 נודע למשיבים כי הוטל עיקול על חשבון הבנק שלהם על סמך צו העיקול הראשון. המבקשת קיבלה לידיה את צו העיקול ביום 29.6.05 (יום ד' בשבוע) והמשיבים, על פי הודאתם בבקשתם, ידעו על צו העיקול כבר ביום 3.7.05, שהוא יום א' בשבוע דהיינו שלושה ימים לאחר שזה הגיע לידי המבקשת. עקב טעויות סופר שנפלו בצו העיקול הראשון, ניהלו ב"כ המבקשת תכתובות עם מזכירות בית המשפט. כך, ביום 5.7.05 הגישה המבקשת לבית המשפט הנכבד בקשה למתן צווי עיקול, אשר כללה בתוכה את התיקונים הדרושים. בעקבות זאת, ניתן ביום 12.7.05 צו העיקול הסופי. בו ביום, דהיינו ביום 12.7.05, שלח ב"כ המבקשת מכתב, אליו צירף את הבקשה למתן סעדים זמניים ואת העתק צו העיקול הסופי, כפי שהוגש לבית המשפט. הנסיבות בגינן ניתן הצו לא השתנו. מעמדו המיוחד של פסק החוץ מלמד כי אין מדובר בסוד זמני "רגיל". קיים חשש להעלמת הכספים שעוקלו. הגשת בקשה זו נעשתה ע"י המשיבים בחוסר תום לב. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. המבקשת ראתה את הצו הראשון "ימים ספורים לאחר שיצא". יש ליתן ארכה להגשת הצו הראשון בדיעבד. לחלופין, טוענת המבקשת כי הצו הסופי הוא התקף, ולחילופין חילופין אם ייקבע שהצו פקע, לעכב ביטולו עד 7 יום על מנת לאפשר הגשת בקשה חדשה למתן צו עיקול. דיון הפן העובדתי 6. ביום 28.4.05 הוגשה על ידי המבקשת בבש"א 1576/05 הבקשה למתן סעדים זמניים. הבקשה הובאה בפני ביום 4.5.05, ובו ביום ניתנה החלטה בזו הלשון: "החלטה מעמד צד אחד) צו העיקול יינתן עם הפקדת ערבות בנקאית (או הפקדה) ע"ס 120,000 ₪ להבטחת הוצאות ונזקי המשיבים. יתר הסעדים מצריכים דיון במעמד שני הצדדים. לאחר מתן צו עיקול והמצאת הבקשה על צרופותיה אקבע דיון". הערבות הנ"ל הופקדה רק ביום 20.6.05, ובו ביום החלטתי: "צו פורמלי יוכן על ידי המבקשת", ואכן ביום 22.6.05 חתמתי על הצו שהוכן על ידי המבקשת. עקב שינויים טכניים שהמבקשת ביקשה, חתמתי על צווים מתוקנים שהאחרון נחתם ביום 29.6.05. אם כי נחתם צו נוסף לאחר מכן (6.7.05). יחד עם זאת, אין ספק ואין מחלוקת כי צו העיקול במתכונתו מיום 22.6.05 הומצא לחלק ניכר מן המחזיקים, כפי שעולה מתשובותיהם לבית המשפט, המצויות בתיק. 7. בדיון ביום 15.9.05 העיד עו"ד איתי כרמון מטעם המבקשת ונחקר על תצהירו. לעניין מועד ההמצאה אישר העד שקיבל ביום 3.7.05 מכתב מב"כ משיב 1 (מש/1) לפיו מודיע עו"ד אוהד שני כי הוא מייצגו וכי נודע לו כי הוגשה בקשה למתן צו עיקול זמני וביקש לקבל העתק. העד אף מאשר כי למחרת (4.7.05) שלח מכתב לעו"ד שני (מש/2), ובין היתר הוא משיב לו כי: "לכשיומצא לנו יפוי כח, יועמד החומר לרשותכם". (שם, סעיף 6). וכשנשאל: "ש. ונכון שלבסוף אתה העברת את הבקשה לראשונה ביום 12.7, זה נכון? ת. נכון". בתוך כך הוגש מש/3, שהינו מכתבו של העד מיום 12.7.05 שבסעיף 3 שבו נאמר: "לבקשתכם, רצ"ב העתק בקשה למתן סעדים זמניים". אשר להמצאה למשיבה 2, הסכים העד כי הבקשה והצו לא הומצאו לה, וכדבריו: "ת. לא אישית, לא". בהמשך חקירת העד, עלתה השאלה האם הוגש חומר נוסף לתיק בית המשפט שלא הומצא למשיבים כלל (תצהיר חוקר פרטי). במהלך החקירה החוזרת הסביר העד כי אמנם ההודעה למחזיק הינה מיום 22.6, אולם המשרד קיבל את הצו רק ביום 29.6. והומצא פיזית למחזיקים רק ביום 30.6. המיתווה הנורמטיבי 8. משניתן צו עיקול זמני, במעמד צד אחד, יש להמציא למשיב את המסמכים כמפורט בתקנה 367(ב) לתקנות, הקובעת: (ב) העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת המחזיק, יורה בית המשפט למבקש להמציא למחזיק בהקדם האפשרי העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליה. התוצאה מהמנעות מהמצאת המסמכים כמפורט בתקנה הנ"ל, הינה פקיעת הצו כקבוע בתקנה 370 לתקנות הקובעת: "(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אהד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; אכן, מדובר בסנקציה חריפה, הבאה להגן על זכויותיו של בעל הדין. עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והפסיקה בעקבותיו (ראו 'פרשת מרגליות' ו'פרשת סיני' הנ"ל) ותיקון התקנות, בתי המשפט מצווים לשמור על זכויותיו של משיב, (ראו 'פרשת כדורי' ו'פרשת Tas', הנ"ל). תקנה 370(3) הינה בבחינת אבן דרך במערך האיזונים בין הפגיעה בזכות הקנין לבין זכותו של מבקש הצו להפרע מהחייב ביום פקודה. (כן ראו בע"מ 4804/04 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) (אתר נבו). מן הכלל אל הפרט 9. מן הפן העובדתי עולה כי הצו והבקשה על נספחיה הומצאו לעו"ד א' שני רק ביום 12.7.05, וכי למשיבה 2 לא הומצא כלל. במסמך מש/1, פונה עו"ד שני לעו"ד כרמון כדלקמן: "בשם מרשי, אברהם צימרינג, ובהמשך לשיחתנו...", משמע עו"ד שני מודיע כי הוא מייצג את משיב 1 בלבד. עו"ד כרמון ער לכך ובתשובתו מיום 4.7.05 (מש/2) הוא כותב בכותרת המכתב: "הנדון: אברהם צימרינג - ה"פ 4052/05", ואף בגוף המכתב ישנה התייחסות למשיב 1 בלבד. בבקשה למתן צו עיקול זמני נרשם ע"י ב"כ המבקשת כי המשיבים הינם מרח' דן 21 ירושלים. לא נשמעה בפני כל טענה ולא הוצגה בפני כל ראיה כי בוצעה המצאה אישית למשיבים או מי מהם בכתובת הנ"ל. משלא נעשה הדבר, ושעה שעו"ד שני מודיע לעו"ד כרמון כי משרדו משמש ככתובת להמצאת מסמכים בשם מרשו, עדיין לא מבוצעת אליו מסירה אישית, מן הטעם שמר צימרינג (משיב 1) "... עשה לו למנהג להחליף ייצוג כמה וכמה פעמים..." (נימוק שמתייחס אף לבקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לאכיפת פסק החוץ). והנה רק ביום 12.7.05, בוצעה העברת המסמכים לעו"ד שני. יתרה מזו, העתק הערבות לא הועבר אף בתאריך הנ"ל. 10. במצב דברים זה, המתנת ב"כ המבקשת לקבלת יפוי כח עד 12.7.05 מהווה מחדל מבחינת קיום הוראת תקנה 367(ב) לתקנות. אף אלמלא היה עו"ד שני מוסמך לקבל את הצו, היה עו"ד כרמון יוצא ידי חובת התקנות, לו היה מבצע את המסירה לאלתר ביום 3.7.05. או אז, יתכן שטענת המבקשת כי הצו והמסמכים הומצאו כדין, לאור העובדה שהצווים הומצאו למחזיקים ביום 30.6.05 שהיה יום ה' בשבוע, ומרוץ שלושת הימים לא כולל שבת, היתה מתקבלת. לעומת זאת, ולמעלה מן הצורך אעיר כי אפשר לטעון כי משנודע למשיבים או מי מהם שהוטל עיקול על נכסיהם, יכולים היו להתייצב במזכירות בית המשפט בו ביום ולבקש העתק, (כלל "הידיעה" מול כלל "ההמצאה"). אולם, זכותם זו אינה שוללת את חובת המבקשת לביצוע את המסירה האישית, ויש להניח כי לו היה הדבר נעשה ביום 3.7.05 לא היתה מוגשת הבקשה להורות על פקיעתו. מכל מקום, האיחור במסירה במקרה דנן אינו איחור קל, ודחיית הבקשה תעשה פלסתר את תקנה 370(3) לתקנות. התוצאה היא, איפוא, שאני מכריז כי צווי העיקול ("לדורותיהם...") נשוא בקשה זו פקעו. המבקשת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבים (כולל) בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. יחד עם זאת, אני נעתר לבקשה החילופית ומעכב את יישום התוצאה (עיכוב ביצוע) למשך 4 ימי עבודה מיום המצאתה לצדדים. ההחלטה תועבר לצדדים באמצעות פקסימיליה ודואר אלקטרוני.בנקחשבון בנקעיקולעיקול חשבון בנק